עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2551/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"ב 2551/12

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

המבקש:

תלי חאלד

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א 51762-02-12 שניתן ביום 18.3.2012 על-ידי כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים ז' בוסתן וה' עובדיה

בשם המבקש:

עו"ד מנצור שועאע

בשם המשיבה:

עו"ד ראובן אידלמן

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז בעת"א 51762-02-12 (כבוד השופטים סגן הנשיא א' טל, ז' בוסתן, ה' עובדיה) בגדרו קיבל בית המשפט את עתירת המשיבה, והורה על ביטול החלטת ועדת השחרורים לשחרר את המבקש שחרור מוקדם על-תנאי ממאסרו.

העובדות וההליכים

2. המבקש מרצה עונש מאסר רביעי (לטענת המשיבה, חמישי) למשך שש שנים בגין הרשעתו, יחד עם שלושה אחרים, בעבירות של קשירת קשר לפשע וסיוע לחבלה חמורה בכוונה מחמירה. המבקש ושותפיו קשרו קשר בשליחותם של אחרים לפגוע באדם בכוונה להמיתו, שותפו ירה בו שישה קליעים מטווח קצר, וכפסע היה בין פציעתו הקשה של הקורבן לבין מותו. המבקש תיווך בין שותפיו לבין שולחיהם.

3. ביום 24.11.2011 דנה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק). בתום הדיון ביקשה הוועדה הבהרה ממשטרת ישראל באשר לסתירה בין התנגדותה לשחרורו המוקדם של המבקש מצד אחד, לבין העובדה כי המבקש "מקבל טיפול באגף שיקום של בית הסוהר, יוצא מידי יום ביומו לעבודה מחוץ לכותלי הכלא, מסווג בקטגוריה ב/2 ללא ערב, ומעצר הבית הוקטן משעה 18:00 ל-20:00 בערב. כמו כן יש בידי האסיר תכנית שיקום מטעם רש"א". ביום 16.1.2012 דנה ועדת השחרורים שנית בעניינו של המבקש, ובתום הדיון החליטה כי תכנית רש"א שהוצגה לה אינה מספקת ואינה עונה על התנאים המתבקשים לנוכח אורך תקופת המבחן והטיפול הנדרש בהתחשב בנתוניו של המבקש. על כן, קיבלה רש"א המלצה לבחון את עיבוי התכנית, והתבקשה להגיש תכנית מעודכנת לקראת הדיון הבא בעניינו של המבקש בוועדה. בעקבות החלטה זו הוכנה למבקש תכנית שיקום מעודכנת ומעובה מטעם רש"א. ביום 23.2.2012 קיימה ועדת השחרורים דיון שלישי בעניינו של המבקש, ובתום הדיון החליטה על שחרורו המוקדם בתוספת כמה תנאים.

4. ביום 28.2.2012 הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז נגד החלטתה האחרונה של הוועדה. ביום 18.3.2012 קיים בית המשפט דיון בעתירה, ובסיומו ניתן פסק דין לפיו התקבלה העתירה שכן החלטת הוועדה נמצאה ראויה להתערבות ערכאה שיפוטית. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי הוועדה המעיטה בחשיבותם של המידעים החסויים שהוצגו לה, ובמיוחד המידע החסוי של המשטרה, ולא לקחה בחשבון את הסיכון הנובע מן המבקש אם ישוחרר על תנאי לאור האמור באותו מידע. לכך הוסיף בית משפט קמא את העובדה שהמבקש שוחרר על תנאי ממאסר קודם שריצה בגין הריגה ובכל זאת חזר וביצע את עבירת האלימות נושא מאסרו הנוכחי. מכאן בקשת רשות הערעור נושא הליך זה.

טענות הצדדים

5. המבקש טוען, בתמצית, כי בית משפט קמא טעה בהתעלמו מכמה נתונים: מן הזהירות שנקטה הוועדה ומקיום שלושת הישיבות בעניינו; מתכניתה המקיפה של רש"א; מן העובדה כי המבקש יוצא מזה תקופה ארוכה לחופשות באופן סדיר בהמלצת המשטרה, וכי צומצמו תנאי שחרורו למעצר בית לילי וחלקי בלבד, דבר שאינו מתיישב עם מסוכנותו הנטענת; מכך שהמידעים שהונחו לפניו הוצגו גם לפני הוועדה, בכל ההזדמנויות; ומן העובדה שהמבקש שילם את הפיצוי שהוטל עליו. כמו כן טוען המבקש כי טעה בית משפט קמא בכך שלא נתן לו הזדמנות אחרונה, בגיל מבוגר, לחזור למשפחתו ולעבודה מסודרת ומכובדת הנכללת בתכנית.

6. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן הכרעתו של בית משפט קמא והנימוקים המועלים בבקשה מתייחסים אך ורק לנסיבותיו הפרטיות של המבקש, ואינם מהווים עילה למתן רשות ערעור מקום שמדובר בו ב"גלגול שלישי". המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, בהעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא. המדינה פרטה מספר פרמטרים המבססים לטענתה סיכון הנשקף לשלום הציבור משחרורו של המבקש, ומשכך, לטענתה, הוא אינו עומד בתנאים המצויינים בסעיף 3 לחוק המצדיקים שחרור מוקדם.

דיון והכרעה

7. ככלל, בקשת רשות ערעור על החלטה בעתירת אסירים תינתן כאשר עולה בבקשה שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית, החורגת מנסיבותיו של העניין הספציפי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.6.1986)). עניינו של המבקש נשמע בוועדת השחרורים ובבית משפט קמא, והבקשה דנן, אם תענה, תהיה "גלגול שלישי" של עניינו. במצב כזה, אף לפי 'הגישה המרחיבה', תינתן רשות ערעור רק במצבים חריגים ובמשורה (רע"ב 425/09 פריניאן נ' מדינת ישראל, חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (ניתן ביום 11.3.2009)); רע"ב 5202/11 בדיר נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.7.2011)). אין בעצם העובדה כי בית משפט קמא ביטל את החלטתה של הוועדה כדי לפגום בהלכה זו (רע"ב 1083/12 שטרית נ' היועץ המשפטי לממשלה (ניתנה ביום 30.4.2012)). הבקשה, כמו גם פסק דינו של בית משפט קמא, נסובה כולה על עניינו הפרטני ונתוניו האישיים של המבקש, ובין היתר על נתונים כאלה ואחרים אשר לפי הטענה התעלם מהם בית משפט קמא, ועל כן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור.

8. מעבר לנדרש אוסיף, כי לא מצאתי בבקשה ממש גם לגופו של עניין. בית משפט קמא פירט בפסק דינו מספר שיקולים המוליכים אל המסקנה כי המבקש לא ראוי לשחרור מוקדם, שיקולים הצריכים לבוא בחשבון בהתאם לסעיפים 3 ו-9 לחוק. בכלל זאת הזכיר בית משפט קמא את המידע החסוי אשר התקבל בעת מאסרו של המבקש, המצביע על קשריו של המבקש עם ארגון פשיעה ואמצעי לחימה והסיכון הנובע ממנו, אשר אין בכוחם של תכנית רש"א ותנאי השחרור לאיין; את הרשעתו הקודמת של המבקש בהריגה; את שחרורו המוקדם מן המאסר שריצה בגינה, וחזרתו לבצע את עבירת האלימות נושא מאסרו האחרון למרות זאת. לא מצאתי כי במלאכת איזון זו שביצע בית משפט קמא נפל פגם.

9. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג בסיון תשע"ב (3.6.2012).