עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 356/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד י' גוטמן

 

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר, ר' לבהר שרון וד"ר ק' ורדי) בע"א 36041-11-10 שניתן ביום 7.12.2011, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ש' גלר) בה"פ 200042/08 שניתן ביום 3.10.2010.

 

תמצית העובדות והליכים קודמים

 

1.       המבקשת היא חברה למתן הלוואות חוץ בנקאיות. המשיבה היא אישה כבת 90 שבבעלותה דירת ברמת השרון (להלן: הדירה). ביום 8.1.2007 נחתם הסכם הלוואה ומשכון בין המבקשת לבין המשיבה ובנה, יחזקאל עידה (להלן: יחזקאל) בו הוסכם כי המבקשת תלווה למשיבה וליחזקאל סך של 450,000 ש"ח וכי להבטחת החזרת החוב תשועבד הדירה ויינתנו שטרי חוב. כן הוסכם כי ההלוואה תוחזר בתוך שנה. משלא עמדו יחזקאל והמשיבה בהחזרי ההלוואה, פנתה המבקשת למימוש המשכון על הדירה, ובתגובה לכך הגישה המשיבה המרצת פתיחה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ובה ביקשה להצהיר כי הסכם ההלוואה בטל או כי היא זכאית לבטלו. כך, טענה כי לא התקיימה דרישת גמירות הדעת מצידה וכי הוטעתה על ידי המבקשת שהפרה את חובות הגילוי המוטלות עליה. כן טענה כי כריתת ההסכם נגועה בעושק ובהשפעה בלתי הוגנת.

 

2.       בית משפט השלום קבע כי המבקשת הפרה את חובת הגילוי שהייתה מוטלת עליה כלפי המשיבה, באופן שהיה בו כדי להטעות אותה בנוגע לנקודות המרכזיות הרלבנטיות לשם קבלת ההחלטה בדבר התקשרותה בהסכם ההלוואה וכי הגילוי שנעשה היה בבחינת "עלה תאנה" בלבד. בית המשפט ביסס את קביעתו זו על אדניהם של ממצאים עובדתיים. במסגרת זאת קבע בית המשפט כי המבקשת הייתה מודעת לכך שליחזקאל ולמשיבה אין יכולת להחזיר את ההלוואה וכי קיימת אפשרות ממשית ביותר שיהיה צורך במימוש דירת המגורים של המשיבה, וכי אין לראות ביחזקאל ובמשיבה כ"יחידת אינטרס אחת" ולכן לא ניתן לראות בו מקור ממשי לגילוי נאות של פרטי הסכם ההלוואה ומשמעויותיו אל מול המשיבה. בית המשפט קבע עוד כי לא ניתן ללמוד מחוות דעתו של הפסיכיאטר, ד"ר חבר (להלן: הפסיכיאטר), שבדק את המשיבה לבקשת המבקשת, כי אכן הייתה כשירה להתקשר בהסכם ההלוואה וכי גם הפסיכיאטר עצמו אישר בעדותו כי המשיבה לא הבינה את מלוא תוכנם של המסמכים עליהם חתמה. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם הפנייתה של המשיבה על ידי המבקשת לעו"ד אורי עיטם (להלן: עו"ד עיטם) לצורך קבלת ייעוץ וייצוג משפטי הייתה בבחינת "עלה תאנה" בלבד. זאת, היות שה"ייצוג" הסתכם בפגישה קצרה של רבע שעה ובנוכחותו כעד לחתימת ההסכם, ובכך לא היה די כדי לוודא שהמשיבה אכן מבינה את מהות התקשרותה בהסכם ההלוואה ואת משמעות הסיכון הכרוכה בהסכם זה. לבסוף קבע בית המשפט כי התנהלותה של המשיבה ומנהלה לא היה בהם די כדי לעמוד באופן מספק בדרישת הגילוי הנדרש כלפי המשיבה בנסיבות העניין. זאת, בהתחשב בין היתר בכך שמדובר באישה קשישה ולא משכילה, הדוברת עברית דלה ואינה יודעת קרוא וכתוב בעברית ואף סובלת מליקויי ראיה, שמיעה וזיכרון. בית המשפט קבע בהקשר זה, לאחר שצפה בקלטות שתיעדו את הפגישות שקדמו לחתימת הסכם ההלוואה (להלן: הקלטות), כי ניתן היה להבחין במגבלותיה של המשיבה ובמאפייניה בנקל וכי אין אינדיקציה כלשהי להבנה ממשית ולהפנמה אצל המשיבה ביחס לתוכן ההתקשרות בפניה היא ניצבת. בית המשפט ציין כי הנאמר בפגישות והכתוב בהסכם ההלוואה לא תורגמו למשיבה על ידי מתורגמן מקצועי וכי המבקשת הסתפקה בתרגומו של יחזקאל שהוא גורם מעורב ובעל אינטרס בהסכם.

