עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2928/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 2928/11

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

המערער:

עאטף זחאיקה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 27.2.11 בתפ"ח 32053-05-10 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' לורך, צ' דותן וע' וינברג-נוטוביץ

תאריך הישיבה:

כ"א בטבת התשע"ב

(16.1.2012)

בשם המערער:

עו"ד אשרף חסן

בשם המשיבה:

עו"ד יאיר חמודות

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.2.2011 (תפ"ח 32053-05-10 כבוד השופטים ר' לורך, צ' דותן וע' וינברג-נוטוביץ).

נגד המערער הוגש כתב אישום, אשר תוקן, המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(ב) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 24.11.2009 שוחרר המערער על ידי ועדת השחרורים של בית הסוהר איילון למעצר בית בין השעות 22:00 ל-06:00 בביתו בירושלים, זאת עד ליום 16.6.2010. בתקופה זו, בין החודשים דצמבר (2009) עד מרץ (2010) היה המערער בקשר עם מ.ו. (להלן: המתלוננת) המתגוררת בלוד. במהלך חודש מרץ 2010, הודיעה המתלוננת למערער כי היא אינה מעוניינת שהוא ימשיך לבוא אליה. אולם, המערער סירב לקבל זאת, הוא התקשר אליה מספר רב של פעמים, גידף אותה, הודיע לה כי הוא זה אשר יחליט האם לסיים את הקשר, איים כי יעשה "בלאגן" למשפחתה, ידאג כי יהיה לה תיק במשטרה, יגרום לה ל"הפתעות" ואף איים כי אם יראה אותה עם גבר אחר, הוא יהרוג את שניהם. חרף איומים אלו סירבה המתלוננת להיפגש עם המערער. בהמשך לאמור, בסמוך ליום 19.4.2010, הגיעה המתלוננת לביתה בשעות הלילה המאוחרות. אז, יצא המערער, אשר ארב לה, ממחבואו סטר לה, חטף ממנה את הטלפון הנייד והמפתחות, פתח את הדלת, הכניסה פנימה ונעל את דלת הבית. משנכנסו לבית, החל המערער לדחוף ולהכות אותה בפניה ובידיה, הוא נטל בקבוק אקונומיקה, פתח אותו ואיים עליה כי הוא ישרוף את פניה, כל זאת כאשר המתלוננת צועקת וממררת בבכי.

עוד נטען, כי בסמוך לתחילת חודש מאי 2010 בסביבות השעה 01:30, הגיע המערער לביתה של המתלוננת, פתח את חלון הבית, העיר אותה משנתה ודרש ממנה שתכניסו לביתה. אולם, המתלוננת הזעיקה ידיד שלה, אשר הגיע למקום וביחד עם אחרים נוספים גרש את המערער.

ביום 27.2.2011 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו המערער יודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והמשיבה תעתור לעונש של 3 שנות מאסר בפועל. על כן, ביום זה הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, על פי הודאתו. במעמד זה, גזר עליו בית המשפט 3 שנות מאסר בפועל, אשר מניינם יחל מיום מעצרו 7.5.2010; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע, ושישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון, או עבירה של הפרת הוראה חוקית. במסגרת גזר הדין זקף בית המשפט לחובתו של המערער את אופי המעשים ותדירותם, את עברו הפלילי ואת העובדה שהוא ביצע את העבירות בהיותו משוחרר שחרור מוקדם, תוך הפרת האמון שניתן בו. לקולה, הביא בחשבון בית המשפט בין היתר את הודאתו של המערער, ואת תיקון כתב האישום, כך שבסופו של יום העבירות הכלולות בו מצויות בסמכות בית משפט שלום.

מכאן הערעור שלפנינו.

במסגרת הודעת הערעור, העלה המערער טענות כנגד הכרעת הדין וביקש לחזור בו מהודאתו. בדיון שהתקיים בפנינו חזר בו המערער מטענות אלו, לפיכך איננו מוצאים מקום לפרטן. לעניין העונש טוען המערער, כי העונש אשר הושת עליו חורג בחומרתו מרף הענישה המקובל בעבירות דומות. לעניין זה טוען המערער, כי לא מדובר בעבירות אלימות מהרף הגבוה המצדיקות הטלת מאסר כה ממושך, וכי היה על בית המשפט לתת משקל לכך, שלא נטען בכתב האישום כי נגרם למתלוננת נזק גופני. עוד טוען המערער, כי היה על בית המשפט להביא בחשבון כי הרשעתו זו עשויה להפקיע את השחרור המוקדם בו היה מצוי, כך שתתווסף לו עוד תקופת מאסר משמעותית על זו שהוטלה עליו במסגרת תיק זה. עוד טוען המערער, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי ומספק לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות.

מנגד, טוענת המשיבה כי אין כל עילה להתערב בעונש. ראשית, משום שהעונש לו היא עתרה בבית המשפט המחוזי הוסכם במסגרת הסדר הטיעון. שנית, נוכח חומרת עבירות האלימות שביצע המערער כנגד מי שהיתה בת זוגו, ואשר בוצעו בעת בה הוא היה אמור להימצא במעצר בית.

לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

העונש שנגזר על המערער מצוי בטווח הענישה אשר הוסכם בינו לבין המשיבה במסגרת הסדר הטיעון. הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, ואשר מצוי בטווח הענישה שהוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון (ראו ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2007); ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל, פס' 4 (לא פורסם, 29.4.08); ע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל, פס' י"א (לא פורסם, 19.5.2011). אומנם, הלכה זו אינה מעקרת את סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין במקרים המצדיקים זאת, גם אם העונש שהוטל היה בטווח הענישה המוסכם (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 8 (לא פורסם, 16.8.07). אולם, בענייננו לא מצאנו כל עילה המצדיקה את התערבותנו.

כאמור לעיל, המערער סירב לקבל ולכבד את רצונה של המתלוננת בניתוק הקשר עימו, וביקש באמצעות איומים חמורים ושימוש בכוח הזרוע לגרום לה לחזור בה מהחלטתה, ולהכניעה לרצונותיו. התנהגות זו היא חמורה, קשה ופסולה. המצב בו נשים חשופות לאלימות חמורה ואיומים מצד בני זוג, אך בשל רצונן לסיים את הקשר הזוגי עמם, הינו קשה ובלתי מתקבל, ומצדיק מענה הולם של ענישה והרתעה.

נוסף על כך, עובדת היותו של המערער אסיר ברשיון לא הרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירות. עתה טוען המערער כי יש להפחית את עונשו, שכן הרשעתו בתיק זה עשויה להפקיע את השחרור המוקדם ולהביא לכך שתתווסף לו תקופת מאסר נוספת. אולם, בעניין זה אין למערער להלין אלא על עצמו, שכן הוא שב וביצע עבירות חמורות בעת היותו אסיר ברשיון, תוך הפרת תנאי מעצר והאמון שניתן בו. ברי, כי נסיבות אלו ותוצאתן אינן יכולות לעמוד כיום לזכותו ולהוות עילה להקלה והפחתה בעונש.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.

ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ב (19.1.2012).

ש ו פ ט