עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2178/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד שי לוי

בשם המשיבה:                       עו"ד איילת קדוש

 

 

           ביום 6.1.2011 הרשיע בית משפט השלום בנתניה את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום – עבירות התפרצות, גניבה והחזקת סכין. שותפו של המבקש לכתב האישום, יונתן מוריל, זוכה מהאישומים נגדו מחמת הספק. ביום 10.3.2011 נגזרו על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור המבקש עבירת רכוש מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור המבקש עבירת רכוש מסוג עוון למעט עבירה על סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ופיצוי למתלוננים בסך כולל של 3,000 ש"ח.

 

           על פסק הדין של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז. עיקר טענותיו בערעור התמקדו בטענה, כי החיפוש שנעשה על גופו וברכב הקטנוע שלו נעשו ללא סמכות חוקית בחוק, שכן לא היה לשוטר כל חשד סביר כי המבקש ביצע עבירה כלשהי המעניקה לו סמכות חיפוש וכי אין די בעובדה שלמבקש עבר פלילי כדי להצדיק את החיפוש. כן נטען, כי מאחר והחיפוש נעשה שלא כדין, יש לפסול את הסכין שנתפסה במהלכה ומכאן אך יש לבטל את הרשעתו של המבקש בעבירת ההתפרצות שמתבססת על החזקה התכופה. עוד טען הוא למחדלי חקירה רבים בתיק ולאפליה בינו לבין שותפו, אשר זוכה בדין.

 

           בית המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיאה א' טל והשופטים ו' מרוז וז' בוסתן) דחה, ביום 15.2.2012, את הערעור.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני הערכאות הקודמות.

 

           המבקש טוען כי יש להחיל "גזירה שווה" מרע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.3.2012) (להלן: עניין בן חיים) לעניינו. שם, ניתנה רשות ערעור בשאלת היותה של הסכמה לחיפוש מקור הסמכות לביצוע חיפוש וגדרי אותה הסכמה. כמו כן נדונה שאלת קבילותן של ראיות שהתקבלו מחיפוש זה. בעניינו של בן חיים נפסק, כי מאחר שהסכין שנתפסה ברשותו הושגה אך ורק על יסוד הסכמתו, שאינה הסכמה מדעת לחיפוש, ללא כל מקור סמכות חוקי אחר, יש לפסול את הסכין כראיה ולזכותו. לטענת המבקש, בעניינו יש לקבוע כי החיפוש שנעשה בגופו וברכבו אינו חוקי ולפסול את הסכין שנתפסה ברשותו במהלכו. משכך, טוען המבקש, כי פסיקת בית המשפט המחוזי מנוגדת לפסק הדין בעניין בן חיים ולכן יש להורות על זיכויו.

 

           המבקש טוען כי החיפוש שנעשה על גופו אינו מושתת על הסכמה מדעת, כפי שזו הוגדרה בעניין בן חיים ולכן טעו הערכאות הקודמות כשקבעו כי לא נפלו פגמים בחיפוש. יתרה מכך, לבד מהסכמת המבקש, לא היה לשוטר כל מקור סמכות לחפש בגופו ולאחר מכן בקטנועו של המבקש, שכן המבקש לא נעצר טרם החיפוש, בניגוד לסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי ולא ניתן לפרש את החוק בצורה רחבה כך שיעניק סמכות חיפוש לשוטר, גם מקום בו לא נעצר אדם.

 

           כמו-כן טוען המבקש, כי החיפוש שנערך בקטנוע של המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בהוראת סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עוד טוען המבקש, כי לא התקיימו התנאים הדרושים להרשעתו בעבירת ההתפרצות על בסיס "החזקה התכופה". לטענתו, הוא הופלה לרעה מחברו לכתב האישום, אשר נתפס ביחד עמו ובאותה סמיכות לאירוע ההתפרצות, שעה שהאחרון זוכה ולא הופעלה כנגדו "החזקה התכופה", בעוד שהרשעתו של המבקש בעבירת הפריצה מושתתת אך ורק על יסוד חזקה תכופה זו.

 

           מנגד, תומכת המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, כל טענות המבקש מופנות כנגד האופן בו יושמו כללים משפטיים בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ובטענות מסוג זה אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. עוד טוענת המשיבה, כי ניתן לאבחן את עניינו של המבקש באופן מובהק מעניין בן חיים ומשכך אין מקום להחיל את הקביעות שם על עניינו של המבקש.

