עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2352/12

 

 

 

 

 

                                          

                                          

                                          

 

בשם המבקש:                        עו"ד רותם טובול                       

בשם המשיבה:                       עו"ד עמרי אפשטיין

 

 

1.             לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר) מתאריך 14.2.12 ו-6.3.12, שעניינן בהתרת ביקורים לבני משפחתו של המבקש, בהקלה בהפרדתו מיתר האסירים, ובהעברתו לבית סוהר אחר.

 

           אציין בתמציתיות את העובדות העיקריות הדרושות להכרעה.

 

2.             המבקש מרצה עונש של 18 שנות מאסר בפועל בגין עבירות שונות הכרוכות בעמידתו בראש ארגון פשיעה. עונש זה נמנה החל ממועד מעצרו בשנת 2007.

 

3.             מאז מעצרו שוהה המבקש בהפרדה מלאה, נוכח עמדת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) כי המבקש מנסה להמשיך בפעילותו העבריינית מתוך כתלי בית הכלא. בחודש נובמבר 2010 החליט שב"ס על העברת המבקש לכלא רמון שבדרום הארץ ולמנוע את כניסת אשתו ואחותו לביקורים, אף זאת נוכח מידע מודיעיני על מסוכנותו. עתירה של המבקש נגד החלטה אחרונה זו לא צלחה (ראו: רע"ב 1640/11; לא פורסם, 12.6.11), וכך אף השגותיו על החלטות מאוחרות יותר של השב"ס, שהותירו את הגבלות הביקורים בעינן.

 

4.             בתאריך 29.1.12 הגיש המבקש עתירה חדשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בכמה דרישות: לאפשר ביקורים של אשתו, לרבות לצרכי התייחדות, וביקורים פתוחים של יתר בני משפחתו; להעבירו לבית סוהר באיזור השרון, ולהעבירו להפרדה זוגית, קרי: עם אסיר מסוים אחר. יצוין כי באותו מועד עמדה כבר על הפרק כוונה של השב"ס להעברתו של המבקש לבית סוהר אחר – "שיטה", שבצפון. שתי החלטות שניתנו בעתירה זו הן מושא הבקשה שלפניי.

 

5.             המדינה ושב"ס התנגדו למבוקש בעתירה, מנימוקים המתמקדים בבטחון הציבור ובמסוכנותו של המבקש. בתאריך 14.2.12 התקיים דיון בבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע, שבמהלכו הציגה המדינה מידע גלוי וכן – במעמד צד אחד – מידע חסוי מטעם המשטרה ושב"ס, לביסוס עמדתה.

 

6.             בתום הדיון האמור בעתירה נתן בית המשפט את החלטתו, שהוכתרה כ"פסק דין" (אף שכמובהר בה, אין היא ממצה את הדיון בעתירה). זו נדרשה רק לסוגיית הביקורים (להלן: ההחלטה הראשונה). בית המשפט ציין כי מחד גיסא שמע את דבריהן הנרגשים של אשת המבקש ושל אמו ונתן להן משקל, אך מאידך גיסא בחן את המידע המודיעיני הנרחב והמגוון שהוצג לו, המלמד על סיכונים חמורים לפגיעה באחרים, ובפרט בנושאי משרה ברשויות אכיפת החוק. בנסיבות אלה ראה בית המשפט לעניינים מינהליים לאמץ את המתווה שבו הלך בית משפט זה ב-רע"ב 50/12 שירות בתי הסוהר נ' בר מוחא (לא פורסם, 29.1.12; להלן: עניין בר מוחא) ולהורות כי קרובי משפחה מדרגה ראשונה של המבקש יוכלו לבקרו, אך רק ביקורים "סגורים" (קרי: בקיום מחיצה בין הצדדים), להבדיל מביקורים "פתוחים" (קרי: ללא מחיצה). ההחלטה בעניין ההפרדה ובעניין העברת המבקש, כך נאמר, תינתן בתום הדיון הבא שנקבע בעתירה (דיון שהיה קבוע לתאריך 21.2.12, אך נדחה לבסוף לתאריך 6.3.12).

 

7.             בתאריך 20.2.12 הודיעה המדינה לבית המשפט כי לאחר הדיון הקודם התקבלה "העשרה" למידע המודיעיני שהוצג, המשליך על התרת הביקורים למבקש, וכי לאחר הערכת המידע האמור החליט שב"ס שלא ניתן להתיר למבקש ביקורים של אשתו ואחותו (אך לא בני משפחה אחרים מדרגה ראשונה), אף לא במתכונת של ביקורים סגורים. בנסיבות אלה מצאה לנכון המדינה לבקש כי בית המשפט לעניינים מינהליים יקיים "עיון חוזר" בהחלטתו הקודמת, וזאת בשים לב לכך שעדיין קבוע היה דיון בעתירת המבקש. המבקש מצדו התנגד לבקשה לעיון חוזר וגרס כי שומה על המדינה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעניין הביקורים. כן הביע המבקש חששו כי דיון בבקשה יביא לעיכוב העברתו לבית הכלא "שיטה".

 

8.             בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הורה בתחילה כי המשך הדיון בעתירת המבקש ייערך בבית המשפט המחוזי בנצרת, וזאת מתוך חשש שמא קיום הדיון בבאר-שבע אכן יביא לעיכובים בהעברתו של המבקש לבית הכלא "שיטה" שבצפון, שתוכננה לאותם ימים. עם זאת משצלחה העברת המבקש לצפון עוד טרם שהמשיכו הדיונים בעתירת המבקש ובבקשת המדינה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, קבע בית המשפט בבאר-שבע, בתאריך 28.2.12, כי הדיון בבקשה לעיון חוזר יתקיים בכל זאת לפניו, וזאת בשים לב ליתרון שקיים בכך שהמותב שדן עד כה בעתירה הוא שימשיך וידון בה. ראוי לציין כי בהחלטתו האמורה הביע בית המשפט הנכבד ספקות עד כמה אותה "העשרה" מודיעינית שטענה לה המדינה יהיה בה כדי לשנות מן ההחלטה הראשונה, שאיפשרה גם עריכת ביקורים (סגורים) של אשת המבקש, אף שבית המשפט הבהיר כי החלטה בעניין צריכה ליפול, כמובן, על יסוד עיונו באותו חומר מודיעיני חדש.

 

9.             בתאריך 6.3.12 התקיים דיון נוסף בעתירת המבקש, שבמהלכה הוצג חומר מודיעיני גלוי ומסווג, אשר המדינה טענה כי בשילוב עם החומר הקודם – מצביע על הצורך בהגבלת הביקורים אצל המבקש.

 

           בסיום הדיון קבע בית המשפט כי במידע החדש שהוצג לו הוא אכן רואה יסוד לחשש שהמבקש ינצל לרעה את הביקורים ה"סגורים" של אשתו, נתון המצדיק את מניעת ביקוריה שלה (אך לא של יתר בני המשפחה) לעת הזו  (להלן: ההחלטה השנייה).

 

           לעניין ההפרדה הזוגית נקבע בהחלטה כי חל שינוי נסיבות בעקבות העברת המבקש למחוז הצפון, ולכן על שב"ס לבחון את אפשרות ההפרדה הזוגית בנסיבות החדשות וליתן החלטתו המינהלית, הנתונה להשגה.

 

           משהושלמה העברת המבקש לבית סוהר אחר (גם אם לא באיזור השרון, כדרישת של המבקש בעתירתו) – לא נתן בית המשפט החלטה אופרטיבית בבקשה להעברת המבקש לבית סוהר באיזור השרון.

 

10.          מכאן הבקשה שלפניי, המופנית נגד ההחלטה הראשונה והשנייה גם יחד. נידרש עתה לטענות העיקריות של המבקש.

 

           המבקש גורס כי בית המשפט לעניינים מינהליים היה נטול סמכות מקומית להמשיך ולדון בעתירה, ובפרט – בבקשת המדינה לעיון חוזר, וכבר מטעם זה דין ההחלטה השניה להתבטל. כן גורס המבקש כי המדינה היתה מנועה מלעתור לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, והיה עליה להגיש בקשת רשות ערעור על אותה החלטה. לגוף הדברים, בסוגיית הביקורים, גורס המבקש כי שלילת ביקורי אשתו, לרבות מתן האפשרות להתייחדות – פוגעת הן בזכויות המבקש, הן בזכויות אשתו לפריון, ולסברתו ניתן לאיין כל חשש מן המבקש בחלופות פוגעות פחות מאשר שלילת ביקורים. המבקש מוסיף וטוען כי אף לגבי יתר בני משפחתו, יש לאפשר להם לערוך ביקורים "פתוחים" ולא "סגורים" (באמצעות מחיצה).

 

           כן שב המבקש וטוען כי יש להעבירו לבית סוהר באיזור השרון. יוטעם כי המבקש איננו משיג מפורשות על ההחלטה השנייה ככל שעניינה בשאלת ההפרדה (שממילא תידון לאחר קבלת החלטה חדשה של שב"ס לגבי תנאי החזקת המבקש בבית הכלא החדש, שאליו הועבר).

