עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2173/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 2173/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:

גמאל אל גניני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה למתן רשות לערור

בשם המבקש: עו"ד ח' בולוס

החלטה

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) מיום 1.3.2012 בעמ"ת 45871-02-12, שבה נדחה ערר המבקש על החלטות בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט י' בכר) מהתאריכים 23.2.2012 ו-9.2.2012 במ"ת 1822-02-12, המורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות והאישום

1. המבקש עומד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בעכו בגין נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ובגין שימוש ברכב ללא תעודת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. מכתב האישום עולה, כי המבקש, שקיבל את רישיון הנהיגה שלו בשנת 2009, נהג ביום 6.2.2012 ברכב פרטי (להלן – הרכב) באחד מכבישי אבו סנאן שבצפון הארץ, עד שנעצר על-ידי המשטרה. מעצרו של המבקש בוצע לאחר שצמד כלי רכב משטרתיים נאלץ לדלוק אחריו לאורך מרחק רב. בעת שנהג ברכב היו תלויים ועומדים לחובת המבקש שני חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים ופסילה בת 11 חודשים (בניכוי 90 ימי פסילה מנהלית), אשר נכנסו לתוקף ביום 15.1.2012, על-פי גזר דין שניתן בתיק ת"ד 5338-07-10 בבית משפט השלום לתעבורה בעכו (אליו צורף תיק 4250-02-11). באותו הליך עמד המבקש לדין בגין מעורבותו בתאונת דרכים בה נחבלו שני הולכי רגל ובגין נסיעה במהירות מופרזת. במסגרת ההליך הנ"ל גם נקבע, כי על המבקש להפקיד את רישיונו במשטרה, אך ככל הנראה הוא לא עשה כן עד למעצרו ביום 6.2.2012. זאת ועוד, שעה שהמבקש נהג ברכב ביום 6.2.2012, עמדה בתוקפה גם פסילת רישיון ל-60 יום מיום 5.1.2012, עליה החליט קצין משטרה, בגין תאונת דרכים אחרת מזו שנדונה בתיק ת"ד 5338-01-10. במסגרת התאונה הנוספת, בה היה המבקש מעורב ביום 25.12.2011, סטה הרכב בו נהג מנתיבו והתנגש בעץ, וכתוצאה מכך נחבלה נוסעת חבלה של ממש ואושפזה בבית חולים (להלן – תאונת הדרכים הנוספת). בנוסף לכל אלה, נהג המבקש ברכבו ביום 6.2.2012 ללא תעודת ביטוח בת-תוקף.

הליכים קודמים

2. ביום 7.2.2012 הוגש כתב האישום כנגד המבקש בבית המשפט לתעבורה בעכו. באותו מועד הודה המבקש בעובדות המפורטות בכתב האישום והורשע. ביום 9.2.12 הורה בית המשפט לתעבורה על הגשת תסקיר והתיק נקבע ליום 2.4.2012 לטיעונים לעונש.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים). המשיבה טענה, כי התנהגות המבקש מצביעה על זלזול בוטה ברשויות החוק ובבית המשפט, על רצידיביזם בתחום עבירות התעבורה, ועל כך שלא ניתן לתת בו כל האמון, שכן אין הוא נרתע להפר חוק פעם אחר פעם, בסמיכות זמנים, למרות עונשים מותנים התלויים ועומדים נגדו ועל אף קיומם של הליכים משפטיים. במסגרת זו הדגישה המשיבה, כי המבקש הסתיר מבית המשפט לתעבורה בעכו, במעמד הטיעונים לעונש ובמועד מתן גזר הדין בתיק ת"ד 5338-07-10, את תאונת הדרכים הנוספת, ואת העובדה שרישיונו נפסל על-ידי קצין משטרה. עוד טענה המשיבה, כי אופיין של העבירות, כמו גם הדפוס החוזר והנשנה, מעידים על מסוכנתו של המבקש, ועל כך שהוא מהווה סכנה מוחשית לביטחונו של ציבור הנוסעים בדרכים.

