עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1917/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

מ"ח 1917/11

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקש:

אהוד הלפרין

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה למשפט חוזר

בשם המבקש: בעצמו

החלטה

זוהי בקשתו השנייה של המבקש לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' חוזה) בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והושתה עליו תקופת מבחן למשך 22 חודשים.

השתלשלות ההליכים

1. על פי עובדות כתב האישום תקף המבקש באמצעות חרב ארוכה את שכנו וגרם לו לחתכים בפלגים שונים בגופו. בגין אלה הואשם המבקש בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2. לאחר שמיעת ההוכחות הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, תוך שנקבע כי עדויות המתלונן וחברתו היו מהימנות בניגוד לעדותו של המבקש אשר נמצאה בלתי מהימנה. ביום 26.2.01 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש. בגזר הדין אימץ בית המשפט את המלצות שירות המבחן וחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה לגבי המבקש, ולפיכך העמידו במבחן לתקופה של 22 חודשים בהם נידרש המבקש לקבל טיפול פסיכיאטרי.

3. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין לבית משפט זה (כבוד השופטים י' אנגלרד, א' לוי, מ' נאור) נדחה, כאשר נקבע כי אין הצדקה לסטות מקביעות המהימנות ומהממצאים הפוזיטיביים שקבע בית המשפט המחוזי (ע"פ 2691/01 הלפרין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.02)).

4. במקביל להליך הפלילי המתואר, פתח המשיב בהליך של קובלנה פלילית נגד המתלונן בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט י' וגנר), אשר נדחה על הסף מכוח השתק פלוגתא (ק"פ (חי') 107/00 הלפרין נ' שושי (לא פורסמה, 1.1.03)). ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' דר, י' כהן וי' עמית) נדחה אף הוא (ע"פ (חי') 3068/03 הלפרין נ' שושי (לא פורסם, 7.4.03)). נוסף לכך התנהל הליך של תביעה אזרחית בנזיקין שהגיש המתלונן נגד המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' יעקבי-שווילי), אשר הסתיים בפסיקת פיצויים למתלונן על יסוד הרשעתו של המבקש בהליך הפלילי (ע"א (חי') 400/02 שושי נ' הלפרין (לא פורסם, 30.6.03)).

5. בקשה ראשונה שהגיש המבקש לעריכת משפט חוזר נדחתה על-ידי כבוד הנשיא א' ברק (מ"ח 7230/03 הלפרין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.10.03)). בהחלטה נקבע כי טענותיו של המבקש הועלו כבר בפני ערכאות קודמות, נדונו לגופן ונדחו, ולפיכך לא מתקיימת בעניינו כל עילה לעריכת משפט חוזר.

6. ביום 8.11.10 הגיש המבקש "בקשה להבהרת פסק דין מיום 12.3.02", בהתייחסו לפסק הדין שניתן במסגרת הערעור שהוגש על-ידו לבית משפט זה. בהחלטה שדחתה את הבקשה (כבוד השופט א' לוי) הובהר למבקש כי ככל שהוא סבור שהרשעתו שגויה ויש בידו עילה לעריכת משפט חוזר, פתוחה בפניו הדרך להגשת בקשה כאמור (ע"פ 2639/01 הלפרין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 22.2.11)).

