עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1884/09

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופטת מ' נאור:

            

           לפנינו עתירתם של שלושה משופטי יחידת בתי המשפט הצבאיים באזור יהודה והשומרון. העותרים מבקשים כי תוענק להם תוספת שכר שניתנה לשופטים ומשפטנים בכירים המשרתים בצה"ל וזאת מכוח סיכום בינמשרדי שנחתם בין צה"ל לבין משרד האוצר. הסיכום הבינמשרדי בוטל בינתיים, אך העותרים טוענים כי היה על המשיבים לכלול אותם כחלק מקבוצת הזכאים שהוגדרה בהוראות המעבר שנקבעו עם ביטולה של תוספת השכר. המשיבים טוענים, בתמצית, כי העותרים מעולם לא נכללו בקבוצת הזכאים לתוספת, וממילא גם לא היה מקום להכלילם בהוראות המעבר. ביום 10.6.2010, הוצא צו על תנאי שהורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוחלו על העותרים הוראות המעבר ותינתן להם תוספת השכר. המשיבים הגישו תצהיר תשובה מטעמם. לאחר בחינת טענות הצדדים, אציע לחבריי לבטל את הצו על תנאי, ולדחות את העתירה. אפרט את טעמיי.

 

העובדות

 

1.        תחילתה של הפרשה שלפנינו בפנייתו של סא"ל אילן לוין, ראש ענף תכנון, שכר וגמלאות בצה"ל, לממונה על השכר במשרד האוצר בה התבקש משרד האוצר לסייע בפתרונה של בעיית איוש משרות השיפוט בבתי הדין הצה"ליים, הפועלים מכוח חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: בתי הדין). בפנייה הועלתה הטענה כי צה"ל נתקל בקושי למצוא קצינים מתאימים לשמש בתפקידי שפיטה בבתי הדין. הקושי נבע מכך שהשופטים במגזר הציבורי במערכת המשפט וכן המכהנים בפרקליטות המדינה נהנו מתנאי שכר טובים יותר מאלו של השופטים בבתי הדין. סא"ל לוין– כך הסביר בפנייתו – ראה במתן הטבות שכר משמעותיות אמצעי עיקרי היכול לסייע לשיפור המצב בבתי הדין. עוד ציין סא"ל לוין בפנייתו לאוצר, כי עיקר הבעיה האמורה היא ביחס לדרגות סא"ל ואל"מ (המאפיינות, לדבריו, את תחילת ההיררכיה בדרגות השיפוט בגדר השופטים הצבאיים). סא"ל לוין ציין במכתבו כי מובן שהתוספות שיינתנו לשופטים הצבאיים צריכות להינתן גם למקבילים בפרקליטות הצבאית, כמקובל במגזר הציבורי. בעקבות המגעים שנוצרו בין צה"ל לאוצר, נחתם ביום 30.5.2000 סיכום בינמשרדי שקבע תוספת שכר לשופטים וכן למשפטנים בכירים בפרקליטות הצבאית (להלן: הסיכום הבינמשרדי או: הסיכום). בין היתר קבע הסיכום:

....

1. תחולה:

"סיכום זה יחול על משרתי הקבע בצה"ל המשרתים בתפקידי שופטים (בכל הדרגות) ובתפקידים הבאים (בדרגת אל"מ ומעלה) פצ"ר, סגן פצ"ר, תצ"ר, סצ"ר, ע.פצ"ר ליעח"ק וע. פצ"ר לדבל"א ואשר ממלאים אחר התנאים הבאים:

 

(א) שירתו בצה"ל בכל תפקיד מעל 15 שנים.

 

(ב) שרתו בצה"ל בכל תפקיד ו/או שרתו אצל מעסיק שאינו צה"ל בתפקיד משפטי שאושר ע"י הממונה על השכר, באופן מצטבר, תקופה של 15 שנה."

