עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2095/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 2095/12

לפני:

כבוד השופטת מ' נאור

המבקש:

יורם איבגי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עפ"ת 1581-12-11 מיום 2.1.2012, שניתן על ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ

בשם המבקש: בעצמו

בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ט' חיימוביץ) ב-עפ"ת 1581-12-11 מיום 2.1.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום (השופט א' אופיר) מיום 6.11.2011.

המבקש נשפט בהיעדר בגין עבירות תעבורה, וביום 3.11.2009 נגזרו עליו פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 30 חודשים, פסילת רישיון נהיגה על תנאי, וקנס בסך 1,000 ₪. בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה. המבקש לא הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט, ורק כאשר ניגש למשרד הרישוי לצורך בקשת חנינה לקיצור תקופת הפסילה, נודע לו כי עליו להפקיד את רישיונו. ביום 1.11.2011 הפקיד במזכירות בית המשפט תצהיר לפיו רישיונו אבד, וביקש כי תקופת הפסילה תימנה מיום פסק הדין. בקשתו נדחתה, ובית המשפט העמיד את מועד תחילת הפסילה על יום הפקדת התצהיר, 1.11.2011, בהתאם לתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות). על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

המבקש טען בפני בית המשפט המחוזי כי לא ידע על החובה להפקיד את רישיונו על מנת שמניין ימי הפסילה יחל, וכי חובה זו לא צוינה בגזר הדין ובהחלטה בבקשתו לביטול פסק הדין. המבקש טען כי כיבד את האיסור לנהוג במשך תקופת הפסילה, אולם בהיעדר ייצוג לא ידע ולא יכול היה לדעת על החובה להפקיד את רישיונו. ערעורו נדחה. בית המשפט קבע כי המבקש מוחזק כיודע חובותיו על פי הדין, וכי אין חובה המוטלת על בית המשפט ליידע את הנאשם על חובתו זו להפקיד את רישיונו. ואולם, בית המשפט נוכח כי המבקש כיבד את האיסור המוטל עליו לנהוג, ובשים לב לכך שחלפו למעלה משנתיים מיום הפסילה, העמיד את תחילת תקופת מניין הפסילה על יום 1.1.2011, כלומר עשרה חודשים לפני הפקדת התצהיר.

2. בבקשה שבפניי טוען המבקש כי המקרה דנן מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית, והיא כיצד מיושמת תקנה 557 לתקנות: על מי מוטלת החובה ליידע את הנאשם בדבר האופן בו ימולאו הוראותיו הטכניות של פסק הדין. לטענתו כאשר פסק הדין ניתן בהיעדר, מן הראוי שבית המשפט יודיע באופן ברור לנאשם על חובת הפקדת הרישיון. לחילופין טוען המבקש כי נוכח העובדה שבחלק מפסקי הדין אשר ניתנים בבית משפט השלום לתעבורה מופיעה הוראה ברורה בדבר חובת הפקדת הרישיון, הרי שנוצרת הפליה בין נאשמים כמוהו להם לא הוּדעה החובה במפורש, לנאשמים אשר קיבלו הוראה ברורה כאמור. בהקשר זה, מציין המבקש כי בפורמט המשמש את בתי המשפט כיום לעניין זה, מופיעה ההוראה באופן ברור, אולם בעניינו נעשה שימוש בפורמט ישן שאיננו מציין את חובת ההפקדה. המבקש טוען כי אין זה סביר שאדם מן היישוב ידע את חובתו להפקיד את רישיונו במידה ורישיונו נפסל. כן טוען המבקש כי כיוון שרישיונו נשלל ביום 3.11.2009, ובית המשפט המחוזי קבע כי תקופת הפסילה תימנה רק מיום 1.1.2011, בפועל תעמוד תקופת הפסילה על כ-4 שנים, ושיקולי צדק מחייבים התערבות בעניינו. משכך, מבוקש כי תקופת הפסילה תימנה מיום 3.11.2009.

המדינה נתבקשה ליתן תגובתה לבקשה. לטענת המדינה המקרה איננו מעורר כל שאלה כללית המצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, טוענת המדינה כי מוצדקת קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקש מוחזק כיודע חובותיו על פי הדין. על כן, ובשים לב לעובדה שבית המשפט המחוזי הלך לקראת המבקש וקבע את מועד תחילת הפסילה על יום 1.1.2011, טוענת המדינה כי יש לדחות את הבקשה.

3. לא אוכל להיעתר לבקשה. אכן, מן הראוי כי בית המשפט יידע את הנאשם כי אם לא יפקיד את רישיונו, תקופת הפסילה לא תימנה. כפי שעולה מבקשת המבקש ומההחלטות שצורפו לה (אף שהמדינה לא התייחסה בתגובתה לעניין זה), כך נוהגים כיום בתי המשפט, ומכאן שאין אינטרס ציבורי רחב לברר את השאלה בהרכב שלושה. יתר על כן, החובה להפקיד את רישיון הנהיגה מוטלת בהתאם להוראות הדין על הנהג. תקנה 556 לתקנות קובעת כי "נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה". הנהג מוחזק כיודע את חובותיו על פי הדין, ואין לקבל את הטענה כי הייתה על בית המשפט חובה ליידעו כי לא תימנה תקופת הפסילה אם לא יעשה כן, או כי נגרמה לו הפליה. נוכח טענת המבקש כי הפורמט בו משתמשים בתי המשפט כיום מבאר במפורש שתקופת הפסילה תימנה רק מעת הפקדת הרישיון, בקשתו של המבקש איננה מעוררת כל שאלה כללית, המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

בית המשפט המחוזי נכון היה ללכת לקראת המבקש, וקבע כי פסילת הרישיון תימנה מיום 1.1.2011. אינני רואה להתערב בכך.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' אייר התשע"ב (29.4.2012).