עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3401/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

 

הנשיאה ד' ביניש:

 

1.        לפנינו מספר ערעורים על גזר הדין שגזר בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) על חמישה נאשמים, הקשורים כולם לפרשה אחת, בת"פ 47072-03-10 לאחר שאלו הורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן, בהן שוד בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות נשק ועוד. הן הנאשמים (להלן: המערערים) והן המאשימה (להלן: המשיבה) באותו הליך מערערים על גזר הדין שגזר בית המשפט קמא, הראשונים על חומרת העונש והאחרונה על קולת העונש.

 

עיקרי העובדות וההליכים

2.        כתב האישום המתוקן ובו חמישה אישומים, שהוגש לבית המשפט קמא, חשף רצף אירועים חמור ביותר בו לקחו חלק המערערים ברמות שונות של מעורבות. לפי העובדות המפורטות באישום הראשון לכתב האישום המתוקן קשרו הנאשמים עומר בן סאלח שלאעטה (להלן: המערער 1) ואימן בן מחמוד חניף (להלן: הנאשם הנוסף), שעניינו נדון בע"פ 7989/10 מדינת ישראל נ' אימן חניף (טרם פורסם, 4.4.2011) ואינו חלק מההליך דנן, קשר לתקוף חייל או מאבטח תוך שימוש בכוח ולשדוד את נשקו האישי. במסגרת הקשר ולשם מימושו נסעו השניים במועד לא ידוע באזור התעשייה בכרמיאל בחיפוש אחר קורבן. לאחר שמצאו מאבטח בקרבת מקום ולפני שהיה ביכולתם להוציא את תכניתם מן הכוח אל הפועל עברה במקום ניידת משטרה, שהביאה לכך שהשניים חזרו בהם מכוונתם. במועד נוסף נסעו השניים יחד עם אדם נוסף לקניון בכרמיאל, כאשר המערער 1 מצויד במוט ברזל, על מנת לתקוף מאבטח בקניון ולשדוד את נשקו. גם בפעם הזו תכניתם לא צלחה כיוון שבעת שהגיעו לקניון נתגלתה תקלה במכוניתם ובעקבותיה חזרו כלעומת שבאו.

 

3.        לפי העובדות המפורטת באישום השני לכתב האישום המתוקן, ביום 3.1.2010 נסעו המערער 1 והנאשם הנוסף ביחד לעיר כרמיאל כאשר הם מצוידים במוט ברזל על מנת לתקוף חייל ולשדוד את נשקו. בדרכם הבחינו במאבטח אלא שבאותה עת עברה במקום ניידת עירונית ולכן החליטו שלא לפעול. השניים המשיכו בחיפושם בעיר כרמיאל ובקרבת רחוב הביכורים הבחינו בחייל מ' כשהוא צועד וברשותו נשקו האישי מסוג רובה M16 ומחסנית. המערער 1 ירד מן הרכב כשבידו מוט הברזל והכה מספר פעמים את החייל מ' בראשו כאשר מעוצמת החבטות נפל החייל לארץ. על אף המכות שספג לא שחרר החייל מ' את אחיזתו בנשקו האישי ולפיכך המשיך המערער 1 להכותו עד שהצליח לקחת מידיו את הנשק. כתוצאה מן התקיפה הזו נגרמו לחייל מ' חבלות רבות בחלקי גוף שונים, בהם גם בראשו, שהביאו לאישפוזו בבית חולים למשך שלושה ימים. סמוך לאחר אירוע התקיפה העביר המערער 1 את הנשק שנשדד לנזאר (בן סאלח) שלאעטה (להלן: המערער 4) תוך שסיפר לו אודות השתלשלות העניינים שקדמה לכך. המערער 1 ביקש ממערער 4 כי יסייע לו בהסתרת הנשק ובמכירתו. לשם מכירת הנשק קשרו קשר המערערים 1 ו-4 עם מחמד (בן סעיד) אמארה (להלן: המערער 5). יום למחרת, השלושה נפגשו בביתו של המערער 4 שם קנה המערער 5 את נשקו של החייל מ' בסכום של 35,000 ₪ כאשר 3,000 ₪ מתוכם הועברו לידי הנאשם הנוסף שלקח חלק בשוד. כחודש לאחר האירוע, פנה המערער 1 למערער 5 בתיאומו של המערער 4 ורכש ממנו מכספי מכירת נשקו של החייל מ' אקדח FN. המערער 1 החזיק את האקדח בביתו, וזה נתפס בעת מעצרו טעון בכדורים.

 

4.        לפי העובדות המפורטות באישום השלישי לכתב האישום המתוקן, במהלך חודש פברואר 2010 המערער 1, מחמד בן סאלח שלאעטה (להלן: המערער 2), ומזהר בן סאלח שלאעטה (להלן: המערער 3) נסעו במכוניתם ברחבי צפון הארץ כאשר בידי המערער 1 מוט ברזל מתוך כוונה לאתר מקומות בהם שוהים חיילים, לתקוף אותם ולשדוד את נשקם האישי. לאחר מספר נסיעות בהן לא הצליחו לאתר את שחיפשו, ביום 21.2.2010 הבחינו השלושה בצומת גולני בחייל עולה לאוטובוס. השלושה המשיכו בנסיעתם תוך מעקב אחר האוטובוס עד לעיר טבריה בה ירד החייל מן האוטובוס. החייל עלה מיד לרכב שהמתין לו ולכן השלושה לא הצליחו להוציא לפועל את תוכניתם בעת ההיא.

 

5.        לפי העובדות המפורטות באישום הרביעי לכתב האישום המתוקן, ביום 25.2.2010 נסעו המערערים 3-1 במכוניתם כשברשותם מוטות ברזל. בצומת גולני הבחינו השלושה בחייל העולה לאוטובוס. כפי שפעלו בעבר, עקבו המשיבים אחר האוטובוס עד לעיר עפולה בה ירד החייל מן האוטובוס. עקבותיו של החייל אבדו ולפיכך המשיכו המערערים בחיפושם לכיוון קריית שמונה. בצומת כ"ח הבחינו השלושה בחייל ד' שברשותו נשקו האישי מסוג רובה M16 והוא עומד לבדו בתחנת הסעה לחיילים. או אז הורה המערער 1 למערערים 3-2 לרדת מן הרכב ולתקוף את החייל ד' במוטות הברזל שהיו ברשותם. המערערים 3-2 ירדו מן הרכב, שוחחו עם החייל ד' ולאחר מכן החלו לתקוף אותו באמצעות מוטות הברזל. המערערים 3-2 תקפו את החייל ד' בראשו וגררו אותו מאחורי תחנת ההסעה תוך שהם ממשיכים לחבוט בו. לבסוף לקחו התוקפים את נשקו האישי של החייל ד' ואת הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו בכדי למנוע ממנו לקרוא לעזרה. משהשיגו את חפצם קראו התוקפים למערער 1 שהמתין ברכב שיאספם. השלושה נמלטו ובמהלך נסיעתם השליכו את המכשיר הסלולארי של החייל ד'. לאחר מכן, השליכו המערערים 3-2 את בגדיהם המוכתמים בדמו של החייל, והמערער 3 השליך גם את מוטות הברזל ששימשו לתקיפה. כתוצאה מן התקיפה הזו אושפז החייל ד' בבית החולים למשך מספר ימים והוא סבל, בין השאר, מחבלות ומשבר בגולגולת. לאחר קרות האירועים הללו יצר בשנית המערער 1 קשר עם המערער 4, סיפר לו על השתלשלות האירועים וביקש כי יסייע לו להסתיר ולמכור את נשקו של החייל ד'. המערער 4 יצר קשר עם המערער 5 והלה רכש את הנשק שנשדד תמורת סכום של 34,000 ₪ כאשר המערער 4 קיבל 4,000 ₪ מתוך הסכום הזה ואת היתרה קיבל המערער 1.

 

6.        לפי העובדות המפורטות באישום החמישי לכתב האישום המתוקן המערערים 1 ו-3 רכשו במהלך חודש דצמבר 2009 נשק מאדם אחר לאחר שהודגם בפניהם שהנשק תקין. בהמשך מכר המערער 3 את אותו נשק חזרה למוכר. כמו כן, ביום 4.3.2010 רכש המערער 1 מאותו אדם כדורים לאקדח שנתפסו בביתו ביום מעצרו.