 

2.        כחודשיים לאחר החתימה על הסיכום פנה נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים, אל"מ שאול גורדון (להלן: אל"מ גורדון), לפרקליט הצבאי הראשי, (להלן: הפצ"ר), ולאחר מכן לגורמים נוספים, בבקשה שאלו יפעלו להחלת הסיכום גם על שופטי בתי המשפט הצבאיים, הפועלים מכוח הצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378), התש"ל-1970 (להלן: בתי המשפט). הפצ"ר הגיב לפנייתו של אל"מ גורדון בתוך ימים ספורים, והשיבו כי הסיכום בין צה"ל לאוצר לא חל, ולא אמור היה לחול, על שופטי בתי המשפט. עוד נאמר בתגובתו של הפצ"ר כי שופטי בתי המשפט לא נכללו במסגרת הסיכום הבינמשרדי בכוונת מכוון. אל"מ גורדון הביע לפני הפצ"ר את מורת רוחו על תשובתו. אל"מ גורדון הצביע על לשון הסיכום המדברת על "שופטים בכל הדרגות", וטען כי שופטי בתי המשפט עומדים בתנאים המפורשים בסיכום ואמורים היו להיכלל בו. עוד טען כי שופטי בתי המשפט, המכהנים בשטחים מכהנים בתנאים קשים מאלה של שופטי בתי הדין, והביע פליאתו על כך שלא ראו מקום להחיל את הסיכום גם על השופטים בבתי המשפט. תשובה דומה לתשובתו של הפצ"ר התקבלה גם מיתר הגורמים אליהם פנה אל"מ גורדון.

 

3.        בין משרד האוצר וצה"ל התנהלו מגעים ארוכים, אשר בסופם הגיעו להבנות לפיהן הסכים משרד האוצר להרחיב את תחולת הסיכום גם לגבי שופטים בבתי המשפט. במכתב מיום 19.5.2003 שנשלח ממשרד האוצר לצה"ל(מש/10), הודיע האוצר כי הסיכום הבינמשרדי יוחל גם על שופטי בתי המשפט, וזאת ביחס לשופטים בעלי דרגות כתף (קרי, דרגת הייצוג) ודרגת השכר (קרי, דרגת תקן השכר שעל פיו נקבעת משכורתם) של סא"ל ומעלה. כתוצאה מהרחבה זו זכו גם ארבעה משופטי בתי המשפט לתוספות השכר. יש לציין כי בעוד שעל שופטי בתי הדין הוחל הסיכום החל מיום 1.3.2000, החלתו הרטרואקטיבית של הסיכום על שופטי בתי המשפט החלה רק ביום 1.5.2001. במכתב שהודיע על הרחבת הסיכום גם על שופטי בתי המשפט בדרגה האמורה צוין כי מדובר בפשרה שלפנים משורת הדין. עוד נאמר במכתב זה, כי קיימת כוונה לבטל בהקדם את הסיכום הבינמשרדי:

 

"ד. למען הסר ספק, ולאור שינוי הנסיבות מאז נחתם הסיכום שבנדון והכוונה להביא לביטולו בזמן הקרוב, מובהר ומודגש בזאת כי הרחבת תחולתו של הסיכום שבנדון תתבצע אך ורק ביחס לשופטים העומדים בכל התנאים הקבועים בסעיף משנה א. במועד חתימתו של מסמך, זה אשר שמותיהם מפורטים בנספח א. למסמך זה, וכי לא תתבצע כל הרחבה של תחולת הסיכום שבנדון ביחס לאותם שופטים שאינם עומדים בכל התנאים הקבועים בסעיף משנה א. במועד חתימתו של מסמך זה."

 

4.        התרחשות זו הייתה למעשה רק הרקע למסכת האירועים שהובילה לעתירה דנן. לאחר הרחבת הסיכום והחלתו על ארבעה משופטי בתי המשפט, על פי הרשימה שבנספח, יצאה ביום 13.7.2003 הוראה מטעם ראש אגף כוח האדם, המבטלת – בחריגים – את תוספות השכר (להלן: ביטול הסיכום). מפאת חשיבותה לדיונינו כאן, נביאה כלשונה:

 

"סיכום בינמשרדי בענין ביטול מענקי חתימה ותוספת ותק בתפקיד בצה"ל לשופטים ולמשפטנים בכירים מיום 30.5.2000

 

ביטול הסיכום:

 

1.    החל מיום 1.7.2003 (להלן: 'המועד הקובע') בטל ומבוטל הסיכום הבינמשרדי בענין מענקי חתימה ותוספת ותק בתפקיד בצה"ל לשופטים ומשפטנים בכירים מיום 30.5.2000 לרבות הרחבתו לפי מכתבה של גב' עפרה ברטוב מיום 4.5.2003 (להלן הבינמשרדי/ 'הסכם בינמשרדי')

 

דור מעבר:

 

2.    על אף האמור בסעיף 1 לעיל הוראות הסיכום הבינמשרדי תמשכנה לחול אך ורק על משרתי הקבע הממלאים אחר הקבוע בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג):

 

(א)  משרתי הקבע אשר מלאו אחר כל התנאים הקבועים בסיכום הבינמשרדי לצורך קבלת התוספות הקבועות בסיכום הבינמשרדי ערב המועד הקובע.

מובהר בזאת, למען הסר ספק כי משרת קבע אשר לא מונה לאחד מהתפקידים המזכים לפי הסיכום הבינמשרדי ערב המועד הקובע, לא יהיה זכאי לתוספות אלה.

 

(ב)   משרת הקבע, אשר מונה לתפקיד שופט (בדרגת סא"ל ומעלה) ערב המועד הקובע, אף אם במועד הקובע טרם צבר את הותק הדרוש ליצירת זכאות לענין הסכום הבינמשרדי והכל ובכפוף לאמור בסעיף (ד) להלן:

 

(ג)   משרת קבע, אשר מונה לתפקיד מבין התפקידים המזכים הקבועים בסעיף 1 לסיכום הבינמשרדי והיה בדרגת אל"מ, ערב המועד הקובע, אף אם במועד הקובע טרם צבר את הותק הדרוש ליצירת זכאות לענין הסכום הבינמשרדי והכל בכפוף לאמור בסעיף (ד) להלן.

 

(ד)   לגבי משרתים כאמור בסעיפים (ב) ו-(ג) לעיל, יחול הסיכום אך ורק מרגע שהתמלאו כל התנאים הקבועים בסיכום לתחולת הסכום הבינמשרדי."

 

           כפי שניתן ללמוד מהאמור, לצד הביטול, נקבע כי מי שנהנה מהתוספות עד אותה העת, ימשיך לקבלן. כמו כן, נקבעו הוראות מעבר, לפיהן התוספות הקבועות בסיכום יינתנו גם לשופטים שערב ביטול הסיכום (ה-30.6.2003, להלן: המועד הקובע) נשאו דרגת סא"ל, גם אם לא עמדו אותה עת בדרישות הוותק שהוגדרו בסיכום, וזאת כאשר יגיעו לדרישות הוותק הנדרשות.

 

5.        העותרים שלפנינו אינם משתייכים ליחידת בתי הדין, אלא מכהנים כשופטים ביחידת בתי המשפט הצבאיים. העותרים ראו בהוראות המעבר הפליה מכוונת כנגד שופטי בתי המשפט, לעומת מי ששירת באותה העת בבתי הדין. לטענתם, פירושן המעשי של הוראות המעבר הוא כי הם לא יזכו להטבה לה יזכו שופטים אשר שירתו בבתי הדין בתקופה המקבילה להם וזאת רק בשל העובדה כי לא היו באותה עת בעלי דרגת סא"ל.

