עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3212/11

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופטת מ' נאור:

 

           לפנינו ערעור של המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-תפ"ח 44880-05-10 מיום 16.3.2011 (מפי השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין, ר' בן-יוסף) בו הוטל על המשיב עונש של 5 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן הוטל על המשיב לשלם קנס של 10,000 ש"ח.

 

רקע עובדתי

1.        ביום 15.2.2011 הורשע המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, שבעובדותיו הודה במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים. נוכח הודאתו של המשיב, הרשיע בית המשפט את המשיב בעבירות של ניצול קטינים לזנות על דרך של הבאת קטין לידי מעשה זנות עבירה לפי סעיף 203ב(א)(1) בצירוף סעיף 201 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות של ניצול קטינים לזנות על דרך של סרסרות למעשה זנות לפי סעיף 203ב(א)(1) בצירוף סעיף 199(א)(2) לחוק העונשין; עבירות של ניצול קטינים לזנות על דרך של הבאת קטין לידי מעשה זנות בנסיבות מחמירות לפי סעיף 203ב (א)(3) בצירוף סעיפים 201 ו-203 לחוק העונשין; עבירות הדחת קטין לסמים מסוכנים לפי סעיף21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (ריבוי עבירות).

 

2.        על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, במשך התקופה הרלוונטית לאישום זה, התגוררה ד.ג קטינה, ילידת 1993, בשכנות לדירתו של המשיב. מתחילת שנת 2010, החל המשיב להציע לד.ג לעסוק במתן שירותי מין סאדו-מזוכיסטיים, כשהקטינה תשמש בתפקיד ה"מלכה" והלקוחות יהיו ה"עבדים". על פי ההצעה ייצרו השניים, באמצעות רשת האינטרנט, קשר עם גברים המעוניינים ברכישת שירותי מין סאדו-מזוכיסטיים. שירותי המין יכללו מכות, השפלות מילוליות, יריקות והצלפות שוט בגופם של העבדים, שכל אלה יינתנו על ידי ה"מלכה" (קרי, הקטינה) בעוד ש"העבדים" יאוננו עד הגיעם לפורקן מיני. בתמורה לשירותי המין הללו נדרשו הגברים לשלם סך של 300-500 ש"ח. ד.ג הסכימה, והחלה לספק שירותי מין סאדו-מזוכיסטיים. שירותי המין סופקו במספר הזדמנויות בדירתו של המשיב, על ידי ד.ג בעצמה, או בנוכחות משותפת עם קטינה אחרת, כאשר המשיב משגיח מחוץ לחדר בו ניתנו שירותי המין. עם ביצוע המעשים, וכשהגיעו ה"עבדים" לפורקנם, התחלקו המשיב והקטינה בכספי האתנן ששולמו, כשהמשיב נוטל לעצמו כ-100-200 ש"ח בכל פעם. לעיתים, רכש המשיב מכספי האתנן אוכל או משקאות אלכוהוליים אותם צרך יחד עם דרי הדירה.

 

3.        על פי האישום השני בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, היתה א.ת, קטינה ילידת 1994, חוסה במעון "מסילה" במושב אורה, בו שהתה מכוח החלטת בית משפט שהוציאה ממשמורת הוריה. ביום 14.2.2010 יצאה א.ת. לחופשה מהמעון, אך לא שבה במועד בו נדרשה לשוב ונעדרה ממנו למשך כ-14 יום (להלן: תקופת הבריחה). בסמוך למועד בריחתה, יצרה א.ת קשר עם הקטינה ד.ג ובהמשך הגיעה לדירתה, בה שהתה ולנה במשך כל תקופת הבריחה. המשיב התחבר עם א.ת, וביודעו את מצבה ומצוקתה הכלכלית, הציע לה כבר בתחילת תקופת הבריחה לעסוק בשירותי מין סאדו-מזוכיסטיים באופן המתואר באישום הראשון. א.ת הסכימה להצעתו והחלה לספק שירותי מין סאדו-מזוכיסטיים, כשהמשיב מתדרך אותה בדבר האופן בו עליה לספק את השירות. באחד המקרים, דחפה א.ת בקבוק וודקה לפי הטבעת של אחד מה"עבדים", כשהוא ערום, כדי לסייע לו להגיע לפורקן מיני. שירותי המין ניתנו בדירתו של המשיב בכ-20 הזדמנויות, באמצעות א.ת לבדה או בנוכחות משותפת עם קטינות אחרות, כאשר לעיתים המשיב השגיח מחוץ לחדר בו ניתן השירות. הכספים שהתקבלו כאתנן התחלקו בין המשיב, א.ת והקטינות הנוספות (ככל שהיו כאלו). בדומה למתואר באישום הראשון, לעיתים השתמש המשיב בחלק מכספי האתנן לרכישת אוכל ומשקאות אלכוהוליים.

 

4.        במהלך תקופת הבריחה, הציע המשיב ל-א.ת כי בנוסף לשירותי המין סאדו- מזוכיסטיים, תעסוק היא גם במתן שירותי מין בתשלום הכוללים גם יחסי מין מלאים. א.ת, שהייתה במצוקה כלכלית, הסכימה להצעה באופן חד פעמי באחד הערבים בתקופת בריחתה. על פי הנחייתו של המשיב, לבשה א.ת שמלת מיני, נעלה נעלי עקב, התאפרה ויצאה ברכב בלוויות המשיב וקטינה נוספת לאזור התחנה המרכזית בתל-אביב. כשהגיעו, עמדה א.ת באחד הרחובות בסביבת התחנה והמתינה ללקוחות המעוניינים לקבל שירותי מין עבור תשלום. במהלך הערב קיימה א.ת יחסי מין מלאים עם שני לקוחות תמורת תשלום כספי. בנוסף סיכמה א.ת עם לקוח שלישי על קיום יחסי מין תמורת תשלום, אך משנטלה ממנו את התשלום, ברחה רגלית לרכב בו חיכו לה המשיב והקטינה הנוספת. סך האתנן שקיבלה באותו הערב א.ת עמד על 500 ש"ח. לאחר מכן סעדו השלושה במסעדת "מקדולנדס" ושילמו מכספי האתנן. המשיב נתן ל-א.ת מחצית מיתרת סכום האתנן, ואת המחצית השניה השאיר בידו.

 

5.        על פי האישום השלישי, מתחילת שנת 2010 ועד ליום 27.4.2010 או בסמוך לכך, לנה י.מ, קטינה ילידת 1994, בדירתה של הקטינה ד.ג, אותה הכירה היכרות מוקדמת, למשך פרקי זמן שונים, לאחר שברחה מבית הוריה. במשך תקופה זו, ומתוך היכרותו עם מצבה הקשה, הציע המשיב ל-י.מ. לעסוק במתן שירותי מין סאדו-מזוכיסטיים כמתואר לעיל. י.מ הסכימה והחלה לספק בדירתו של המשיב שירותי מין סאדו-מזוכיסטיים בהזדמנויות שונות. האתנן שהתקבל התחלק בין המשתתפים (י.מ, המשיב, וקטינה נוספת ככל שהשתתפה במתן שירותי המין). בדומה למקרים הנזכרים לעיל, השתמש המשיב בחלק מהכספי האתנן שהתקבל לרכישת מזון ואלכוהול.

 

6.        על פי האישום הרביעי, במהלך חודשים ינואר ואפריל או בסמוך לכך, נתן המשיב ל-7 קטינות, ובכללן הקטינות הנזכרות באישומים 1-3, סמים מסוכנים מסוגים של קנאבוס (חשיש) וקאתינון (חגיגת). הקטינות השתמשו בסמים בו במקום, על פי רוב ביחד עם המשיב.

 

7.        במסגרת ראיותיה לעונש הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי תמונות של דירת המשיב שכללו צילום של שוט שהיה בדירה. כן הגישה מאמרים וחומרי רקע שנועדו להדגיש את החשיבות בנקיטת צעדים נגד שימוש לרעה בחומרים נרקוטיים בקרב ילדים, מניעת זנות באוכלוסיה זו והקשר הקיים בין עבירות הסמים לעבירות הזנות. המשיב מצידו העלה לעדות שישה עדי אופי, ביניהם אביו, אשר העידו על אופיו הטוב, נדיבותו ונכונותו לסייע לחלשים.

 

8.        במסגרת הטיעונים לעונש, ביקש בא כוח המערערת לגזור על המשיב מאסר בפועל לתקופה ממושכת, אשר יהלום את ריבוי העבירות, משך הזמן הארוך בו בוצעו ואת מספר הקטינות שהיו מעורבות במעשים. בנוסף ביקשה המערערת עונש מאסר על תנאי, קנס כספי ותשלום פיצוי לקטינות. בטיעונים לעונש הדגיש בא כוח המערערת כי בשל מיעוט המקרים שהגיעו לערכאות, עדיין לא נקבע רף ענישה לעבירות בהן עסקינן. בהיעדר פסיקה מחייבת, הופנה בית המשפט למקורות משפט בינלאומיים, ולהוראות אחרות מחוק העונשין הישראלי העוסקות בעבירות המבוצעות נגד קטינים והתבקש לגזור מאלו גזרה שווה לענייננו. נטען גם כי למרות שהמעשים לא נעשו בכפייה, הרי שממילא אי-הסכמה אינה מהווה אחד מיסודות מהעבירות הנזכרות.

 

9.        סנגורו של המשיב ביקש מבית המשפט להסתפק בתקופת מעצרו של המשיב כענישה למעשיו. לדעתו די יהיה בתקופה זו כדי להשיג הרתעה הולמת הן לציבור, הן ליחיד. הסנגור הסכים להוספת רכיב כספי לענישה במקרה זה, אך ביקש כי אם יוטל קנס, ישולם הקנס רק לאחר ריצוי תקופת המאסר, זאת בשל מצבו הכלכלי של המשיב. כן ביקש להימנע מחיובו של המשיב בתשלום פיצוי לקטינות. את טענותיו סמך הסנגור על העובדה כי מדובר באחד המקרים הראשונים העוסקים בתחום העבריינות בו עוסקות עבירות אלו, ועל בית המשפט הנדרש לקבוע להן רף ענישה לנקוט גישה מתונה בבחינת "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". הסנגור הוסיף וטען כי אין מדובר במקרה רגיל של סרסור המבקש לקצור רווחים על גבן של קטינות פגיעות וחלשות. לטענתו מעשי המשיב נעשו על רקע של מצוקה כלכלית קשה. הקטינות הגיעו לביתו של המשיב מיוזמתן והסכימו לבצע את המעשים מבלי שהמשיב נאלץ להפעיל אמצעי שכנוע כלשהן. הודגש כי על אף שמדובר במעשי זנות, מדובר מעשים המצויים במדרג הנמוך של מעשים שכאלו, שכן במסגרת שירותי המין שניתנו, לא נגעו בגופן של הנשים והן אף לא נאלצו להתפשט מבגדיהן. לגבי עבירות הסמים טען הסנגור כי מדובר בעבירות של שימוש משותף של הצדדים בסמים, כי מדובר בסמים קלים שלא יצרו התמכרות אצל הקטינות המעורבות. כן טען הסגור כי אין לקשור בין עבירות הסמים לעבירות האחרות בהן הואשם המשיב. לסיום הדגיש הסנגור את הנסיבות המקלות הקיימות בעניינו של המשיב, לרקע הנורמטיבי ממנו הוא בא, לעברו הפלילי הנקי ולהודאתו בכתב האישום המתוקן.

 

           המשיב הגיש לבית המשפט מכתב בו פירט את הרקע למעשים, הביע חרטה על ביצועם ונכונות לשאת בעונש בגינם. עוד הבהיר כי ברצונו להשתקם ולסייע בעתיד לקהילה וביקש לתת משקל לקולא גם לנזק שגרם למשפחתו במעשיו.

 

10.      בית המשפט עמד על חומרת מעשיו של המשיב, אשר לא בחל מלנצל קטינות שבאו מרקע קשה של מצוקות קיומיות ולשדלן לבצע מעשים חמורים וקשים. בית המשפט לא ראה את המצוקה בה היה מצוי המשיב כשיקול לקולא, כיוון שהמשיב היה יכול להיחלץ ממצוקתו על ידי דרכים לגיטימיות ולא על ידי ניצול קטינות. בית המשפט קבע כי גם אם יניח כי הקטינות הן שפנו אל המשיב בבקשת עזרה, היה עליו לסייע להן למצוא עבודה שתפרנסן בכבוד. הפתרון אותו מצא לא היה ראוי מכל בחינה שהיא. מסיבות אלו לא ראה בית המשפט את העובדה כי הנערות מצאו מקלט בביתו של המשיב כסיבה להקל בעונשו. בית המשפט עמד על הסכומים שהתקבלו כאתנן וקבע כי יש בהם כדי להעיד על היקף הפעילות שהקטינות נדרשו להיות מעורבות בה. כשיקולים לקולא, מנה בית המשפט את הודייתו של המשיב בכתב האישום המתוקן, את עברו הפלילי הנקי, את דבריו במכתב שהפנה לבית המשפט ואת עדויות האופי החיוביות שנשמעו לגביו בבית המשפט. כן עמד בית המשפט על כך שלא היה בעבירות אלמנט של כפייה או אלימות וכי חלקים מסכומי האתנן שימשו את הקטינות עצמן.

 

11.      בית המשפט נימק את העונש אותו הטיל על המשיב בחומרה הרבה המיוחסת בדין הפלילי לעבירות המבוצעות כלפי קטינים ובייחוד לחומרה שמייחסים בתי המשפט להדחת קטינים לשימוש בסמים, מכל סוג שהוא. בית המשפט קבע כי שילוב עבירות הזנות עם עבירות הסמים מחייב תגובה עונשית כואבת, וכי הסיבה היחידה שבגינה אין למצות עם המשיב את כל חומרת הדין, הינה כי בעבירות הזנות בהן הורשע עדיין לא נקבעה הלכה עונשית מחייבת. נוכח שיקולים אלו העמיד בית המשפט את עונשו של המשיב על 5 שנות מאסר, תקופת מאסר על תנאי של 18 חודשים וקנס בסך 10,000 ש"ח.

 

           ביום 26.4.2011 הגישה המערערת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

 

הערעור

12.      בערעורה טוענת המערערת כי בעוד שהעונשים הקבועים לצדן של העבירות בהן הורשע המשיב עומדים על 7, 15 ו-25 שנים, העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המשיב אינו תואם את חומרת מעשיו ואינו משקף את טיבם, תוצאתם ומשמעותם החברתית. עמדתה של המערערת היא כי בנסיבות המקרה, העונש שנגזר על המשיב אינו מבטא את חומרת הענישה הראויה ואף אינו הולם את חומרת הפגיעה בקורבנות העבירות, שהיו כולן קטינות בעת ביצוע המעשים. המערערת מצביעה על נסיבות ביצוע העבירות המצדיקות החמרה בעונש ובכלל זה: גילן הצעיר של הקטינות בעת ביצוע העבירות ומשך הזמן בו בוצעו העבירות; ניצול מצוקותיהן של הקטינות; העובדה כי המשיב הביא את א.ת לזנות ברחוב וזו קיימה יחסי מין מלאים תמורת תשלום עם שני גברים וכן העובדה כי המשיב נטל לעצמו בין שליש למחצית מכספי האתנן.

          

           המערערת מצביעה על בעיית זנות אצל קטינים הקיימת בישראל ועל החובה הקיימת למיגור תופעה זו. נטען כי נוכח אחוזי החשיפה הזעומים של עבירות אלו, על בתי המשפט הדנים בעבירות אלו להטיל עונשים כבדים כדי ליצור הרתעה חמורה מפני ביצוען. בנוסף, המערערת טוענת כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לנזק הרב שנגרם לקטינות שנפלו קורבן למעשיו של המשיב. כן טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספק לעבירות הדחת הקטינות לשימוש בסם ולקשר המסתבר שבין שימוש בסם לעיסוק בזנות. בהקשר זה טוענת המערערת כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי היה קל גם אילו המשיב היה מורשע אך בעבירות של הדחת קטין לשימוש בסם, בעוד שבמקרה זה הדיח 7 קטינות לשימוש בסמים, ובנוסף על כך ניצל שלוש מהן לזנות. על כן, מבקשת המערערת להחמיר בעונשו של המשיב במידה ניכרת.

 

13.      ב"כ המשיב מבקש שלא נתערב בגזר הדין. הוא מזכיר כי אין המדובר בסרסור אלים. המשיב חלק עם הקטינות את כספי האתנן, נהג בהן יפה, ונתן להן מקלט. ברוב המקרים לא נחשפו הקטינות ליחסי מין ממש. כן עמד על כך שאין פסיקה לגבי רמת הענישה הראויה וכי אין עונשין אלא אם מזהירין תחילה.

 

 

דיון והכרעה

14.      המערער שלפנינו הורשע בעבירות הקשורות בשניים מהנגעים החמורים ביותר בחברתנו - נגע הסמים ונגע הזנות. קורבנות עבירות אלו היו כולן קטינות בזמן ביצוע העבירות, עובדה המחריפה את חומרתן ומעצימה את נזקן. מרבית קורבנות הזנות מתחילים (ובעיקר, מתחילות) לעסוק בזנות בגיל צעיר. קטינים וקטינות ההופכים לקורבנות זנות, הגיעו לכך במקרים רבים בשל נסיבות חיים קשות, ההופכות את הזנות למוצאם האחרון, לפחות בעיניהם. (ראו, למשל: Tamar R. Birckhead., The ‘Youngest Profession’: Consent, Autonomy, and Prostituted Children, 88 Wash. U. L. Rev 1055, 1058-1062 (2010); תהילה שגיא "נדרש כפר שלם כדי ליצור זנות: מלחמתם של ארגוני זכויות האדם בסחר בנשים ותרומתם למיסוד הזנות", עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם 583,588-589 (דפנה ארז ברק ואח' עורכות, 2007 (; וראו גם: דוח הוועדה לבחינת ניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל (אייר, התשנ"ז)).

 

15.      היקף תופעת ניצול קטינים לזנות אינו ברור, וזאת, בין היתר, בשל קושי באיתורם של הקטינים המנוצלים. כפועל יוצא מהקושי באיתור הקטינים הנופלים קורבן לעבירות אלו, מספר התיקים המגיעים לפתחם של בתי המשפט זעום, ובוודאי אינו משקף את היקפה של התופעה, גם לפי ההערכות המצמצמות ביותר לגביה (ראו: ניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל, הוגש על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ולוועדה לזכויות הילד )16.11.2010(). על בתי המשפט מוטל התפקיד להגן על אוכלוסיה חלשה זו ומכאן אף הצורך בקביעת סטנדרט ענישה מחמיר ביחס לעבירות אלו.        

 

16.      למרבה הצער, ישנו קשר בל ינתק בין שני סוגי העבירות שביצע המשיב. חלק ניכר מהעוסקות בזנות מכורות לחומרים פסיכו-אקטיביים כאשר שני היבטים אלו של חייהן מזינים זה את זה. מחד, אפשר ששימוש בסמים ובעיקר פיתוח התלות בהם, הם שמובילים לעיסוק בזנות המהווה דרך למימונם. מאידך ייתכן שהעיסוק בזנות מוביל לשימוש בסמים, המשמשים את קורבנות הזנות כמפלט מהתעוקה הרגשית והגופנית המתלווה לעיסוק זה (ראו לעניין זה: התמכרויות לחומרים פסיכו-אקטיביים בקרב נשים קורבנות זנות (הוגש לועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, 16.5.2010)). מכת השימוש בסמים לא פוסחת גם על אוכלוסיית הקטינים העוסקים בזנות, עובדה המעצימה את הנזקים להם ייחשפו בשלב כה מוקדם בחייהם.

 

17.      המשיב שלפנינו ניצל את קורבנותיו פעם אחר פעם, ובעבור בצע כסף, הביאן למלא את גחמותיהם של זרים. מעשים אלו הינם מעשים המתרחשים ב"חצר האחורית" של החברה, הרחק מעינו של החוק, ומעיני רשויות הרווחה. במקרים הספורים המגיעים לפתחם של בתי המשפט, עליהם להעביר מסר ברור ותקיף לפיו העובר עבירות אלו ייענש בחומרה. המשיב אף שידל את אותן הקטינות שניצל לזנות, כמו גם קטינות נוספות, להשתמש בסמים מסוכנים. כמתואר לעיל, לא ניתן להפריד בין העבירות המנויות בשלושת האישומים הראשונים שבכתב האישום, לבין אלו המנויות באישום הרביעי. היד שהעניקה לקטינות את הסמים המסוכנים, היא גם היד שדחפה אותן למכור את גופן ולהשפיל את כבודן.

 

18.      אכן, לבית המשפט המחוזי לא היו קווים מנחים בפסיקתו של בית משפט זה לגבי הענישה ההולמת. בגזר דינו הדגיש אומנם בית המשפט המחוזי את חומרתן של העבירות בהן הורשע המשיב, אך לבסוף החליט שלא למצות עימו את הדין, בשל העובדה כי בעבירות ניצול הקטינים לזנות בהן הורשע טרם נקבעה הלכה עונשית מחייבת. ואולם, מעשיו של המשיב מחייבים הצבת רף ענישה גבוה יותר. ענישה הולמת בעניינו של המשיב צריכה לשקף גם את המספר הפעמים הרב בו חזר על מעשיו.

 

19.      על המשיב הוטל עונש של 5 שנות מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי וקנס. המערערת טוענת כי עונש זה אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב. בהיעדרה של פסיקה משמעותית בעבירות שלפנינו, הפרמטר המרכזי אותו יש לבחון במקרה דנן הינו אופן הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי. על בית המשפט הגוזר את הדין להביא בחשבון קשת רחבה של שיקולים ועקרונות, כשגזר הדין אמור לשקף לעניין זה את האיזון הראוי בין שיקולים אלו. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) ברק ב-ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לד(2) 434 ,421 (1979):

"מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת 'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט." (לעניין זה ראו גם: יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין, 17-20 (2008)

 

 

20.      בהתחשב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ונוכח מערכת השיקולים שנמנתה כאן, נראה כי הכף נוטה לגזירת עונש מחמיר על המשיב. כפי שכבר הדגשנו בדברינו לעיל, המקרה שלפנינו הינו מקרה קשה וחמור. המשיב ניצל את חולשתן של קטינות, במספר רב של פעמים, והביאן לספק שירותי מין. מקרא תיאור האירועים בהן נטלו הקטינות חלק, ממחיש עד כמה התואר "מלכה" שניתן להן אינו אלא לעג לרש, לעג מר ואכזר. כדי להוסיף חטא על פשע, המשיב גם שידל את המתלוננות, ולא רק אותן, להשתמש בסמים מסוכנים. בכך החריף המשיב את הנזק שנגרם להן. עונשו של המשיב צריך להיות כזה שישקף את הסלידה החברתית ממעשים שכאלו. נראה כי לשיקולים לקולא שמנה בית המשפט המחוזי ניתן משקל יתר בעת קביעת העונש.

 

21.      כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי אכן לא יכול היה ללמוד על העונש הראוי למשיב באמצעות השוואה לסטנדרט הענישה הנוהג בעבירות בהן הורשע. מוכנים אנו לקבל את הרעיון כי היעדרו של סטנדרט ענישה אכן עשוי לשמש שיקול מסוים לקולא. יחד עם זאת, בהתחשב בכל השיקולים שנמנו לעיל, אין בהיעדרו של סטנדרט שכזה עד היום כדי להצדיק הקלה כה משמעותית בעונש כפי שמשתקפת בגזר הדין.

 

22.      סוף דבר: אופיין וחומרתן של העבירות בהן עסקינן מחייבים ענישה מחמירה. בהתאם להלכה הנוהגת לפיה אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם, ראינו לנכון להעמיד את עונשו של המשיב על 8 שנות מאסר בפועל. אנו מדגישים כי סטנדרט הענישה הראוי צריך להיות, בעתיד, גבוה יותר, ולעמוד בנסיבות דומות על עשר שנות מאסר לפחות. יתר רכיבי העונש שקבע בית המשפט המחוזי יישארו בעינם.

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

השופטת ע' ארבל:

 

           אני מצטרפת בהסכמה לפסק דינה של חברתי השופטת מ' נאור.

 

ש ו פ ט ת

 

 

השופט נ' הנדל:

 

           אני מסכים.

 

 

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

 

           ניתן היום, ‏כ"ח באדר, תשע"ב (22.3.2012).

 

 

ש ו פ ט ת                                  ש ו פ ט ת                                         ש ו פ ט

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11032120_C01.doc   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il