עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2278/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 2278/12

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. מיכאל טנסקי

2. סרגיי אמירוב

3. דימטרי סקורדוק

4. איגור צירוני

בקשה (שניה) להארכת מעצר ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

בשם המבקשת: עו"ד אייל כהן

בשם המשיב 1: עו"ד יורם שפטל

החלטה

1. לפניי הונחה בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק), בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 26.3.2012, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

בפתח הדברים אבהיר כי ההחלטה שלהלן מתמקדת בעניינו של המשיב 1 (להלן: מיכאל) בלבד, וזאת מאחר שהמשיבים 4-2 (להלן: סרגיי, דימיטרי ו-איגור, בהתאמה) הסכימו לבקשתה של המדינה להארכת מעצרם, ומעצרם הוארך בהתאמה. באשר למיכאל, לאחר דיון שנערך בעניינו קבעתי בתאריך 26.3.2012 כי הוא יישאר במעצר עד להחלטה אחרת, ובאי-כוח הצדדים התבקשו להגיש השלמות מסוימות. משהוגשו ההשלמות הנ"ל – הגיעה אפוא עתה השעה להחליט בבקשה.

אפתח בהבאת העובדות הצריכות לעניין.

2. בתאריך 27.3.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיבים, בגדרו יוחסו למיכאל עבירות של: רצח (שני מקרים), קשירת קשר לביצוע פשע (שני מקרים, בשני אישומים) ועבירות נשק. כמו כן הואשמו המשיבים 4-2 ברצח, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות שונות נוספות.

3. כתב האישום הכיל שני סעיפי אישום הנוגעים למיכאל. באישום הראשון נטען בתמצית כדלקמן: בתאריך 12.8.2010, בסמוך לשעה 03:00 בבוקר, התפתחה תגרה בין משה אחייב ז"ל (להלן: המנוח) לבין אדם בשם רובשן שלומוב (להלן: רובשן) ושניים מחבריו (כולם ביחד, להלן: התוקפים), על רקע סירובם של התוקפים לשלם עבור בקבוק שתייה חריפה שנטלו מפיצוציה בעיר באר-שבע, שבה שהה באותה העת המנוח. בסופה של התגרה האמורה הצליח המנוח להתגבר על התוקפים, והוא עזב את המקום ביחד עם חברו (להלן: אליק).

באותה העת ריצה מיכאל עונש מאסר בכלא "אשל", ועמו בתא שהה גם אחיו של רובשן. בכתב האישום נטען כי לאחר אירוע התקיפה, מיכאל התקשר ל-מ.מ וקיבל ממנו פרטים על האירוע שהתרחש, ובעקבות שיחה זו הוא החליט להמית את המנוח, או את אביו של אליק, שהיה באותה העת בבאר-שבע (להלן: רומה). לצורך זה, כך נטען, מיכאל פנה לסרגיי ול-מ.מ וביקש מהם לסייע לו בתכניתו האמורה. לאחר מכן, על פי האמור בכתב האישום, יצרו מיכאל וסרגיי קשר גם עם דימיטרי ואיגור, והמשיבים 4-1 כולם קשרו קשר להמית את רומה, או את המנוח.

בהמשך לאמור, כך נטען, הצטיידו המשיבים 4-2 (ביחד עם מ.מ ואנשים נוספים) באקדח ובכסף והתמקמו בדירה בבאר-שבע, הכל לצורך ביצוע הקשר (כתב האישום מרחיב בנוגע להכנותיהם של הנ"ל לביצוע הקשר האמור, אך אין צורך להידרש לפרטים אלה לצורך ההחלטה כאן). כתב האישום ממשיך וטוען, בחלקיו הרלבנטיים לענייננו, כי בתאריך 18.8.2010, בשעה 03:00 בלילה לערך, ניגשו דימיטרי ואיגור לביתו של המנוח, שבו שהתה באותה העת גם ורוניקה קו (להלן: המנוחה), בעוד סרגיי ו-מ.מ ממתינים להם בסמוך. אז נכנסו דימיטרי ואיגור לבית, ודימיטרי ירה במנוח ובמנוחה והביא למותם. לאחר מכן השליך דימיטרי את האקדח, והמשיבים 4-2 ו-מ.מ חזרו לדירה בה שהו קודם לכן, שם הם שרפו את התיק שבו הוחזק האקדח ואת המטליות ששימשו אותם לניקויו.

