עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2282/13

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                                                                                    

                                          

 

 

 

 

1.             לפני בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) מתאריך 24.03.2013 ב-עמ"ת 44410-03-13, בגדרו התקבל ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' קורנהאוזר) מתאריך 22.03.2013 ב-מ"ת 44087-03-13, אשר הורה על שחרורו הזמני של המבקש לחלופת מעצר.

 

           להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

 

עובדות כתב האישום, ותיאור הליכי המעצר וההליך העיקרי

 

2.             המשיב נעצר לראשונה בתאריך 14.03.2013, בחשד למעורבות בהתפרעויות באזור הר הבית בירושלים. בתאריך 21.03.2013 הוגש כתב אישום נגד המבקש, בגדרו נטען כי בתאריך 08.03.2013 השתתף המבקש בהתקהלות אסורה ובהפרות סדר, יחד עם עשרות אנשים נוספים, בסמוך למסגד "אל אקצה" שבהר הבית. במהלך הפרות הסדר, כך על פי הנטען בכתב האישום, יידה המבקש אבנים לעבר כוחות משטרה שעמדו בסמוך למקום. במהלך הפרות הסדר אף הושלך בקבוק תבערה לעבר כוחות המשטרה הנ"ל, על ידי אדם שזהותו איננו ידועה למשיבה. כתוצאה מהפרות הסדר האמורות, נפצעו שני אנשי משטרה.

 

           נוכח הנטען בכתב האישום, הואשם המבקש בנסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות  (עבירה לפי סעיף 274, בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), ובהתפרעות (עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין).

 

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום שישי, בתאריך 22.03.2013, קבע בית משפט השלום כי: "בחומר הראיות קיים כרסום משמעותי", כך ש-"אומנם קיימות ראיות לכאורה, ואולם מדובר בראיות בעוצמה בינונית בלבד". יחד עם זאת, בית משפט השלום הוסיף וקבע כי רמת מסוכנותו של המבקש היא גבוהה, כך שאלמלא הכרסום בראיות לכאורה נגד המבקש, לא היה מורה על שחרורו לחלופת מעצר בטרם הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן. לפיכך, קבע בית משפט השלום הנכבד כי האיזון הראוי בין עוצמתן הבינונית של הראיות לכאורה נגד המבקש, ובין מסוכנותו, היא בשחרורו לחלופת מעצר, שתנאיה יפורטו להלן: מעצר בית מלא בבית הוריו, ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 5,000 ש"ח, והפקדה עצמית בסך 1,000 ש"ח.

 

           לבקשת המשיבה, ועל מנת לאפשר הגשת ערר על החלטה זו, עיכב בית משפט השלום הנכבד את ביצוע החלטתו עד למוצאי השבת, בתאריך 23.03.2013, בשעה 21:00.

 

4.              על החלטתו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר בתאריך 23.03.2013. בהחלטתו מאותו יום (בשעה 20:10) קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון בערר יתקיים בתאריך 24.03.2013, ולכן – עם פקיעת עיכוב הביצוע שעליו הורה בית משפט השלום הנכבד – שוחרר המבקש לחלופת המעצר שנקבעה בעניינו.

 

5.             בתאריך 24.03.2013 התקיים הדיון בערר המשיבה. במהלך הדיון, הודיעה המשיבה כי היא מסכימה להכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש, אך לשיטתה לא היה מקום לשחרר את המבקש לחלופת מעצר טרם שהוגש תסקיר חלופת מעצר כאמור. לעומתה, טען בא-כח המבקש כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום, שהתבססה על חולשתן של הראיות לכאורה נגד המבקש.

 

6.             בהחלטתו מתאריך 24.03.2013 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי: "במקבילית הכוחות של חומר הראיות ועילת המעצר, די בחומר הראיות הקיים כדי להצדיק שלא יישקל שחרור בטרם קבלת תסקיר מעצר". בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וקבע כי: "גם בהינתן השחרור הזמני [של המבקש – ח"מ] (שנבע מעיכוב ביצוע שאינו מספיק ומן המשקל שניתן בשלב הראשון להחלטת בית המשפט קמא) – אין מקום להגיע לתוצאה שונה בשלב הנוכחי. השורה התחתונה היא שבשלב זה יוזמן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב [המבקש כאן – ח"מ] ובעקבותיו יתקיים דיון משלים בבית משפט השלום. המשיב ייעצר עד החלטה אחרת".