3. ביום 9.2.2012 קיבל בית משפט השלום לתעבורה בעכו את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט לתעבורה, כי המבקש הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ומכאן שחזקת החפות כבר אינה עומדת לו. בית המשפט לתעבורה הוסיף וציין, כי התרשם שהתנהגות המבקש מצביעה על סיכון לשלום הציבור ולבטחונו. בית המשפט לתעבורה בחן את הצעת המבקש לשחררו למעצר בית מלא בבית אביו ובהשגחתו, אך קבע כי אין בה כדי להוות חלופה ראויה להפגת מסוכנתו.

ביום 22.2.2012 התקיים דיון בבית משפט השלום לתעבורה בעכו בבקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. בבקשה זו, ביקש המבקש מבית המשפט לתעבורה לשחררו למעצר בית אצל דודתו או דודו, בפיקוח של מספר קרובי משפחה נוספים אחרים, ובצירוף איזוק אלקטרוני. ביום 23.2.2012 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה לעיון חוזר. בית המשפט לתעבורה קבע, כי לא התגלו עובדות חדשות ולא השתנו הנסיבות באופן שיצדיק את שינוי ההחלטה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית המשפט לתעבורה הוסיף וקבע, כי גם לאחר ששמע את המפקחים המוצעים הנוספים, השתכנע כי אין בכוחם של אלה כדי לאיין את מסוכנתו של המבקש.

ביום 26.2.2012 נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה ערר שהגיש המבקש על החלטות בית המשפט לתעבורה בעכו שהורו על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 1.3.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הערר שהגיש המבקש. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על נימוקיו של בית המשפט לתעבורה, והוסיף וציין, כי סמיכות המועדים בין המועד בו נפסל רישיונו של המבקש בשל תאונת דרכים בה היו מעורבים נפגעים, לבין המועד בו נתפס נוהג שוב, מצביעה על היעדר מורא מן הדין. בית המשפט המחוזי גם עמד על כך, שהמבקש כבר גרם למספר תאונות דרכים והוא מהווה סיכון למשתמשים בדרך.

נימוקי הבקשה

4. בבקשה שלפניי חוזר המבקש ומבקש להורות על שחרורו בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית מלא ובפיקוח איזוק אלקטרוני. לטענת המבקש, הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי שגו בכך שלא שקלו חלופת מעצר קפדנית ומחמירה של מעצר בית מלא, המבטיחה את הרחקתו של המבקש מההגה, ואשר יש בה, כך לטענתו, כדי לתת מענה למסוכנותו הנטענת. לטענת המבקש, אין מקום לשלול חלופת מעצר באופן גורף אך בשל הקביעה לפיה לא ניתן לתת בו אמון, משום שנתפס נוהג בזמן פסילת רישיונו. המבקש מוסיף וטוען, כי בכל מקרה על בית המשפט לבחון את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה אחרת, ובאותם המקרים בהם לא ניתן לתת אמון בנאשם, צריכה הבדיקה להתמקד במפקחים המוצעים ובאמצעי הפיקוח האחרים, כדוגמת הפיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני. המבקש מוסיף וטוען, שהדבר נכון שבעתיים בעבירות תעבורה, שבנוגע אליהן נפסק כי בית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים רק במקרים חריגים.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

6. כידוע, לאחר תיקון חוק המעצרים בענין זה, כיום מתאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטת בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום בענייני מעצרים מתאפשרת אך ורק לאחר קבלת רשות. התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א-2011, ס"ח 2284 (להלן – התיקון לחוק), אשר נכנס לתוקפו ביום 27.3.2011, שינה את המצב ששרר עובר לחקיקתו, ולפיו ניתן היה לערור בזכות לבית משפט זה על החלטת בית משפט מחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום בענייני מעצרים. בעקבות התיקון לחוק, לפי סעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים, יש צורך לפנות בבקשה למתן רשות לערור לפני בית המשפט העליון. עוד נקבע, כי בית המשפט העליון רשאי לדחות את הבקשה על הסף בלא שיקיים דיון בנוכחות הצדדים, ואם החליט על מתן רשות לערור ידון בו שופט אחד ורשאי הוא לדון בבקשת רשות הערר כבערר. על התכלית שביסוד התיקון לחוק המעצרים ניתן ללמוד באופן ברור מדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע-2010, ה"ח הממשלה 533) (להלן – דברי ההסבר לתיקון לחוק), שעמדו על מספרם של העררים שהגיעו לפתחו של בית משפט זה מדי שנה, ועל האחוז הלא מבוטל של עררים שניים מתוכם, דהיינו: עררים שנדונו כבר בבית משפט מחוזי כערר על החלטת בית משפט השלום. התיקון לחוק נועד להוות אמצעי להתמודדות אפקטיבית בהפחתת העומס המוטל על בית המשפט העליון, ו"לקבוע באופן שונה את האיזון הראוי בין עקרון סופיות הדיון וסוגי העניינים שראוי שיתבררו בבית המשפט העליון לבין מימוש הזכויות המהותיות של עצורים ונאשמים" (ראו: דברי ההסבר לתיקון לחוק, בעמ' 1328; בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)). יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שננעלה הדלת במקרים המתאימים למתן רשות ערר בבית משפט זה בענייני מעצרים שנדונו כבר בפני בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אך בעקבות התיקון לחוק, יש להצביע על קיומה של שאלה בעלת חשיבות כללית, מעבר לעניינם של הצדדים, או על נסיבות מיוחדות (ראו: בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011)).

7. הבקשה שלפני לא מעוררת כל שאלה עקרונית שיש לה חשיבות כללית, ולא השתכנעתי שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בלתי סבירה על פניה או פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של המבקש. יתרה מזו: המבקש כלל לא כלל בבקשתו נימוק כלשהו שבכוחו להצדיק מתן רשות לערור, והתעלם לחלוטין, מלבד בכותרת הבקשה, מהעובדה שמדובר בבקשת רשות ערר, שמצריכה טעמים בעלי משקל, אותם יש לפרט בכתב הבקשה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

8. למעלה מן הדרוש ייאמר, כי מדובר בהליך מעצר ומצוות המחוקק היא, כי לא ייעצר אדם עד תום ההליכים נגדו, אלא במידה שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). לכך יש להוסיף את ההשקפה, אשר נזכרה לא אחת, ולפיה מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הוא החריג ולא הכלל (וראו, למשל: בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2008)). יחד עם זאת, בית משפט זה חזר והדגיש פעמים רבות, כי נאשם הנוהג בזמן שרישיונו נפסל מהווה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בכביש ואף מבטא במעשיו זלזול בחוק (ראו, למשל: רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.5.2005), פסקה 8 להחלטתה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה). מכאן, שככלל, בנסיבות כאלה ראוי כי החלטה על שחרור לחלופה תיעשה תוך ניסיון להבטיח את הרחקתו של הנאשם מן הכביש ומכלי הרכב (ראו והשוו: 9342/09 משהראוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.2009)). במקרה שלפניי, מדובר במבקש שלו רישיון נהיגה פחות מארבע שנים, וכבר נזקפו לחובתו הרשעה בבית משפט ופסילת רישיון בידי קצין משטרה, בגין שתי תאונות דרכים שכללו נפגעים. המבקש מואשם בכך, שנהג ברכבו ימים ספורים לאחר שרישיונו נפסל על-ידי בית המשפט לתעבורה. בכל הנוגע לשחרור המבקש לחלופת מעצר אציין, כי המבקש הודה באשמה, כך שלא עומדת לו עוד חזקת החפות והתיק קבוע לשמיעת הטיעונים לעונש ליום 2.4.2012, כך שניתן להניח שההליך יסתיים בעוד כשבועיים. בתי המשפט קמא, אשר בחנו את חלופות המעצר שהציע המבקש הגיעו למסקנה, כי אין די בהם להפגת מסוכנותו, וכי במקרה דנן גובר הצורך להגן על הציבור ועל בטחונו. אכן, יש מקרים בהם מסוכנותו הרבה של הנאשם מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים, הגם שמדובר בעבירות תעבורה (ראו: בש"פ 8563/09 אגבאריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2009)). יחד עם זאת, משקיימת דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה מאחורי סורג ובריח, יש להעדיף דרך זו (ראו והשוו: בש"פ 10118/04 ג'באלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.2004). כאמור, יש יסוד להניח, כי התיק בעניינו של המבקש אכן יגיע לסיומו בהקדם. ברי, כי אם ההליכים יתארכו מעבר לצפוי, יוכל המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר.