עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3462/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד אפרת גולדשטיין

בשם המשיב 1:                      עו"ד קובי סודרי

בשם המשיב 2:                      עו"ד עסאם טנוס

בשם המשיב 3:                      עו"ד שאדי נאטור

בשם המשיב 4:                      עו"ד שלומי תדרי

 

 

           לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בתשעים ימים החל מיום 17.5.2011 או עד למתן פסק דין בעניינם בת.פ. 29892-08-10 בבית משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.

 

רקע עובדתי

 

1.        כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, שתוקן בשלב מאוחר יותר ביחס למשיב 4 בלבד כך שיוחסה לו גם עבירה של הפרת הוראה חוקית. במסגרת האישום הראשון בכתב האישום המתוקן פורט קשר שקשרו המשיבים יחד עם ארבעה נאשמים אחרים (להלן: האחרים) לשם גניבת ממתקים שאוחסנו בקרטונים במחסן בנצרת עלית (להלן: המחסן), זאת בשווי של 125,580 ש"ח. המשיבים והאחרים ביצעו ביניהם "חלוקת עבודה" כך שחלקם היה אחראי על אבטחת המבצע וחלקם על פריצה למחסן. לצורך מימוש הקשר עשו המשיבים והאחרים שימוש בשני כלי רכב ואף במשאית שהייתה שייכת לאחד אחר וזאת לאחר שאמרו לו כי המשאית שלהם יצאה מכלל שימוש ועליהם להעביר את הסחורה ליעדה באמצעות משאית חלופית. כאשר החל בעל המשאית לחשוד בנעשה ביקש לחזור לביתו אך אויים שלא לעשות כן. במהלך הלילה שבין 28.7.2010 לבין 29.7.2010 בוצעה ההתפרצות למחסן והממתקים הועמסו למשאית. לאחר ההתפרצות והעמסת הממתקים למשאית, החלו המשיבים והאחרים בנסיעה כשהמשאית נהוגה על ידי המשיב 4. לאחר שהמשיב 4 הבחין במחסום משטרתי הוא עצר את המשאית והחל להימלט רגלית. המשיבים אשר נסעו ברכב נוסף שליווה את המשאית הבחינו כי המשאית נעצרה על ידי המשטרה ועל כן נמלטו אף הם באמצעות הרכב בו נסעו עד אשר נעצרו על ידי המשטרה. בגין המעשים המתוארים בכתב האישום הואשמו המשיבים והנאשמים האחרים בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין וביצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. כמו כן במסגרת האישום הראשון, יוחסו למשיב 2, עוד במסגרת כתב האישום המקורי, ולמשיב 4 לאחר תיקון כתב האישום, הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

 

2.        במסגרת האישום השני בכתב האישום המתוקן, הנוגע למשיב 1 בלבד, נטען כי הוא נהג ביום 25.6.2010 באחד הרכבים ששימש לביצוע העבירות במסגרת האישום הראשון, חרף העובדה שרשיון הנהיגה שלו פקע ביום 1.5.2008, כשהוא נשא ברכבו כפפות בד ומספרי פח היכולים לשמש ככלי לחיתוך גדרות או פחים המותקנים במבנים. בהמשך לכך הואשם המשיב 1 בעבירות שלהלן: החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין; נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודה; וכן נהיגה ללא ביטוח כדין, לפי סעיף 2(א)-(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

 

הליכי המעצר בעניים של המשיבים והנאשמים האחרים

 