באישום השני נטען כי מיכאל נפגש (לאחר שחרורו ממאסר) עם מ.מ בדירה בעיר באר-שבע, שם הוא ניסה לקשור עמו קשר להמית אדם נוסף (להלן: רוני), אשר היה מעורב בקשר שתואר באישום הראשון, וזאת על רקע חששו של מיכאל, כי רוני יגלה את פרטי המקרה למשטרה או לגורמים אחרים.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר שהדיון בנושא זה נדחה מספר פעמים, לבקשתם של באי-כוח המשיבים, הסכימו המשיבים 4-2 למעצרם עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי הנכבד הורה בהתאם לכך על מעצרם כאמור. בתאריך 12.7.2011 התקיים דיון בעניינו של מיכאל, אשר התמקד בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. בתאריך 10.8.2011 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע (כב' השופט ב' אזולאי) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למיכאל, וכי קיימת בענינו עילת מעצר, ובשים לב לנתונים אלה הורה בית המשפט הנכבד קמא על מעצרו של מיכאל עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ערר על החלטה זו נדחתה בתאריך 18.9.2011 על ידי חברי, השופט א' רובינשטיין (בש"פ 6152/11).

5. משתמו תשעה חודשים ממועד מעצרם של המשיבים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם – בתשעים ימים נוספים. המשיבים 4-2 הסכימו בסופו של דבר לבקשה הנ"ל, ועל כן מעצרם הוארך כאמור בתאריך 19.12.2011. מעצרו של מיכאל, שהתנגד לבקשה, הוארך גם הוא, בתאריך 22.12.2011, על ידי השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס (בש"פ 9413/11).

6. באשר להשתלשלות העניינים במשפטם של המשיבים: התנהלות המשפט התאפיינה בעיכובים מסוימים, שנבעו, לטענתם של באי-כוח המשיבים, מכך שבמשך תקופה ארוכה הם לא קיבלו את כל חומר החקירה בעניינם של המשיבים. טענה זו חזרה ועלתה במספר רב של דיונים (לדוגמה, בתאריכים: 4.12.2011, 22.1.2012, 29.1.2012 ו-15.2.2012) ובהתאם לכך ניהול ההליך התעכב. למען שלמות התמונה יש לציין בעניין זה כי המדינה שללה, החל מתאריך 12.1.2012, את טענת המשיבים שהם לא קיבלו את כל חומר החקירה בתיק, והיא אף הזמינה את באי-כוח המשיבים למשרדיה על מנת להשוות בין החומרים שנמצאים ברשותה לבין החומרים שהועברו לה (ראו לדוגמה את הודעות בא-כוח המדינה בעניין זה בדיונים שהתקיימו בתאריכים: 29.1.2012 (עמוד 43) ו-4.3.2012 (עמוד 48)). על כל פנים, מעיון בפרוטוקולים הרלבנטיים עולה כי אכן היה שיהוי כלשהו בהתנהלות המשפט, שניתן לייחס אותו, לפחות בחלקו, גם למדינה (ראו לעניין זה את הערותיו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס ב-בש"פ 9413/11).

לבסוף, משהתקבלה תגובת המשיבים לכתב האישום, והוסדרה דרך העדתו של מ.מ (עד המדינה), החלו דיוני ההוכחות, ובתאריך 18.3.2012 נשמעה עדותו של מ.מ. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע עוד מספר דיוני הוכחות במשפט, המאוחר שבהם בחודש יוני 2012.

7. זה המקום להעיר עוד כי בתאריך 1.1.2012 הודיע לראשונה עו"ד שפטל, בא-כוחו של מיכאל, כי הוא מבקש להפריד את משפטו של מיכאל מהדיון הנוגע לשאר המשיבים, היות שלטענתו מרבית עדי התביעה (כשבעים במספר בסך הכל) – אינם רלבנטיים, לשיטתו, לעניינו של מיכאל. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 11.3.2012, מן הטעם שעניינו של מיכאל כרוך בצורה הדוקה בעניינם של יתר המשיבים, ולכן אין מקום לפצל את הדיון בפרשה מטעמים של יעילות הדיון. החלטה זו הינה בעלת חשיבות מסוימת גם לענייננו, כפי שיוסבר בהמשך הדברים.