 

           המשיבה מסכימה עם המבקש, כי מקום בו סמכות החיפוש מבוססת על הוראת סעיף 23 לחוק המעצרים, יש לעצור תחילה את החשוד ולאחר מכן לבצע את החיפוש. לשם כך, מסכימה המשיבה כי לא היה מקום להרחיב את תחולת החיפוש גם מקום בו השוטר בחר בפועל שלא למצות את סמכות המעצר ולנקוט בגישה מקלה ומידתית יותר, זאת נוכח הוראת הסעיף המפורשת הנקראת יחד עם סעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, כי סמכות החיפוש קמה אך במקום בו שוטר "עוצר אדם". לפיכך, טוענת המשיבה, מתייתר הדיון בשאלות הנוגעות להתקיימותן של התנאים שבסעיף 23 לחוק המעצרים וכל יתר הטענות המועלות באשר לחיפוש הראשוני שנעשה על גופו של המבקש. מאחר והראיה המפלילה נתפסה במסגרת חיפוש בקטנועו של המבקש ולא בגופו,טוענת המשיבה, הרי שיש לבחון את חוקיות חיפוש זה. אשר לחיפוש בקטנוע, טוענת המשיבה, כי לא נפל כל פגם או פסול בחיפוש שנערך בקטנוע של המבקש וכי החיפוש לא נשען על יסוד הסכמת המבקש לבדה. לפיכך טוענת היא, כי לא נפלה טעות על ידי הערכאות הקודמות, אשר ביססו את סמכות החיפוש בקטנוע על הוראת סעיף 71(א) לחוק המעצרים וזאת בנוסף להסכמת המבקש לחיפוש.

 

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, החלטתי לדחות את הבקשה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית.

 

           אף בהנחה והסכמת המבקש לחיפוש בגופו ובקטנועו אינה הסכמה מדעת, הרי שהחיפוש בקטנוע בו נתפסה הראיה המפלילה (הסכין, להבדיל מצרור המפתחות שאינו "ראיה חפצית") מושתת על מקור חוקי אחר בר סמכא. משכך, פסיקתו של בית המשפט בעניינו של בן חיים אינה משתרעת על עניינו של המבקש ואין להקיש ממנה גזירה שווה כפי שרוצה המבקש לעשות.

 

           בענייננו, הסכמתו של המבקש לחיפוש על גופו אינה מקור הסמכות היחיד בגינו בוצע החיפוש בקטנועו. בעניינו החיפוש בקטנוע בוצע כדין ומכוח הוראת סעיף 71(א) לחוק המעצרים ומשכך אין נפקות לשאלת ההסכמה של המבקש לחיפוש בקטנוע. גם אם המבקש היה מסרב למסור את מפתחות הקטנוע מרצונו, הרי שלשוטר היתה סמכות חיפוש חוקית עצמאית בקטנוע מכוח הוראת סעיף 71(א) לחוק המעצרים.

          

           בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו (פסקה 2), כי "קביעות בית המשפט באשר לחוקיות החיפוש ולהחלת ה"חזקה התכופה" על המערער מבוססות על אמון שנתן בדברי השוטר ועל חוסר אמון בדברי המערער. משכך, חלה ההלכה הפסוקה לפיה ערכאת ערעור לא מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על סמך קביעות מהימנות המתבססות על התרשמותו מדברי העדים בפניה אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות שלא קיימות במקרה שלפנינו".

 

           אף בית משפט השלום נתן אמון מלא בעדותו של השוטר בדבר החשד שביסס את החיפוש שערך באשר לפי גרסתו לאחר שהמבקש וחברו התנערו מאחריות לקטנוע ומשנודע כי המבקש פסול לנהיגה ובעל עבר פלילי, חשד השוטר כי בקטנוע מאוחסן דבר מה שהחזקתו אסורה ומכוח כל אחד מחשדות אלה רשאי היה השוטר לעכב את הקטנוע ולבצע בו חיפוש אחר ראיות הקשורות באותן עבירות. הדבר מקיים את תנאי סעיף 71(א) לחוק המעצרים.

 

           מעיון בסעיף זה למדים, כי על פי עדותו של השוטר, שהתקבלה כמהימנה על ידי בית משפט השלום, היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נוכח העובדה שהמבקש התנער מאחריותו לקטנוע, חרף נתונים עובדתיים המצביעים אחרת (רישום הבעלות במסוף) ועברו הפלילי בעבירות רכוש, הסתיר המבקש ברכבו סמים או רכוש גנוב. לפיכך, מכוח סעיף זה היה בסמכותו של השוטר לפרוץ לקטנוע גם אם לא היו בידו מפתחות ולא נדרש היה להסכמת המבקש לכך.

 

           לפיכך, הגעתי למסקנה, כי לא נפל פגם בחיפוש אשר ביצע השוטר בקטנוע גם אם לשיטתו סבור היה השוטר כי סמכות החיפוש נבעה ממקור אחר.

          

           יתר טענות המבקש בדבר הרשעה על יסוד "החזקה התכופה", אפליה ומחדלי חקירה, נדונו ונדחו בערכאות הקודמות, הן אינן חורגות מגדר עניינם הספציפי של הצדדים ולכן אין בהן עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

 

           מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.

 

           על המבקש להתייצב ביום 19.8.2012 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז, לשם תחילת ריצוי עונשו.

 

           החלטתי מיום 15.3.2012 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת בזאת.

 

           ניתנה היום, כ"ח בתמוז התשע"ב (18.7.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12021780_H04.doc   דפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il