 

7.        ביום 26.10.2010 הודה והורשע המערער 2 בעבירות שיוחסו לו ולאחר הגשת כתב אישום מתוקן הודו והורשעו גם יתר המערערים בעבירות שיוחסו להם. על חלקם באירועים המפורטים בכתב האישום המתוקן הורשעו המערערים 3-1 בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בזיקה לעבירות לפי סעיפים 327 ו-402(ב) לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין בזיקה לעבירות לפי סעיפים 329 ו402(ב) לחוק העונשין; ניסיון לשוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) ו(ב) לחוק העונשין. בנוסף, הורשעו המערערים 1 ו-3 ברכישת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; בסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין כשהמערער 1 הורשע גם בהחזקת הנשק. המערערים 5-4 הורשעו בעבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) ו(ב) לחוק העונשין ובסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2). 

 

           לאחר שהמערערים 4-1 הודו בעבירות המיוחסות להם, נעתר בית המשפט קמא לבקשתם והורה על עריכת תסקירי מבחן בעניינם. המערער 5 לא ביקש בקשה דומה ולפיכך לא נערך תסקיר בענייננו. בהתאם לבקשת המשיבה הורה בית המשפט על עריכת תסקיר נפגע עבירה ביחס לחייל מ' שנפגע עקב האירועים המתוארים באישום השני. 

 

8.        לאחר שנשמעו טענות וראיות לעניין העונש גזר בית המשפט קמא ביום 21.3.2011 את דינם של המערערים. ביחס למערער 1 בית המשפט התחשב בנסיבות המקלות בעניינו בהן העדר עבר פלילי, נטילת אחריות על מעשיו וטענתו כי העבירות שבביצוען הודה נעברו על רקע כלכלי ולא על רקע אידיאולוגי. עם זאת, בית המשפט קמא קבע כי היות שהמערער 1 לקח חלק בכל חמשת האישומים שפורטו בכתב האישום, והורשע בעבירות חמורות תוך שהביא לפגיעה חמורה בחיילים מ' וד', כפי שעלה גם מתסקיר נפגע העבירה, החליט בית המשפט להשית עליו עונש של 11 שנות מאסר, מתוכן 9 שנים לריצוי בפועל והיתר לריצוי על תנאי, תוך חיובו בתשלום פיצויים בסך 60,000 ₪ לחייל מ' ו10,000 ₪ לחייל ד'.

 

9.        באשר למערער 2 התחשב בית המשפט בנסיבות המקלות הרלוונטיות לעניינו בהן העדר עבר פלילי, היותו שחקן פעיל בקבוצת "בני סכנין" המשחקת בליגת העל בכדורגל, והחרטה שהביע. כמו כן לקח בית המשפט לתשומת ליבו את עדותה של אמו של המערער 2, מורה לחינוך גופני ומחנכת בבית ספר תיכון, שדבריה בשבח בנה הותירו רושם עמוק על בית המשפט. האם הסבירה אודות החינוך שהעניקה לילדיה ותיארה את הכאב שחשה כאשר אחד מבניה חמק מפיקוחה וסטה מדרך הישר. לשיטתה של האם, בנה נגרר אחר בן דודו, המערער 1, ולא קיבל כל טובת הנאה מפעולותיו. חרף כל הנסיבות המקלות הללו מצא בית המשפט שאין להקל ראש בחומרת העבירות שבביצוען הורשע המערער 2, במיוחד נוכח חלקו הפעיל בתקיפה של החייל ד'. לפיכך, גזר בית המשפט על המערער 2 שבע שנות מאסר, מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל, והיתרה לריצוי על תנאי, תוך חיובו בתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ לחייל ד'.