8. עתה בהלוף שלושה חודשים מהמועד שבו הוארך מעצרם של המשיבים לאחרונה, הגישה המדינה בקשה שנייה להארכת מעצרם, מכוח סעיף 62 לחוק, שבמסגרתה היא טענה, בין היתר, כי נוכח מסוכנותו של מיכאל, עברו הפלילי המכביד, והעבירות המיוחסות לו, יש מקום להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, כאמור בפיסקה 1 שלעיל.

9. בתאריך 26.3.2012 קיימתי דיון בעניינו של מיכאל, בגדרו טען בא-כוחו של מיכאל כי אין זה ראוי להשאירו במעצר, שעה שבקשתו להפרדת משפטו ממשפטם של המשיבים 4-2 – נדחתה מסיבות של יעילות הדיון. עו"ד שפטל הדגיש בעניין זה כי מסכת הראיות הרלבנטית למיכאל היא מצומצמת יחסית, ועל כן מיכאל נדרש לחכות, שלא בצדק לתפיסתו, עד לסיום שמיעת כל הראיות בתיק, שהינו מורכב יחסית, כאמור. על כן הוא סבור כי יש ליתן בנסיבות המקרה משקל-יתר לזכותו של מיכאל לחירות ולחזקת החפות, על פני האינטרס לסיים את משפטם של המשיבים כולם בצורה יעילה ככל האפשר, עמדה שהמדינה טענה לה והתקבלה, כאמור. גישה זו – ה"שובר" שבצדה – מצדיקה, לשיטתו של מיכאל, את אי-הארכת מעצרו, מכוח סעיף 62 לחוק.

10. בא-כוח המדינה ביקש להגיש תגובה קצרה בכתב בנוגע לטענה הנ"ל, ובקשתו זו נתקבלה על ידי. בתגובתה שהוגשה בתאריך 28.3.2012 ציינה המדינה כי לשיטתה יש לדחות את טענתו האמורה של מיכאל, בין היתר מאחר שאין זה ראוי לשחררו ממעצר רק מכיוון שבית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את עמדתה של המדינה בנוגע לבקשה לפיצול הדיון. בתגובה לכך הגיש גם מיכאל הודעת הבהרה, בה הוא חזר למעשה על עיקרי טענתו האמורה.

11. בשולי הדברים יש לציין כי מיכאל העלה גם טעמים נוספים המצדיקים, לשיטתו, את שחרורו, והם בעלי תחולה רוחבית. אלה נוגעים לתקופות הזמן הממושכות הנדרשות לסיום הליכים פליליים בפרשות מורכבות, כגון זו שבפנינו. מציאות זו כרוכה, להבנתו, בהתעלמות לכאורה מהוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ובמיוחד מסעיף 125 שבו, המחייב לקיים דיון פלילי מיום ליום, והיא משליכה על זכותם החוקתית של עצורים לחירות. לא ראיתי לנכון להתייחס לטענות אלה בפירוט בנסיבות המקרה דנן, על אף חריפותן, ועל כן אשאיר הדיון בהם למועד מתאים אחר, היה ויהיה בכך צורך, במיוחד בשים לב לעובדה שבית משפט זה כבר העיר ב-ע"פ 4865/09 עו"ד פלדמן נ' בית המשפט המחוזי תל-אביב (לא פורסם, 9.7.2009) דברים אחדים בהקשרים אלה, וניכרת הפנמה של הנחיותיו בנושא האמור, וראוי שזו עוד תועמק.

12. משתיארתי את הנתונים הרלבנטיים ואת טענות הצדדים, ניתן לעבור עתה להכרעה ממש, ולכך אגש מיד בסמוך.

דין בקשת המדינה – להתקבל, מן הטעמים שיפורטו בקצרה להלן.

13. אינני מקבל את הטענה, כי דחיית בקשתו של מיכאל לפיצול הדיון מקימה עילה לשחרורו לחלופת מעצר, וזאת משני טעמים משלימים:

(א) כפי שמציינת המדינה בהודעתה מתאריך 28.3.2012 – על דרך הכלל, אין זה סביר שדחיית בקשה לפיצול דיון, מסיבות ענייניות – תקים, מתוך עצמה, שיקול לטובת שחרורו של אחד העצורים. הסיבה המרכזית לכך היא שההחלטה בנוגע לבקשה לפיצול הדיון כוללת בתוכה, בין היתר, את האיזון הנדרש בין זכויות העצורים לבין האינטרסים המערכתיים הרלבנטיים (איזון שאיננו נתון כאן לביקורת). לכלל זה, כמו לכל כלל, ייתכנו חריגים, ואולם המקרה שלפנינו איננו מדגים, למצער בשלב זה (כל עוד לא העידו כל העדים שאין חולק כי הם רלבנטיים ישירות לעניינו של מיכאל) חריג כאמור.

