עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2350/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 2350/12 - א'

לפני:

כבוד השופטת מ' נאור

המבקש:

תומר ניסים

נ ג ד

המשיבה:

הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עפ"א 25336-02-12 מיום 27.2.2012 שניתן על ידי כבוד השופטת א' כהן; ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש: עו"ד שי מ' רוסינסקי

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) ב-עפ"א 25336-02-12 מיום 27.2.2012, בו דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על החלטותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים (השופט ג' היימן) מיום 11.12.2011 ו-18.1.2012, ואישר את ביצועו של צו הריסה מנהלי מחודש נובמבר 2009, והטלת הוצאות שהטיל בית המשפט לעניינים מקומיים. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר לצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הצו.

רקע והליכים קודמים

2. ההליכים הקודמים בתיק זה היו רבים מיני ספור, ובמרכזם עומד צו הריסה מנהלי שהוצא בחודש נובמבר 2009 לשלוש דירות בתל אביב. המבקש ביקש לבטל צו זה, אולם באשמתו שלו לא התקיים למעשה שום דיון לגוף העניין בערכאות השונות. ואלה עיקרי ההליכים כפי שנסקרו בהחלטותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

המבקש הגיש ביום 30.11.2009 לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו בקשה לביטול הצו, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע הצו. הצו עוכב, והבקשה לביטולו נקבעה לדיון מקדמי ליום 9.12.2009. דיון לשמיעת הראיות נקבע ליום 17.1.2010, אולם לדיון זה לא הופיע המבקש. הדיון נדחה ליום 25.3.2010 ובהמשך, מטעמי יומן בית המשפט, ליום 12.5.2010.

יום לפני הדיון הגיש בא כוח המבקש בקשה דחופה לדחיית הדיון מטעמים רפואיים, שנדחתה על ידי בית המשפט. ואולם, ביום הדיון עצמו לא התייצבו המבקש ובא כוחו, ואף הוגשה בקשה נוספת לדחיית הדיון עצמו, הפעם בשל אילוציו של בא כוח המבקש. גם בקשה זו נדחתה, ועל כן התקיים הדיון במועדו, בהעדר המבקש ובא כוחו. בית המשפט הורה למבקש לנמק בתוך 48 שעות מדוע לא התייצב אף שבקשתו נדחתה; המבקש לא הגיש כל נימוק לעניין זה. בעקבות כך הושתו על בא כוח המבקש הוצאות אישיות בסך 1000 ש"ח, ודיון ההוכחות נקבע מחדש ליום 17.11.2010.

ביום הדיון עצמו הוגשה בקשה לדחייה נוספת של הדיון, מטעמים רפואיים של המבקש, שנדחתה על ידי בית המשפט. בדיון שהתקיים חזר בא כוח המבקש על הפרטים הרפואיים המתוארים בבקשה, אולם לא הציג אסמכתא מתאימה. בית המשפט הורה לו להמציא אסמכתא רפואית מתאימה, אולם המבקש לא הגישה במועד. על כן החליט בית המשפט ליתן למבקש ארכה נוספת, תוך שהוא מתרה במבקש שאם לא יעמוד במועד החדש שנקבע להגשת האסמכתא, תימחק בקשתו לביטול צו ההריסה המנהלי. גם במועד החדש לא הוגשה כל אסמכתא, ולכן ביום 14.2.2011 הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה, והאריך לבקשת המשיב את המועד לביצוע הצו.

המבקש הגיש בקשה לביטול החלטת המחיקה, ובמקביל אליה הוגשה ונתקבלה בקשה לעיכוב ביצוע הצו. הדיון בבקשה לביטול החלטת המחיקה נקבע ליום 21.3.2011; גם לדיון זה לא התייצבו המבקש ובא כוחו, ועל כן אשרר בית המשפט את החלטת המחיקה. המבקש הגיש בקשה לביטול של החלטה זו ביום 24.3.2011, אולם בית המשפט לא נעתר לבקשתו. על כך הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (להלן: הערעור הראשון), אשר נדון ביום 11.5.2011. לפנים משורת הדין, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק הדין ועל דיון בצו לגופו בבית המשפט לעניינים מקומיים, בכפוף להפקדת 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיב, שאם לא כן יחשב הערעור כנדחה. המבקש הפקיד את הסכום האמור, ונקבע דיון בבית המשפט לעניינים מקומיים לשמיעת הראיות ליום 13.6.2011.

דיון זה לא התקיים במועדו אף הוא, ונדחה פעמיים ברגע האחרון, בשל בקשות שהגיש המבקש "בדקה התשעים" מטעמים רפואיים. בבוקר המועד החדש שנקבע לדיון לאחר הדחיות, 19.12.2011, הגיש המבקש בקשה נוספת לדחייתו. בית המשפט לא קיבל את בקשתו, אולם חרף החלטה זו – המבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון. בית המשפט סבר כי בכך מיצה המבקש את זכותו להשמיע טיעוניו, ועל כן נתן בית המשפט (השופט ג' הימן) את החלטתו מיום 11.12.2011 (להלן: ההחלטה הראשונה).

3. בהחלטתו הראשונה הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, וקבע כי הוא מאושר לביצוע באופן מיידי. כן הורה בית המשפט כי המבקש ינמק בתוך 7 ימים מדוע לא יושתו עליו הוצאות בשל התנהלותו, וכן מדוע לא יושתו הוצאות אישיות על בא כוחו.

המבקש ובא כוחו לא הגישו כל תשובה לעניין ההוצאות. תחת זאת הגישו ביום 17.1.2012 לשופט התורן בקשה נוספת לביטולו של צו ההריסה המנהלי ולעיכוב ביצוע הצו, וניתן עיכוב ביצוע. ביום 18.1.2012 נתן בית המשפט (השופט ג' הימן) החלטה נוספת (להלן: ההחלטה השנייה), בה הורה כי עיכוב הביצוע בטל והצו מאושר לביצוע באופן מיידי. המבקש חויב בתשלום של 5,000 ש"ח לאוצר המדינה, ובא כוחו של המבקש חויב בהוצאות אישיות בסך 7,500 ש"ח.

4. על החלטות אלו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי (להלן: הערעור השני), בטענה כי לא מיצה את זכות הטיעון בפני בית המשפט לעניינים מקומיים. כן טען המבקש כי פסק הדין ניתן בהעדרו למרות שהיה על בית המשפט לדחות את הדיון, מנימוקים רפואיים שונים ובשל תאונת דרכים בה היה מעורב בא כוחו. המשיב טען כי המסמכים שהציג המבקש אינם תומכים בטענותיו ואינם מצדיקים את דחיית הדיון, וסמך יתדותיו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים.

ביום 27.2.2012 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו השני של המבקש. בית המשפט הטעים כי כעקרון מן הראוי לקיים דיון לגופו של עניין בטענותיו של המבקש כנגד צו ההריסה, אולם קבע כי אי קיומו של דיון שכזה במשך למעלה משנתיים נובע ממחדליו של המבקש. בית המשפט ציין כי הדיון הוחזר זה מכבר לבית המשפט לעניינים מקומיים לבירור טענותיו של המבקש לגוף העניין בעקבות הערעור הראשון, אולם החזרת הדיון הובילה לשרשרת נוספת של דחיות דיונים שונות. בית המשפט קבע כי גם לו קיבל טענה שהעלה בא כוח המבקש בדבר תקלה ברכבו שמנעה ממנו להגיע לדיון, הרי שעמדו לו אפשרויות פשוטות להודיע על התקלה לבית המשפט או להגיע לדיון באופן אחר. בית המשפט סיכם את פסק דינו בקובעו כי "בתיק זה אכן ניתן לומר, כי כלו כל הקיצין", והורה על דחיית הערעור. כן הורה על חילוט 5,000 ש"ח מתוך הסכום שהפקיד המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים, לצורך תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בהחלטה מיום 18.1.2012.