 

10.      מצבו של המערער 3 היה שונה מהקודמים. לחובתו עמד גליון הרשעות קודמות בהן עבירות אלימות, גניבה ונשק שהביאו לכך שריצה מספר מאסרים בפועל. המשיבה עמדה על חומרת העבירות בהן הורשע על פי הודאתו בכתב האישום, המלמדות על המסוכנות שבו. מתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט קמא לא עלו נקודות חיוביות. המערער 3 התקשה לקחת אחריות על מעשיו, נטה לצמצם את חומרתם, והגיב בתוקפנות כלפי הסביבה. נוכח זאת ביקשה המדינה להשית עליו עונש מאסר במצטבר לעונש אותו מרצה בשל עבירות אחרות. בית המשפט בחן את הנסיבות הללו והחליט כי אין ללמוד לעניינו של המערער 3 מהעונש שנגזר על הנאשם הנוסף בפרשה זו, שאינו בפנינו, כיוון שהנאשם הנוסף לא תקף בידיו את החייל מ' ולא נטל חלק ברכישת אקדח, ואילו המערער 3 תקף את החייל ד' והכה בראשו במוט הברזל. לאחר ששקל את כלל הנסיבות השית בית המשפט על המערער 3 שמונה שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל, במצטבר לעונש המאסר שמרצה בשל עניין אחר. כמו כן חייב בית המשפט את המערער 3 לשלם לחייל ד' סך של 30,000 ₪ פיצויים.

 

11.      באשר למערער 4 בית המשפט לקח בחשבון את עברו הפלילי ואת המסוכנות הטמונה במי שעוסק בתיווך למכירת כלי נשק. כמו כן, התחשב בית המשפט בדברים שעלו מן התסקיר שנערך בעניינו של המערער 4 לפיהם נטל אחריות על מעשיו והבין את חומרתם. בית המשפט השית על המערער 4 שלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל, והיתר לריצוי על תנאי.

 

12.      ביחס למערער 5 בית המשפט התחשב בעברו הפלילי, שבגדרו נדון בעבר ל-8 שנות מאסר בפועל בשל עבירות שונות הכרוכות בנשק. בית המשפט הסיק כי עיסוקו העיקרי של המערער 5 נוגע לנשק היות שהיה ביכולתו לרכוש שני רובים תמורת סכום כסף נכבד על אף שהצהיר שהוא בעל משפחה גדולה ומתפרנס מעבודות זמניות. לפיכך, דן בית המשפט את המערער 5 ל-6 שנות מאסר, מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל, והיתרה לריצוי על תנאי.

 

           כנגד גזר-הדין האמור הוגשו הערעורים שלפנינו, אותם שמענו במאוחד ביום 5.12.2011.

 

 

 

טענות הצדדים בערעור

13.        המשיבה, שהיא גם המערערת לפנינו, טוענת כי העונשים שהשית בית המשפט קמא על המערערים אינם משקפים את חומרת המעשים. כמו כן, טוענת המשיבה, כי עבירות בהן נתקפים באכזריות רבה חיילים ומאבטחים מחייבות ענישה מרתיעה יותר מזו שהשית בית המשפט קמא, היות שהמתלוננים הותקפו במקרה דנן אך ורק כיוון שנשאו נשק. במעשיהם של המערערים היתה גלומה סכנה לכל חייל וחייל במדינה. בנוסף, טוענת המשיבה כי שגה בית המשפט המחוזי במשקל שנתן למספר נסיבות. ראשית, בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעוצמת הפגיעה שנגרמה לחיילים ד' ומ' כתוצאה מהכאתם באמצעות מוטות ברזל. כמו כן, טוענת המשיבה, שבית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן בגזר דינו משקל לקלות שבה בוצעו העבירות ולעובדה שהעבירות בוצעו על פני תקופה של מספר חודשים, בשונה ממעידה חד פעמית.

            

           בנוסף, טוענת המשיבה, בתגובה לכך שהמערערים ביקשו ללמוד מהעונש הקל יחסית של 3 שנות מאסר בפועל, שהושת על הנאשם הנוסף בע"פ 7989/10 הנ"ל בו נדחה ערעור המדינה על קלות העונש, כי אין להשוות בין אותו עונש לעונש שראוי להיגזר על המערערים דנן. זאת כיוון שהנסיבות בעניינו של הנאשם הנוסף היו שונות. הנאשם הנוסף הודה מיד עם פתיחת המשפט במעשיו, הוא נעדר עבר פלילי וחלקו במעשי השוד והחבלה היה קטן משל האחרים. בעניינם של המערערים, טוענת המשיבה, יש להעלות את מדרג הענישה שיצר בית המשפט קמא.