         

          נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי למשיבה לא היו את הנתונים, המידע והיכולות שנדרשו כדי להעריך את מידת הסיכון הכרוכה בהסכם עליו חתמה וכי המבקשת לא עמדה בחובת הגילוי שהייתה מוטלת עליה. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי הסכם ההלוואה בטל כלפי המשיבה.

 

          על פסק דין זה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המשיבה הגישה מצידה ערעור שכנגד ובו טענה כי שגה בית משפט השלום כאשר לא הורה על ביטולו של המשכון שנרשם בחברה המשכנת.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

3.       בית המשפט המחוזי דחה את מרבית טענות המבקשת. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית גרידא וכי בית משפט השלום בחן את הראיות לעומקן וקבע ממצאים עובדתיים ברורים ומבוססים, תוך שהתרשם בצורה בלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו לפניו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי ובמסקנה אשר גובשה על בסיסם. למעלה מן הצורך, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה פסק דינו של בית משפט השלום הוא בעל "השלכות רוחב" על שוק ההלוואות כולו וציין כי קביעותיו של בית משפט השלום נוגעות לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואין בהם כדי לשלול מתן הלוואות לסוג מסוים של אוכלוסייה כפי שטענה המבקשת.

 

4.       בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקשת לפיה היא עשתה מעל ומעבר לחובות הגילוי המוטלות עליה בכך שדאגה כי המשיבה תיבדק בידי הפסיכיאטר בטרם החתימה על הסכם ההלוואה ובכך שדאגה כי המשיבה תיוצג בידי עורך דין. בית המשפט קבע כי עיון במסמך שערך הפסיכיאטר לאחר בדיקתה של המשיבה מלמד כי הוא התרשם בעצמו מליקויים ביכולתה להתקשר בהסכם. כך, ציין הפסיכיאטר (כפי שמצוטט בעמוד 15 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי) כי המשיבה :

 

"אינה מתמצאת בחודש שנה [כך במקור - י.ד] ... אינה מסוגלת לבצע חישובים פשוטים. יש קשיים בהבנת העברית. אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית. זכרון לטווח קצר לקוי. "

 

 

כן ציין בית המשפט כי מעדותו של הפסיכיאטר עולה כי הבדיקה שערך למשיבה לא הייתה ממצה וכי יחזקאל נכח בזמן הפגישה ותרגם את דברי אמו. נוכח כך קבע בית המשפט כי על הפסיכיאטר היה לבחון את מידת עצמאותה של המשיבה ורצונה בהתקשרות זו במנותק מיחזקאל שברי כי יש לו אינטרס מובהק בקבלת ההלוואה וב"הצלחת" הבדיקה הפסיכיאטרית. כן קבע בית המשפט כי "ייצוג" המשיבה בידי עו"ד עיטם לא היה בו כדי להגן על האינטרסים שלה וכי כלל לא הוכח כי הסכם ההלוואה במלואו היה בפני עו"ד עיטם. נוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית המשפט השלום בקביעתו כי הבדיקה הפסיכיאטרית והייצוג המשפטי היו בבחינת "עלי תאנה" בלבד. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי צפייה בקלטות מלמדת כי גם אם המשיבה הבינה באופן כללי שהיא ממשכנת את דירתה לטובת הלוואה שנוטל בנה, הרי שהיא לא הבינה ולא הפנימה את משמעות הסיכון שהיא נטלה על עצמה, ולא ניכר שהיא הבינה את המתרחש בפגישות בהן נכחה, פגישות בהן בלטה הדומיננטיות של יחזקאל.

 

           נוכח כל זאת דחה בית המשפט המחוזי את עיקר ערעורה של המבקשת, תוך שקבע כי על המשיבה להשיב למבקשת סך של 59,470 ש"ח ששימש לצורך סילוק חובה של המשיבה למינהל מקרקעי ישראל, וזאת מכוח עקרון עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט גם קיבל את הערעור שכנגד בחלקו, והורה על ביטול המשכון על הדירה שנרשם על ידי המבקשת בחברה המשכנת.