 

           מכאן הבקשה שבפני.

 

טענות המבקש

 

7.             טענתו העיקרית של המבקש היא כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעצור את המבקש לפחות עד להכנת תסקיר מטעם שירות המבחן. לשיטת המבקש – לא היה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום, וזאת מאחר שחומר הראיות הלכאורי נגד המבקש איננו יכול להצדיק את מעצרו. כן טוען המבקש כי בשל חופשת חג הפסח צפויה הכנת התסקיר להתמשך זמן רב יחסית, כך שהמבקש צפוי לשהות במעצר "לתקופה ארוכה".

 

8.             בתאריך 25.03.2013 ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה ועתה משזו הגיעה – ניתן ללבן הדברים ולהחליט בבקשה.

 

דיון והכרעה

 

9.             לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה וכן בתגובת המשיבה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יובאו בקצרה הנימוקים להחלטתי זו.

 

10.          ראשית, הבקשה שלפני איננה מעוררת סוגיה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים לה, ואף איננה מצביעה על נסיבות חריגות ומיוחדות שבהן ראוי להעניק רשות לערור (לקריטריונים למתן רשות לערור, עליהם עמדתי בעבר, ראו: בש"פ 4794/12 מדינת ישראל נ' פלוני (25.06.2012).

 

11.          שנית ולמעלה מן הצורך, ברצוני לייחד מספר מילים גם לבקשה לגופה. בהקשר זה אינני רואה לקבל את טענותיו של המבקש שעניינן גזירת מסקנות לענייננו מהראיות לכאורה הקיימות נגדו. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהן בית משפט השלום, והן בית המשפט המחוזי, נתנו דעתם למכלול הראיות לכאורה, כפי שהללו השתקפו בחומרי החקירה. אמנם, בית המשפט המחוזי הנכבד הגיע למסקנה שונה במכלול מזו של בית משפט השלום הנכבד, אך לא מצאתי כי יש בכך עילה למתן רשות ערר (השוו להחלטתי ב-בש"פ 8481/12 מרואן נ' מדינת ישראל (26.11.2012)). במיוחד נכונים הדברים בשעה שבית משפט השלום לא קבע כי אין ראיות לכאורה נגד המבקש, אלא רק קבע כי עוצמתן "בינונית".

 

12.          עם זאת, קושי מסוים מתעורר כאן מעניין אחר שלא פותח בבקשה, והוא שחרורו של המבקש לחלופת מעצר טרם שנערך הדיון בעניינו בבית המשפט המחוזי הנכבד. ארחיב מעט בנושא זה: כפי שפורט בפיסקה 3 שלעיל, בית משפט השלום קבע בהחלטתו מיום שישי ה-22.03.2013, כי המבקש ישוחרר זמנית לחלופת מעצר, אך עיכב את ביצוע החלטתו, לבקשת המשיבה, עד למחרת היום, מוצאי השבת, בשעה 21:00. בנסיבות אלה, לא עלה בידיו של בית המשפט המחוזי הנכבד לקיים דיון בערר שהגישה המשיבה עד לפקיעת עיכוב הביצוע שעליו הורה בית משפט השלום, ולכן המבקש שוחרר לחלופת מעצר, ושב והתייצב לדיון בעניינו, אשר נקבע למחרת (בוקר יום ראשון) – בתאריך 24.03.2013.

 

           השאלה הנשאלת פה היא מהי הנפקות שיש ליתן לשחרור האמור בנסיבות הללו ובכך אדון מיד בסמוך.

 

13.          בסוגיה זו מצטרף אני לדברי הביקורת של בית המשפט המחוזי הנכבד, בהחלטתו מתאריך 24.03.2013, לפיה עיכוב הביצוע שאותו קבע בית משפט השלום היה קצוב מדי.