 

           באשר למערער 1 טוענת המשיבה כי העונש שהושת עליו לא משקף נכונה את הרשעתו בכל האישומים בהם הורשע. לשיטתה, המערער 1 היה הרוח החיה מאחורי הפרשה, הוא אסף חבורה ששמה לה למטרה לתקוף חיילים ומאבטחים ולשדוד את נשקם, הוא הכה בפועל במוט ברזל את החייל מ' והורה למערערים 3-2 להכות את החייל ד', והוא זה שהעביר את כלי הנשק למערער 4 על מנת שימכרם. יתרה מכך, במספר הזדמנויות ניסה המערער 1 לשדוד מאבטחים וחיילים דבר המלמד על הרצון העז והנחישות להוציא את תוכניתו העבריינית מן הכוח אל הפועל.

          

14.      בערעורו, טוען המערער 1, כי בית המשפט קמא החמיר עימו יתר על המידה. המערער 1 טוען כי לא היתה הצדקה לפערי הענישה בינו לבין המערערים האחרים והנאשם הנוסף, היות שלא היה הבדל מהותי בין מעשיהם. המערער 1 מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא התחשב במספר נסיבות לקולה. נסיבות אלו כוללות את התקופה הקצרה בה התרחשו העבירות; העובדה כי הודה במיוחס לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר וחסך מן החיילים ד' ומ' את הצורך להעיד; החרטה שהביע והאחריות המלאה שנטל למעשיו; היעדר עבר פלילי בעניינו; התקופה הממושכת בה היה נתון במעצר; והעובדה כי הרקע לעבירות לא היה לאומני. באת כוח המערער 1 הדגישה את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה ואת ההשפעה ההרסנית שתהיה למאסרו לתקופה כה ממושכת על הסיכוי לשיקומו ולחזרתו לחברה.

 

15.      באשר למערערים 3-2 טוענת המשיבה כי לא ניתן משקל מספיק בגזר הדין לכך שהכו את החייל ד' במוטות ברזל, ולפגיעה שהסבו לו, ולכך שהיו שותפים לניסיונות נוספים לאתר חיילים שמהם ישדדו נשק. בנוסף, טוענת המשיבה כי לא היה מקום לתת משקל נכבד כפי שנתן בית המשפט קמא לעדותה של אמו של המערער 2 וכי היה מקום לייחס יותר משקל לעברו הפלילי של המערער 3.

          

16.      המערער 2 טוען בערעורו כי בית המשפט קמא החמיר עימו יתר על המידה שעה שהשית עליו עונש של 5 שנות מאסר בפועל. המערער 2 טוען כי היה מקום לתת משקל עדיף לנסיבות לקולה, במסגרתן: הודה במיוחס לו וכך חסך זמן שיפוטי; הביע חרטה על מעשיו; נעדר עבר פלילי; ביצע את העבירות על רקע פלילי ולא לאומני; לא הפיק טובת הנאה מן העבירות; זכה להצלחה בתחום עיסוקו בכדורגל; הוא הצעיר בגילו מבין החבורה ולמעשה פעל כפי שפעל מתוך לחץ חברתי. כמו כן, טוען המערער 2 כי לא היה מקום להבחין בינו לבין הנאשם הנוסף בפרשה עליו הוטלו 3 שנות מאסר בלבד.

 

17.      באשר למערער 4 טוענת המשיבה כי עונש של שנתיים בפועל למי שתיווך ביודעין בשתי עסקאות שונות למכירת נשקים שנשדדו מחיילים אינו ראוי. לשיטתה נוכח זאת ונוכח עברו הפלילי היה מקום להשית עליו עונש כבד יותר.

 

18.      באשר למערער 5, אשר רכש בשתי הזדמנויות כלי נשק צה"ליים, טוענת המשיבה כי בהתחשב בעברו הפלילי ובכך שכבר נדון בעבר ל-8 שנות מאסר בפועל, היה מקום להשית עליו עונש חמור מזה שהושת. העונש שהושת עליו אינו תואם את מדיניות הענישה בעבירות נשק ובפרט בעבירות של סחר בנשק.

