עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3371/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד יהודה שמעוני

 

 

           בפניי בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים (השופטים א' לוי, י' פליטמן וא' סלומון) בתיקים ע 19/11 ו-ע 21/11 מיום 6.4.2011.

 

           נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית הדין הצבאי המחוזי של חיל האויר, הכולל שבעה אישומים. על פי כתב האישום, הטריד המבקש באופן מיני את המתלונן בכמה הזדמנויות, חרף בקשותיו של המתלונן כי יחדל מההתנהגות המטרידה. בשל אירועים אלה הואשם המבקש בעבירה של מעשה מגונה. יתר האישומים נוגעים לאירועים שאירעו ביום 31.8.2008, בבית החייל בחיפה, שבו התגוררו המבקש, המתלונן וחיילים נוספים באותה העת. כך, לאחר שהתברר למבקש כי המתלונן סיפר על האירועים הקודמים לאחרים, חבר המבקש לחייל נוסף, והשניים הטרידו את המתלונן בשנית בעת שהותו במקלחת, צחקו עליו ואף צילמו אותו בטלפון הנייד שלהם. לאחר שנודע למבקש וחברו כי המתלונן סיפר על האירוע לחיילות נוספות, ולאחר שאלה פנו אל השניים והשיגו מהם את הסרטונים שצילמו, תקפו השניים את החיילות והשמידו את הראיות שהיו בידי אלה, על מנת למנוע מהן להגיש תלונה במשטרה. מאוחר יותר, כאשר נודע למבקש כי המתלונן הגיש תלונה למצ"ח, תקף אותו באלימות ואיים עליו כי "יהרוג אותו אם יקרה משהו".

 

           ביום 28.11.2010 הודה המבקש בכתב האישום, והורשע בעבירות מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(5) ו-5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח -1998; פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(3) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; אלימות נגד חייל לפי סעיף 61 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955; השמדת ראייה לפי סעיף 242 לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין. חברו של המבקש, שהיה שותפו לחלק מהמעשים, הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של התנהגות מבישה, ונגזרו עליו 25 ימי מאסר בדרך של עבודה צבאית, פיצוי של 900 ₪ למתלונן, ומאסר על תנאי.

 

           כאמור, המבקש הורשע לאחר הודאתו, שהתקבלה לאחר שנפתחה פרשת התביעה ולאחר עדות המתלונן בחקירה ראשית, בטרם נחקר בחקירה נגדית. עדות זו הובאה במסגרת ראיות התביעה לעונש, ואילו מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת פסיכולוגית שקבעה כי המבקש אינו מסוגל לתפקד באופן תקין בשל מצבו הנפשי, כי הוא מועד להיגרר למצבי סיכון וכי הוא סובל מילדותיות רבה. עוד הגישה ההגנה הודעה על קביעת פרופיל 21 קבוע, וכן זכאות של המבקש לקצבת ביטוח לאומי בסך 40%, שבית המשפט הניח שנקבעה בשל נכות נפשית.

 

           ביום 16.2.2011 גזר בית הדין הצבאי המחוזי של חיל האויר (השופטים א' חלבי, א' קושנירסקי וא' גלנץ) את עונשו של המבקש, לאחר שסקר את טיעוני העונש של הצדדים. התביעה התמקדה בחומרת המעשים ובהיות המבקש הרוח החיה מאחוריהם, והדגישה את ההבדל בין המבקש לחברו, שבית הדין קבע ש"נגרר" אחר המבקש. ההגנה הדגישה את חלוף הזמן מאז קרות העבירות, את שיקומו האפשרי של המבקש, במיוחד נוכח נסיבות חייו הקשות והסכנה שבכליאה ממושכת. המבקש עצמו פנה אל בית המשפט והביע את חרטתו על התנהגותו ואת רצונו להיות "אדם חיובי שמתקדם". בגזר דינו המפורט התייחס בית הדין לשיקולים לחומרה ולקולה, והביע את הלבטים ביחס לאיזון ביניהם. בסופו של דבר גזר בית הדין על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל, מתוכם שלושה שירוצו בעבודות צבאיות ושלושה בכליאה ממשית, לצד פיצוי בסך 1,000 ₪ למתלונן ומאסר על תנאי.