טענות המבקש

5. כמה שבועות לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 21.3.2012, הגיש המבקש את הבקשה שבפניי, ולצידה "בקשה דחופה לעיכוב רכיבי פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, הן ההריסה והן ההוצאות". בבקשת רשות הערעור שוטח המבקש את טענותיו כנגד צו ההריסה. זאת, לאחר שלטענתו לא נזדמן לו לטעון את טענותיו לגופו של עניין בפני הערכאות הקודמות. המבקש טוען כי בית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט המחוזי פירשו את התנהלותו בפניהם כניסיונות לדחיית הדיון, שלא בצדק, וכי כל הדחיות לוו באישורים הרפואיים הדרושים. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי נקט בנימה "עוקצנית ופוגענית" בתארו את הדחיות השונות, אשר היו מוצדקות לגופן. כמו כן, לטענת המבקש, נוכח תקלה שארעה ברכבו של בא כוחו, מוצדק היה כי זה יעדר מן הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים. בא כוח המבקש סבור כי בית המשפט שגה עת הטיל עליו הוצאות אישיות, וכי הערכאות השונות "התחרו" זו בזו בהשחרת פניו ופני לקוחו.

כיוון שצו ההריסה מופנה נגד דירת מגורים, וכיוון שטענותיו לגבי הצו לא נשמעו לגופן, טוען המבקש כי יש להעניק לו רשות ערעור, לבטל את פסקי הדין של הערכאות דלמטה, ולעכב את ביצוע צו ההריסה ואת חובתו לשלם הוצאות.

דיון והכרעה

6. דין הבקשה להידחות. תיאור ההליכים בעניינו של המבקש, מלמד כי פעם אחר פעם אפשר בית המשפט למבקש את לטעון את טענותיו, אולם בנימוקים מנימוקים שונים לא התייצב המבקש. בית המשפט לעניינים מקומיים התחשב במבקש ונתן לו ארכות והזדמנויות אינספור, בעוד המבקש מצידו אינו ממלא את חלקו כדי לקדם את ענייניו בבית המשפט. כל זאת, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר ופגיעה שלא לצורך בהתנהלותו התקינה של בית המשפט.

אף בית המשפט המחוזי הלך לקראת המבקש, ובערעורו הראשון של המבקש השיב את עניינו לבית המשפט לעניינים מקומיים, לבירור טענותיו לגוף העניין. ואולם, כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו בערעור השני, השבת עניינו של המבקש לערכאה הדיונית לאחר הערעור הראשון הובילה לשרשרת דחיות נוספת בדיון, רובן המוחלט בשל מחדליו של המבקש, ולא לבירור הטענות לגופן, כמצופה.

הבקשה שבפניי, כך נראה, איננה אלא חלק נוסף במאמציו של המבקש "לדחות את הקץ", ולעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי. לכך אין לתת יד. עמדתי על כך בעבר:

"הכול חייבים בכיבוד זמנו של בית-המשפט, אך מי שכבר בזבז זמן לריק וניתן נגדו פסק-דין בהעדר, חייב בכך על אחת כמה וכמה. ...אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר... בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו.

...הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי-הדין אלא גם לציבור בכללותו." (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין (לא פורסם, 31.8.2006); ראו גם: ע"א 1612/11 עיזבון המנוחה איטה ברנהולף נ' יעקב אוחנה, פסקה 7 (טרם פורסם, 8.5.2011)).

7. אמת, לא כלאחר יד תישלל מאדם הזדמנותו לטעון טענותיו רק מחמת שלא התייצב, שהרי "הרציונאל הוא שלא בנקל ינעלו שעריו של בית המשפט בפני תובע המבקש סעד" (ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (לא פורסם, 29.5.2006)). דומני כי בענייננו את ההזדמנויות שניתנו למבקש לטעון טענותיו ביחס לצו ההריסה ואת בקשות הדחייה יש לבחון כמכלול. עובדה היא שמאז שנת 2009 לא עלה בידי בית המשפט לקיים דיון כהלכתו. אינני רואה כל מקום להשבת עניינו של המבקש לערכאה הדיונית פעם נוספת, לאחר ששעריה של ערכאה זו נותרו פתוחים בפניו עת ארוכה מבלי שבחר לבוא בהם. אכן מותר לבית המשפט לומר "כלו כל הקיצין"; איני רואה הצדקה להתערבות, לא לגוף העניין ולא בשאלת ההוצאות.

8. באשר לטענות בא כוח המבקש על נימוקים ענייניים, כביכול, להעדרו מהדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים, הרי שטענות אלו נטענו בפני בית המשפט המחוזי ונדחו לגופן. אינני רואה להידרש להן במסגרת הליך זה של בקשת רשות ערעור.

9. כללם של דברים, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ב (22.3.2012).