עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2046/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בר"ם 2046/12

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

עין איילה מושב עובדים

נ ג ד

המשיבות:

1. תנובה מרכז שיתופי בע"מ

2. תעשיות מזון תנובה בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת נ' בן אור) בעמ"נ 15293-10-11 מיום 5.2.2012

בשם המבקש:

עו"ד דן שפריר

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת נ' בן אור), שדחה ערעור מינהלי שהגיש המבקש נגד החלטת רשם האגודות השיתופיות.

1. בחודש מרץ 2007 הגיש המבקש, מושב עין איילה, כתב טענות במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבו טען לחברות במשיבה 1 (להלן: תנובה). מטרתו של המבקש הייתה להיכלל ברשימת חברי תנובה, כדי לקחת חלק בהסדר שהתגבש למכירת תנובה לחברת אייפקס ולקבל לידיו חלק מן הכספים שיתקבלו במסגרת עסקת המכירה. ביום 8.7.2008 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) כי טענות המבקש בנדון יתבררו לפני רשם האגודות השיתופיות. בהתאם להחלטת ע' רשם האגודות השיתופיות, מונה עו"ד דורון דינאי (להלן: החוקר) כדי לחקור את שאלת חברותו של המבקש בתנובה, בהתאם להוראת סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת) התשל"ג-1973 (להלן: תקנות החברוּת).

2. ביום 29.7.2009 הגיש החוקר את ממצאי חקירתו, עם המלצה שלא להכיר בחברות המבקש בתנובה. מדו"ח ממצאי החקירה שהגיש החוקר עולה כי המבקש התקבל לחברות בתנובה בשנת 1953, אך חברותו פסקה בשנת 1966. החוקר מצא כי חברותו של המבקש הופסקה על רקע הפרת חובת השיווק המאורגן מצד חבריו, שהחלו לשווק את תוצרתם שלא באמצעות תנובה. בעקבות הודעת תנובה למבקש על הפסקת חברותו בה, פעל המבקש לקבל את פדיון מניותיו בתנובה. החוקר סיכם, על סמך שורה ארוכה של מסמכים שבחן, כי חברות המבקש בתנובה הסתיימה בהסכמתו, ולכן הרישום בפנקס החברים של תנובה לגבי סיום החברות לא נסתר, אלא אושר כנכון. המבקש הגיש את השגותיו על דו"ח החוקר והמלצותיו לרשם האגודות השיתופיות. בין היתר, נטען כי הליך החקירה התנהל באופן לקוי, שכן לא הועברו למבקש מסמכים שביקש, ולא ניתנה לו זכות השימוע. גם לגופם של דברים, טען המבקש כי נפלו פגמים רבים בהליך הפסקת חברותו בתנובה בשנת 1966 המחייבים את החזרתו לפנקס החברים.

3. רשם האגודות השיתופיות (עו"ד אורי זליגמן) דחה את השגות המבקש, ואימץ את המלצת החוקר שלפיה המבקש איננו חבר בתנובה. הרשם ציין כי אין ממש בטענות המבקש בדבר פגמים שנפלו בהליך החקירה. לגופם של דברים, סמך רשם האגודות השיתופיות את ידיו על ממצאי החוקר בדבר הפסקת חברותו של המבקש בתנובה בשנת 1966. בין היתר, צוין כי יש לראות בפדיון מניות תנובה שבהן החזיק המבקש כראיה להפסקת חברותו בה. טענות המבקש בדבר אופן פדיון המניות (באופן נומינאלי או לפי שווי ריאלי) נדחו כבלתי רלוונטיות לשאלת החברות. עוד נקבע כי אין ממש בטענות המבקש בדבר אי מתן זכות טיעון ביחס להחלטת תנובה להפסיק את חברותו בשנת 1966, שכן הוא לא השיג על הפסקת החברות אלא אף פעל לממש את זכויותיו באותה עת (פדיון המניות).

4. בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת נ' בן אור) דחה את ערעור המבקש על החלטת רשם האגודות השיתופיות. ראשית, נדחו טענות המבקש ביחס להתנהלות החוקר. בית המשפט סמך את ידיו על האמור בהחלטת הרשם בנדון, כי טענות אלה נטענו בעלמא וללא כל ביסוס. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקש הסכים – בדיון שהתקיים לפני רשם האגודות השיתופיות – לנהל את הליך ההשגה על יסוד ממצאי החוקר ולא להחזיר את התיק להמשך חקירה. בהמשך, ציין בית המשפט כי על רקע אמות המידה שנקבעו בפסיקה להתערבות בהחלטות רשם האגודות השיתופיות, אין עילה להתערב בהחלטתו. גם לגופם של דברים, סמך בית המשפט לעניינים מינהליים את ידיו על הקביעות בהחלטת הרשם. בין היתר, נקבע כי המבקש מנוע מלטעון נגד הליך הפסקת חברותו בתנובה בשנת 1966, שכן הוא הסכים להפסקת החברות ומימש את זכויותיו בהתאם. המבקש חתם על טופס פרישה מתנובה, וקיבל לידיו במשך שבע שנים המחאות בגין דמי פדיון המניות.