 

           על גזר הדין הגיש המבקש באמצעות בא כוחו ערעור, שבמסגרתו ביקש לרצות את מלוא מאסרו בדרך של עבודה צבאית, וכמוהו הגישה גם התביעה הצבאית ערעור על קולת העונש, וביקשה כי יוארך זמן המאסר וכי הוא ירוצה כולו מאחורי סורג ובריח. ביום 6.4.2011 פסק בית הדין הצבאי לערעורים (השופטים א' לוי, י' פליטמן ו-א' סלומון), כי דינו של ערעור התביעה להתקבל ודין ערעורו של המבקש להידחות. זאת, לאחר שסקר את נימוקי ההגנה שפורטו בבקשת הערעור ובדיון שבפניו, ובהם בעיקר הטענות בדבר מצבו הנפשי הקשה של המבקש, וקולת העונש שנפסק לחברו שהיה מעורב כמוהו במעשים. על אף התחשבות באינטרס השיקומי של המבקש, קיבל בית הדין את טענות התביעה שגרסו כי נוכח האלימות וההשפלה שסבבו את העבירות שבהן הורשע המבקש, אין בעונש שנגזר לו כי למצות את הדין עימו ולמלא את שיקולי ההרתעה העומדים ביסוד הענישה. לפיכך, קיבל בית הדין את ערעור התביעה וקבע כי המבקש ירצה 9 חודשי מאסר בכליאה, וכן יפצה את החיילות שנפגעו מידי המבקש.

 

           על פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשה, שהוגשה על ידי בא כוח חדש של המבקש, טוען הוא כי בא כוחו הקודם כשל כשל חמור בייצוגו. כך, נטען כי הודאת המבקש בראשית ההליך – הודאה שאותה בחר בא כוחו של המבקש כקו הגנה לאחר שקיבל את הייצוג מהסנגוריה הציבורית – נועדה לקדם הסדר טיעון, שלא נרקם כראוי. לאחר מכן נטען כי בא כוחו של המבקש הוא שדחק בו להגיש את הערעור, ואף התחייב בפני המבקש כי עונשו לא יוחמר בעקבות ערעור זה. בא כוחו הנוכחי של המבקש טוען, כי נוכח אופיו ומצבו הנפשי של המבקש, מעת שהובטח לו כי עונשו לא יוחמר לא יכול היה להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהחליט שלא להגיש את הערעור. בנוסף טוען בא כוחו של המבקש כי מפסקי הדין עולה שפרשת התביעה מקבלת ביטוי נרחב ביותר ביחס לפרשת ההגנה, בשל התנהלותו הכושלת של בא כוחו הקודם של המבקש. נוכח כל אלה טוען בא-כוחו של המבקש כי נפגעה זכותו של המבקש להליך הוגן וכי יש לאפשר לו לערער בשלישית לבית משפט זה.

 

           דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה משפטית כללית או עקרונית החורגת מגבולות עניינו הנקודתי של המבקש באופן שיצדיק, לפי ההלכה המקובלת עלינו הענקת רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)), שאומצה גם בדין הפלילי (וראו למשל רע"פ 8963/04  יחיא חמדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.2005)) ובאופן נקודתי בנוגע לערעורים על פסיקותיהם של בתי דין צבאיים (רע"פ 25/87 שמעון הבר נ' הצבאי הראשי, צה"ל, מב (1) 045). ראוי לציין, כי הבקשה מתמקדת בערעור על העונש, ובעניין זה אף נדירים יותר המקרים שבהם יאושרו בקשות רשות ערעור (וראו רע"פ 7975/07 נדב יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.07)).

 

           גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש. נראה, כי בתי הדין בשתי הערכאות נדרשו לשיקולים שמעלה בא כוחו הנוכחי של המבקש, ובפרט למצבו הנפשי הקשה של המבקש ומצוקתו בעבר, וכן לטענות אחידות הענישה ביחס לחברו למעשים. למעשה, רוב טענותיו של המבקש טענות ערעוריות הן, המבקשות לשוב ולהשיג על האיזון שבחר בית הדין לבצע בין שיקולי השיקום המטים את הכף לטובת המבקש, לבין שיקולי ההרתעה נוכח חומרת העבירות שמנגד.

 

           בית הדין ציין כי התחשב באינטרס השיקומי ואף בכלל שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

          

           באשר להתחייבות הנטענת של בא-כוחו של המבקש לעניין סיכויי החמרת העונש בעת הגשת הערעור, נראה כי עניין זה מחייב בדיקה נפרדת במישור התנהגותו האתית של עורך-הדין שייצג את המבקש, ויש להעבירו ללשכת עורכי הדין לשם כך. עם זאת אין באמור כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה בשים לב לכך שהטיעונים לזכותו של המבקש הועלו בערעור, ולכך שעניינו הובא בפני ערכאת הערעור גם עקב ערעור התביעה הצבאית.

 

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בהמשך להחלטתי מיום 4.5.2011 שבה עוכב עונשו של המבקש, הרי שעם דחיית בקשת רשות הערעור על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.5.2011 בשעה 09:30, בבס"כ 394.

 

           ניתנה היום, ז' באייר התשע"א (11.5.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11033710_N03.doc   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il