 

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

 

תמצית נימוקי הבקשה

 

5.       בבקשה דנא חוזרת המבקשת על טענתה כי קביעותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בנוגע לחובת הגילוי המוטלת על מלווה הן בעלות השפעת "רוחב" עמוקות על שוק המשכנתאות כולו, וכי הן מטילות נטל "דרקוני ובלתי אפשרי" על המלווים תוך חריגה מהקבוע בחקיקה ובפסיקה הקובעת כי חזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא והבין את תוכנו. המבקשת טוענת בהקשר זה כי קביעותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי סותרות את האמור בע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קובסי (טרם פורסם, 12.12.2011) (להלן: עניין קובסי) ומציינת כי השופטים ע' פוגלמן וא' רובינשטיין קבעו באותו עניין כי מוטב שהמלווים יתעדו בהקלטה קולית או חזותית את מעמד החתימה ואת ההסברים שקדמו לו, כאשר מדובר באדם שאינו קורא וכותב בעברית, וכך אכן עשתה במקרה דנן.  המבקשת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית ולא משפטית, קרי השאלה שעמדה בפניו היא מהי עוצמתה של חובת הגילוי המוטלת על המלווה בשלב הטרום חוזי. המבקשת טוענת בהקשר זה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המשיבה ויחזקאל אינם יחידת אינטרס אחת, וכי על פי ההלכה חלה על הלווים חובה להחזיר את חובם, גם אם מדובר באנשים קשי יום שיאבדו כתוצאה מכך את ביתם. כן חוזרת המבקשת על כל נימוקי הערעור אותו הגישה לבית המשפט המחוזי במסגרתו טענה כי בפסק דינו של בית משפט השלום נפלו פגמים ובכלל זה כי שגה בקביעותיו העובדתיות וביניהן הקביעה כי המבקשת ידעה כי יחזקאל לא יוכל להחזיר את ההלוואה והקביעה כי המשיבה לא הבינה את משמעות הסכם ההלוואה עליו חתמה.

 

6.       נוכח כל זאת עותרת המבקשת לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולכך שבית משפט זה יקבע כי הסכמי ההלוואה והמשכון עליהם חתמה המשיבה תקפים לכל דבר ועניין. כן טוענת המבקשת כי בקשתה מעוררת שאלה ציבורית רבת חשיבות, המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

 

דיון והכרעה

 

7.       לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביא לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן טענות המבקשת מתמקדות בנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך בין הצדדים, למרות ניסיונותיה "לעטוף" אותן בטענות כלליות. כמו כן לא השתכנעתי כי נגרם למבקשת עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

8.        למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. קביעותיו של בית משפט השלום בנוגע לנסיבות שאפפו את חתימת הסכם ההלוואה ובנוגע למידה בה הבינה המשיבה את המסמכים עליהם חתמה מבוססות על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת עדים. משכך, בדין סירב בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים אלו. יצויין כי בית המשפט המחוזי הגדיל לעשות וסקר את חומר הראיות באופן נרחב בפסק דינו, זאת לאחר שהתרשם ממנו באופן ישיר ובמסגרת זאת אף צפה בקלטות. כידוע, יתרונה של הערכאה הדיונית בקביעת ממצאים עובדתיים מקבל משנה תוקף כאשר אלו מבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים שהופיעו לפניו (ראו למשל: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (טרם פורסם, 29.3.2011), בפסקה 28 לחוות דעתי). קל וחומר שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 16.2.2012), בפסקה 12 להחלטתי).

 

9.        יתרה מכך, לא התרשמתי כי קביעותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי חורגות מההלכה שנקבעה בבית משפט זה, וזאת בניגוד לטענת המבקשת. אכן, בין העניין דנא לבין המקרה שנידון בעניין קובסי ישנם קווי דמיון: באותו עניין חתמה המשיבה, שהייתה בת למעלה משבעים - אנאלפביתית ובשלבים ראשונים של הידרדרות שכלית - יחד עם בנה על מספר חוזי הלוואה במסגרתם משכנה את ביתה. בעניין קובסי קבע בית משפט זה כי לא הוכח שהגברת קובסי לא הבינה את משמעויות חתימתה על חוזי ההלוואה וכן כי לבנק המלווה לא הייתה כל סיבה להניח שהבן פועל נגד טובתה של אימו ונוכח כך קבע כי המשכנתא על דירתה של הגברת קובסי תקפה. אם כן, התוצאה אליה הגיע בית משפט זה בעניין קובסי הפוכה מהתוצאה אליה הגיעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי שדנו בעניין דנא אולם האבחנה בין המקרים ברורה ונעוצה בנסיבותיו הקונקרטיות של העניין שלפני. כאן, קבע בית משפט השלום, ואת קביעותיו אישר בית המשפט המחוזי, כי המבקשת הייתה מודעת למגבלותיה של המשיבה, לניגוד האינטרסים המובנה בינה לבין יחזקאל ולכך שהמשיבה לא הבינה את משמעות המסמכים עליהם חתמה. נוכח כך נקבע כי נסתרה החזקה שחתימתה של המשיבה על מסמכי ההלוואה מעידה כי קראה והבינה אותם. כאמור, לא מצאתי מקום להתערב בקביעה עובדתית זו ונוכח כך סבור אני כי לא נפל כל פגם בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

