עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 336/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בע"מ 336/11

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

פלונית

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בעמ"ש 121-09, מיום 19.12.2010, שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיא, השופטת ש' דברת והשופטות ר' ברקאי וצ' צפת

בשם המבקש: עו"ד צבי הרניב

החלטה

1. המבקש והמשיבה נישאו בשנת 1997, ונולדו להם שלוש בנות. נישואיהם לא עלו יפה ובעקבות הליכים משפטיים שנקטה המשיבה, חתמו הצדדים בחודש אוקטובר 2003 על הסכם גירושין (להלן: ההסכם הראשון) המסדיר את משמורת בנותיהם, הסדרי הראייה, מזונות ורכוש. בהסכם נקבע כי עם סידור הגט, יועברו זכויותיו של המבקש בדירת המגורים של הזוג (להלן: דירת המגורים או הדירה) לידי המשיבה, ללא תמורה, ובכך יקוימו חיובי המבקש בעניין מדור הבנות. הסכם זה אושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה (להלן: פסק-הדין הראשון). בעקבות ההסכם, פנתה המשיבה לבית הדין הרבני בבקשה לקבלת גט, אך במסגרת ההליכים שנוהלו שם, נמלך המבקש בדעתו וסירב ליתן למבקשת גט. בחודש ינואר 2004 פסק בית הדין הרבני כי על הצדדים לפעול על-פי ההסכם הראשון, לרבות בעניין הגירושין. בהמשך, משעמד המבקש על רצונו בשלום בית, ניאות בית הדין הרבני לאפשר לצדדים פרק זמן שבמהלכו ינסו להשכין שלום בית ביניהם. עם זאת, צוין כי לא יהיה בכך כדי לפגוע בתוקפו של ההסכם הראשון.

בחודש דצמבר 2005 פנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן צו הגנה נגד המבקש, בטענה כי הוא נוהג כלפיה באלימות, אינו מקיים את ההסכם הראשון ומאיים על חייה. במהלך הדיון התברר, כי בעקבות התנהגות המבקש נאלצו המשיבה ובנותיה לעזוב את הדירה ועברו להתגורר במקלט לנשים מוכות. בקשה זו נמחקה לבסוף בהסכמת הצדדים. בהמשך הגישה המשיבה תביעה למתן צו מניעה קבוע נגד המבקש, אך גם זו נמחקה בהסכמת הצדדים. הניסיון לכינון שלום בית לא צלח, ומשהמבקש נמנע מלקיים את חיוביו על-פי פסק-הדין הראשון, הגישה המשיבה ביום 6.12.2007 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, שבגדרה עתרה כי יוצהר שזכויות המבקש בדירה שייכות לה. עוד עתרה המבקשת כי בית המשפט יורה על פינוי המבקש מן הדירה, ויחייבו לשלם לה דמי שימוש ראויים. המבקש טען בתגובה כי ההסכם הראשון בוטל מבחינה מעשית בשל הניסיון לשלום בית. בד בבד עם הליך זה, התייצבו הצדדים פעם נוספת, ביום 8.9.2008, בפני בית הדין הרבני וחתמו על הסכם גירושין שאושר על-ידי בית הדין (להלן: ההסכם השני). בהסכם נקבע כדלקמן: "א. הצדדים יתגרשו זה מזה בהסכמתם. ב. האישה מוחלת על כתובתה ועל סידור הגט ג. יתר טענות הצדדים יידונו לאחר סידור הגט". בעקבות ההסכם השני, טען המבקש במסגרת ההליך בפני בית המשפט לענייני משפחה, כי הסמכות העניינית לדון בתובענות שהעלתה המשיבה נתונה לבית הדין הרבני.

2. בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת ע' אלפסי) קיבל את תביעת המשיבה. בפסק-דינו תיאר בית המשפט בהרחבה את ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים, דן בהסכמים שנחתמו ביניהם, בחן לעומק את טענותיהם ואת חומר הראיות שהוצג לפניו וקבע כי ההסכם הראשון תקף, מאחר שמעולם לא בוטל, במפורש או מכללא, ואף לא הוגשה בקשה לביטולו. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי עצם הסכמתה של המשיבה לניסיון לשלום בית מהווה ויתור על זכויותיה על-פי ההסכם הראשון. כמו-כן, נקבע כי אין בהסכם השני כדי לאיין את ההסכם הראשון ואין בו לקבוע כי הסמכות העניינית לדון בטענות הממוניות של הצדדים מסורה לבית הדין הרבני. זאת נקבע, בין היתר, על סמך פרוטוקול הדיון שנערך בבית הדין הרבני שממנו עלה כי לא היה בכוונת הצדדים לשלול את סמכותו של בית המשפט, וכן על סמך החלטה מאוחרת יותר שיצאה מלפני בית הדין הרבני שבה הובהר כי הסמכות לדון בזכויות המבקש בדירה מסורה לבית המשפט. בית המשפט עמד גם על התנהגותו האלימה של המבקש כלפי המשיבה, שבגינה נאלצה לעזוב את הדירה יחד עם בנותיה. נוכח דברים אלה, פסק בית המשפט כי זכויותיו של המבקש בדירה שייכות למשיבה, והורה לו לפנותה לאלתר וכן לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים בגין התקופה שבה החזיק בדירה בניגוד להסכם, החל מיום 1.1.2006 ועד ליום מתן פסק-הדין. בנוסף, השית בית המשפט הוצאות על המבקש, בין היתר, בשל התנהלותו במהלך ההליכים, שכללה העלאת טענות סרק בעניין הסמכות העניינית ואי הבאת החלטת בית הדין הרבני בעניין זה לידיעת בית המשפט. על הכרעה זו הגיש המבקש ערעור.

3. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא, השופטת ש' דברת והשופטות ר' ברקאי וצ' צפת) דחה את טענתו של המבקש בעניין הסמכות העניינית על הסף, בנימוק שטענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. בצד זה נקבע, כי יש לדחות את הטענה גם לגופו של עניין, מן הטעמים שהועלו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי סבר אף הוא כי ההסכם הראשון תקף, וקבע כי מהתנהלות הצדדים ומקביעות בית הדין הרבני עולה כי ההליכים שהתקיימו בפניו, כמו גם ההסכם השני, לא גרעו מתקפות ההסכם הראשון ולא הקנו לבית הדין הרבני סמכות לדון בטענות הממוניות. כמו-כן, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי על-פי ההסכם הראשון, לא היה מקום לחייב אותו בפינוי הדירה ובחיובים הנוספים שהתלוו לכך, קודם למועד סידור הגט. בהקשר זה, קבע בית המשפט כי בניגוד להסכם הראשון, המבקש סירב ליתן למשיבה גט ואין לראות בהסכמתה לנסות להשכין שלום בית, ויתור על זכויותיה. כן נקבע, כי התנהלותו של המבקש גרמה להתארכות ההליכים ולכך שהמשיבה נאלצה לעזוב את הדירה. לפיכך, מששלום הבית לא צלח, היה על המבקש לקיים את ההסכם הראשון ולפנות את הדירה אף קודם לסידור הגט.

4. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה משיג המבקש על כך שבית המשפט המחוזי לא קיבל את טענתו, שלפיה ההסכם השני שאושר על-ידי בית הדין הרבני הוא בגדר "ענייני נישואין וגירושין" ולפיכך פרשנותו ויישומו נתונים באופן ייחודי, לשיפוט בתי הדין הרבניים, בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי ההסכם הראשון תקף, על אף שנכרת ההסכם השני, המבטל אותו. עוד נטען, כי חיובו לפנות את הדירה ולשלם דמי שימוש ראויים החל מיום 1.1.2006 שגוי, ואינו עולה בקנה אחד עם ההסכם הראשון שבו נקבע כי זכויותיו בדירה יעמדו לו עד לאחר סידור הגט, אשר נעשה בפועל אך ביום 8.9.2008. המבקש סבור כי בקשתו, ובפרט הטענה הנוגעת לסמכויות השיפוט של בית המשפט ובית הדין הרבני, מגלה עניין לציבור, ולפיכך יש להיעתר לה.

5. דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה – אך במקרים המעלים שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 1283/11 עזבון המנוחה אילנה לוי ז"ל נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 28.3.2011)). לאחר בחינת הבקשה, לא מצאתי כי היא מעוררת כל שאלה משפטית העונה על הדרישות האמורות. הטענות שהובאו בבקשה שלפניי נוגעות לפרשנות הסכמי הגירושין שנערכו בין הצדדים, ונגזרות מהם, והן תחומות לעובדותיו הייחודיות והקונקרטיות של המקרה שלפנינו. משכך, הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 1118/11 רוזמן נ' גיורא (לא פורסם, 9.3.2011)).

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"א באייר התשע"א (‏15.5.2011).