3.        בכתב האישום צויין כי בשלב מעצר הימים, ביום 3.2.2010 שחרר בית משפט השלום בבאר-שבע את המשיב 4 למעצר בית עם "חלונות" בימים א'-ו' בין השעות 13:00-09:00 לצורך חיפוש עבודה. ביום 23.3.2010 שחרר בית משפט השלום בבאר-שבע את המשיב 2 למעצר בית. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים והאחרים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, זאת על יסוד ראיות לכאורה שהוצגו לבית המשפט, המעידות על מסוכנות כיוון שמדובר בביצוע עבירות רכוש חמורות תוך חבירה מאורגנת ושיתוף פעולה של מספר עבריינים שפעלו כארגון תוך תכנון קפדני. כמו כן התבקש מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם נוכח החשש משיבוש מהלכי משפט לאור הימלטותם מכוחות המשטרה והעובדה כי אחד האחרים איים על מי שהיה בעליה של המשאית. כמו כן צויין בבקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים העבר הפלילי המכביד של המשיבים לרבות בתחום עבירות הרכוש. בסופו של יום ולאחר דחיית עררים שהגישו המשיבים הם נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

4.        בערר שהגיש המשיב 1 ונדון לפני השופט ח' מלצר [ראו: בש"פ 7471/10 אבו עליון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2010)] נקבע כי נוכח חולשה בראיות לכאורה, במובן זה שאין ראיה ישירה הקושרת את המשיב 1 להתפרצות עצמה, הכף נוטה לשקילתה של חלופת מעצר לאחר עריכת תסקיר מעצר בעניינו. משכך הורה השופט מלצר על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 1. שירות המבחן דחה את האפשרות לשחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר וכך אף בית משפט השלום. בעקבות ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נערך תסקיר מעצר נוסף בו הומלץ על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר, אך חרף זאת לא שחרר בית משפט השלום את המשיב 1 לחלופת מעצר נוכח עברו הפלילי ונוכח העובדה כי נמצא שלערבים היה עבר פלילי.

 

5.        בעקבות ערר שהוגש על ידי המשיב 3 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו ולאחר הגשת תסקיר המעצר הגיש המשיב 1 בקשה לעיון חוזר. תסקיר המעצר לא בא בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר. בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיון חוזר בשים לב לתסקיר השלילי וכן לאור עברו הפלילי. ערר שהגיש המשיב 3 לבית המשפט המחוזי נדחה, בנימוק כי אמנם הנאשם 7 שוחרר לחלופת מעצר הכוללת אלמנטים נוקשים של פיקוח, דיווח ואיזוק אלקטרוני, אך קיימת הבחנה בינו לבין המשיב 3 בכך ששירות המבחן לא בא בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר וכן קיים שוני בנתוניהם האישיים. ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי נדחה על ידי השופט א' גרוניס [ראו: בש"פ 9601/10 אבו צולב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.1.2011)], בנימוק כי גישתו של שירות המבחן זהירה יותר ביחס למשיב 3 וכן העבר הפלילי של המשיב 3 חמור יותר מזה של הנאשם 7.

 

6.        יצויין כי הנאשמים האחרים שוחררו לחלופת מעצר. עוד יצויין כי בבקשתה מתארת המבקשת את ההתקדמות בהליך העיקרי ומפרטת את מועדי הדיונים שהתקיימו בבית משפט השלום והעדים שנשמעו במסגרתם. כתב האישום הוקרא ביום 31.8.2010 והחלה להישמע פרשת התביעה. בשלב זה קבועים עשרה מועדי דיונים נוספים, מלבד הדיון שתוכנן ליום 2.5.2011 ובוטל, וכבר נשמעו 25 עדים מטעם המאשימה.

 

נימוקי הבקשה

 

7.        המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת גולדשטיין – טוענת כי בשתי הישיבות הקרובות עתידה להסתיים פרשת התביעה ובשים לב למספר הישיבות הקבועות לעתיד יש לקוות כי קצב שמיעת העדים יהיה משביע רצון. המבקשת מדגישה כי חרף התארכות ההליכים יש ליתן משקל ראוי למסוכנות הנשקפת מהמשיבים, הנלמדת הן מהשיטתיות והארגון שבביצוע העבירות שבנדון והן על רקע עברם הפלילי המכביד בתחום עבירות הרכוש. המבקשת מעדכנת כי ביום 1.12.2010 נגזר דינו של המשיב 3 ל-18 חודשי מאסר בפועל בתיק אחר ואף המשיב 4 נתון במעצר עד תום ההליכים בתיק אחר, שניהם בגין עבירות דומות לעבירות מושא כתב האישום המתוקן, ובנסיבות אלה המשקל שיש ליתן לחירותם פוחת. כמו כן טוענת המבקשת כי המשיבים 2 ו-4 ביצעו את העבירות שבנדון תוך הפרת מעצר בית בו שהו. מהטעמים הנ"ל מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים כמפורט ברישא.

 

תגובת המשיב 1

 

8.        לטענת המשיב 1 – באמצעות בא כוחו, עו"ד קובי סודרי – הבקשה אינה מפורטת דיה במובן זה שהושמט בה כל הקשור לתיאור צפי התקדמות ההליכים. לטענת המשיב 1, לאחר תחילת ההוכחות וחודשים לאחר הגשת כתב האישום, יזם התובע בתיק השלמת חקירה בנוגע לנתוני התקשורת ובעקבות זאת ביקשה המאשימה להגיש חווֹת דעת של מספר מומחים לתקשורת סלולארית, בעוד שבמקור כוונתה הייתה להגיש אך את פלטי התקשורת כרשומה מוסדית שאינה מצריכה העדת עדים וחקירתם. לטענת המשיב 1, חקירת המומחים באמצעותם תוגשנה חווֹת הדעת לא תוכל להסתיים בתוך שתי ישיבות כפי שמתארת זאת המבקשת. עוד טוען המשיב 1 כי בעקבות הבקשה להגשת חווֹת הדעת שהוגשה על ידי המאשימה, הוגשה על ידי המשיבים והנאשמים הנוספים בקשה לגילוי חומר חקירה נוסף, ונקבע על ידי בית משפט השלום כי לא ישמעו עדים נוספים בתיק עד להכרעה בבקשה, ומשכך ההליך עשוי להתמשך עוד פרק זמן ממושך. לטענת המשיב 1, גם לאחר שתתקבל הכרעה בבקשה לגילוי חומר החקירה, צפוי להיות מוגש ערר על ההחלטה על ידי מי שלא יהיה שבע רצון ממנה. מעבר לכך, מציין המשיב 1 כי פרשת ההגנה תארך זמן ממושך, שכן צפויים להעיד שמונה הנאשמים וכן עדי הגנה נוספים. בנסיבות אלה טוען המשיב 1 כי גם בהתחשב במועדי הדיונים הקבועים ביומנו של בית משפט השלום הצפי הוא להתמשכות ההליכים אל מעבר לתקופת ההארכה המבוקשת. לאור צפי זה ולאור שינויה של נקודת האיזון בתום תשעת חודשי מעצר עד תום ההליכים, הרי שעברו הפלילי של המשיב 1 אינו יכול לשמש טעם של ממש לאי שחרורו לחלופת מעצר, בשים לב לשחרורם של הנאשמים הנוספים, מה גם שעבר פלילי זה עמד לנגד עיניו של השופט מלצר בהחלטתו הנ"ל אשר סבר כי אין לפסול רק בשל כך את האפשרות לחלופת מעצר והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. עוד מדגיש המשיב  1 כי חרף עברו הפלילי התסקיר המשלים המליץ על שחרורו לחלופת מעצר. בנוסף לכך מציין המשיב 1 כי על אף ההתארגנות וההכנה שליוו את ביצוע העבירות דנן הרי שאין מדובר בעבירות רכוש ברף הגבוה.