 

19.      בערעורם המשותף, טוענים המערערים 5-3, כי בית המשפט קמא החמיר עמם יתר על המידה כאשר השית עליהם עונשי מאסר ממושכים. המערערים 5-3 טוענים כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לכך שהודו בעבירות שיוחסו להם וכך חסכו זמן שיפוטי יקר, לכך שהביעו חרטה על מעשיהם, לכך ששהו במעצר תקופה ארוכה, ולכך שהרקע לעבירות שביצעו היה פלילי ולא לאומני. כמו כן, טוענים המערערים 3-5, כי לא היה מקום להשית עליהם עונש כבד מזה שהושת על הנאשם הנוסף. באשר למערער 3 נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר הורה שתקופות המאסר בהן נושא ירוצו במצטבר. באשר למערער 4 נטען שלא ידע שהנשק, שבמכירתו תיווך, היה שייך לחייל.

 

דיון והכרעה

20.        העבירות נושא כתב האישום בוצעו במשך תקופה בת מספר חודשים ובמסגרתן נשדדו והותקפו שני חיילים, נעשו מספר נסיונות נוספים לשדוד מחיילים את נשקם ובוצעו עבירות נוספות בנשק. מדובר בפרשה חמורה. ראשית, עבירות בנשק הן מסוג העבירות המסכנות את שלומו ובטחונו של הציבור ואך מטעם זה כשלעצמו ראוי להחמיר עם הסוחרים בכלי נשק. בית משפט זה קבע לא פעם כי יש להחמיר בעבירות של החזקה וסחר בנשק (ראו למשל: ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 545 (2004); ע"פ 3361/08 ליבוביץ' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.7.2008); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.12.2009)). בתקופה האחרונה, בית משפט זה שב וחזר ביתר שאת על הצורך להחמיר בענישה על עבירות בנשק. בפרט הדגיש בית המשפט את הסכנות הרבות הנשקפות לחברה מהעבירה של סחר בנשק שכן "סחר בלתי חוקי בנשק סולל את הדרך לפעילות אלימה ובלתי חוקית והדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית בה קיים חשש תמידי כי נשק המוחזק באופן בלתי חוקי יתגלגל לא רק לידיים עברייניות, עניין חמור לעצמו, כי אם לידיהם של אלה המבקשים להוציא אל הפועל פעילות חבלנית עוינת" (ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל, פסקה 5 לפסק הדין (טרם פורסם, 4.12.2011)). לא זו אף זו, בפרשה שלפנינו כלי הנשק שנשדדו מהחיילים הינם רובים מסוג M16. מדובר בכלי נשק המשמש את צבא הגנה לישראל להגנה על המדינה. זהו נשק אוטומטי שבכוחו לסכן חיי אדם ולהביא לנזק רב. אין צורך להפליג למחוזות רחוקים, מן המחיר הגבוה ששולם עבור כלי הנשק בפרשה דנן ניתן ללמוד על הערך הרב שייחסו להם אף המעורבים בפרשה. שנית, החומרה המיוחדת בפרשה זו נובעת מזהות קורבנותיהם של המערערים, חיילים ומאבטחים, שתפקידם להגן על הציבור. החומרה נעוצה גם בכך שהמערערים לא הרפו מדבקותם במטרתם לחפש חיילים נושאי נשק, וכשעלה בידם לממש תוכניתם פעלו כנגדם באלימות ובאכזריות.

 

21.      בית המשפט קמא יצר מדרג של ענישה, אותו מצא ראוי בפרשה שלפנינו. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בחומר שהוצג לנו, לרבות תסקירי המבחן שנערכו לקראת הדיון בערעורים, מצאנו כי צודקת המדינה בטענתה כי אף שהעונשים שהושתו על המערערים אינם קלים הרי שמקלים הם עם המערערים ביחס לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען.

          

           לא פעם נפסק בבית משפט זה כי על ערכאת הערעור להתערב במידה מועטה במידת העונש שפסקה הערכאה הדיונית "והתערבותה בהקשר זה, מצומצמת לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, בסעיף 7 לפסק הדין (לא פורסם, 3.2.1998); ראו גם ע"פ 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.7.2006); ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.6.2008)).

 

22.      הפרשה שלפנינו הינה מאותם מקרים מיוחדים בהם העונש שהושת על המערערים סוטה בצורה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה כך שיש להתערב בו, וזאת בשל החומרה המיוחדת של העבירות אשר המערערים הודו בביצוען, בשל נסיבות ביצוען, ובשל זהות קורבנותיהם. העונשים שנגזרו על המערערים אינם עומדים ביחס הולם למעשים החמורים שביצעו המערערים בחבורה שפעלה בצוותא תוך הפעלת אלימות קשה. כפי שתואר לעיל, עסקינן בחבורה מאורגנת ששמה לה למטרה לשדוד חיילים ומאבטחים, האמונים על הגנת הציבור, שהפכו על לא עוול בכפם לקורבנות, וזאת מן הסיבה היחידה כי תפקידיהם מחייבים נשיאת נשק. בבחינת הענישה הראויה יש לתת משקל לזהות הקורבנות ולמידת האלימות וההשפלה שנגרמה להם. כחברה, חלה עלינו חובה להגן, כפי יכולתנו, על אלו שמגנים עלינו. לא ניתן להשלים עם הפיכתם של בעלי תפקידים כגון שוטרים, מאבטחים או חיילים יעד לתקיפה, רק בשל כך שעליהם לשאת נשק מכוח תפקידם. לפיכך, יש להחמיר עם אלו הבוחרים לשדוד ולתקוף חיילים ומאבטחים בשל סיבה זו.

 

           זאת ועוד. בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לריבוי האירועים והעבירות המרכיבים את הפרשה שלפנינו. אמנם, פעמיים בלבד הצליחה החבורה להוציא מן הכוח אל הפועל את תוכניתה לתקוף ולשדוד חיילים, אך בפעמים אחרות היתה זו רק יד המזל שמנעה בעדם מלהשלים את תוכניתם. המערערים לא אמרו נואש וגם לאחר מספר נסיונות שלא צלחו, שבו לחפש חיילים ומאבטחים על מנת לתקוף אותם ולשדוד את נשקם. בכך הביעו המערערים נחישות לביצוע זממם תוך שהם עוברים על החוק.

          

           בנסיבות המקרה, מצאנו ממש בטענות המדינה, לפיהן אין ללמוד מן העונש שנגזר על הנאשם הנוסף לעניין העונש הראוי בעניינם של המערערים, וכי יש להחמיר בעונשם של המערערים. זאת, כמובן, בשים לב לכך שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם.

 

23.      המערער 1 היה הרוח החיה מאחורי החבורה, הוא שיזם והנהיג את המעשים השונים שתוארו בכתב האישום. כך למשל, באישום השלישי לכתב האישום המתוקן המערער 1 הוא שהורה למערערים 3-2 לצאת מן הרכב, להכות ולשדוד את החייל ד'. בידי המערער 1 נותרו הנשקים של החיילים ד' ומ' לאחר שנשדדו והוא שפנה בשני המקרים למערער 4 בכדי שיסייע לו למכור אותם. כמו כן, הוא אף רכש אקדח והטמין אותו עם תחמושת בביתו. אמנם, אין למערער 1 עבר פלילי, הוא הודה במיוחס לו ולקח אחריות על מעשיו, אלא שמשקלן של הנסיבות לקולה אינו מצדיק הפחתה כה משמעותית בעונשו, אל מול חומרת המעשים ובהתחשב בתפקידו של המערער 1 בכל הפרשה. נוכח הדברים האמורים, מצאנו כי יש להשית על המערער 1 עונש של 14 שנות מאסר, מתוכן 12 שנים לריצוי בפועל והיתרה לריצוי על תנאי, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. לא מצאנו לשנות מן הפיצוי שנפסק לנפגעי העבירות.

 

24.      המערער 2 לקח חלק במספר נסיונות לאתר חיילים ומאבטחים על מנת לתקוף אותם ולשדוד את נשקם האישי. חמור מכך, המערער 2 לקח חלק פעיל בתקיפתו של החייל ד' ופעל כדי להקשות על הזעקת עזרה או על תפיסתו בכך שלקח מהחייל את מכשירו הסלולארי וזרק את בגדיו המגואלים בדם. נתנו דעתנו גם לנסיבות לקולה בהן התחשב בית המשפט קמא, אלא שגם בעניינו של המערער 2 יש לתת משקל עודף לחלקו הפעיל בפרשה החמורה. יתר על כן, כפי העולה מתסקיר המבחן בעניינו, שהוכן לקראת הדיון בערעור, המערער 2 שב ומצמצם את חלקו בביצוע העבירה ומטיל את האחריות על האחרים. נוכח הדברים האמורים, יש להחמיר בעונשו של המערער 2 כך שיושתו עליו 8 שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על תנאי, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. לא מצאנו לשנות מן הפיצוי שנפסק לנפגע העבירה.

 

25.      המערער 3 לקח גם הוא חלק במספר נסיונות לאתר חיילים ומאבטחים על מנת לתקוף אותם ולשדוד את נשקם האישי. כמו כן, יחד עם המערער 2, תקף את החייל ד' ושדד את נשקו. לאחר מכן, אף פעל המערער 3 כדי להקשות על הזעקת עזרה ועל תפיסתו כאשר נפטר מבגדיו המגואלים בדם ובלקיחת מכשירו הסלולארי של החייל ד'. נוסף על הכל, הוא אף רכש אקדח יחד עם המערער 1 ומכר אותו לאחר מכן. בשונה מן המערערים 2-1 למערער 3 רישום פלילי עשיר ולחובתו הרשעות קודמות בעבירות של גניבה, חבלה חמורה, איומים, שוד מזוין ועוד. המערער 3 ריצה מספר מאסרים בפועל כאשר לאחרון שבהם, בן 60 חודשים, נדון ע"י בית משפט מחוזי מרכז בת"פ 15857-04-10 רק מספר חודשים עובר למתן פסק הדין בערכאה הראשונה בענייננו. כפי שעלה מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו לבית המשפט המחוזי המערער 3 התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו וניסה לצמצם את אחריותו, ולפיכך לא הוגשה המלצה טיפולית בעניינו. נוכח הדברים האמורים, יש להחמיר בעונשו של המערער 3 כך שיושתו עליו 9 שנות מאסר, מתוכן 7 שנים לריצוי בפועל והיתרה לריצוי על תנאי, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. לא מצאנו לשנות מן הפיצוי שנפסק לנפגע העבירה או מהחלטתו של בית המשפט קמא כי המאסרים בהם נושא המערער 3 ירוצו במצטבר.

 

26.      המערער 4 היה הגורם המתווך בשתי העסקאות למכירת נשקי החיילים תוך שידע את השתלשלות האירועים שהביאה לכך שהחזיק המערער 1 בנשקים האמורים. לחובתו הרשעות קודמות, בין השאר, בעבירות אלימות, איומים, תקיפת שוטר, ועבירות בנשק שהביאו לכך שריצה מספר תקופות מאסר בפועל. מתסקיר המבחן בעניינו שהוגש לקראת הדיון בערעור עולה כי המערער 4 לא השתלב כהלכה בתהליך הטיפול הקבוצתי והוחלט להפסיק את השתתפותו בו. נוכח הדברים האמורים, החלטנו כי יש להחמיר בעונשו של המערער 4 כך שיושתו עליו 5 שנות מאסר מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל והיתרה לריצוי על תנאי, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.

 

27.      המערער 5 הורשע גם הוא בעבירות חמורות של רכישה וסחר בנשק. לחובתו הרשעות קודמות בעבירות תקיפה, נשק, סמים, איומים ועוד ואף ריצה מספר מאסרים בפועל, כאשר הארוך שבהם בן שמונה שנים. אם כן, לחובתו העבר הפלילי החמור ביותר מבין המערערים. נוכח הדברים האמורים, החלטנו כי יש להחמיר בעונשו של המערער 5 כך שיושתו עליו 7 שנות מאסר, מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל והיתרה לריצוי על תנאי, והתנאי הוא כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.    

 

סוף דבר

           ערעור המדינה על קולת העונש בע"פ 3488/11 מתקבל, ואילו ע"פ 3401/11, ע"פ 3499/11 וע"פ 3871/11 נדחים.

 

                                                                                      ה נ ש י א ה

 

 

השופטת ע' ארבל:

 

           אני מסכימה.

 

                                                                                      ש ו פ ט ת

 

השופט י' עמית:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש.

 

           ניתן היום, ט"ו בטבת התשע"ב (10.01.2012).

 

 

 

 

ה נ ש י א ה                                ש ו פ ט ת                                  ש ו פ ט

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11034010_N01.doc   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il