מכאן הבקשה שלפניי.

5. המבקש חוזר על טענותיו כי נפלו פגמים בעבודתו של החוקר שמינה רשם האגודות השיתופיות לברר את שאלת חברותו בתנובה. בין היתר, נטען כי לא ניתנה למבקש זכות הטיעון, שכן למבקש לא הייתה הזדמנות לבדוק את מלוא המסמכים שנמסרו לחוקר מידי תנובה או להשמיע את טענותיו בנדון לפני החוקר. לגופם של דברים, שב וטוען המבקש כי הפסקת חברותו בתנובה בשנת 1966 נעשה תוך הפרת תקנון תנובה, בין היתר, משום שההחלטה נתקבלה שלא על-ידי הגוף המוסמך לעשות כן. לטענת המבקש, חבריו – תושבי עין איילה – היו אז עולים חדשים ניצולי שואה נטולי הבנה בדין, ולא יכלו לעמוד על זכויותיהם ולדרוש את ביטול הפסקת חברותם.

דיון והכרעה

6. בפסיקתנו נקבע כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות, דומה לזו שהותוותה בהלכה הפסוקה ביחס לבקשות רשות ערעור אזרחיות ב"גלגול שלישי". כלומר, רשות ערעור תינתן כאשר מעלה בקשה "שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית" שעניינה חורג מזה של הצדדים למחלוקת (ראו: בר"ם 3899/11 מעונות עובדים בקרית משה נ' וירצבורגר (לא פורסם, 14.9.2011) (השופט ח' מלצר); בר"ם 7881/07 פארג' נ' רשם אגודות השיתופיות (לא פורסם, 19.9.2007) (השופטת מ' נאור); בר"ם 9609/05 קיבוץ רמת הכובש נ' דנינה-צור (לא פורסם, 6.4.2006) (השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש); השוו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם 14.6.2011)). מהבקשה שלפניי לא עולה כל שאלה כאמור, אפילו לא בקירוב.

7. המבקש שב ומעלה לפנינו טענות בדבר אי תקינות ההליך שניהל החוקר, למרות שכפי שציין בית המשפט קמא, הוא ויתר למעשה על טענות אלה, בהסכמתו כי רשם האגודות השיתופיות יקבל החלטה בנדון על בסיס ממצאי החוקר כמות שהם. גם לגופם של דברים, ממחזר המבקש את טענותיו שנדחו בהחלטה מפורטת של רשם האגודות השיתופיות ופסק דין מנומק של בית המשפט לעניינים מינהליים. ממצאי העובדה הברורים שקבע החוקר בדבר נסיבות הפסקת חברותו של המבקש בתנובה, אומצו הן על ידי רשם האגודות השיתופיות, הן על ידי בית המשפט קמא. מעיון בהחלטות נושא בקשה זו עולה בבירור כי המבקש אינו יכול לטעון נגד הפסקת חברותו בתנובה על רקע מכלול הראיות שהוצגו ביחס לאופן התרחשות האירועים. כפי שציין בית המשפט קמא, טענות אלה הועלו רק למעלה מארבעה עשורים לאחר מועד הפסקת חברותו של המבקש בתנובה, כאשר התברר למבקש כי יציאתו "ההיסטורית" מתנובה הייתה בבחינת מקח טעות. ברי, אם כן, כי אין עילה לבקשה שלפניי.

8. כידוע, במקרים המתאימים, ניתן לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין בקשות רשות לערער שעל פני הדברים אינן באות בגדר אמות המידה שנסקרו לעיל, וזאת גם במקרים שבהם לא נתבקשה תשובת הצד שכנגד (ר"ע 59/87 פרידה נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (לא פורסם, 19.5.1987); רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול (לא פורסם, 24.4.2006; ראו גם הערתי בבר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל (לא פורסם, 1.5.2012)). להשקפתי, כך יש לנהוג במקרה שלפנינו.

הבקשה נדחית אפוא, המבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏י"א באייר התשע"ב (‏3.5.2012).