 

 

סעיף 55(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 מורה כדלקמן:

 

"החליט בית המשפט על שחרור בערובה או על שחרור ללא ערובה, של אדם שהיה במעצר בעת מתן ההחלטה, והודיע היועץ המשפטי לממשלה או תובע, במעמד מתן ההחלטה, על רצונו לערור עליה, רשאי בית המשפט שנתן את הצו לצוות על השהיית ביצוע השחרור לתקופה שיקצוב ושלא תעלה על 48 שעות מעת מתן ההחלטה; לענין זה יחולו הוראות סעיף 29, בשינויים המחויבים" (ההדגשה הוספה – ח"מ).

 

                   בנסיבות המקרה שלפני, ובמיוחד נוכח העובדה שהחלטתו של בית משפט השלום ניתנה ביום שישי, מן הראוי היה לקבוע שההחלטה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר תעוכב למלוא 48 השעות שאותן קבע המחוקק בסעיף 55(א) הנ"ל.

 

14.          מעבר להערה שבפיסקה 13 שלעיל ראוי לבחון עתה את הדברים לאורו של הכלל שלפיו: "לא בנקל יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם שכבר שוחרר ממעצר" (ראו למשל: בש"פ 2327/08 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 16 (23.3.2008)) (להלן: עניין ליפשיץ). ב-בש"פ 8015/09 גיורגי קוניוף נ' מדינת ישראל (20.10.2009) עמד חברי, השופט י' דנציגר, על ההצדקות העומדות בבסיס הכלל הנ"ל, וקבע (שם, בפיסקה 29) כדלקמן:

 

       "שני רציונאלים מרכזיים מונחים בבסיסה של הלכה זו: הראשון,  אם נאשם התהלך חופשי עובר למעצרו עד תום ההליכים או שוחרר בשלב מעצר הימים, כי אז ככל הנראה המסוכנות הנשקפת ממנו אינה כה גבוהה והחשש כי ישבש מהלכי משפט ויימלט מאימת הדין הוא קטן ומשכך אין הצדקה להשיבו למעצר. השני, אינטרס ההסתמכות של מי ששוחרר ממעצר שלא להיעצר שוב, כל עוד הוא לא גורם במעשיו לשינוי נסיבות."

 

           מבלי למעט מהאמור, נראה איפוא מניסוח הכלל, כפי הוצג בעניין ליפשיץ, כי ישנם גם מצבים חריגים, שבגדרם אין בשחרורו של הנאשם ממעצר לפרק זמן כלשהו – כדי להביא למניעת מעצר מחודש שלו, ובלבד שיהיו לכך טעמים ראויים.

 

15.          בחינה של הכלל הנ"ל וחריגיו והשלכותיהם על הבקשה שלפנינו מעלה כי בנסיבות כאן – ההחלטה על מעצרו המחודש של העורר עד להכרעה שתבוא בעקבות קבלת תסקיר המבחן היתה בגדרי המתחם האפשרי. ויובהר: משך שחרורו של העורר ממעצר היה פה קצר ביותר, כ-12 שעות (משעה 21:00 במוצאי שבת, 23.03.2013 ועד לבוקר יום א', 24.03.2013) והשחרור נבע, בין היתר, מפרק זמן בלתי מספיק של עיכוב ביצוע החלטת השחרור. בתנאים אלה ספק בעיני אם מלוא הרציונלים לכלל שאוזכרו לעיל – התקיימו. מכל מקום, מובטחני כי המסקנות שניתן להסיק מעצם שחרורו של העורר והתייצבותו מחדש כסדר לאחר מספר שעות, תובאנה גם הן בחשבון בעת הדיון הצפוי של בית משפט השלום בשאלת המשך מעצרו של המבקש, תוך שקלולן עם תסקיר המבחן שיוגש עד אז לבית המשפט.

 

16.          נוכח כל האמור לעיל – הנני דוחה את בקשת רשות הערר. העורר יישאר איפוא במעצר עד להחלטה אחרת של הערכאה המבררת, כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.         

 

           ניתנה היום, ‏י"ז בניסן התשע"ג (‏28.3.2013).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13022820_K02.doc   גי

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il