עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2858/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 2858/12

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקש:

דוד יוסף

נ ג ד

המשיבה:

ברמור יזמים בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.03.2012 בע"א 1525/06 שניתן על ידי כבוד השופט י' שינמן

בשם המבקש: עו"ד ד' יום טוב ניב

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' שינמן), מיום 7.3.2012 בע"א 21029-10-11.

1. המבקש עוסק בגידול תפוחי אדמה, והמשיבה היא חברה המשווקת ומוכרת תפוחי אדמה. במשך מספר שנים היו בעלי הדין קשורים בהסכמי שיווק התוצרת החקלאית של המבקש. קיימות שתי שיטות לגידול ולשיווק תפוחי אדמה: האחת, "שיווק תפוחי אדמה ירוקים" - שיווק ישיר של התוצרת כולה לשוק ללא אחסון, והשנייה, שיווק באמצעות הליך של שריפה, כאשר התוצרת המוכנה נשרפת ונשארת בקרקע למשך 3 שבועות עד חודש נוספים ולאחר מכן עוברת לבתי קירור לתקופות משתנות. לעתים מתברר בסוף העונה שהשיווק ישיר הניב רווחים גבוהים יותר, ולעתים דווקא הבחירה במסלול הקירור מתגלה כרווחית יותר. בשנת 2004 העביר המבקש את תוצרתו לידי המשיבה לצורך שיווקה. המשיבה העבירה את כלל תוצרת המבקש לאחסון בקירור, ושיווקה מחצית מתוצרת המבקש בגדה המערבית ולא בשוק המקומי.

2. בעקבות סכסוך שנתגלע בין בעלי הדין הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש בבית משפט השלום בנתניה בגין חובות שנבעו מהשירותים שסיפקה לו בשנת 2004. המבקש הגיש מצידו תביעה שכנגד בה טען שהמשיבה הפלתה אותו לרעה וגרמה לו נזקים בכך שבחרה לאחסן את כל תוצרתו בקירור, ובהעברת מחצית מתוצרתו לשיווק בגדה המערבית, פעולה שגרמה להקטנת רווחיו.

3. לאחר מספר דיונים ומונתה מומחית מטעם בית המשפט לבחינת שאלות מקצועיות שעלו בתחום גידול תפוחי האדמה, קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיבה ביחס לחוב המבקש שנבע משירותים שסיפקה לו. בית המשפט אף קיבל חלקית את תביעת המבקש, וקבע כי על המשיבה לפצותו בגין שיווק מחצית מהתוצרת בגדה המערבית. בית המשפט ציין שהמשיבה לא הפלתה לרעה את המבקש כשבחרה לאחסן את כלל התוצרת, כי לא הוכח שהמבקש סבל הפסד כתוצאה מהאחסון וכי המבקש ידע על כוונה זו מבעוד מועד. כמו כן קבע בית המשפט שלא התקיימו בין הצדדים יחסי נאמנות, ולפיכך דחה את טענת המבקש בדבר הפרת חובת הנאמנות של המשיבה כלפיו.

4. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. במוקד הערעור עמדה טענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום כשקבע שלא התקיימו יחסי נאמנות בין המבקש למשיבה. המבקש טען שהמשיבה פעלה כנאמנה וכי היה עליה לספק לו נתונים המצויים בידיה אשר היו יכולים לסייע לו להוכיח את תביעתו. לדידו, בשל כך שהמשיבה סירבה להעביר לידיו נתונים אלו, היה מקום להעביר אליה את הנטל להוכיח שלא הפרה את חובת הנאמנות. משלא עשתה כן, יש לקבל את הערעור.

5. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקש וקבע שהמשיבה אכן פעלה כנאמנה. חרף זאת בית המשפט דחה את הערעור בהסתמכו על קביעת בית משפט השלום לפיה לא הוכח שהמשיבה הפלתה לרעה את המבקש בבחירתה לאחסן את תוצרתו בקירור. בית המשפט הוסיף כי אין לתת סעד בנוגע לשאלת הפרת חובת הנאמנות בהסתרה, לכאורה, של נתונים המצויים בידי המשיבה, מאחר שהמבקש לא עתר לסעד של מתן חשבונות אף לא משהותר לו לתקן את כתב התביעה. על פסק הדין הגיש המבקש את הקשה שלפניי.

6. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר מחד גיסא, קיבל את טענתו העיקרית לפיה התקיימו יחסי נאמנות בין הצדדים, ומאידך גיסא, דחה את הערעור לגופו. לטענת המבקש, דוקטרינת הנזק הראייתי, אשר מעבירה את נטל השכנוע לכתפי מי שהביא לנזק על ידי הסתרת נתונים המצויים בחזקתו, צריכה לחול גם ביחסים שבין נאמן לנהנה. החלתה תביא, לדעת המבקש, לחיוב המשיבה לשאת בנטל להוכיח שלא הפרה את חובת הנאמנות שלה. על כן סבור המבקש שמדובר בנושא עקרוני ומהותי המצדיק מתן רשות ערעור. על טענה זו מוסיף המבקש טענות בדבר שגיאות קשות שנפלו בפסק הדין של בית משפט השלום.

7. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי עניינו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מדל"ת אמותיו (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). נדמה, כי הבקשה במקרה דנא אינה מעלה שאלה כאמור, למרות ניסיון המבקש לטעון כי בקשתו מעלה שאלה עקרונית המחייבת הכרעה מהותית. דומה, כי הכרעה בשאלת החלת דוקטרינת הנזק הראייתי ביחסי נאמן-נהנה אינה דרושה בענייננו, שכן חרף המסקנה השונה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בנוגע לאופן סיווג היחסים המשפטיים שבין בעלי הדין, מצא בית המשפט כי אין בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, מסיבות דיוניות ובהסתמך על הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, לפיהן לא הוכח כי בפעולותיה הפלתה המשיבה את המבקש לרעה. כידוע, הלכה פסוקה היא שכשמגיע בית המשפט לתוצאה בדרך שאינה מעוררת שאלה ציבורית או משפטית, גם אם שאלה מסוג זה מתעוררת כבדרך אגב, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 2508/06 כהן נ' לוי (לא פורסם, 27.7.06)). אף איני מוצאת עילה להתערב בקביעה בנוגע לסעד החדש לו עתר המבקש בערעור.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ' בטבת התשע"ג (‏2.1.2013).