עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 217/13

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

השופט י' דנציגר:

 

             לפנינו ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ח' הורוביץ) מיום 29.11.2012 בת"פ 18999-01-12, במסגרתו נגזרו על המערער העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת שוד או עבירת אלימות שהיא פשע; ותשלום פיצוי למתלונן בסך 1,500 ש"ח.  

 

תמצית הרקע העובדתי על פי כתב האישום המתוקן

 

1.          המתלונן הינו יליד 1999 וחברם של מ' (להלן: המערער) ושל ד' (להלן: ד'). ביום 27.12.2011 לאחר שנודע למערער ול-ד' כי המתלונן מחזיק בטלפון נייד מסוג "אייפון 4" (להלן: האייפון), קשרו המערער ו-ד' קשר עם שני נאשמים נוספים, ע' ו-א', לשדוד מהמתלונן את האייפון. במסגרת הקשר התקשר המערער למתלונן וטען בפניו בכזב ובתרמית כי הוא מתכוון לערוך מסיבה בביתו והזמינוֹ למסיבה. המתלונן האמין למערער והגיע למקום מפגש עם המערער ועם ד'. השניים ביקשו לעכב את המתלונן במקום ולכן טענו בכזב ובתרמית כי הם ילכו ל"זוּלה" שלהם על מנת להראות לו אותה, ובהמשך ילכו למסיבה בביתו של המערער. השניים הובילו את המתלונן אל בניין נטוש ברח' הפלמ"ח בקריית אתא, ושם התיישבו לזמן מה. בהיותם שם, ובמסגרת הקשר, הגיעו למקום ע' ו-א' כשהם רעולי פנים וכש-א' מחזיק בחפץ הנראה כסכין חדה. ד' מסר לע' ו-א' את מכשיר האייפון שהיה ברשותו, וביקש מהמתלונן שימסור אף הוא את הטלפון הנייד שלו, בכדי שלא ירצחו אותו. בהמשך לכך, ומתוך פחדו מפני איומי ע' ו-א', מסר המתלונן את האייפון שלו ל-ע'. 

 

2.          לנוכח האמור לעיל הואשמו המערער ושלושת הנאשמים הנוספים בעבירת שוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירת קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

 

תמצית ההליכים עד להכרעת הדין

 

3.          המערער, קטין יליד 1995, היה נתון במעצר מיום 3.1.2012 ועד יום 22.2.2012, ולאחר מכן שוחרר לחלופת מעצר על דרך של "מעצר בית" בתוספת איזוק אלקטרוני. לקראת הדיון שהתקיים ביום 1.7.2012 הוגש תסקיר ראשון על ידי שירות המבחן לנוער, ובית המשפט נעתר לבקשת הסנגורית ושירות המבחן והורה על דחיית הדיון על מנת לאפשר לשירות המבחן לבחון הליך טיפולי. לקראת הדיון שנקבע ליום 10.9.2012 הוגש תסקיר משלים, ובית המשפט נעתר לבקשת שירות המבחן והסנגורית והורה על שילובו של המערער בקהילה הטיפולית "מלכישוע" החל מיום 11.9.2012. בהתאמה, נדחה הדיון בעניינו של המערער ליום 5.12.2012. ביום 15.11.2012 הוגשה הודעה ובקשה דחופה מטעם קצינת המבחן לנוער להקדים את הדיון ולבטל את צו ההשגחה הזמני, וזאת מכיוון שהמערער הפר את צו המבחן וברח ביום 8.11.2012 מקהילת "מלכישוע". לקראת הדיון שנקבע ליום 26.11.2012 הוגש תסקיר שירות מבחן משלים שלא כלל המלצה טיפולית. בדיון ביקשה הסנגורית לדחות את הדיון על מנת לבחון אפשרויות טיפול נוספות במסגרת הקהילה. מנגד חזרה באת-כוח המאשימה על העמדה שהביעה מתחילת ההליך לפיה יש לגזור על המערער מאסר בפועל.

 

4.          בפסק הדין מיום 29.11.2012 הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות נשוא כתב האישום. בית המשפט ציין כי שלושת הנאשמים הנוספים הורשעו זה מכבר, כי אין במקרה דנן המלצה שלא להרשיע וכי הסנגורית לא התנגדה להרשעת המערער.

 

התסקירים והטיעונים לעונש לקראת גזר הדין

 

5.          בעניינו של המערער הוגשו שלושה תסקירי שירות מבחן עד לגזירת דינו:

 

(א)         תמצית התסקיר הראשון מיום 28.6.2012

 

(*)         מהתסקיר עולה כי המערער הינו קטין בן 17.5, ללא עבר פלילי. משפחתו של המערער מונה אם חד-הורית ושני אחים משני אבות שונים כשהאח הגדול בעל עבר פלילי ורקע של שימוש בסמים. הוריו של המערער התגרשו בהיותו כבן שנתיים, והאם שהתה ביחד עם ילדיה במקלט חירום עקב אלימות קשה מצד האב. כשנתיים לאחר הגירושין היה המערער עֵד לאירוע אלימות קשה שהפעיל אביו כנגד אימו, במהלכו דקר האב את האם והותיר אותה נכה. גם בן זוגה השני של האם איים עליה באלימות. למערער אין קשר עם אביו הביולוגי. המשפחה מוכרת לרשויות הרווחה בשל המצב הסוציו-אקונומי הקשה בבית ועל רקע בעיות האלימות כאמור. שירות המבחן התרשם כי אימו של המערער היא אם חמה ואוהבת, שעושה ככל יכולתה לתמוך בילדיה ושמבינה את חומרת מצבו של המערער, אך מתקשה בהצבת גבולות.