(ב) מעבר לאמור בס"ק (א) שלעיל, ולגופו של עניין – טענתו של מיכאל כי החלק ה"רלבנטי" לעניינו במשפט הינו מצומצם, יחסית, איננה מדויקת כל צרכה. אסביר: הנטל שמוטל על המדינה במקרה דנן איננו רק להוכיח כי מיכאל יזם באמצעות שיחות הטלפון שערך מבית הכלא את הקשר להמתתו של המנוח (זהו, כאמור, החלק שבו מיכאל מתמקד בתגובתו לבקשה שלפניי). בנוסף לכך על המדינה להראות גם שבעקבות אותן שיחות טלפון, המנוחים אכן הומתו בדרך שתוארה בפיסקה 3 שלעיל, או בדרך שהיא דומה לה מהותית. לכן, הדעת נותנת כי גם החלק במשפט שיעסוק באחריותם לפרשה של המשיבים 4-2 משליך במישרין על עניינו של מיכאל. הנה כי כן, הוכחת אחריותם הפלילית של המשיבים 4-2, אם תוכח, הינה לכאורה גורם מכריע – תנאי הכרחי (גם אם לא תנאי מספיק) – להרשעתו של מיכאל בעבירות שיוחסו לו.

14. סיבה נוספת ומשלימה לדחיית טענתו של מיכאל ולקבלת בקשת המדינה היא זו: גם אילו הייתי מקבל את עמדתו של מיכאל (וכאמור אינני סבור שיש מקום לעשות כן, למצער בשלב זה), היה בכך כדי להוות טעם בעל משקל מסוים לטובת שחרורו לחלופת מעצר, החוסה תחת האכסניה הכללית של שיקולים מתחום "קצב התנהלות המשפט", שכידוע יש להם חשיבות בבחינת בקשות להארכת מעצר. ואולם שיקולים אלה מציגים רק תמונה חלקית של הדברים, ואל מולם יש להעמיד, בין השאר, גם את מסוכנותו של העצור (ראו: בש"פ 4002/11 מדינת ישראל נ' זגורי (לא פורסם, 14.6.2011) (להלן: פרשת זגורי); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 26.1.2012) (להלן: פרשת פלוני)).

15. בחינת מסוכנותו של מיכאל כפי שהיא עולה לכאורה מנסיבות המקרה ומעברו הפלילי מנביעה, לדידי, את המסקנה כי ממילא, גם בהינתן עיכוב מסוים בהתנהלות המשפט (מעבר לעיכוב שתואר בפיסקה 6 שלעיל) – אין מקום לשחררו לחלופת מעצר בשלב זה. על מסוכנותו של מיכאל, כפי שהיא נלמדת מן המכלול כאן, כבר הרחיבו השופט א' רובינשטיין והשופט (כתוארו דאז) א' גרוניס בהחלטותיהם שנגעו למיכאל (בש"פ 6152/11 ו-בש"פ 9413/11 הנזכרים לעיל) ואינני רואה מקום להוסיף עוד על דבריהם, אך אציין בקצרה כדלקמן: מיכאל מואשם בארגון הקשר לרציחתו של המנוח, על רקע סכסוך שולי יחסית שנגע, לכאורה, לאחיו של חברו לתא בבית הכלא. על חומרתם של מעשים כגון אלה – לא צריך להרחיב את הדיבור, שכן היא ברורה מעצמה.

הנה כי כן, גם אם במקרה שלפנינו היה ניתן להכיר בשיקול כלשהו לטובת שחרורו של מיכאל לחלופת מעצר, הקשורה להתנהלות משפטו, הרי שבנסיבות העניין מסוכנותו של מיכאל הינה ברורה ויש לתת לה משקל עודף במכלול (ראו: בש"פ 1119/07 מדינת ישראל נ' אריש (לא פורסם, 19.2.2007); פרשת זגורי; פרשת פלוני).

16. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת בזאת. מעצרו של מיכאל יוארך בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 26.3.2012, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ט"ז ניסן התשע"ב (8.4.2012).