 

10.      יצויין כי המבקשת אכן תיעדה את הפגישות שקדמו לחתימה על מסמכי ההלוואה בהתאם לאמור בחוות דעתם של השופטים ע' פוגלמן וא' רובינשטיין בעניין קובסי וטוב כי כך עשתה. אולם, ברי כי מטרתו של תיעוד כזה הוא ראייתי ואין בו כדי לפטור את המבקשת מהצורך לוודא כי המשיבה אכן הבינה את תוכן ומשמעות המסמכים עליהם חתמה. בענייננו צפו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בקלטות והתרשמו כי המשיבה לא הבינה את משמעות המסמכים עליהם חתמה ומכאן שבעצם תיעוד הפגישות לא היה די.

 

11.      בהתייחס לא רק לנסיבות המקרה הקונקרטי שלפני, אעיר כי בית משפט זה עמד פעמים רבות על חובות הגילוי המוגברות המוטלות על בנקים-מלווים מול לקוחותיהם, אשר נועדו לשקף את עוצמתו של הבנק מול הלקוח המונעת מהלקוח, במקרים רבים, להתמודד עם הבנק כשווה מול שווה. חובת הגילוי של הבנק כלפי הלקוח חלה גם על הערב להלוואה וגם על הממשכן (ראו למשל: ע"א 8611/06 ‏בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין (טרם פורסם, 2.3.2011), בפסקה 34 לחוות דעתה של השופטת מ' נאור). כן נקבע כי חובות גילוי מוגברות חלות לא רק על בנקים, אלא גם על גופים חוץ בנקאיים העוסקים במתן הלוואות, וייתכן שחשיבותן של חובות גילוי אלה אף רבה יותר נוכח הריביות הגבוהות הנהוגות ב"שוק האפור" (ראו: ע"א 6157/08 אסמעיל נ' מילאדי (טרם פורסם, 5.9.2011), בפסקה 7 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין). מובן כי אין לקבוע כלל קטגורי לפיו כל הסכם הלוואה שנחתם בידי לווה מבוגר שאינו יודע קרוא וכתוב לא יהיה תקף וכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו. עם זאת מוטב כי המלווים - יהיו אלו הבנקים או מלווים חוץ בנקאיים - יקפידו הקפדה יתרה על מילוי חובות הגילוי המוטלות עליהם כאשר לפניהם עומדים לווים מבוגרים שעברית אינה שפת אמם המסכנים בחתימה על הסכם הלוואה כזה את הנכס העיקרי (ולעיתים רבות היחיד) שבבעלותם. זאת, במיוחד כאשר הדברים אמורים בלוֹוים המלוּוים בידי קרוב משפחה שהוא הנהנה העיקרי מההלוואה שניטלת כנגד משכון דירתם. מצב דברים זה צריך להדליק "נורה אדומה" אצל המלווה ומחייב אותו לנסות ולהגיע לרמת ודאות גבוהה במיוחד בנוגע לגמירות דעתו והסכמתו של האדם אשר ממשכן את דירתו, בטרם יאשר את ההלוואה (ראו בהקשר זה את דבריו של השופט ס' ג'ובראן בעניין קובסי). במסגרת כך, מוטב כי המלווים יתעדו את מעמד החתימה על מסמכי ההלוואה ואת הפגישות שקדמו לה, כפי שציין בית משפט זה בעניין קובסי. בנוסף לכך, טוב יעשו המלווים אם ישקלו להיעזר במתורגמן מקצועי ובלתי תלוי כאשר יש חשש כי התרגום שנערך בידי בן המשפחה הנלווה לאדם הממשכן את דירתו עלול להיות מושפע מהאינטרסים האישיים של אותו בן משפחה.

 

           הקפדה יתרה על חובות הגילוי המוטלות על המלווים תאפשר ללווים להגיע להחלטות מושכלות, ותמנע מהמלווים היקלעות למצב בו המשכנתא שנרשמה לזכותם תוכרז כבטלה.

 

12.      סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, י"ז באדר תשע"ב (11.3.2012).

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12003560_W01.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il