 

(*)         במישור הלימודי המערער נפלט כמעט מכל מסגרת חינוכית שבה שולב במהלך השנים. המערער השתלב במסגרת תוכנית מית"ר של שירות המבחן, אולם מחוות הדעת של העובד הסוציאלי עולה כי המערער הרבה להיעדר מהמפגשים, לדבריו מחמת מחלות, כי שהותו במקום התאפיינה בבדיקת גבולות, כי נצפו אצלו דחפים תוקפניים וכי נראה שהוא אינו מורגל כלל בסדר יום. בבדיקת שתן שנערכה למערער נמצאו עקבות סם מסוג "גראס". למרות זאת הכחיש המערער לחלוטין שהוא עושה שימוש בסמים. לאחר שנמצאו בבדיקת שתן נוספת עקבות סם מסוג "גראס" המשיך המערער להכחיש, ולאחר מכן עבר לטעון שמדובר בשימוש מזדמן.

 

(*)         בבדיקה פסיכולוגית שנערכה למערער בחודש אפריל 2012 צוין כי המערער חי במתח רב ובחוסר שקט משמעותי, כי הוא בעל קשיי קשב וריכוז משמעותיים, כי הוא סובל מסימפטומים פוסט טראומתיים, כי הוא בעל יחס אמביוולנטי לעולם העבריינות – כאשר מחד הוא חש שייך לעולם הזה ומאידך הוא מנסה להתרחק ממנו מתוך תחושת המחויבות לאימו. הערכת הפסיכולוג הייתה שבהיעדר מסגרת מסייעת משמעותית גבוהים הסיכויים שהמערער ישוב לבצע עבירות, ולכן הומלץ להוציאו למסגרת חוץ ביתית ולשקול טיפול פסיכיאטרי.

 

(*)         עוד צוין בתסקיר כי המערער מוכר לשירות המבחן משנת 2009 עת יוחסו לו עבירות איומים והיזק לרכב, ומשנת 2011 עת יוחסו לו עבירות שוד מזוין ופריצה לדירה, אך שני התיקים נסגרו.

 

(*)         בהתייחס לעבירה, צוין כי המערער התקשה לקחת אחריות על מעשיו והתקשה לחוש אמפתיה כלפי המתלונן. הוא תיאר את המעשה כאילו לא היה תכנון מוקדם ותוך נטייה להמעיט מחלקו ומעוצמתו של האירוע.

 

(*)         הוצע למערער להשתלב במסגרת יומית בשם "גוונים" המיועדת לנערים שמשתמשים בחומרים פסיכו-אקטיביים באורח מזדמן. המערער סירב תחילה, אך משהבין כי לא תהיה המלצה טיפולית אם יעמוד בסירובו, הביע נכונות להשתלב במסגרת זו.       

 

(ב)         תמצית התסקיר המשלים מיום 9.9.2012

 

(*)         ביום 23.7.2012 התכנסה ועדה שבחנה אפשרויות למסגרת טיפולית עבור המערער. לנוכח השימוש הממושך של המערער בסמים הוחלט להפנותו לבדיקת התאמה בקהילה הטיפולית ב"מלכישוע". המערער עבר ביום 21.8.2012 בהצלחה את ועדת ההתאמה ב"מלכישוע" והביע מוטיבציה גבוהה לקבלת טיפול שם. בהתאם לכך הורה בית המשפט על שילובו של המערער בקהילה הטיפולית "מלכישוע" החל מיום 11.9.2012.

 

(ג)         תמצית התסקיר האחרון מיום 22.11.2012

 

(*)         תסקיר זה נערך לאחר שהתברר כי המערער ברח מ"מלכישוע" לאחר כחודש וחצי. בתסקיר פורט כי המערער אמנם הביע מוטיבציה מילולית גבוהה להיכנס לתהליך הטיפולי, אך כבר מתחילת התהליך ב"מלכישוע" התקשה לעמוד בכללים ובחוקים של המסגרת, התקשה לעמוד בסדר היום ולקבל את סמכות הצוות. התנהגותו במקום התבטאה בהתפרצויות, קללות ואיומים כלפי הצוות וכלפי הנערים.