 

11.          המדינה בתגובתה המפורטת גורסת מנגד, בתמצית, כי אין כלל מקום למתן רשות ערעור, כמבוקש. לעניין בחירתה של המדינה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה (לעניין הביקורים אצל המבקש) טוענת המדינה כי זו נובעת מן העובדה שלאחר ההחלטה הראשונה נתקבל אותו מידע "מעשיר", שהוביל את שב"ס לקבלת החלטה מינהלית חדשה – המונעת (בין היתר) את ביקורי אשתו של המבקש. המדינה גורסת כי היא יכולה היתה להפנות את המבקש להגיש עתירה נוספת על ההחלטה המינהלית החדשה, אולם כיוון שהדיון בעתירה הראשונה טרם נסתיים – היא עצמה העמידה את ההחלטה החדשה לביקורתו המיידית של בית המשפט לעניינים מינהליים, שנתן את ההחלטה הראשונה. המדינה סבורה שלא היה כל פסול בכך שבית המשפט נדרש לבקשתה לעיון חוזר.

 

           לעניין הסמכות המקומית סבורה המדינה כי בית המשפט בבאר שבע מוסמך היה להשלים את הדיון בעתירה, לרבות בבקשה לעיון חוזר, אף אם הועבר בינתיים המבקש לבית סוהר במחוז אחר.

 

           לגוף הדברים סבורה המדינה כי אין הצדקה להתערב בהחלטות, מושא הבקשה.

 

דיון והכרעה

 

12.          דין הבקשה – להידחות לגופה, וזאת מבלי להידרש כאן בפרוטרוט לשאלות הדיוניות הכרוכות בבירורה בערכאה זו. אנמק טעמיי למסקנה זו בקיצור יחסי להלן.

 

13.          בחירתה של המדינה לפעול בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר, והחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון באותה בקשה – אינן מצדיקות בנסיבות ביקורת והתערבות של בית משפט זה. מובן שאם המדינה היתה סבורה שההחלטה הראשונה (לאפשר ביקורים "סגורים" אצל המבקש) היא שגויה, ולא היה בידיה מידע חדש כלשהו, הרי שהדרך היחידה לנסות להביא לשינוי ההחלטה היתה בהגשת בקשת רשות ערעור עליה. אולם בענייננו המדינה גרסה (ובית המשפט לעניינים מינהליים מצא שבדין היא סברה כך) כי לאחר ההחלטה הראשונה התקבל בידיה מידע "מעשיר", המבסס חשש למימוש מסוכנותו של המבקש, אם יתאפשרו ביקורים (אפילו "סגורים") של אשתו אצלו. על רקע זה, כך נטען, נתקבלה ההחלטה המינהלית החדשה – שלא לאפשר את ביקורי אשת המבקש אצלו. לשם השגה על החלטה מינהלית זו היה המבקש נדרש, פורמלית, לעתור בעתירה חדשה. אולם בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, משהדיון בעתירתו של המבקש ממילא עדיין היה תלוי ועומד, ולמעשה ההחלטה הראשונה היתה בפועל בגדר החלטת ביניים בת-שינוי, הרי שבמקרה זה שבו נוצרו נסיבות חדשות, בחרה המדינה לבקש כי המותב שנתן את ההחלטה הראשונה "יעיין מחדש" בהחלטתו, ובית המשפט סבר כי אכן ראוי שהוא יעשה כן.

 

           הנה כי כן אף אם ייתכנו ספקות דיוניים מסוימים לגבי מתווה זה, הרי שלא ניתן לומר כי זכויותיו המהותיות של המבקש נפגעו מההליך שהתקיים, ובנסיבות של השינוי שחל במידע הרלבנטי –אין עילה מספקת להתערבות בית משפט זה בהחלטה לקיים דיון בבקשה לעיון חוזר. השוו: בג"ץ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(5) 1 (1991).

 

           בשולי הדברים אעיר כי מובן שעל המדינה להישמר עד מאד מלפנות לדרך של קבלת החלטות מינהליות חדשות, נוכח החלטות שיפוטיות שאינן נוחות לה, בנימוק של "מידע חדש", שעה שמידע חדש שכזה איננו בנמצא. נקיטת דרך זו, חלף השגה על החלטות שיפוטיות שהמדינה גורסת כי הן שגויות – עלולה לעשות את ההחלטות השיפוטיות פלסתר וככלל אין להתירה.   

 

14.          אפנה עתה לטענת חוסר הסמכות המקומית, שעניינה בכך שבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע, לאחר שבתחילה ראה לנכון להורות שהמשך הדיון יתקיים בבית המשפט בנצרת – בחר לבסוף לבטל החלטתו הקודמת ולהשלים את הדיון בעתירה, בעיקר משיקולי יעילות. שוב, לא מצאתי פסול בהחלטה זו בנסיבות. משהגיש המבקש את עתירתו, כדין, לבית המשפט בבאר שבע, הרי שהעברתו לכלא במחוז אחר איננה מחייבת מניה וביה את הפקעת סמכותו של בית המשפט בבאר שבע להשלים את הדיון בעתירת האסיר (השוו: רע"ב 5916/11 סלע נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 21.10.11)).

