עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 318/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

השופטת א' חיות:

 

 

           בפניי ערעורים על העונש שגזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) על המשיב בע"פ 318/11 והמערער 391/11 (להלן: אבו ערב) בגין עבירות נשק בהן הורשע. 

 

 

העובדות הצריכות לעניין

 

1.        אבו ערב, יליד 1982, הורשע על פי הודאתו בעבירות של נשיאה והובלת נשק שלא כדין, קבלת נכסים שהושגו בעוון ושתי עבירות של סחר בנשק שלא כדין. על פי כתב האישום שבעובדותיו הודה במסגרת הסדר טיעון, נפגש אבו ערב ביום 12.11.2009 עם סוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן) והציע למכור לו שני אקדחים. יום לאחר מכן שוחח עימו בטלפון והשניים סיכמו כי ימכור לו אקדח תמורת סך של 7,500 ש"ח ובאותו יום נפגש אבו ערב עם הסוכן בכפר שעב, הכניס אותו לחנות צילום ומסר לו אקדח גנוב חצי אוטומטי CZ קליבר 7.65 מ"מ ומחסנית, והסוכן מסר לו בתמורה 7,500 ש"ח. באירוע נוסף התקשר אבו ערב לסוכן ביום 18.11.2009 בהמשך לשיחות קודמות שהתנהלו בין השניים והציע למכור לו אקדח ורימון רסס, ולבסוף סיכמו כי אבו ערב ימכור לסוכן אקדח עם כדורים תמורת סך של 15,500 ש"ח. באותו היום נפגשו השניים בסמוך לחנות צילום בכפר שעב כאשר אבו ערב נושא אקדח חצי אוטומטי FN קליבר 9 מ"מ פאראבלום, הם נכנסו לרכב שהיה ברשות אבו ערב ונסעו בכפר. במהלך הנסיעה מסר אבו ערב לסוכן את האקדח וכן מחסנית ועשרה כדורים והסוכן מסר לידיו את התמורה שסוכמה.

 

גזר דינו של בית משפט קמא

 

2.        לאחר שהורה על קבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של אבו ערב ושמע את טיעוני הצדדים לעונש, גזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) על אבו ערב שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת נשק לתקופה של שלוש שנים ועוד שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון לתקופה של שלוש שנים, וכן הורה לו לשלם קנס בסך 15,000 ש"ח (או שלושה חודשי מאסר תמורתו). בגזר הדין ציין בית המשפט כי הקלות בהשגת נשק בלתי חוקי והקושי של גורמי החקירה באיתורו מובילה לנטילת חיי אדם בידי פורעי חוק והדבר מחייב את בית המשפט להטיל עונשים חמורים כדי לסייע בצמצום התופעה, בייחוד נוכח הרווחים הקלים והגבוהים מהעיסוק בסחר בנשק. בהקשר זה ציין בית המשפט כי אמנם אבו ערב לא היה יעד משטרתי בתחילת החקירה, אך התנהלותו בפרשה דנן מעידה על כך שהעיסוק בנשק אינו זר לו וכי יש ביכולתו להשיג נשק בלתי חוקי בקלות תוך שהוא מציע אותו למרבה במחיר. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לקחת בחשבון את הודאתו של אבו ערב ולקוות כי היא מבטאת חרטה והפנמה של חומרת המעשה, ועם זאת ציין כי שירות המבחן התרשם מחוסר כנותו של אבו ערב לגבי נסיבות הסתבכותו בעבירה ואף בפניו לא נשמע כל הסבר לעניין זה. על כן נותר הרושם כי המניע היה בצע כסף אך בצד זאת הביא בית המשפט בחשבון לקולא את גילו הצעיר של אבו ערב, את העובדה שהיה מאורס בעת שנעצר ומאז נישא, את העובדה כי זהו מאסרו הראשון (אך לא הרשעתו הראשונה) ובעיקר את הודאתו בעבירה בציינו כי אלמלא כן היה עונשו חמור בהרבה.

 

           מכאן שני הערעורים שבפניי - ערעור המדינה על קולת העונש וערעורו של אבו ערב על חומרתו.

 

טענות הצדדים

 

3.        המדינה מבקשת להחמיר באופן משמעותי בעונשו של אבו ערב ולהבהיר מהו רף הענישה הראוי בעבירות אותן ביצע. בערעור דנן וכן בערעורים נוספים שהגישה על גזרי דין בעניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות נשק בעקבות פעילות הסוכן (ראו ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.12.2011)), טוענת המדינה כי התופעה של סחר בלתי חוקי בנשק מגלמת סכנה של ממש לציבור, שכן זמינותם של כלי נשק מסוגים שונים עלולה להפוך סכסוכים "שגרתיים" לאירועים עקובים מדם. עוד היא טוענת כי סחר בלתי חוקי בנשק מציג פיתוי כספי משמעותי לנוטלים בו חלק וסיכון מועט יחסית להיתפס, וכי על רקע זה חזר בית המשפט והדגיש את שיקולי ההרתעה הנדרשים בענישתם של סוחרי נשק תוך קריאה להחמרה בעונשיהם. לגישת המדינה העונש שנגזר על אבו ערב אינו נותן ביטוי הולם לחומרת מעשיו ולהכרח בהרתעה אפקטיבית בפני סחר בנשק, נוכח העובדה שחטא בעניין זה בשתי הזדמנויות ועשה כן ביוזמתו, בשל בצע כסף ותוך שהוא מציע לסוכן לרכוש נשק נוסף. עוד טוענת המדינה כי יש לקחת בחשבון את עברו הפלילי של אבו ערב, הכולל הרשעה אחת משנת 2000 בגין פריצה לרכב בכוונה לגנוב והרשעה נוספת משנת 2005 בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכן יש לקחת בחשבון את העובדה ששירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

 

4.        אבו ערב מבקש מנגד כי בית משפט זה יתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ויקל בעונשו. לטענתו עונש המאסר שהוטל עליו חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות, וממילא הוא מבקש לדחות את ערעור המדינה. אבו ערב טוען כי הוא הודה בעבירות שביצע בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר וכי הביע חרטה על מעשיו, אך בית משפט קמא לא נתן לנסיבות אלו משקל לקולא. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 26.10.2011 הוסיף בא כוחו של אבו ערב כי הוא היה הראשון מבין כל הנאשמים שהורשעו עקב פעילותו של הסוכן להודות, ובכך נפתח הפתח להודאתם של הנאשמים האחרים. אבו ערב מוסיף וטוען כי בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה שהוכשל על ידי סוכן משטרתי ששידל אותו לבצע את העבירות ולכך שהוא כלל לא היה יעד משטרתי והמשטרה חיפשה אחרי אחיו. עוד טוען אבו ערב כי עברו הפלילי אינו מכביד, כי לחובתו נזקפו שתי הרשעות ישנות בעבירות שאינן חמורות וכי זהו מאסרו הראשון. לעניין זה מוסיף אבו ערב כי בית משפט קמא לא התחשב בתקופה הארוכה של למעלה משישה חודשים בה שהה במעצר, שתנאיו כידוע קשים מאלו של מאסר בפועל. לבסוף הוא טוען כי בית משפט קמא לא התחשב כלל בגילו הצעיר, בכך שהתארס ואף התחתן בהיותו במעצר, ובכך שטרם מעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי ועבד לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו. מטעמים אלו ובשים לב לנסיבותיו האישיות ולמכלול נסיבות המקרה, מבקש אבו ערב להפחית מעונשו באופן משמעותי.

 

דיון

 

5.        אבו ערב הורשע בעבירות של נשיאה והובלת נשק שלא כדין, סחר בנשק שלא כדין וקבלת נכס שהושג בעוון, לאחר שמכר נשק לסוכן משטרתי סמוי בשתי הזדמנויות שונות. על החומרה הרבה שבה נגועים מעשיהם של אלה הנוטלים חלק בסחר בלתי חוקי בנשק, עמדנו בעניין נפאע הנזכר לעיל, בו התקבלה עמדתה העקרונית של המדינה לפיה הגיעה העת להחמיר בעונשיהם של מבצעי עבירות נשק בכלל ועבירות שעניינן סחר בנשק בפרט, בשל האינטרס הציבורי להרתיע מפני ביצוען של עבירות אלו שמימדיהן הולכים ומתעצמים.

 

           התנהלותו של אבו-ערב המתוארת לעיל, מעידה על רמה גבוהה של מעורבות והתמצאות בסחר בנשק ולכך מתווספת התרשמות שירות המבחן כי חרף ביטויי החרטה מצידו אין לו תובנה אמיתית לחומרת מעשיו והוא אינו כן לגבי הנסיבות שהובילו להתנהגותו העבריינית. אבו ערב מצידו הצביע על נסיבות המצדיקות לשיטתו הפחתה בעונשו ובהן גילו הצעיר, הודאתו בעבירה בראשית ההליך והעובדה שזהו מאסרו הראשון, אך לטעמי אין בנסיבות אלו כדי להצדיק הקלה בעונש והן נסוגות מפני האינטרס החברתי שבהחמרת הענישה בגין עבירות נשק כאמור. עם זאת יש להביא שיקולים אלה בחשבון ככל שהדבר נוגע למידת ההחמרה בעונשו וכן יש להביא בחשבון את העובדה שבתסקיר שהוגש לבית משפט זה ביום 6.10.2011 ציין שירות המבחן כי אבו ערב "מביע מוטיבציה ראשונית לטיפול", כמו גם את העובדה כי הרשעתו באה בעקבות הסדר טיעון.

 

           בהינתן שיקולים אלו כולם, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של אבו-ערב (ע"פ 391/11), לקבל את ערעור המדינה (ע"פ 318/11) ולהעמיד את עונשו של אבו ערב על ארבעים וארבעה חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצרו). יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם.

 

ש ו פ ט ת

 

 

השופט ח' מלצר:

 

           אני מסכים.

 

ש ו פ ט

 

 

השופט י' עמית:

 

           אני מסכים.

 

ש ו פ ט

          

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.

 

 

           ניתן היום, ט' בכסלו תשע"ב (5.12.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11003180_V01.doc   אפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il