 

(*)         ביום 1.11.2012 נשלח המערער לביתו "למטרת חשיבה", ולאחר מכן ביקש לחזור לקהילה הטיפולית לניסיון נוסף והביע רצון להתגבר על הקשיים. למרות זאת, יומיים לאחר שובו החלו שוב בעיות בתפקודו. המטפלים וקצינת המבחן התרשמו שלמערער אין כוחות ובשלות לשינוי, על אף שיש לו יכולת קוגניטיבית תקינה ומוטיבציה מילולית לשינוי מצבו. שירות המבחן ציין כי מצבו של המערער מעורר דאגה, כי מדובר בנער פגוע מאד וחשדן שמצבו הנפשי מעיד על בדידות וריקנות, וכי קיים סיכון לביצוע עבירות נוספות. 

 

6.          בית המשפט המחוזי סקר את טענות הצדדים לעניין העונש:

 

             באת כוח המאשימה התנגדה לדחייה נוספת וטענה כי לנוכח התסקירים שקובעים שהמערער זקוק לגבולות ברורים הרי שהמקום היחיד שיספק למערער מסגרת הוא כלא "אופק". עוד ציינה באת כוח המאשימה כי עניינם של יתר הנאשמים הסתיים בגזר דין שניתן ביום 6.9.2012 ופירטה את העונשים שנגזרו על כל אחד מהם. בתמצית, נגזרו על השלושה העונשים הבאים: ד' – 150 שעות עבודות של"צ ו-6 חודשי מאסר על תנאי; ע' – 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על תנאי; א' – 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-10 חודשים מאסר על תנאי. לגבי כל השלושה הוצא צו מבחן לשנתיים וכל השלושה חויבו בתשלום פיצוי למתלונן. באת כוח המאשימה טענה כי לאחר שניתנה למערער הזדמנות להשתלב ב"מלכישוע" והמערער לא התמיד בה, אין מקום למתן הזדמנויות נוספות ויש להורות על מאסר בפועל. עוד נטען כי עניינו של המערער שונה מעניינם של הנאשמים האחרים, לנוכח השימוש שלו בסמים, שמגביר את מסוכנותו ומהווה אינדיקציה להישנות עבירות. לפיכך נטען כי המערער אינו מתאים לעבודות שירות ויש להורות על מאסר בפועל.

 

             הסנגורית טענה כי מדובר בקטין שעומד לראשונה בחייו לדין לפני בית משפט. צוין כי המערער הודה במעשים וחסך זמן שיפוטי יקר. עוד נטען כי המערער עשה ככל יכולתו על מנת להתגייס להליך הטיפולי. הסנגורית טענה לנסיבותיו האישיות של המערער – גילו הצעיר, הרקע המשפחתי הקשה, המצב הסוציו-אקונומי של המשפחה. הסנגורית הפנתה לדברי גורמי הרווחה והטיפול בנוגע למצבו הנפשי הרגיש והקשה של המערער. נטען כי המערכת הטיפולית "הרימה ידיים" מהר מדי. הסנגורית לא חלקה על חומרת העבירות אך ציינה כי המאשימה מסתפקת במקרים דומים בנסיבותיהם באישום בבית משפט השלום לנוער. עוד נטען כי החרטה שהביע המערער הייתה כנה. לפיכך נטען כי יש להסתפק בתקופת המעצר ולהטיל על המערער עונש צופה פני עתיד שימנע ביצוע עבירות נוספות. לחלופין נטען כי יש לגזור עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

 

7.          מעבר לטיעוני באי כוח הצדדים, בית המשפט המחוזי שמע גם את אימו של המערער ואת המערער עצמו שהגיש מכתב לעיון בית המשפט.

 

גזר הדין

 

8.          בית המשפט המחוזי ציין כי המערער ביצע יחד עם הנאשמים האחרים עבירת שוד בצוותא בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. צוין כי בפסיקת בית המשפט העליון נקבע שיש אינטרס ציבורי להרתיע מפני עבירות אלימות ושוד, ושדינם של מבצעי עבירות מסוג זה יהיה בדרך כלל מאסר בפועל. נקבע כי המקרה דנן הינו חמור, מתוכנן מראש לפרטיו ומתוחכם. עוד נקבע כי חלקו של המערער משמעותי ודומיננטי. נקבע כי המערער היה שותף לקשר שנרקם ולמצג השווא שהוצג למתלונן, וכי המערער ניצל את היכרותו עם המתלונן ואת האמון שנתן בו ובחברו ד' על מנת לאפשר את השוד שבוצע באיומי סכין על ידי שני רעולי פנים.