 

תגובת המשיב 2

 

9.        המשיב 2 – באמצעות בא כוחו, עו"ד עסאם טנוס – טוען כי הוא לא הכביד על התנהלות ההליך העיקרי ולא גרם להתמשכות ההליכים. לטענתו, יש להביא נתון זה בחשבון לאור שינויה של נקודת האיזון בחלוף תשעת חודשי המעצר עד תום ההליכים. המשיב ביקש לתקן שגגה שנפלה בבקשתה של המבקשת אשר טענה כי לחובתו מאסר מותנה של 18 חודשים בעוד שמדובר במאסר מותנה בן 6 חודשים בלבד לפי הרישום הפלילי. המשיב 2 מודה בכך שביצע את העבירות דנן לכאורה תוך הפרת תנאי החלופה בה שהה אותה תקופה, אך לטענתו אין מדובר בנימוק לשלילת האפשרות לשחרור לחלופת מעצר אלא לכל היותר מדובר בנימוק להחמרת תנאי החלופה שתוצג לפני שירות המבחן ככל שבית משפט זה יורה על עריכת תסקיר מעצר. לתמיכה בטענותיו הגיש המשיב 2 העתק מהחלטתה של השופטת מ' נאור בבש"פ 3254/11 מדינת ישראל נ' קסוס (לא פורסם, 1.5.2011) (להלן: עניין קסוס) שם דובר על מי שהתארגנו בשיטתיות לביצוע עבירות רכוש ולמי שלחובתם היה עבר פלילי וחרף זאת נשקלה האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

 

תגובת המשיב 3

 

10.      המשיב 3 – באמצעות בא כוחו, עו"ד שאדי נאטור – טוען כי בתיק זה לא הוגשה ולו בקשת דחייה אחת מטעם הסנגורים. המשיב 3 מדגיש כי נפלה שגגה בבקשתה של המבקשת בה צויין כי נגזר דינו לאחרונה בתיק אחר ל-18 חודשי מאסר בפועל, ובכך בלבלה המבקשת את המשיב 3 עם המשיב 4. המשיב 3 מציין כי אכן הוגש כתב אישום כנגדו בתיק אחר בבית משפט השלום בקרית-גת בגין התפרצות וגניבה אך זאת בגין עבירה שבוצעה בשנת 2009. בד בבד עם הגשת כתב האישום בבית משפט השלום בקרית-גת הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו, במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת הסכמה לעניין קיומה של עילת מעצר ומשכך יש לעוצרו עד תום ההליכים נגדו, אך אין בכך כדי למנוע ממנו הצגתה של חלופת מעצר אף בטרם יחלוף זמן סביר. עוד מציין המשיב 3 כי העבירה האחרונה שבביצועה הורשע היא משנת 2003 ואין כנגדו מאסרים מותנים תלויים ועומדים. עוד טוען המשיב 3 כי אמנם השופט גרוניס בהחלטתו הנ"ל קבע כי אין באיזוקו האלקטרוני כדי להפיג את מסוכנותו, אך בכך אין כדי למנוע חלופה נוספת הרמטית יותר והחמרת תנאים מגבילים.

 

תגובת המשיב 4

 

11.      לטענת המשיב 4 – באמצעות בא כוחו, עו"ד שלומי תדרי – נפלה טעות בבקשת המבקשת שכן הוא אינו עצור עד תום ההליכים נגדו אלא מרצה מאסר בפועל שנגזר עליו בתיק אחר זאת למשך 18 חודשי מאסר שעתידים להסתיים בעוד כחודשיים. נוכח התמשכות ההליכים והמתואר בטענותיו של המשיב 1, מבקש המשיב 4 לשחררו לחלופת מעצר על דרך של ביצוע המעצר במאסר בו הוא נתון. לטענתו, תנאי השהות במאסר טובים יותר מהתנאים במעצר ובנסיבות העניין יש הצדקה להורות כן.