 

6.        רס"ן אדריאן אגסי, העותר 4, היה הראשון שפעל כנגד תחולתן של הוראות המעבר. לשם כך, ניהל תכתובות ארוכות עם גורמים שונים, בצה"ל ומחוצה לו בבקשות שונות להחלת הוראות המעבר עליו, ולקבלת ההטבות המנויות בסיכום. התשובה הגורפת שקיבל מגורמים אלו הייתה כי הוראות המעבר אינן חלות עליו, כיוון שבמועד הקובע לא היה בדרגה הדרושה (סא"ל). לאחר שבקשות שונות מטעם העותרים להיכלל במסגרתן של הוראות המעבר נדחו בידי הגורמים האחראיים בצבא ומחוצה לו, הגישו העותרים את עתירתם לבית משפט זה. כאמור, ביום 10.6.2010 ניתן צו על תנאי המורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יכללו העותרים בגדרי הוראות המעבר. כמו כן, התבקשו המשיבים לעמוד על השאלה מהו מספר האנשים שהעתירה עשויה להשפיע על עניינם.

 

תמצית טענות הצדדים

 

7.        העותרים טוענים כי מילות הסיכום הבינמשרדי, לפיהן זה יחול על “משרתי קבע המשרתים בצה"ל בתפקידי שופטים (בכל הדרגות)", אינן משאירות כל פתח לפרשנות. משכך, שופטי בתי המשפט, הנמנים על אוכלוסיית השופטים בצה"ל, אמורים היו מלכתחילה להימנות על הקבוצה עליה חל הסיכום. לטענת העותרים, כללי הפרשנות הנהוגים בשיטתנו המשפטית תומכים אף הם במסקנתם כי הסיכום חל, או לפחות היה צריך לחול, גם עליהם. בהתאם, העותרים מדגישים כי טענתם אינה מופנית כלפי ביטולו של הסיכום, אלא דווקא כנגד הקביעות בהוראות המעבר, שהותירו אותם מחוץ למעגל הזכאים לקבלת ההטבות. לגרסתם, מקורה של אבחנה זו ביחס מפלה של המשיבים כלפי שופטי בתי המשפט. הפליה זאת, כך נטען, אינה רק המקור לסירובה הראשוני של המדינה להחיל את הסיכום הבינמשרדי על שופטי בתי המשפט, אלא גם הבסיס להוצאת העותרים מגדרי הוראות המעבר.

 

8.        לטענת העותרים, אין כל סיבה לאבחנה כלשהי בינם לבין שופטי בתי הדין. לדידם, כל השוואה בין שופטי בתי המשפט לשופטי בתי הדין מלמדת כי אם היה מקום לתמרץ קבוצה מסוימת באמצעות מתן הטבות שכר, הייתה זו צריכה להיות דווקא קבוצת שופטי בתי המשפט, שתנאי שירותם, כמו גם מצוקת איוש התקנים בהם, קשים בהרבה מאשר בבתי הדין. זאת ועוד, המשיבים מעולם לא הביאו נתונים שיוכלו להעיד על קושי באיוש תקנים, או בשמירה על כוח האדם הקיים בבתי הדין. באותו האופן נטען כי לא הוכחו השלכות רוחב כלשהן שייווצרו מקבלת העתירה. נוכח כל האמור, טוענים העותרים כי אין מנוס מן המסקנה כי הוראות המעבר נוגדות את עקרון השוויון המחייב את כל רשויות המדינה בפעולתן כיוון שהן יוצרות הפליה פסולה בין שופטי בתי המשפט לשופטי בתי הדין.