הבקשה השנייה לעריכת משפט חוזר

7. בבקשה דנן טוען המבקש כי במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו לא הוגשה כל ראייה, בדמות תעודה רפואית או ראייה אחרת, המוכיחה כי למתלונן נגרמה "חבלה חמורה" כהגדרתה בסעיף 34כד לחוק העונשין, ולפיכך גורס הוא כי יש לזכותו מהעבירות בהן הוא הורשע. כתימוכין לטענה האמורה מפנה המבקש לפסק דינו של השופט י' יעקבי שווילי, שניתן במסגרת הליך התביעה האזרחית שהגיש המתלונן נגד המבקש. על פי הטענה, בפסק הדין בהליך האזרחי נקבע כי המתלונן לא נחבל באופן חמור כתוצאה ממעשי המבקש, כי אם רק ניזוק ממעשיו. המבקש סבור כי הקביעה דנן גוברת על קביעת בית המשפט המחוזי בהליך הפלילי לפיה הוא חבל במתלונן חבלה חמורה, וזאת בשל וותק השופטים שישבו בדין בכל אחד מן ההליכים. כן חזר המבקש על טענות שהעלה בבקשתו הראשונה לעריכת משפט חוזר, לרבות טענות הנוגעות למהימנות העדים עליהם הושתתה הרשעתו בבית המשפט המחוזי.

8. המשיבה סבורה מנגד כי יש לדחות את הבקשה לעריכת משפט חוזר. לעמדתה, טענותיו של המבקש נטענו בעבר, נבחנו, ונדחו במסגרת הערעור שהגיש ובמסגרת הבקשה לעריכת משפט חוזר. היא מוסיפה כי בקשת המבקש אינה מעוגנות בעילות הקבועות בחוק ומשכך יש לדחותה.

דיון והכרעה

9. דין הבקשה להידחות. תחילה יאמר כי אין מקום להידרש לטענות המבקש הנוגעות לעילות ששימשו יסוד לבקשתו הקודמת לעריכת משפט חוזר ונדחו על ידי בית משפט זה, נוכח תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז-1957, לפיה מקום ש"סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה". אכן, בענייננו טענותיו של המבקש בדבר מהימנות העדים כבר הועלו בבקשה הראשונה לעריכת משפט חוזר, נדונו ונדחו על-ידי כבוד הנשיא א' ברק בנימוק כי מדובר בטענות "ערעוריות" במהותן, שכבר נבחנו על-ידי הערכאות השונות. משאלו הם פני הדברים אינני נדרשת לטענות אלה בשנית.

10. באשר לטענת המבקש שלא הוצגו ראיות המוכיחות כי נגרמה למתלונן "חבלה חמורה" כהגדרתה בחוק, לא מצאתי כי יש בה כדי להצדיק היעתרות לבקשה לעריכת משפט חוזר באחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. המבקש טוען, כאמור, שלא הוכח בהליך הפלילי כי נגרמה למתלונן חבלה חמורה והדבר מקים לדידו פגם בהרשעתו. לעומת זאת, לשיטתו של המבקש, הכרעתו של בית המשפט המחוזי בתביעה האזרחית מלמדת כי לא דובר בחבלה חמורה. עיון בהכרעת הדין מעלה שהיא נסמכה על תיעוד רפואי של הפציעות שנגרמו למתלונן ואף התייחסה לחומרת הפציעות. הכרעת הדין גם עמדה לבחינה נוספת בערעור שהוגש לבית משפט זה, שלא מצא אף הוא כל פגם בהרשעת המבקש בעבירה בה הוא הורשע. בשונה מן ההליך הפלילי שהתנהל בעניינו של המבקש, בית המשפט המחוזי שדן בתביעה האזרחית כלל לא נדרש לדון בחומרת החבלה כפי שהיא מוגדרת בסעיף 34כד לחוק העונשין, ולפיכך אין יסוד לטענת המבקש כי בהליך האזרחי נקבע שלא נגרמה למתלונן חבלה חמורה באופן המצדיק את זיכויו. בוודאי שאין כל עיגון משפטי לטענה חסרת השחר כי הקביעה בהליך האזרחי, אף אם הייתה סותרת את הקביעה בהליך הפלילי – וכאמור לא כך הדבר - גוברת בשל וותק השופטים שישבו בדין. משנמצא כי אין כל בסיס לטענת המבקש בבקשה דנן, הרי שיש לקבוע כי הבקשה אינה מקימה עילה מן העילות לעריכת משפט חוזר ולפיכך יש לדחותה.

הבקשה, אפוא, נדחית.

ניתנה היום, א' בכסלו תשע"ב (27.11.11).