 

9.          בית המשפט ציין כי בגזר דינם של שלושת הנאשמים הנוספים נקבע כי המעשים מעידים על "תעוזה עבריינית", אשר מתבטאת בביצוע שוד לאור יום תוך הטלת אימה על המתלונן ושימוש בנשק קר. בית המשפט ציין כי אכן בנסיבות דומות יש ליתן משקל רב לעיקרון אחידות הענישה, אך הדגש הוא על הנסיבות הדומות. נקבע כי בפסק הדין בעניינו של ד', הקטין הנוסף בפרשה דנן, הדגיש בית המשפט את ההמלצה החיובית של קצינת המבחן. נקבע כי בפסק הדין בעניינם של שני הנאשמים הנוספים ע' ו-א' צוין שגם בעניינם ניתנה המלצה חיובית של קצינת המבחן. בית המשפט ציין כי בעבירות שוד העונש הראוי הוא מאסר בפועל, אלא אם כן מדובר בקטינים ובצעירים שבנסיבותיהם האישיות ישנו אינטרס ציבורי בשיקום. נקבע כי בעניינו של המערער לא הסתייע, למרבה הצער, האפיק השיקומי, למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות טיפול. עוד נקבע כי פרט להבעת מוטיבציה מילולית המערער לא הפיק לקחים ולא עשה דרך ממשית בנתיב השיקום. נקבע כי לדעת כל הגורמים הטיפוליים המערער זקוק למסגרת עם גבולות ברורים, וכי במצבו קיים סיכון להישנות ביצוע עבירות. בנוסף נקבע כי המסגרת הביתית או הקהילתית אינן מתאימות למערער, ושירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו.

 

10.        עם זאת נקבע כי יש להתחשב לקולא במסגרת גזירת הדין בחלקו של המערער בשוד ונסיבותיו, כשהמערער עצמו לא הפעיל אלימות כלשהי. כמו כן נקבע כי יש להתחשב בהודאתו ובחרטתו, בגילו הצעיר, בעברו הנקי, בנסיבותיו המשפחתיות הקשות, ברצונו ובניסיונותיו לשנות את דרכיו, בתקופת המעצר לרבות חלופת המעצר ("מעצר הבית") ובשהות בקהילת "מלכישוע".

 

11.        לנוכח כל האמור לעיל, נגזרו על המערער העונשים המפורטים בכותרת לעיל.

 

12.        בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המערער לעכב את ביצוע גזר הדין עד לשמיעת הערעור, בשים לב לכך שמדובר בעונש מאסר בפועל שנגזר על נאשם שהיה קטין במועד ביצוע העבירה. בנוסף נקבע כי שירות המבחן ימשיך לפקח על המערער עד לשמיעת הערעור, וזאת על אף ששירות המבחן ביקש להפסיק את הטיפול במערער, לנוכח העובדה שהמערער החל בטיפול במסגרת היחידה לנפגעי סמים בקריית אתא.

 

התפתחויות ממועד מתן גזר הדין ועד מועד הדיון לפנינו

 

13.        הדיון בערעורו של המערער נקבע תחילה ליום 16.5.2013, אך נדחה לבקשת המערער לנוכח המלצת שירות המבחן לנוער בתסקיר מיום 9.5.2013. בתסקיר זה נאמר כי המערער פנה ליחידה לטיפול בהתמכרות לסמים בקריית אתא והקפיד להגיע לשיחות טיפוליות באופן קבוע. בנוסף נאמר כי המערער הביע רצון לחזור ולהשתלב בקהילה הטיפולית ב"מלכישוע" על מנת לטפל בהתמכרותו לסמים. ביום 3.4.2013 התקיימה ועדת אבחון פנימית של היחידה לטיפול בהתמכרויות, במסגרתה הוחלט להפנות את המערער לקהילת הצעירים "אפיק" ב"מלכישוע". בהמשך לכך זומן המערער לראיון בקהילה ביום 11.4.2013, אך לנוכח הרקע העברייני שלו ורמת השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, נקבע כי הוא אינו מתאים לקהילת הצעירים ולפיכך הופנה המערער לקהילת הבוגרים ב"מלכישוע". בתאריך 24.4.2013 נקלט המערער בקהילת הבוגרים ב"מלכישוע". לפיכך המליץ שירות המבחן לנוער לדחות את הדיון למשך כחצי שנה, על מנת לבחון את השתלבותו של המערער ותפקודו במסגרת הקהילה הטיפולית ב"מלכישוע".

 

14.        ביום 16.9.2013 הוגש תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן לנוער, במסגרתו התבקש בית המשפט להקדים את הדיון בערעור לנוכח הפרת תנאי הטיפול על ידי המערער. בתסקיר זה צוין כי כבר מיומו הראשון של המערער בקהילת הבוגרים ב"מלכישוע" התקשה המערער להסתגל לחיי הקהילה ותפקודו הכללי תואר כבעייתי (אם כי תפקודו החברתי תואר כטוב). צוין כי ניסיונות הצוות הטיפולי "להכיל ולחזק" את המערער על מנת שיוכל להמשיך את הטיפול בקהילה לא צלחו, ולאחר חודש וחצי מתחילת הטיפול עזב המערער מיוזמתו את הקהילה הטיפולית ב"מלכישוע". עוד צוין כי עם חזרתו לביתו השתלב המערער בכוחות עצמו במסגרת תעסוקתית – כעובד כללי בחברת הסעות – וכי הוא מתמיד במסגרת זו מאז (כחודשיים בסך הכל). המערער חזר להשתתף באופן סדיר בפגישות ביחידה להתמכרויות בקריית אתא במהלך החודשים יוני ויולי 2013, במהלכן נערכו לו בדיקות שתן שיצאו נקיות משרידי סם, אולם בחודש אוגוסט 2013 ניתק כל קשר עם היחידה. צוין כי גם שיתוף הפעולה של המערער עם שירות המבחן לא היה עקבי. המערער לא הגיע לחלק ניכר מהפגישות שנקבעו לו, ובשתי הפגישות בהן השתתף הביע המערער עמדה אמביוולנטית בנוגע לבעיית ההתמכרות שלו. צוין כי בשלב מסוים שב המערער והביע רצון להשתלב ב"מלכישוע" או במסגרת טיפולית אחרת, אך גם הפעם הרצון לא תורגם למעשים. לנוכח כל האמור לעיל, ציין שירות המבחן כי אין אפשרות לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער.

 

טענות הצדדים במסגרת הערעור

 

15.        המערער – באמצעות באת כוחו, עו"ד ענת חולי – טוען כי יש מקום להתערבותנו בגזר דינו משני נימוקים עקרוניים:

 

(א)         אחידות הענישה – לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא כשבחר להחמיר עימו ביחס לשלושת הנאשמים האחרים תוך התעלמות מכך שחלקו של המערער בעבירה היה זהה לחלקו של הנאשם הקטין הנוסף (ד') ונמוך מזה של שני הנאשמים הבגירים (ע' ו-א'). נטען כי התוצאה הינה שבית המשפט שולח קטין למאסר מאחורי סורג ובריח בעוד הנאשמים הבגירים – שהגיעו רעולי פנים, איימו על המתלונן בחפץ חד, גנבו ממנו את האייפון, מכרו אותו ונטלו את התמורה – נשפטו למאסר בדרך של עבודות שירות. נטען כי תסקיר שירות המבחן אינו חזות הכל, וכי בית המשפט נדרש לשקול את המלצות שירות המבחן למול יתר השיקולים הרלוונטיים, לרבות הנסיבות האישיות של המערער. המערער פירט בערעורו על התסקירים שהוגשו בעניינם של יתר הנאשמים והצביע על הדומה והשונה בינם לבין המערער, ובעיקר הדגיש כי הנאשמים הבגירים לא החלו בשום הליך טיפולי, ולמרות זאת המליץ שירות המבחן על הליך שיקומי לנוכח גילם הצעיר. נטען כי צדק בית המשפט בגישתו המרוככת בעניינם של הנאשמים האחרים אך שגה בגישתו המחמירה בעניינו שלו.

 

(ב)         שיקולי ענישה – לטענת המערער, בית המשפט לא שקל את כל השיקולים שיש לשקול בעת מתן גזר דין בעניינו של קטין שעבר על החוק. נטען כי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער) נותן מעמד בכורה לאינטרס השיקום בעניינם של קטינים ומשקף גישה זהירה לפיה יש למעט ככל האפשר במעצר ובמאסר קטינים. נטען כי גזירת מאסר בפועל על קטין הינה בעלת השפעה קשה על נפשו וצפויה לגרום לו נזק בלתי הפיך. נטען כי צריך להתחשב בהודאת המערער, בחרטה שהביע ובכך שמדובר במעידה ראשונה וחד-פעמית. כמו כן נטען כי צריך להתחשב בנסיבות האישיות של המערער כפי שהן עולות מתסקירי שירות המבחן. לבסוף נטען כי יש להתחשב בכך שהמערער נענה לכל הצעה טיפולית שהוצעה על ידי שירות המבחן לנוער, גם כשידע שדינם של הנאשמים הבגירים נגזר לעבודות שירות, על אף שחלקם באירוע גדול יותר. נטען כי המערער לא הצליח עד עתה לעמוד במסגרות הטיפוליות מפאת קשייו האישיים, אך יש בכל זאת לתת עדיפות לאינטרס השיקומי, לעודד את המערער ולחזקו וללמד אותו להתמודד עם בעיותיו. נטען כי שליחתו של המערער למאסר בפועל תביא לכך שבסופו של דבר המערער יסיים את תקופת המאסר כשהוא "ספוג" בנורמות עברייניות שמהן יתקשה לחזור לתפקוד נורמטיבי בחברה.

 

16.        המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד הילה גורני – טוענת כי אין מקום להתערבותנו בגזר דינו של המערער. נטען כי בסופו של יום מדובר במערער שניתנו לו מספר הזדמנויות לפסוע במסלול השיקומי אך הוא לא ניצל אף אחת מהן. צוין כי המערער ברח מהקהילה הטיפולית ב"מלכישוע", וכי גם לאחר שניתנה לו הזדמנות לחזור ל"מלכישוע" הוא לא ניצל אותה. נטען כי משעה שניתנו למערער מספר הזדמנויות לשיקום מבלי שהמערער ניצל אותן, הרי שאין עוד מקום להעניק משקל מוגבר לאינטרס השיקומי, ויש להעדיף את שיקולי הגמול וההרתעה ולגזור מאסר בפועל. נטען כי בכך שונה המערער משלושת הנאשמים האחרים, אשר לגבי כל אחד מהם מצא שירות המבחן אופק שיקומי. הודגש כי מהתסקירים עולה שההודאה והחרטה של המערער נאמרו בלשון רפה מבלי לקבל אחריות של ממש על מעשיו. עוד נטען כי אין מקום לקבל את טענת ההגנה לפיה חלקו של המערער בעבירה קטן מחלקם של הנאשמים האחרים. בנקודה זו הודגש כי המערער אמנם לא איים ולא הפעיל כוח על המתלונן, אולם הוא זה שהתקשר למתלונן ו"פיתה" אותו להצטרף לנאשמים, הוא היה שותף להובלה שלו למקום השוד ונטל חלק פעיל במזימה המתוחכמת במסגרתה העמיד פנים (יחד עם ד') שהוא נשדד.

 

17.        במהלך הדיון שמענו את עמדת שירות המבחן לנוער – באמצעות גב' שלומית מרדר – לפיה אין מקום להתערב בגזר הדין. צוין כי יש להצר על כך שהתוכניות הטיפוליות בעניינו של המערער לא צלחו אולם הסיבה לכך הינה חוסר שיתוף פעולה מצד המערער. צוין כי גם היום עמדת שירות המבחן הינה שהמערער זקוק להתערבות טיפולית. צוין כי ההתרשמות הינה שמדובר בצעיר עם קשיים אישיים רבים, ושדפוס ההתמכרות שלו לסמים נובע גם הוא מהצורך להפחית את מצוקתו. הובהר כי גם אם המערער אינו משתמש בעת הזאת בסמים, הרי שבהיעדר מסגרת טיפולית נאותה המערער צפוי בכל משבר או מצוקה עתידיים לשוב ולפנות לסמים. הודגש כי שירות המבחן סבר שיש לאפשר למערער להמשיך עם האפיק השיקומי גם לאחר שברח מהקהילה הטיפולית ב"מלכישוע", אולם לאחר שניתנה למערער הזדמנות נוספת והוא לא מיצה אותה אין מקום להמשיך באפיק השיקומי וניתן יהיה לשלב את המערער במסגרת טיפולית בין כותלי בית הסוהר.

 

דיון והכרעה

 

18.        לאחר בחינת טענות הצדדים, הן אלה שהועלו על הכתב והן אלה שהושמעו בדיון לפנינו בהשלמת הטיעון בעל-פה, הגעתי למסקנה שדין הערעור בעיקרו להידחות. עם זאת, הגעתי למסקנה - לאחר התלבטות לא קלה - כי בנקודה אחת יש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי, וזאת בכל הנוגע לאורך תקופת המאסר בפועל, כפי שיפורט להלן. אבהיר טעמיי בקצרה.

 

19.        כידוע, בפסיקת בית משפט זה השתרש היטב הכלל שערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהושת על המערער במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אלא אם זה חורג באופן קיצוני מרף הענישה או שנפלה טעות בולטת בגזר הדין [ראו, למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)]. אינני סבור שהמקרה שלפנינו הינו על פניו אחד מאותם מקרים חריגים שמצדיקים התערבותנו.

 

20.        בפתח הדברים אדגיש כי אין להקל ראש בעבירה שביצע המערער יחד עם שלושת הנאשמים האחרים. המערער ושלושת הנאשמים חברו יחד וקשרו קשר לביצוע עבירת שוד בצוותא. לכל אחד מהנאשמים היה תפקיד בביצוע העבירה, והם השלימו זה את תפקידו של זה. אכן, תפקידו של המערער לא כלל הפעלת אלימות על המתלונן או נטילת שלל, אך מקובלת עלי בנקודה זו טענת המשיבה כי אין להסיק מכך שחלקו בפרשה פחות מזה של הנאשמים האחרים, מכיוון שהמערער הוא זה ש"פיתה" את המתלונן להגיע למקום השוד ונטל חלק פעיל במזימה שבמסגרתה העמיד פנים כי הוא נשדד יחד עימו. במידה רבה ניתן לקבוע כי בנסיבות אלה תפקידו של המערער בפרשה הינו תפקיד מהותי, שבוודאי אינו נופל בתרומתו לביצוע העבירה מתפקידיהם של יתר הנאשמים. לא למותר להזכיר בנקודה זו כי לאחרונה נקבע בפסיקת בית משפט זה במפורש שאין להקל ראש בעבירות שוד של מכשירי טלפון סלולאריים, וכי הענישה בגינן צריכה לכלול מרכיב של מאסר בפועל [ראו, למשל: ע"פ 3160/12 כריסטיאן נ' מדינת ישראל (21.4.2013); ע"פ 5535/12 כאברי נ' מדינת ישראל (1.5.2013)].

 

21.        טענתו העיקרית של המערער בערעור שלפנינו הינה כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל ראוי לגילו הצעיר של המערער ולכך שמדובר בעבירה ראשונה שבוצעה עת היה המערער קטין.

 

             סבורני כי בנסיבות העניין דין הטענה להידחות.

 

             אכן, בפסיקת בית משפט זה נקבע, בשים לב לחוק הנוער, שמערכת השיקולים שיש להפעיל בעת גזירת עונשו של קטין צריכה להיות שונה מזו שיש להפעיל ביחס לעבריין בגיר. נקבע כי בבואו של בית המשפט לאזן בין שיקולי השיקום וההרתעה בעניינו של עבריין קטין, עליו ליתן משקל רב במיוחד לגילו של העבריין הקטין, לסיכויי שיקומו ולנסיבותיו האישיות. נקבע כי מחויבות החברה הינה לנסות ולמצוא כל דרך לשקם עבריינים קטינים, אף אם הורשעו בעבירה חמורה, וזאת מתוך רצון להגן על קטינים מפני תנאי הכליאה ולהקטין את החשש מהשפעה שלילית שיגרור מפגשם עם עבריינים בגירים בין כותלי הכלא [להרחבה בנוגע לשיקולי ענישת קטינים ראו: ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (8.3.2009) (להלן: ע"פ 49/09)]. עם זאת, גם הודגש לא אחת כי קטינוּת אינה מעניקה כשלעצמה חסינות, לא מפני הרשעה ולא מפני ענישה ראויה, ומשקלו של שיקול זה - משמעותי ככל שיהיה - יאוזן למול שיקולים אחרים, לרבות חומרת העבירה. כמו כן, נקבע לא אחת כי קטינוּת אינה מעניקה כשלעצמה חסינות מפני השתת עונש מאסר בפועל בנסיבות המצדיקות עונש זה [ראו, למשל: ע"פ 6163/10 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2011); ע"פ 6952/11 פלוני נ' מדינת ישראל (6.11.2011); ע"פ 7228/11 פלוני נ' מדינת ישראל (4.4.2012); ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.2013); ע"פ 1997/13 פלוני נ' מדינת ישראל (29.8.2013)]. יוער כי גישה זו עולה במובהק בקנה אחד עם תיקון מס' 14 לחוק הנוער [ס"ח תשס"ח מס' 2171 מיום 30.7.2008 עמ' 688 (ה"ח הממשלה תשס"ו מס' 224 עמ' 468, ה"ח הכנסת תשס"ח מס' 221 עמ' 254) שתחילתו שנה מיום פרסומו], אשר נותן משקל ניכר לאינטרס השיקום של עבריינים קטינים, אך לא שולל את האפשרות להטיל עונש מאסר בפועל על קטין בנסיבות המצדיקות זאת [ראו: סעיפים 34ד-24 לחוק הנוער, ובמיוחד סעיפים 26-24 לחוק הנוער. החריג היחיד ששולל במפורש הטלת עונש מאסר על קטין קבוע בסעיף 25(ד) לחוק הנוער, ולפיו לא יוטל עונש מאסר על קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו 14 שנה)].

 

             למרבה הצער, המקרה דנן מדגים את גבולותיה של הגישה המקלה בענישת קטינים. המערער שיתף פעולה באופן מוגבל ולא מספק עם הגורמים המקצועיים ולא השכיל לנצל ולמצות את ההזדמנויות השונות שניתנו לו. הלכה למעשה, המערער דחה פעם אחר פעם את "גלגלי ההצלה" שהושטו לעברו. בסופו של יום, לאחר כל העליות והמורדות והניסיונות השונים שנעשו לשלב את המערער במסגרות טיפוליות ושיקומיות, ניסיונות שפורטו בתסקירי שירות המבחן, הגיע המערער לנקודה הנוכחית בה שירות המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית לגביו ובה אין בנמצא מסגרת טיפולית שנראית מתאימה לטפל בו. כעת שב המערער ומבקש מבית המשפט להתעלם מכל האמור לעיל וליתן משקל משמעותי לאינטרס השיקום אך ורק לנוכח קטינוּתו. לכך איני סבור שיש להיעתר. לא לכך כיוון חוק הנוער ולא לכך כיוון בית משפט זה בפסק הדין בע"פ 49/09. כאמור, קטינוּת אין פירושה חסינות מוחלטת מפני ענישה ראויה, ועצם העובדה שהעבירה בוצעה עת היה העבריין קטין אינה מעניקה "אוטומטית" לקטין פטור ממאסר בפועל. קטין שאינו משתף פעולה באופן מספק עם הליכי השיקום ודוחה שוב ושוב את ההזדמנויות שמוענקות לו להשתקם אינו יכול לצפות שבית המשפט יתעלם מכך ויוסיף לנקוט בגישה מקלה בבואו לגזור את עונשו.

 

22.        טענתו השנייה של המערער בערעור שלפנינו הינה כי בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שגויה ומפלה, והתעלם מעיקרון אחידות הענישה, לנוכח העונשים הקלים יותר שהושתו על שלושת הנאשמים - בהם שני נאשמים בגירים.

 

             סבורני כי גם טענה זו דינה להידחות בנסיבות העניין.

 

             אכן, עיקרון אחידות הענישה הינו עיקרון יסוד בתורת הענישה, לפיו מצבים דומים - מבחינת מהות המעשים ומיהות העושים - ראויים לענישה דומה [ראו, למשל: ע"פ 9322/12 עלקם נ' מדינת ישראל (23.10.2013)]. עם זאת, סבורני כי המקרה שלפנינו אינו דוגמא לסטייה שגויה מעיקרון אחידות הענישה כטענת המערער, אלא הינו דווקא דוגמא להבחנה ראויה ומוצדקת בין נאשמים שונים בשים לב למאפייניהם האישיים. אמנם נקודת המוצא הראשונית הינה כי העונשים שיש לגזור על המערער ועל שלושת הנאשמים הנוספים צריכים להיות דומים, בשים לב לכך שתרומתם לעבירה דומה ובשים לב לכך ששניים מהם היו במועד ביצוע העבירה קטינים המצויים על סף הבגירות ושניים נוספים היו במועד זה בגירים "צעירים". לפיכך מקובלת עלי טענת המערער כי נקודת המוצא בעניינם של כל ארבעת הנאשמים צריכה להיות הענקת משקל משמעותי לאינטרס השיקום וכי בהיעדר נתונים נוספים המבחינים ביניהם יש לנקוט בענישה מקילה ודומה לגביהם. יחד עם זאת, מדובר בנקודת המוצא אך לא בנקודת הסיום. כאמור לעיל, קטינוּת אין פירושה חסינות מוחלטת מפני ענישה ראויה, ועצם העובדה שהעבירה בוצעה עת היה העבריין קטין אינה מעניקה "אוטומטית" לקטין פטור ממאסר בפועל. לבית המשפט נתון תמיד שיקול דעת בנוגע לענישה האינדיבידואלית בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. בין היתר, בית המשפט מחויב לשקול את סיכויי השיקום של הקטין ואת מידת שיתוף הפעולה של הקטין עם גורמי המקצוע שמלווים את הליך השיקום.

 

             במקרה דנן ניתנו לכל ארבעת הנאשמים הזדמנויות להוכיח את מחויבותם להליך השיקום. למרבה הצער, המערער לא השכיל לנצל את ההזדמנויות השונות שניתנו לו, ודחה פעם אחר פעם את "גלגלי ההצלה" שהושטו לעברו. בסופו של יום הגיע המערער לנקודה הנוכחית בה שירות המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית לגביו. בכך שונה עניינו של המערער מעניינם של שלושת הנאשמים האחרים אשר שיתפו פעולה עם שירות המבחן שהתרשם מרצונם ומחויבותם להליכי השיקום. הנה כי כן, כשעומד המערער ושואל הכיצד ייתכן שהוא היחיד מבין המעורבים בשוד שעומד בפני עונש מאסר בפועל, טוב יעשה המערער אם יפנה את השאלה כלפי עצמו. יודגש, איני מתעלם מהרקע האישי הקשה ממנו מגיע המערער ומהאמור בתסקירי שירות המבחן השונים שציינו את מצוקתו של המערער ואת הקושי שלו ליתן אמון בסביבתו ובמיוחד בגורמי סמכות. יחד עם זאת, לאחר שהמערער דחה מספר לא מבוטל של הזדמנויות לפסוע באפיק השיקום, בית המשפט אינו רשאי להתעלם מכך ולהמשיך ולדגול בענישה מקלה אך ורק בשל גילו הצעיר במועד ביצוע העבירה.

 

23.        הנה כי כן, בנסיבות העניין, סבורני כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שמצא לנכון לגזור על המערער עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

 

24.        אם בכל זאת הגעתי למסקנה - לאחר התלבטות לא קלה - כי יש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי ולהפחית במעט את אורך תקופת המאסר בפועל כך שזו תעמוד על 8 חודשי מאסר בפועל, הרי שמדובר במידה רבה בניסיון להעניק למערער "פתח של תקווה" ולעודדו בכל זאת לפסוע באפיק הטיפול והשיקום בין כותלי בית הכלא. בכך יהיה גם כדי לקרב את אורך תקופת מאסרו של המערער לאורכן של תקופות המאסר שנגזרו על שני הנאשמים הבגירים בפרשה (אם כי יוזכר כי שני הבגירים ע' ו-א' מרצים את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות). יש לקוות כי המערער ישכיל לנצל את תקופת מאסרו כראוי, ישתלב בתוכניות טיפוליות וייעזר בגורמי המקצוע והטיפול על מנת לפסוע באפיק השיקום.

 

25.        אשר על כן, אציע לחבריי להעמיד את עונשו של המערער על 8 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, חלף 10 חודשי המאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

           אני מסכים.

 

 

 

השופט י' עמית:

          

אני מסכים.

 

 

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

 

             המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.12.2013 עד השעה 10:00 בימ"ר קישון או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מפסק דין זה. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

 

           ניתן היום, י' בכסלו תשע"ד (13.11.2013).

 

 

         

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13002170_W04.doc   חכ/אב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il