עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3142/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בע"מ 3142/13

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשות:

1. פלונית

2. פלונית

3. פלונית

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.4.2013 בעמ"ש 18223-01-13 שניתנה על ידי כבוד ש' שוחט

בשם המבקשות: עו"ד יהונתן קניר

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ש' שוחט) בעמ"ש 18223-01-13 מיום 9.4.2013, במסגרתה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופט י' שקד) בתמ"ש 616-12-11 מיום 6.12.2012.

2. בבית המשפט לענייני משפחה התנהל הליך בין המשיב לבין המבקשות – המבקשת 1, אשתו (להלן: המבקשת), שתביעתה נגד המשיב התמקדה ברכוש המשפחתי, והמבקשות 3-2, בנותיהם המשותפות, שבשמן הוגשה נגד המשיב תביעת מזונות. המחלוקת בין המשיב למבקשת התמקדה באופן חלוקתן של הזכויות בדירת המגורים של המשפחה בתל אביב, הרשומה על שם שניהם בחלקים שווים (להלן: הדירה). ביום 26.1.2012 הגיעו הצדדים להסכמות, שקיבלו תוקף של החלטה (להלן: ההחלטה הראשונה), ובמסגרתן נקבע, בין השאר, כדלקמן:

"2. יינתן צו לפירוק שיתוף, אולם פירוק השיתוף בפועל יושהה עד לקיום דיון בעניין או עד להחלטה אחרת.

[...]

4. כל אימת, שלא תינתן החלטה הקובעת כי הדירה תוצא למכירה, לא ישלם האב דמי מזונות עבור הילדות.

מהמועד בו ייקבע כי הדירה תוצא למכירה, תקום חבות מושגית של האב במזונות הילדות, וביהמ"ש יפסוק את מזונות הבנות ממועד זה".

3. ביום 27.11.2012 הגיעו הצדדים להסכמות נוספות, שקיבלו גם הן תוקף של החלטה (להלן: ההחלטה השנייה), ובמסגרתן נקבע, בין השאר, כי:

"3. האישה תהא רשאית לרכוש את חלקו של האיש בדירה היה ותודיע על כך בתוך 60 ימים ממועד מתן פסה"ד.

[...]

4. היה והאישה תודיע כי אין בדעתה לרכוש את הדירה (תהא הסיבה אשר תהא) ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה ולחלוקת תמורתה בין הצדדים.

[...]

5. ימונה כבר עתה שמאי לשום את שווי הדירה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ".

4. בפסק דינו מיום 6.12.2012 דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענת המבקשת לפיה יש לקבוע שהזכויות בדירה יוענקו לה בלבד, והורה על חלוקתן בין בני הזוג בדרך של מחצה על מחצה. כן הורה בית המשפט לענייני משפחה על פירוק השיתוף בדירה, בהתאם להסכמות המפורטות בהחלטה השנייה, ועל כך שהמשיב ישלם סך של 396,593 שקל כהיוון של עלות המדור והיוון של דמי המזונות למשך חמש השנים הקרובות מתוך חלקו בדירה.

5. המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו, וזו נדחתה (להלן: ההחלטה השלישית). טעם ראשון שניתן לכך היה שפסק הדין התבסס על הסכמת הצדדים בהחלטות שצוינו לעיל וספק אם המבקשת יכולה לעתור לעיכוב ביצוען של החלטות שניתנו בהסכמה, מבלי להקדים ולבקש לבטלן. טעם שני לדחיית הבקשה היה שפסק הדין, המשאיר את מצב הזכויות בדירה בעינו, אינו כולל החלטה אופרטיבית שניתן לעכב. על כך הוסיף בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי מכל מקום לא הוצג לו טעם כבד משקל התומך בעיכוב הביצוע.

6. המבקשת הגישה לבית המשפט קמא ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וכן הגישה אליו בקשה נוספת לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בית המשפט קמא דחה אף הוא את הבקשה תוך שהוא מאמץ את נימוקי בית המשפט לענייני משפחה שפורטו בהחלטה השלישית, שהמבקשת לא הציגה להם מענה. בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי אין בסיס לטענת המבקשת שייגרם לה "נזק בלתי הפיך" אם תימכר הדירה, שהרי אם יתקבל ערעורה, ניתן יהיה להורות על כך שתקבל חלק גדול יותר מתמורת המכירה.

7. בקשת רשות הערעור שלפני על החלטה זו של בית המשפט קמא מבוססת על הטענה שמכירת הדירה תרוקן מתוכן את ערעורה ותגרום לה נזק שאינו ניתן לתיקון. כמו כן, נטען בבקשה כי בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה נפלו טעויות רבות, ובכללן קביעת גובה המדור של המבקשות 3-2 מבלי לקבל חוות דעת מקצועית והימנעות מקביעתו של הסדר מגורים אחר למבקשות. המבקשת הוסיפה וטענה כי היא נאלצה להסכים לפירוק השיתוף, על מנת למנוע מצב שבו תוצא מהדירה כנגד רצונה ותופרד מבנותיה. טענתה הייתה שלפיכך ההסכמה שיוחסה לה לפירוק השיתוף לאו הסכמה היא.

8. דין הבקשה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

9. הדיון בבקשה שלפני מחייב להקדים ולהכריע מהי אמת המידה החלה על בקשה מסוג זה – בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין של בית משפט השלום לאחר שבקשה דומה נדונה קודם לכן על-ידי בית משפט השלום עצמו. כפי שהסברתי בהחלטתי ברע"א 2713/13 דבי נ' עיריית תל אביב-יפו (5.5.2013) יש לנהוג בבקשה זו על-פי אמות המידה המנחות לדיון בבקשות ב"גלגול שלישי" – בכפוף ל"ריכוך" מה המשאיר פתח להענקת רשות ערעור גם כאשר קיים חשש לעיוות דין או כאשר ההחלטה שעליה מבקשים לערער פוגעת פגיעה חמורה, יוצאת דופן ובלתי הפיכה במבקש.

10. בנסיבות העניין, ברי כי הבקשה אינה מעוררת שאלה כללית – והמבקשת אף אינה טוענת לכך. כמו כן, לא השתכנעתי כי החלטתו של בית המשפט קמא פוגעת פגיעה קשה בזכויותיה של המבקשת, ולמעשה ספק אם אלה נפגעות כלל. כפי שציין בית המשפט קמא, פסק דינו של בית משפט השלום דחה למעשה את טענת המבקשת לפיה יש להקנות לה את הבעלות המלאה בדירה, והותיר על כנו את רישום הדירה בחלקים שווים על שמם של המבקשת והמשיבה. למעשה, נראה כי פסק הדין, שלא שינה את המצב אופרטיבית, כלל לא ניתן לעיכוב (ראו: חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 369-368 (2012) (להלן: הערעור האזרחי)).

11. למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. כפי שכבר צוין, לאמיתו של דבר, טענותיה של המבקשת מכוונות כנגד ההחלטה הראשונה – ההחלטה להורות על פירוק השיתוף בדירה, שניתנה על בסיס הסכמתה אשר נמסרה לבית המשפט לענייני משפחה כבר לפני למעלה משנה ושימשה כבסיס להתנהלות ההליך כולו לאחר מכן. המבקשת נמנעה מלבקש את ביטולה של החלטה זו או לטעון כי הסכמה זו נכפתה עליה, כפי שהיא טוענת כעת - עד שניתן פסק הדין בעניינה. עובדה זו מטילה צל של ממש על טענותיה. אכן, בתי המשפט נוטים להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין שמשמעותם היא פינוי דירת מגורים (ראו למשל: רע"א 11880/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בפסקה 10 (16.11.2009)). אולם, אין זה כלל בל יעבור (ראו: הערעור האזרחי, בעמוד 372). במקרה דנא, משהוסכם בין הצדדים על פירוק השיתוף בדירה, המחלוקת המרכזית נוגעת לחלוקת הזכויות בה. המחלוקת היא כספית, וממילא תוצאות הביצוע של פסק הדין הן הפיכות. לפיכך, טענת המבקשת לפיה מכירת הדירה תרוקן את הערעור מתוכן אינה מבוססת, וזאת בלשון המעטה. משלא הוכיחה המבקש כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, אינני נדרשת להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, אשר יידון בהמשך לגופו בבית המשפט קמא.

12. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעכב את הליכי מכירת הדירה. משלא נדרשה תגובתו של המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ה באייר התשע"ג (‏5.5.2013).