 

תגובת המבקשת

 

12.      בתגובה לטענותיהם של המשיבים הבהירה באת כוח המבקשת כי תבחן את הבלבול שחל לכאורה בין המשיב 3 ו-4 ותמסור תשובתה לבית המשפט. אציין כבר עתה כי לאור התוצאה אליה הגעתי איני מוצא מקום להמתין לתשובת המבקשת בהקשר זה. לעניין תקופת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המשיב 2, טוענת באת כוח המבקשת כי תבדוק גם עניין זה אך לצורך הדיון היא מוכנה לצאת מתוך נקודת הנחה כי מדובר בששה חודשים בלבד.

 

דיון והכרעה

 

13.      לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבלה, אולם החלטתי להורות על עריכת תסקירי מעצר משלימים בעניינם של המשיבים 1 ו-2 כמפורט בסעיף 17 שלהלן.

עניינם של המשיבים 2-1

 

14.      אכן, הדעה המקובלת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי עבירות רכוש מתוחכמות המתבצעות בשיטתיות תוך התארגנות והכנה מקימות עילת מעצר [ראו למשל: החלטתו של השופט א' גרוניס בבש"פ 2257/04 מדינת ישראל נ' בן ציון, פ"ד נח(4) 83, 89 (2004)], אולם כפי שציין בית משפט זה – למשל בהחלטתה של השופטת נאור בעניין קסוס – "מדובר בעבירת רכוש מתוחכמת אך עדיין עבירת רכוש" (ההדגשה אינה במקור – י.ד.) (שם, סעיף 6). השקפה זו מבקשת לגבש איזון ראוי בין חירותו של נאשם לבין שלום הציבור כאשר עסקינן בעבירות רכוש, בשים לב לעובדה כי המסוכנות הנובעת מנאשם שכזה היא ביחס לרכוש ולא ביחס לחיי אדם. הגם שאין להקל ראש במסוכנות הנובעת מפגיעה צפויה ברכוש הרי שאין הדבר שקול לפגיעה שבנפש, ולכך יש ליתן ביטוי בהחלטה על מעצרו של נאשם בעבירות רכוש עד תום ההליכים נגדו, ומקל וחומר כאשר עסקינן בהארכת מעצר מעבר לתשעת חודשי המעצר עד תום ההליכים שאז נקודת האיזון משתנה ונוטה לעבר חירותו של הנאשם, הנבחנת בשים לב לקצב התקדמות המשפט בהליך העיקרי, הטעמים להתמשכות ההליכים וכן הצפי לסיום ההליך. בנסיבות העניין, וכפי שציין זאת המשיב 1, כאשר המבקשת לא חלקה בדיון שלפני על התמונה שתוארה על ידו, בשלב זה אין צפי לסיום ההליכים למרות דיוני ההוכחות שנקבעו כאשר מסתמן שמשפטם של המשיבים יתמשך אל מעבר לתקופת ההארכה המבוקשת. אין ספק כי מדובר בפרשה מורכבת עם מספר נאשמים ומטבע הדברים ההליכים מתמשכים, אך גם המאשימה תרמה לעיכוב ההליכים משיזמה השלמת חקירה ובכך הביאה לעיכוב בדיוני ההוכחות וגם נתון זה יש להביא בחשבון בהארכת מעצר אל מעבר לתשעה חודשים.

 

15.      לכך, יש לצרף את העובדה כי הנאשמים האחרים בפרשה זו שוחררו לחלופת מעצר כאשר חלקם במסכת העבריינית לא היה שונה באופן מהותי מחלקם של המשיבים. אכן, הטעם להבחנה בין המשיבים לבין הנאשמים האחרים הוא עברם הפלילי. אין חולק כי עברו הפלילי של נאשם הוא שיקול רלוונטי להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, כחלק מבחינת מסוכנותו של הנאשם הנבדקת במסגרת האיזון בין האינטרסים המתנגשים. ואולם, כאשר עסקינן בהארכת מעצר אל מעבר לתשעה חודשים ייבחן משקלו של העבר הפלילי על רקע מכלול הנתונים האחרים בשים לב לנסיבות המקרה, לרבות: קצב התקדמות ההליך העיקרי, הסיבות לעיכוב אם חל והצפי לסיומו.

