עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3356/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3356/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקשת:

מוסך פ.י.א צפון בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. י.ל הסעים 2000

2. תמר ליפשיץ

3. יורם ליפשיץ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 36380-11-11 שניתן ביום 21.3.2012 על ידי סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג

בשם המבקשת: עו"ד י' אלקיים; עו"ד ר' אביב

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.3.2012 (ע"א 36380-11-11, השופטת ש' וסרקרוג, סגנית הנשיאה), אשר בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 20.9.2011 (ת"א 24159/06, השופט ד' פיש).

תמצית ההליכים הקודמים

2. בבית משפט השלום התבררה תביעתם של המשיבים 3-1 בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שרכב הסעות שבבעלותם עלה באש במהלך נסיעה ונשרף כליל, זמן קצר לאחר שיצא ממוסך המופעל על-ידי המבקשת. לטענת המשיבים 3-1, הרכב עבר טיפול במערכת הצופרים שבוצע על ידי המבקשת, וכתוצאה ממנו אירע קצר חשמלי אשר גרם לשריפה.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשתי שאלות: ראשית, האם הרכב עבר טיפול אצל המבקשת או שמא, כפי שטוענת המבקשת, נקנו ממנה חלקי רכב אך אלה הותקנו במוסך אחר; ושנית, אם כן בוצע הטיפול על-ידי המבקשת, האם הוא שהוביל לשריפת הרכב. בשאלה מה גרם לשריפת הרכב הגישו הצדדים שורת חוות דעת של מומחים בתחומים שונים. בנוסף, מונה ונחקר גם מומחה מטעם בית המשפט, אולם במהלך חקירתו התברר כי אינו מומחה לשריפות ועל כן הגיע בית המשפט למסקנה כי חוות דעתו אינה יכולה לקדם את ההליך. לא מונה מומחה אחר במקומו. בהמשך, נחקרו גם המומחים מטעם בעלי הדין.

בית משפט השלום קיבל את גרסת התביעה. על סמך ההסברים שניתנו על-ידי מומחי התביעה, קבע בית המשפט שהמבקשת היא שביצעה את הטיפול הנדון, באופן בלתי-תקין, וכי זמן קצר לאחר מכן נגרם כתוצאה מכך קצר חשמלי אשר הביא לשריפת הרכב. על כן נקבע שעל המבקשת לשלם למשיבים פיצוי בסך 70,500 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך-דין בשיעור 20 אחוז.

3. המבקשת הגישה ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי העדפת חוות דעת מטעמו של אחד הצדדים כמוה כקביעת ממצא עובדתי, ועל כן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה. מעבר לכך, נקבע כי הראיות שעמדו בפני בית משפט השלום היו מספקות כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין העבודות שביצעה המבקשת לבין השריפה.

בקשת רשות הערעור

4. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, בית משפט השלום מינה מומחה מטעמו, לאחר שנוכח כי אינו יכול להכריע על יסוד גרסאות הצדדים והמומחים שמטעמם. לאחר שהתברר כי בחירת המומחה היתה שגויה (נוכח חוסר מומחיותו בתחום הרלבנטי), החליט בית המשפט שלא למנות מומחה אחר במקומו או בנוסף אליו, והכריע בסכסוך על יסוד אותם נתונים שקודם לכן קבע שאינו מסוגל להכריע על פיהם. לשיטת המבקשת, ניתן להסיק מכך שבית המשפט ביסס את הכרעתו על "ידיעה שיפוטית", קרי הנחות מתחומי ידע שמחוץ לתחום מומחיותו כשופט (למען הדיוק, נראה שהטענה היא שאין לבית המשפט "ידיעה שיפוטית" בעניינים שעל יסודם הכריע את הדין, כך שעשה שימוש ב"ידיעה פרטית", שהיא, ולא "ידיעה שיפוטית", אינה יכולה להיות בסיס להכרעה). המבקשת סבורה כי היה צריך למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט, ולא לבסס את הכרעתו על ידיעותיו הפרטיות. טענה זו, שבמוקד בקשת רשות הערעור, מעלה "שאלה של מדיניות משפטית וכללי יסוד משפטיים" לגישת המבקשת.

דיון והכרעה

5. דין הבקשה להידחות, אף בלא שתידרש תשובת המשיבים.

6. הלכה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת אך ורק כשהבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מתוצאות הסכסוך שבין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). למרות נסיונם של באי כוח המבקשת להציג את בקשתם ככזו המעלה סוגיה משפטית עקרונית, או כדבריהם "שאלה של מדיניות משפטית וכללי יסוד משפטיים, הנוגעים לגבולות הידיעה השיפוטית", לא כך הדבר.

7. טענתה של המבקשת נשענת על האופן הלא מדויק שבו תיארה את התנהלות הערכאה הדיונית. לא ברור על מה מבוססת אמירת המבקשת לפיה בית משפט השלום קבע שאינו מסוגל להכריע על יסוד גרסאות הצדדים והמומחים שמטעמם, וכי לצורך הכרעה מתחייב מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. כפי שמצטטים גם באי כוחה של המבקשת, כל מה שקבע בית המשפט לעניין מינוי המומחה היה, כי כיוון שמדובר בשאלה שמחייבת מומחיות, החליט למנות מומחה מטעמו: "לאחר שמיעת הצדדים, ובהתחשב בסוגיה שבמחלוקת, המחייבת מומחיות מקצועית בתחום הנדון, הריני ממנה את ..." (החלטת בית משפט השלום מיום 25.11.2007, עמ' 2 לפרוטוקול). אין הדבר בגדר "הרמת ידיים" מצדו של בית המשפט לגבי יכולתו להכריע בסכסוך ללא מומחה מטעמו. מינוי המומחה נעשה במסגרת קדם משפט בגדר הסמכות הקבועה בתקנה 143(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואין במהלך זה משום ביטוי לעמדה שלפיה בית המשפט אינו יכול להכריע במחלוקת אלא אם ימונה מומחה מטעמו. מינוי כאמור עשוי ליעל את הדיון, לחסוך את הצורך בחקירת המומחים מטעם בעלי הדין, או לתרום לגיבושה של פשרה. כמובן שהמינוי אף עשוי לתרום להבנת הסוגיה שבמומחיות ולהקל על ההכרעה במחלוקת גם במקרה שלא יביא לייעול או לפשרה. אך בשום אופן אין לראות במינוי כאמור משום קביעה, ישירה או עקיפה, שללא המינוי לא ניתן יהיה להכריע במחלוקות, לרבות אלו שנובעות מחוות דעתם של המומחים שמטעם הצדדים. קל וחומר שכך הם פני הדברים כשהמינוי נעשה, כמו במקרה דנן, עוד בטרם נחקרו המומחים שמטעם בעלי הדין, כלומר עוד בטרם שהגיע השלב הדיוני שחייב את בית המשפט להכריע במחלוקות שבין מומחי הצדדים.

8. בנוסף יצוין, כי עיון בסיכומי הצדדים בבית משפט השלום מצביע על כך שבית המשפט כלל לא התבקש על-ידי המבקשת למנות מומחה נוסף מטעמו, והמבקשת לא הפנתה לכל החלטה שדוחה בקשה מעין זו. לא ניתן לטעון בעניין זה לראשונה בהליכי הערעור.

9. גם לא ברור על מה מתבססת טענת המבקשת כי פסק דינו של בית משפט השלום מתבסס על "ידיעה פרטית" שלא ניתן להפעילה, שכן אינה בגדר "ידיעה שיפוטית", הכוללת הנחות וידע של השופט בתחומי הנדסה, מטלורגיה וחקר השריפות. הכרעת בית משפט השלום מנומקת ומבוססת אך ורק על ניתוח גרסאות הצדדים, לרבות חוות הדעת מטעמם. בית המשפט מנמק מדוע העדיף את המומחים מטעם המשיבים על-פני המומחים שמטעם המבקשת (פסקה 29 לפסק הדין) ומדגיש לעניין זה את מעמדה המיוחד של חוות הדעת שניתנה על-ידי חוקר שריפות מטעם איגוד ערים לשירותי כבאות. עצם העובדה שבית המשפט בחר למנות מומחה מטעמו, אך לא להסתמך על חוות דעתו בסופו של דבר, אינו מוביל למסקנה כי לא ניתן היה להגיע להכרעה בלא מינוי מומחה אחר. כידוע, מינוי המומחה אינו כובל את בית המשפט. בכל מקרה שמור לו מלוא שיקול הדעת בשאלה עד כמה (אם בכלל) להסתמך על מסקנות המומחים שלפניו, כולל אלו שמונו על ידו (ראו ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, פסקה 22 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (לא פורסם, 28.10.2010)). בהקשר זה, יפים דבריו של השופט א' רובינשטיין:

"בית המשפט הוא שיכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחים מטעמו, ומובן כי רשאי הוא או [כך במקור – צ.ז.] להסתמך עליהן, לדחותן כולן או חלקן (ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104, 107 (השופט אור); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 171 (השופט אור))" (רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברח' לוי אשכול 108 בת"א, פסקה ד(4) (לא פורסם, 25.3.2007)).

כך גם במקרה דנן - בית משפט השלום בחן את חוות הדעת שלפניו ואת עדויות המומחים ומצא כי הוא מעדיף את עמדת מומחי המשיבים. בנסיבות אלה לא היה צורך למנות מומחה נוסף מטעמו, על אף שהמינוי המקורי נמצא חסר רלבנטיות במידה רבה. אכן, במובחן ממינוי מומחה מטעם בית המשפט בשלבים התחלתיים של ההליך, כמו שנעשה כאן, לעיתים מתמנה מומחה רק לאחר סיום שמיעת הראיות, לרבות חקירת המומחים שמטעם הצדדים, כאשר בית המשפט סבור שמינוי כזה, של מומחה אובייקטיבי שאינו "מטעם", נדרש כדי לסייע בידו להכריע בשאלות שבמומחיות. גם במקרה מסוג זה אין לומר כי ללא המינוי לא ניתן היה לפסוק במחלוקת, קל וחומר שזה המצב כאשר המינוי נעשה בשלב קדם המשפט, כשמטרותיו מגוונות, כמפורט לעיל, ואינן מתמצות בצורך לסייע לבית המשפט בהכרעתו הסופית.

8. נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים. מעבר לכך, כפי שתיארתי, הרי שטענות העותרת לפיהן ההכרעה נעשתה תוך הפעלת ידיעתו האישית של בית המשפט (שאינה בגדר "ידיעה שיפוטית" שניתן להפעילה) אינן במקומן, וונראה כי הכרעת בית משפט השלום נשענת על אדנים מוצקים, לאחר שניתח שורה ארוכה של עדויות וחוות דעת מטעמם של שני הצדדים. כמו שתי הערכאות הקודמות, גם אני סבור כי המשיבים עמדו בנטל והוכיחו, במאזן ההסתברויות, כי השריפה נגרמה כתוצאה מטיפול לקוי שביצעה המבקשת ברכב המשיבים.

9. הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ג' בסיון התשע"ב (‏24.5.2012).