עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3030/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 3030/10

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

המערער:

אביב וקנין

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתפ"ח 16820-07-09 מיום 9.3.2010 שניתן על ידי כב' השופטים מ' פינקלשטיין, ק' רג'יניאנו ופרופ' ע' גרוסקופף

תאריך הישיבה:

ח' באייר התשע"א

(12.05.11)

בשם המערער:

עו"ד ש' נודל

בשם המשיבה:

עו"ד נ' חנאווי

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על רכיב הקנס שהוטל על המערער בגזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט מ' פינקלשטיין, השופטת ק' רג'יניאנו והשופט פרופ' ע' גרוסקופף) בתפ"ח 16820-07-09 שניתן ביום 9.3.2010, בעקבות הרשעת המערער בסיוע לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובסיוע להיזק בחומר נפץ לפי סעיפים 452 ו-454 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן בשנית

1. לפי כתב האישום המתוקן בשנית המתלונן הוא בעל רכב מסוג הונדה (להלן: הרכב), אולם בהיותו חסר רישיון נהיגה חברתו נהגה ברכב באופן קבוע, כאשר המתלונן היה יושב לצידה במושב שליד הנהג. עוד צויין בכתב האישום כי המתלונן וחברתו נהגו להחנות את הרכב ליד בית המתלונן בראשון-לציון. ביום 26.5.2009 בשעה 10:00 לערך חנה הרכב בקומה השלישית בקניון רוטשילד בראשון-לציון. באותו זמן הופעל מטען חבלה על ידי התקשרות למכשיר טלפון סלולארי וכתוצאה מהפעלת המטען הוצת הרכב, נגרם נזק למושב הימני, חלונות הרכב התנפצו ותא הנוסעים נשרף כליל. מכתב האישום עולה כי לפני כן הוצמד לתחתית המושב הקדמי של הרכב מטען חבלה, אשר הורכב מצינור מתכת ובו אבק שריפה ורסס של כדוריות מתכת, אותו ניתן להפעיל באמצעות מכשיר טלפון סלולארי. כמו כן, נטען בכתב האישום כי ביום 25.6.2009 לאחר השעה 2:26 מסר המערער לאחר שזהותו אינה ידועה למשיבה מכשיר טלפון סלולארי ביודעו כי בכוונתו להפעיל באמצעותו את מטען החבלה. בגין זאת הואשם המערער בעבירות שפורטו לעיל.

הכרעת הדין

2. על יסוד הודאת המערער בכתב האישום המתוקן בשנית הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בעבירות המיוחסות לו ביום 3.3.2010, זאת לאחר שמיעת ההוכחות בתיק ולמעשה לאחר שהסתיימה רוב פרשת התביעה. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כדלקמן: המערער יודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית ויורשע בדין; הצדדים יעתרו במשותף להטיל על המערער כעונש מוסכם חמש שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי; המשיבה תעתור בנוסף לכך "להטלת פיצוי כספי למתלונן (בגין הנזק שנגרם לרכב) וקנס כספי (בגין הוצאות כיבוי האש בקניון)". הצדדים הסכימו כי מעונש המאסר בפועל תנוכה רק תקופת המעצר מיום 6.7.2009 עד יום 4.8.2009 ולא מעבר לכך (שכן מיום 4.8.2009 היה המערער אסיר בתיק אחר).

גזר הדין

3. בית המשפט המחוזי ציין כי במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, בין היתר, כי המשיבה תבקש הטלת קנס על המערער וחיובו בפיצוי למתלונן, בעוד שההגנה תבקש כי לא יוטל על המערער כל חיוב כספי. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער הינו בן 28, נשוי ואב לילד קטן, בעל עבר פלילי בעבירות של רכוש וסחר בסמים, אשר ריצה בעבר עונשי מאסר מספר פעמים. בטיעוניו לפני בית המשפט המחוזי ביקש בא כוח המשיבה כי המערער יחויב בפיצוי כספי למתלונן ובקנס, בעוד שבא כוחו של המערער טען כי מרשו חסר רכוש וציין כי בשל מצבו הכלכלי הקשה עזבה משפחתו את דירת מגוריו ואשתו מתגוררת כיום בבית אמו של המערער יחד עם בנם הפעוט. כמו כן, טען בא כוח המערער כי אין מקום לחייב את המערער בפיצוי למתלונן.

4. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לאמץ את הסדר הטיעון. נקבע שאין ספק כי העבירות בהן הורשע המערער הינן חמורות ומסוכנות, שכן המערער סייע לאחר להפעיל מטען חבלה שהתפוצץ בחניון של קניון. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי העונש שהוצע על ידי הצדדים נוטה לקולא. עם זאת, נקבע כי הצטברותן של הנסיבות הבאות מצדיקות את אישורו של הסדר הטיעון: הודיית המערער ב"משפט לא פשוט", אשר חסכה זמן שיפוטי ניכר; הצער והחרטה שהביע המערער ובקשתו להתנתק מעולם הפשע; קיומו של שיקול הנובע מקשיים ראייתיים, לו נוסף היבט ייחודי הנוגע לראיה חסויה; היותו של כתב האישום המתוקן בשנית שונה בהיבטים משמעותיים מכתב האישום המקורי; העובדה שהסדר הטיעון הושג בעקבות הליך גישור משפטי שהחל בברכתו של בית המשפט המחוזי; והפרקטיקה המשפטית הנוהגת כי דרכם של הסדרי טיעון להתקבל בהעדר נסיבות מיוחדות המונעות זאת.

5. באשר לסוגייה של החיוב הכספי הגיע בית המשפט המחוזי לשתי המסקנות הבאות: ראשית, כי מוטב להימנע מחיוב המערער בפיצוי למתלונן. זאת, מאחר שלא הוצגו לפני בית המשפט המחוזי כל נתונים מוסמכים על טיבו של הרכב שנפגע ושוויו והן נוכח סירובו של המתלונן לשתף פעולה עם רשויות החוק ואף עם בית המשפט במסגרת מתן עדותו; שנית, כי יש מקום לחייב את המערער בקנס.

6. נוכח האמור לעיל הושתו על המערער העונשים הבאים: חמש שנות מאסר לריצוי בפועל שתחילתן ביום 4.2.2010 בניכוי 30 ימי מעצר; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו לבל יעבור כל עבירת אלימות או איומים; קנס בסך 25,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו. הקנס יחולק לעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.1.2012 וישולם בכל ראשון לחודש לאחר מכן, כאשר אי תשלום שלושה מבין התשלומים יעמיד את יתרת הקנס לחובת פירעון מיידי.

טיעוני המערער

7. המערער, אשר ערעורו מופנה כאמור לרכיב הקנס הכספי שהושת עליו בגזר הדין בלבד, טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד שי נודל – כי על פי הסדר הטיעון המשיבה הייתה רשאית לעתור להטלת פיצוי כספי למתלונן וקנס כספי בגין "הוצאות כיבוי האש בקניון" ולא בשל כל נימוק אחר והצדדים היו רשאים לטעון בחופשיות באשר לרכיב העונשי שעניינו קנס כספי. לטענת המערער, בא כוח המשיבה טען בעניין זה באופן קצר ותמציתי לפני בית המשפט המחוזי כי "לעניין הקנס, הרי שמדובר בנזק שנגרם בקניון כאשר הוזמן מכבי אש למקום". המערער טוען כי לא יכולה להיות מחלוקת כי לא הוצגו לבית המשפט המחוזי מסמכים כלשהם המעידים על כך שגובה הנזק שנגרם לקניון באירוע נשוא כתב האישום עומד על סך של 25,000 ש"ח, כגון דו"ח שמאי ביטוח אודות מהות הנזק וגובה הנזק אשר נגרם לקניון בגין האירוע, או פירוט פעולות השיקום ועלותן הכספית, ככל שפעולות אלה התבצעו בקניון, כתוצאה מן האירוע. יתרה מכך, לטענת המערער לבית המשפט המחוזי אף לא הוצג מסמך רשמי מטעם שירותי הכבאות בדבר העלות הכספית הכרוכה בשיגור צוות מכבי אש לאירוע חירום. בנוסף, טוען בא כוח המערער כי בכתב האישום נאמר כי נגרם נזק לרכב אך לא נאמר כי נגרם כל נזק לקניון. נוכח זאת, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי עת הטיל עליו קנס כספי משמעותי, תוך התעלמות מכך שלא הונחה לפניו כל ראיה אובייקטיבית התומכת בקביעת גובה הקנס.

8. עוד טוען המערער כי נוכח נסיבותיו האישיות הייחודיות ומצבו הכלכלי הקשה הטלת הקנס הכספי האמור כמוה כהטלת עונש מאסר ממשי נוסף. בנוסף, יצויין כי בא כוח המערער טען בדיון שנערך לפנינו כי בית המשפט המחוזי לא השית על המערער פיצוי למתלונן, הן נוכח סירובו של האחרון לשתף פעולה עם רשויות החוק ועם בית המשפט והן בשל כך שבעל הרכב קיבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב מחברת ביטוח.

תגובת המשיבה

9. המשיבה טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – כי הטלת קנס כספי בהליך פלילי אינה פונקציה של הנזק שנגרם בלבד ואין צורך להוכיח במקרה דנן את העלות הכלכלית שהייתה כרוכה בתיקון הנזק שנגרם לקניון ואת העובדה שהוזעקו למקום שירותי הכבאות.

10. כמו כן, לטענת המשיבה המערער היה מודע לכך כי היא הייתה עתידה לטעון לפני בית המשפט המחוזי כי יש להטיל עליו קנס כספי ופיצוי למתלונן כעולה מהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. עוד טוענת המשיבה כי היא סבורה שהקנס הכספי שהוטל על המערער הינו מידתי ביותר, במיוחד נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי לא הטיל עליו תשלום פיצוי למתלונן.

11. זאת ועוד, לטענת המשיבה ברכיב העונשי של הטלת קנס כספי יש לגלם את שיקולי הגמול וההרתעה כמו בכל יתר הרכיבים העונשיים. לעניין ההרתעה מציינת המשיבה כי עיון ברישומו הפלילי של המערער מלמד על התנהגותו העבריינית ועל הסלמה בהתנהגותו.

12. בנוסף, טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי קבע כי תשלום הקנס הכספי יחל ביום 1.1.2012 וישולם בתשלומים. לטענת המשיבה, אין חולק על זכותו של המערער להגיש ערעור על הקנס שהוטל עליו, אולם לטענתה היה עליו לפנות למרכז לגביית קנסות, לפרט בפניו את מצבו הכלכלי ולבקש לפרוס את הקנס.

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו, אציע לחברי לדחות את הערעור, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

14. תחילה, יצויין כי המערער טען בהודעת ערעורו כי על פי הסדר הטיעון "הצדדים היו חופשיים בטיעוניהם בכל הקשור לרכיב העונשי שעניינו קנס כספי" (סעיף 2 להודעת הערעור) וכי הוסכם במסגרתו כי המשיבה תעתור להטלת "קנס כספי (בגין הוצאות כיבוי האש בקניון)", כאשר בא כוח המשיבה טען לפני בית המשפט המחוזי "להטלת קנס בשל ההוצאות הכספיות אשר היו כרוכות בהזעקת צוות מכבי אש ולא בשל נימוק אחר" (סעיף 10 להודעת הערעור).

כדי להעמיד דברים על דיוקם יצויין כי בהסדר הטיעון נקבע אמנם כי המשיבה תעתור להטלת קנס כספי "בגין הוצאות כיבוי האש בקניון", בשונה מטענת המערער לפיה הכוונה ל"הוצאות הכספיות אשר כרוכות בהזעקת צוות מכבי אש". מעבר לכך, עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 9.3.2010 (עמוד 131, שורה 10) מלמד כי בא כוח המשיבה טען כי "לעניין הקנס, הרי שמדובר בנזק שנגרם בקניון כאשר הוזמן מכבי אש למקום" ולא נטען כי מדובר בנזק שנגרם לקניון בשל הזמנת שירותי הכבאות בלבד.

