עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3246/12

 

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  3246/12

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

העורר:

זוהר אהרוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 18.04.12 במ"ת 23230-02-12 שניתן על-ידי כב' השופטת מ' ברנט

 

תאריך הישיבה:

י"א אייר התשע"ב (03.05.2012)

                                          

בשם העורר:

עו"ד עדי קידר

 

בשם המשיבה:

עו"ד דותן רוסו

 

 

החלטה

 

1.        מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז במ"ת 23230-02-12 (כב' השופטת מ' ברנט) לפיה נדחתה בקשת העורר להקל בתנאי שחרורו ולאפשר לו לצאת לעבודה תחת פיקוח שלוש פעמים בשבוע.

 

2.        שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר. על פני הדברים, יש ממש בטענות בא כוח המדינה שעל פי חומרת המעשים המיוחסים לעורר ונסיבותיהם, היה אף מקום לשקול מעצר של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע של סחיטה באיומים בצוותא חדא לפי סעיפים 499(א)(1) וסעיף 428 רישא בצירוף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ברקע, סיפור המעשה עניינו הלוואה שנתן העורר למתלונן בסכומי כסף המצטברים לכדי מאות אלפי שקלים, ותמורתם קיבל המחאות למועדים דחויים. למרות שהמתלונן השיב את מרבית חובותיו, סירב העורר להחזיר את ההמחאות שתשלומן הוסדר. מלחמת "משיכת החבל" בין הצדדים נסובה סביב דרישת העורר לקבל את יתרת כספו בחזרה אל מול דרישת המתלונן להשיב לידיו ההמחאות שאת תמורתן כבר שילם. על פי הנטען, העורר ביקש מאדם אחר המקושר לאנשים אלימים לסחוט כסף מהמתלונן. כך נוצרה קבוצת הנאשמים האחרים בכתב האישום שפעלו במסלול של עשיית דין עצמי כוחני כדי לגבות את כספו של העורר. כאמור, העורר שוחרר לחלופת מעצר לפני חודשים בודדים עוד טרם הגשת כתב האישום נגדו.

 

3.        על אף חומרת המעשים המיוחסים לעורר, אין להתעלם מכך שממילא הותר לו לצאת ממעצר הבית לצורכי סידורים פעם אחת בשבוע. אם כך הוא המצב, ולנוכח התסקיר החיובי אשר שימש בסיס להסכמת המדינה לשחרר את העורר לחלופת מעצר אף לפני הגשת כתב אישום, מתקשה אני להבין מדוע אין מקום לשקול את קבלת הבקשה בשלב ראשון ולו באופן חלקי, למשל על ידי מתן היתר עבודה פעם או פעמיים בשבוע, או אף לשקול קבלתה באופן מלא. זאת לאחר שבית משפט קמא יקבע דיון נוסף לשמיעת הצדדים, יבחן את הערבים הפוטנציאליים במקום העבודה, וייתן דעתו למנגנון המוצע, טיב העבודה המדוברת, מידת הפיקוח על העורר ולשיקולים רלוונטיים נוספים.

 

           אמנם, החלטת בית המשפט המחוזי על פניה סבירה היא. אך אין לשקול את הדברים במנותק מההתפתחות בהקלה על תנאי השחרור של העורר. ודוק, לא בהכרח מדובר בהקלה נוספת, כי אם החלפת מקום השחרור ממעצר בית מלא – עבודה במקום סידורים. היתרונות בכך שאדם יעבוד, ולו באופן חלקי, מודגשות בהלכה היהודית ובניסיון האנושי. כמובן יש לשקול אם הדבר ראוי באופן פרטני לעורר, אך נזכיר שכאן כבר ניתנה החלטה שמאפשרת יציאה ממעצר הבית.

 

4.        בכפוף לאמור, הערר מתקבל באופן שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים דיון בבקשת העורר בהתאם לאמור לעיל.

 

           ניתנה היום, ‏י"א אייר התשע"ב (03.05.2012).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12032460_Z01.doc   עש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon