עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2809/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     י"ג בניסן תשע"א (17.4.11)

בשם העורר:                          עו"ד ר' מסאלחה

בשם המשיבה:                       עו"ד מ' חדד

 

 

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) מיום 17.2.11, אשר קיבל את ערר העורר על החלטת בית משפט השלום בנצרת, והורה על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים מגבילים.

 

1.        ביום 26.11.10 הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירות של ניסיון לחבלה חמורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת של רכב וגניבה בנסיבות מיוחדות. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.11.10 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, הגיע העורר עם רכבו לשטח חקלאי באזור צומת נהלל, יחד עם אחר, ירד מהרכב גנב שעון מים, ברמד, ברז דישון ומסנן, אשר שוויים הכולל הוא 6,000 ש"ח. משהגיע למקום כוח משטרתי שהיה בפעילות יזומה באזור, החל העורר בנהיגה מהירה אחורה ובהמשך בנהיגה מהירה קדימה לכיוונו של אחד השוטרים, שקפץ הצידה על מנת שלא להיפגע. העורר נסע מהשטח החקלאי ועלה על כביש 75 במהירות, תוך שהוא פוגע עם החלק התחתון של רכבו במדרגת האספלט ומשם פנה לכיוון כפר מנשיה זבדה כשניידת בעקבותיו, עד שנעלם.

 

2.        עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת י' שיטרית)   קיבל את הבקשה בקובעו כי הוכחה תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. כמו כן, נקבע כי בשים לב לטיב ולנסיבות המעשים המיוחסים לו ובהתחשב בעברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות רכוש רבות, בעובדה כי המעשים בוצעו עת תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים בני 12 חודשים – הרי שנשקפת ממנו מסוכנות רבה, שאינה ניתנת לאיון על דרך של חלופת מעצר.

 

3.        העורר ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש). ביום 17.2.11 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על שחרור העורר למעצר בית בבית אביו. בית המשפט קבע כי אם בהליך העיקרי יקבל בית המשפט את גרסתם של השוטרים המעורבים באירוע, הדבר יביא להרשעת העורר ומכאן שקיים הפוטנציאל הראייתי הנדרש להוכחת אשמתו בשלב זה. עם זאת, ציין את הפגמים בזיהוי העורר ורכבו, המשליכים על עוצמת הראיות ומצא כי אף בהינתן עברו הפלילי והמאסרים המותנים התלויים ועומדים נגדו, יש מקום להורות על חלופת מעצר. זאת, לאור תסקיר המעצר המשלים שנערך בעניינו של העורר, בגדרו המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העורר לחלופה המוצעת בבית אביו בתנאים המגבילים שלהלן: הפקדה של 25,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, התחייבות עצמית בסך 25,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסך 25,000 ש"ח מטעם כל אחד משלושת המפקחים, הפקדת דרכון וצו עיכוב יציאה מהארץ. 

 

           משלא עלה בידי העורר להפקיד ערובה של 25,000 שח, הוא הובא שוב בפני בית המשפט המחוזי וביקש כי תופחת הערובה הכספית לסכום של 5,000 שח. בית המשפט ציין בהחלטתו כי שירות המבחן המליץ על שחרור העורר תחת איזוק אלקטרוני אך התשתית בבית אביו של העורר לא אפשרה פיקוח מעין זה. על כן, מצא בית המשפט כי גובה הערובה שנקבע מאזן את היעדר הפיקוח האלקטרוני ודחה את הבקשה להפחתת שיעורה.

 

           העורר לא הפקיד את הערובה הכספית ולכן נותר במעצר עד תום ההליכים.

 

4.        ביני לביני, הגיש העורר עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט ד' חשין) על החלטת נציב בתי הסוהר (להלן: הנציב), אשר הורתה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שנגזרו על העורר בתיק אחר וריצוין על דרך עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. העורר אמור היה להתחיל לבצע את עבודות השירות מספר ימים לאחר שנעצר בתיק נשוא ערר זה, אך בשל מעצרו לא החל בביצוען. ביום 1.3.11 נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה תעוכב ביצועה של החלטת הנציב למשך שבועיים, ובזמן זה יחליט בית המשפט שדן בהליך שחרורו של העורר בתיק נשוא ערר זה, בשאלה אם ניתן לאפשר לו "חלון" במעצר הבית, במסגרתו יבצע את עבודות השירות. הוסכם כי ככל שיתאפשר חלון כאמור, תבוטל החלטת הנציב והעניין יוחזר אליו לבחינה מחדש. 

 

           ב"כ העורר לא פנה לבית המשפט המחוזי בעניין "החלון" במעצר הבית, ככל הנראה מכיוון ששחרור העורר למעצר הבית לא התאפשר בשל כך שלא הסתייע בידו לעמוד בתנאים המגבילים, כאמור, ולכן סבר ב"כ העורר כי אין טעם בפניה בנוגע לביצוע עבודות השירות.

 

5.        מכאן הערר שבפניי, בגדרו תוקף ב"כ העורר את התנאים המגבילים שהושתו על העורר לצורך שחרורו לחלופת המעצר ועותר לאפשר לו לבצע את עבודות השירות, ככל שיעלה בידו להשתחרר לחלופה. לטענתו, בית המשפט קבע את גובה הערובה בהתעלם מהוראת החוק הרלוונטית, המורה לשקול בעת קביעת הערובה, בין היתר, את מצבו הכלכלי של העצור ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת. על פי הטענה, לעורר ולמשפחתו אין את האמצעים לגייס את הסכום המופלג שנדרש. הוטעם כי אין זה סביר שהעורר ימשיך להיות מוחזק במעצר כשקיימת החלטה עקרונית המורה על שחרורו למעצר בית, רק בשל אי יכולתו לספק את הערובה הנדרשת, וכאשר סופו של המשפט אינו צפוי בעתיד הקרוב. ככל שתופחת הערובה הנדרשת והעורר ישוחרר למעצר הבית, התבקש לאפשר לו חלון יציאה בשעות היום לצורך ריצוי עבודות השירות שנגזרו עליו, ואשר אינו יכול לבצען אך בשל המעצר בו הוא נתון.  

 

6.        הערר הוגש לראשונה לבית משפט זה ביום 21.2.11 אך נמחק בשל היעדר התייצבותו של ב"כ העורר לדיון שנקבע. ביום 31.3.11 הוגש הערר בשנית לצד בקשה להארכת מועד להגשתו. כב' הרשם ג' שני קיבל את הבקשה להארכת המועד נוכח הסכמת המשיבה לבקשה. בעקבות זאת הוגש הערר שבפניי ביום 7.4.1, קרי לאחר שנכנס לתוקף חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), ס"ח תשע"א-2011, ביום 27.3.11 (להלן: התיקון). במסגרת התיקון נקבע, בין היתר, כי על החלטת בית משפט מחוזי בערר על החלטת בית משפט שלום, ניתן להגיש בקשת רשות ערר לבית המשפט העליון ולא ערר בזכות כפי שהיה קודם לכן. עם זאת, בשים לב לכך  שהחלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר התקבלה לפני שהתיקון נכנס לתוקף, והערר המקורי שהגיש העורר הוגש אף הוא לפני כניסת התיקון לתוקף, החלטתי לדון בבקשה זו כבערר בזכות.

 

7.        ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערר ומדגישה את אופי המעשים המיוחסים לעורר, שלכאורה עשה כל שביכולתו כדי להימלט מהשוטרים תוך ניסיון לפגוע בהם. היא הזכירה כי מדובר באדם בעל עבר פלילי מכביד שביצע המעשים כאשר מאסרים מותנים תלויים ועומדים נגדו. בנסיבות אלה ובהיעדר תשתית לאיזוק אלקטרוני בבית אביו של העורר, טענה ב"כ המשיבה כי שיעור הערובה צריך להיות משמעותי ולהבטיח את התייצבותו של העורר. עוד טענה כי לא הוצגה תשתית מתאימה לטענת העורר בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לגייס את הסכום. אשר לעבודות השירות, נטען כי העורר לא פנה בנושא זה לבית המשפט שדן בשחרורו בהתאם לסד הזמנים שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ועל כן הליך זה מוצה ואין לדון בו בגדר ההליך נשוא ערר זה.

 

8.        לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, כך ששאלת שיעור הערובה תוחזר לבית המשפט המחוזי. איני מקלה ראש במסוכנות הנשקפת מן העורר. לעורר עבר פלילי עשיר, הכולל בעיקר עבירות רכוש, בגינו ריצה שני מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח. את המעשים המיוחסים לו בתיק זה ביצע לכאורה כאשר שני מאסרים מותנים תלויים ועומדים נגדו, כמו גם עבודות שירות שהיה עליו לבצע בסמוך לאירוע נשוא כתב האישום. לצד זאת, העבירות המיוחסות לעורר אינן נמצאות ברף הגבוה מבחינת חומרתן. לכך יש להוסיף את המלצתו החיובית של שירות המבחן לשחרורו לחלופת המעצר וכן את העובדה כי קיימת בעייתיות בחומר הראיות, עליה הצביע בית המשפט המחוזי. כל אלה הובילו את בית המשפט המחוזי למסקנה, עליה לא חולקת בשלב זה המשיבה, כי יש מקום לשלוח את העורר לחלופת מעצר.

 

           אלא שבפועל, העורר עצור מזה מספר חודשים רק בשל אי-יכולתו להפקיד את הערובה הנדרשת, כך לדבריו, וסיום משפטו אינו נראה בטווח הקרוב, באשר ישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה לאמצע חודש יוני הקרוב. דומני כי בנסיבות אלה, בהן טוען העורר כי אין ביכולתו לגייס את הסכום הנדרש לשחרור לחלופת המעצר עליה החליט בית המשפט המחוזי, אך עם זאת לא מצטיירת תמונה ברורה בדבר מצבו הכלכלי הנטען, יש לערוך מעין "חקירת יכולת" בנוגע למצב הכלכלי שלו ושל משפחתו, שעל בסיסה תוכרע השאלה האם יש מקום להפחית את הערובה (להצעה ברוח דומה ראו: בש"פ 9694/02 רביזדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 176 (2002); בש"פ 8184/99 מוחמד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.11.99)). בחינה מעין זו לא נערכה בבית המשפט המחוזי, כפי הנראה, ולפיכך יש להחזיר את התיק לצורך זה. 

 

9.        אשר לריצוי עבודות השירות במסגרת מעצר הבית, סוגיה זו חורגת מגדר ערר זה. על ב"כ העורר לברר האם החלטת הנציב בדבר ההפסקה המנהלית של עבודות השירות עודנה מעוכבת, שהרי נראה כי פרק הזמן שהוסכם בין הצדדים לעיכוב ההחלטה, שעוגן בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, חלף זה מכבר. ככל שהחלטת הנציב עודנה מעוכבת – יוכל ב"כ העורר להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לעניין היציאה לעבודות השירות, שתידון ביחד עם שאלת יכולתו הכלכלית של העורר. ככל שיחליט הנציב שלא לעכבה עוד – יוכל ב"כ העורר להשיג על החלטה זו באפיק המנהלי.

 

           התיק יוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי, על מנת שיערוך את הבדיקות הדרושות בדרך שימצא לנכון בדבר מצבו הכלכלי של העורר ומשפחתו, ובהתאם לכך יחליט האם יש מקום להפחית את שיעור הערובה ולאפשר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

 

           ניתנה היום, ז' באייר תשע"א (11.5.11).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11028090_B02.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il