15. כמו כן, אמנם יש לקבל את טענת בא כוח המערער כי לא הובאו לפני בית המשפט המחוזי ראיות להוכחת גובה הנזק שנגרם לקניון כתוצאה מהאירוע לשם קביעת גובה הקנס. אולם, איני סבור כי חלה עליו החובה לבחון ראיות לעניין גובה הנזק לצורך קביעת גובה הקנס. לעניין זה יש להדגיש כי הקנס הינו רכיב עונשי מובהק אשר משולם לאוצר המדינה. זאת, בניגוד לפיצוי אשר משולם לנפגע העבירה ואינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה [ראו: גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ג 876-869, 893-877 (2010) (להלן: הלוי, תורת דיני העונשין); רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 465-456 (2002); ע"א 6897/06 בודגזר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.2.2008) בסעיפים 17-16; ע"פ 6452/09 קאסם עלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2010) בפסקה 9 (להלן: עניין קאסם עלי)]. משכך, אין לכאורה כל הכרח כי הקנס הכספי שמוטל על נאשם ישקף את הנזק שנגרם לנפגע העבירה. להיפך, בשל היות הקנס רכיב עונשי יש לשקול במסגרת הטלתו וקביעת גובהו את שיקולי הענישה השונים, כאשר לרוב להטלת קנס יש ערך גמולי והרתעתי גבוה וערך שיקומי ומניעתי שולי, אם בכלל [ראו: הלוי, תורת דיני העונשין, 893-890]. בנוסף, יצויין כי על פי הפסיקה בהליך הפלילי נמנע בית המשפט מהחלת הכללים הנהוגים בהליך האזרחי לעניין הוכחתו של נזק והדבר נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית [ראו: ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2006) בסעיף ט'); עניין קאסם עלי, בסעיף 9]. סבורני כי אם הדברים נכונים לגבי רכיב הפיצויים, שאינו רכיב עונשי, הרי שמקל וחומר הדברים נכונים גם לגבי הקנס, שהינו כאמור רכיב עונשי מובהק ומטרתו כלל אינה פיצוי נפגע העבירה בגין הנזקים שנגרמו לו מביצוע העבירה.

16. זאת ועוד, הלכה מושרשת מימים ימימה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998) בסעיף 7; ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (לא פורסם, 27.3.2008) בסעיף 29; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009) בסעיף 11]. איני סבור המקרה דנן נופל לגדר מקרים חריגים אלו. האירוע במסגרתו הואשם המערער הינו אירוע חמור שטמן בחובו סיכון רב לשלום הציבור ואשר היה עלול להסתיים באסון ובקיפוח חיי אדם. כמו כן, בית המשפט המחוזי עצמו סבר כי הסדר הטיעון "נוטה לקולא", וייתכן כי אף מטעם זה ראה לנכון להטיל קנס כספי בסך האמור על המערער, אם כי אין לכחד כי בסופו של יום גזר הדין לא כלל תשלום פיצוי למתלונן. מכל מקום, סבורני כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין העונש שהוטל על המערער הינו ראוי והולם ואין מקום להתערבותנו בנדון.

17. אם מצבו הכלכלי של המערער אינו מאפשר לו, לטענתו, לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליו, פתוחה לפניו הדרך לעתור לדחיית החוב או לפריסתו למרכז לגביית קנסות בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 [ראו גם: ע"פ 7778/04 קלנטרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.2007); ע"פ 2989/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2011) בסעיף 4; עניין קאסם עלי, בסעיף 10].

18. משכך, סבורני כי דין הערעור להידחות.

ש ו פ ט

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט נ' הנדל:

הנני מצטרף לדעתו של כבוד השופט דנציגר. אוסיף רק שלדעתי הערך השיקומי והמניעתי בהטלת עונש של קנס תלוי במידה משמעותית במהותה של העבירה ובאופייה.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

ניתן היום, ד' בסיון תשע"א (6.6.2011).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________