 

           ראוי להעיר עוד כי מבחינה פורמלית, המבקש השיג בבקשתו על ההחלטות הראשונה והשנייה, אך לא על ההחלטה מתאריך 28.2.12, שבגדרה קבע בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים כי הבקשה לעיון חוזר תידון לפניו. אף מטעם זה ניתן היה לדחות את טענתו של המבקש לעניין הסמכות המקומית.

 

15.          נפנה עתה לטענות לגופן, כאשר ההתמקדות היא בסוגיית הביקורים.

 

16.          בהחלטה הראשונה מנע בית המשפט לעניינים מינהליים ביקורים "פתוחים" של קרובי משפחתו של המבקש, ואיפשר עריכת ביקורים "סגורים" בלבד. החלטה זו מעוגנת בחומר המודיעיני הרב והמגוון, שהובא אף לעיוני (ולא ארחיב כמובן). היא אף עולה בקנה אחד עם ההחלטות הקודמות בעניינו של המבקש (לרבות של בית משפט זה), ואף עם הדרך שבה הלך בית משפט זה, בנסיבות בעלות דמיון לאלו שלפנינו, בעניין בר מוחא. אכן, רצונם של קרובי המבקש לפגוש בו באופן בלתי אמצעי, ורצונה של אשת המבקש להתייחד עם בעלה ולנסות ולהביא לעולם אח או אחות נוספים לילדיהם – מובנים הם עד מאד, אולם האיזון האמור לעת הזו הוא נכון.

 

17.          בהחלטה השניה הוסיף בית המשפט ומנע את אפשרות ביקורי אשתו של המבקש אצלו, אף במתכונת של ביקורים "סגורים". החלטה זו נסמכה על אותה "העשרה" של מידע מודיעיני, לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה. אותו מותב עצמו שנתן את ההחלטה הראשונה (ואיפשר ביקורים "סגורים" של אשת המבקש), והביע בתחילה ספקות בכך שהמידע ה"מעשיר" יביא לשינוי החלטתו – מצא, לאחר בחינת החומר החדש, כי יש בו כדי להצדיק את ההחלטה המינהלית החדשה, לאיסור ביקורי אשתו של המבקש. מבלי לפרט אף כאן בדבר אותו מידע, אומר כי לאחר שעיינתי באותו חומר, המשתלב במידע המודיעיני הקודם בעניינו של המבקש ­– הרי שלא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו זו של בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים.

 

18.          על אף כל האמור לעיל הנני מוצא לנכון להדגיש כי רשמתי לפני את התחייבותה של המדינה (סעיף 28 לסיכומיה), שהיא, כמובן, מחויבת המציאות, כי היא תבחן באופן עתי את המשך הצורך בהגבלת ביקורי קרוביו של המבקש למתכונת של ביקורים סגורים בלבד, ואת מניעת אפשרות ביקוריה של אשת המבקש אצלו – וזאת על מנת למנוע פגיעה מתמדת שלא לצורך במבקש. מובן שבהיעדר מניעה מבוססת ונמשכת, ראוי לה למדינה לשקול האם אין מקום להסיר מעל המבקש אותן מגבלות, המסבות לו ולקרובי משפחתו למפח נפש קשה.

 

19.          באשר לבקשתו של המבקש לעבור לבית סוהר באיזור השרון: זו צריכה להיבחן לא רק על רקע מקום היעד שהמבקש מעוניין להגיע אליו, כי אם גם על רקע מקום החזקתו הנוכחי. עתירת המבקש הוגשה כאשר הוא שהה בבית הכלא "רמון" בדרום, והוא הלין על תנאי החזקתו שם והריחוק הרב מבני משפחתו. ברם המבקש הועבר בינתיים לכלא "שיטה" (שהוא אף קרוב בהרבה, באופן יחסי, לאיזור השרון), והנסיבות אינן בהכרח אותן נסיבות. אם יחפוץ, יוכל המבקש איפוא לשוב ולפנות לשב"ס בבקשה להעבירו לבית סוהר באיזור השרון, ובקשה זו תוכל להיבדק (לרבות בגדרי עתירת אסיר, אם הדבר יידרש) במתווה המקובל.

 

20.          נוכח כל האמור לעיל – הבקשה שבפני נדחית.

 

 ניתנה היום, ‏ח' סיון, תשע"ב (‏29.05.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12023520_K06.doc   אצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il