 

           ודוק, חרף עברו הפלילי של המשיב 1 הורה השופט מלצר בהחלטתו הנ"ל על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר המשלים הגיע שירות המבחן למסקנה כי ניתן לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר. משכך, סבורני כי בשלה העת לערוך תסקיר מעצר משלים נוסף בעניינו של המשיב 1 על מנת לאפשר לבית משפט השלום לבחון היתכנותה של חלופת מעצר בעניינו. עברו הפלילי של המשיב 2 חמור פחות מעברו הפלילי של המשיב 1 ובשים לב להתמשכות ההליכים ולהיעדר צפי ממשי לסיומם ולאור שחרורם של הנאשמים האחרים בפרשה זו, סבורני כי יש מקום להורות לשירות המבחן לבחון את עניינו של המשיב 2 ולהציג בפני בית משפט השלום תסקיר מעצר משלים בו תוצג תמונת מצב עדכנית.

 

עניינם של המשיבים 4-3

 

16.      שונה המצב ביחס לעניינם של המשיבים 4-3. מקובלת עליי עמדת המבקשת, כי בשלב זה בו המשיב 3 מצוי במעצר עד תום ההליכים נגדו בגין תיק אחר והמשיב 4 שוהה במאסר במסגרת ריצוי עונש שהושת עליו בגין עבירות אחרות, הרי שהארכת מעצרם תפגע בחירותם במידה פחותה שכן ממילא נמצאים הם מאחורי סורג ובריח. אך לא זה הנימוק העיקרי לקבלת הבקשה ביחס אליהם. כאמור, בעניינו של המשיב 3 קבע השופט גרוניס בהחלטתו הנ"ל כי גם איזוק אלקטרוני לא יהיה בו די להפיג את מסוכנותו הרבה והנה בינתיים מסוכנות זו קיבלה משנה תוקף לאור העמדתו לדין בגין ביצוע לכאורה של עבירת רכוש בשנת 2009 בגינה אף נעצר עד תום ההליכים נגדו. מסוכנותו של המשיב 4 אף היא מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי במקביל למעצרו בגין פרשה זו הוא מרצה מאסר. לא זאת אף זאת, כפי שניתן ללמוד מהתיאור העובדתי בכתב האישום, המשיב 4 הוא שנהג במשאית עליה הועמסו הממתקים הגנובים וכשראה מחסום משטרתי עצר את המשאית והחל במנוסה רגלית. מעשים אלו מלמדים על תעוזה בתחום עבירות הרכוש המלמדת על מסוכנות. משכך, לא מצאתי מקום להורות על שחרורם של המשיבים 4-3 לחלופת מעצר, וממילא נוכח המצאותם מאחורי סורג ובריח, הרי שאין מקום להורות בשלב זה על עריכת תסקיר מעצר בעניינם, לאור העומס הרובץ על כתפיו של שירות המבחן. בעניינו של המשיב 4 לא מצאתי מקום להורות על ריצוי המעצר במסגרת המאסר.

 

התוצאה

 

17.      הנני מורה על הארכת מעצרם של ארבעת המשיבים בתשעים ימים החל מיום 17.5.2011 או עד למתן פסק דין בבית משפט השלום, לפי המוקדם ביניהם. ודוק, בעניינם של המשיבים 2-1 יערכו תסקירי מעצר משלימים אשר יונחו על שולחנו של בית משפט השלום תוך 21 ימים מיום מתן החלטתי זו. בית משפט השלום יבחן אפשרות שחרורם של המשיבים 2-1 לחלופת מעצר על רקע התסקירים ובהתאם לשיקול דעתו.

 

18.      אשר על כן, הבקשה התקבלה בכפוף לאמור בסעיף 17 לעיל.

 

           ניתנה היום, ח' באייר התשע"א (12.5.2011).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11034620_W01.doc   צמ+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il