עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2957/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 2957/12

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

יהודה חן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 28.2.12 בעפ"ת 3370-12-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, ו' מרוז וא' מקובר

בשם המבקש:

עו"ד אלעד שור

בשם המשיבה:

עו"ד עדי מנחם

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 3370-12-11, כבוד סגן הנשיאה א' טל והשופטים ו' מרוז ו-א' מקובר, מיום 28.2.2012).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 15.12.2010 נהג המבקש ברכב מסחרי בנתיב הימני של הכביש. המבקש לא ציית לתמרורים והתקדם בנסיעה מהירה לכיוון מעבר חצייה, משהבחין שהרכב שנסע במסלול השמאלי בכביש עצר לפני מעבר החצייה, בלם בלימת חירום ופגע באישה בכיסא גלגלים שבאותה העת חצתה את הכביש בסיוע של מטפלת (להלן: המנוחה). כתוצאה מהפגיעה הועפה המנוחה מכסא הגלגלים, נפצעה באורח קשה ומותה נקבע בזירת התאונה.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעקבות הודאתו והטיל עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן פסילה לתקופה של 15 שנים (גמ"ר 2404-03-11, כבוד השופטת מ' כהן). בגזר דינו, קבע בית המשפט כי נהיגתו של המבקש ברכבו מצויה ברף הגבוה של הרשלנות שכן הוא המשיך לנסוע במהירות גבוהה מהמותרת ולא האט אלא האיץ לפני מעבר החצייה. כמו כן התייחס בית המשפט לכך ששדה הראייה של המבקש היה פתוח ולכך שבמקום היו מוצבים תמרורים שהזהירו בדבר מיקומו של מעבר החצייה. לפיכך, קבע בית המשפט כי לא מדובר על רשלנות רגעית, אלא נהיגה באופן שיש בו כדי להתעלם מהאזהרות ומהאחריות המוטלת על הנוהגים בכביש. בית המשפט דחה את טענת המבקש בדבר רשלנותה התורמת של המטפלת אשר לטענתו התפרצה לכביש עם כסא הגלגלים. עוד התייחס בית המשפט לעברו התעבורתי הכבד של המבקש הכולל הרשעות בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בשכרות. בית המשפט לא קיבל את בקשתו של המבקש להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו מהטעם שלא שוכנע כי מדובר במקרה חריג המצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל. בית המשפט התייחס לנסיבותיו האישיות של המבקש אך קבע כי לאור ההלכה הנוהגת אין לתת להן משקל מכריע. מבחינת נסיבות לקולה, התייחס בית המשפט להודאתו המיידית של המבקש, לכך שהביע חרטה ולכך שטרם לבנו כליה בעבר.

על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט קיבל את קביעתו של בית משפט השלום לפיה רשלנותו של המבקש היא בדרגה חמורה. זאת, שכן לא רק שנהג במהירות גבוהה אלא אף הגביר את מהירותו למרות שהתקרב למעבר חצייה ולמרות שהרכב שנסע בנתיב לידו עצר. כמו כן התייחס בית המשפט המחוזי לכך שלמבקש עבר תעבורתי מכביד המלמד על זלזול בחוקי התעבורה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום פסק בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה והתחשב בכלל השיקולים הרלבנטיים. עוד קבע בית המשפט כי אין בנסיבותיו האישיות של המבקש כדי לגבור על האינטרס הציבורי במאבק בתאונות הדרכים. לבסוף, קבע בית המשפט כי אף אם עונש המאסר שהוטל על המבקש אינו עונש קל, הוא אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה ואינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי קיימות במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית. לטענתו, העונש שהוטל עליו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת בתחום דיני התעבורה. עוד טוען המבקש כי שגו הערכאות הקודמות בכך שהציגוהו כמי שנהג בפזיזות בעוד שהאשמה המיוחסת לו היא זו של נהיגה ברשלנות. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התערב בעונש שהוטל עליו שהוא עונש חמור ומופרז בנסיבות המקרה. עוד התייחס המבקש, בין היתר, לכך שהודה בהזדמנות הראשונה. בנוסף, טוען המבקש כי הנהג הנוסף שנסע בכביש אמר בהודעתו כי המנוחה ירדה לכביש בפתאומיות וכי אלמלא היה מספיק לבלום יכול להיות שהיה פוגע בה. כמו כן, חוזר וטוען המבקש כי יש לזקוף למטפלת של המנוחה רשלנות תורמת שכן היא התנהגה באופן בלתי צפוי ומפתיע. לגבי עברו התעבורתי טוען המבקש כי הוא פרוס על פני תקופה ארוכה ביותר וכי שגו הערכאות הקודמות בכך שנתו לו משקל גדול. לבסוף, טוען המבקש כי לא ניתן משקל מספק לאינטרס השיקומי ולנסיבותיו האישיות.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות שכן היא אינה מעלה שאלה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. עוד טוענת המשיבה כי בנסיבות העניין העונש שהוטל על המבקש אינו חורג באופן ניכר ממדיניות הענישה הנהוגה. לטענתה, העונש שהוטל עליו הוא עונש ראוי שכן לאור הנסיבות המבקש נהג ברמת רשלנות גבוהה בכך שהאיץ לפני מעבר החצייה. כמו כן, מתייחסת המשיבה לעברו התעברותי המכביד של המבקש. לבסוף, טוענת המשיבה כי נסיבותיו האישיות של המבקש והעובדה שהודה בכתב האישום נשקלו כשיקולים לקולה על ידי הערכאות הקודמות ואין בהן כדי להצדיק התערבות בעונש שהוטל עליו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, וכל עניינה הוא בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי קיימת סטייה ניכרת שכזו מנורמת הענישה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית.

אמנם, העונש שהוטל על המבקש אינו עונש קל והוא ברף הענישה העליון בעבירות מסוג זה. אלא שכפי שקבע בית המשפט המחוזי מדובר בעונש ראוי בנסיבות העניין. המבקש הורשע בעבירה חמורה וכבר נפסק כי יש להעניש בחומרה את עברייני התנועה, ובייחוד כאשר למרבה הצער התוצאה של הפרת חוקי התנועה היא תוצאה קטלנית (ראו למשל: ע"פ 7434/04 אלקיעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.2.2005). בענייננו, מדובר בנסיבות חמורות במיוחד שכן המבקש נהג באופן רשלני ביותר בכך שהגביר את מהירות נהיגתו לפני שהגיע למעבר החצייה וזאת במקום להאט ולבחון האם ישנם הולכי רגל המתכוונים לחצות את הכביש. בנוסף, למבקש עבר תעבורתי מכביד הכולל הרשעות בעבירות תעבורה שונות המעידות על נהיגה המזלזלת בחוקי התנועה. הנסיבות לקולה, אותן מפרט המבקש בבקשתו, נשקלו על ידי הערכאות הקודמות ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור במקרה זה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשע"ב (15.7.2012).