 

9.        בתגובתם המקדמית ובתצהירי התשובה, טוענים המשיבים כי הוראות המעבר נועדו להגשים את מטרתו הראשונית של הסיכום שקבע את התוספת, שהייתה כאמור לעודד את שירותם של משפטנים בכירים, לשרת כשופטים בבתי הדין הצבאיים. בהתאם למטרה זו, עומדים המשיבים על כך שהסיכום המקורי התייחס רק לשופטי בתי הדין, וכיוון שתפקידים אלו אוישו בפועל בתקופה האמורה בקצינים בדרגת סא"ל ומעלה בלבד, הרי שהתיבות "שופטים (בכל הדרגות)" התייחסו רק לשופטי בתי הדין, ולדרגות הרלוונטיות להם. המשיבים טוענים כי התייחסות לרקע שהוביל ליצירת הסיכום, הכרחית לצורך זיקוק אומד דעתם של הצדדים. כפועל יוצא, הבנה נכונה ואמיתית של אומד דעת הצדדים לסיכום, היא זו המגדירה את תחולתו המדויקת והרצויה.

 

10       ביחס לטענת ההפליה הקיימת בהוראות המעבר, טוענים המשיבים כי גם אם היה מימד מפלה בסיכום בכך שההטבה ניתנה רק לשופטי בתי הדין (טענה המוכחשת על ידם בתוקף), הרי שמימד זה הוסר מיום הרחבת תחולתו של הסיכום. המשיבים מסבירים כי מרגע שהורחב הסיכום גם על שופטי בתי הדין מדרגת סא"ל ומעלה, הרי שלא ניתן עוד לטעון לקיומה של הפליה בין שופטי בתי הדין ושופטי בתי המשפט. לטענת המשיבים, הוראות המעבר לא שינו את מצבם של העותרים, שהיו בתקופה האמורה בדרגת רס"ן ולא היו זכאים לקבלת תוספת השכר. אשר על כן, נטען כי הוראות המעבר אינן יוצרת הפליה כלשהי בין שופטי בתי הדין לעמיתיהם בבתי המשפט. היבט אחר אותו מדגישים המשיבים, נוגע להשלכות הרוחב שיהיו לקבלת העתירה. לטענתם, קבלת העתירה עשויה להרחיב את מעגל הטוענים לקבלת הטבות השכר, בצורה שקשה לאמוד באופן אפריורי, בשל תחולת הסיכום גם על משפטנים שאינם שופטים ובשל תחולתו האפשרית על קבוצות גמלאים אשר גמלתם מוצמדת לשכרם של משפטנים בשירות פעיל.

 

דיון והכרעה:

 

11.      נבחין בדיוננו בין כמה שאלות: השאלה הראשונה שנבחן היא שאלת פרשנותו של הסיכום הבינמשרדי, והאם הוא חל מדעיקרא על העותרים; לאחר מכן נבחן את טענת ההפליה שהעלו העותרים; לבסוף, נבחן את אי הכללתם של העותרים בגדר הוראות המעבר המזכות. מסקנתי מניתוח זה תהא שיש לדחות את העתירה, הכל כפי שיפורט.

 

פרשנות הסיכום הבינמשרדי – האם הוא חל על העותרים?

 

12.      מן המסמכים המונחים לפנינו עולה בעליל כי בין צה"ל לבין משרד האוצר החלו דיונים, שמטרתם הייתה למצוא מזור למצוקה שהסתמנה דווקא בבתי הדין בצה"ל. מדיונים אלו נוצר הסיכום הבינמשרדי, שנועד להעניק הטבות לשופטי בתי הדין. דברים אלו עולים מפורשות ממכתבו של סא"ל לוין הנזכר. עניין לנו בפרשנות מסמך שנערך בין הצבא לבין משרד האוצר. העותרים טוענים כי הסיכום חל על כל ה"שופטים", בכל היחידות. לדידם, אין לסגת ממילות הסיכום, המגדירות באופן ברור ובלתי משתמע לשתי פנים כי מי שייהנו מההטבות הינם כל השופטים המשרתים בצה"ל ללא קשר לדרגתם. עוד מציינים העותרים את העובדה כי בסיכום עצמו לא ניתן למצוא ולו בדל של אזכור לגבי הגבלתה של ההטבה לשופטים בעלי דרגות ספציפיות, או לשופטים המשרתים ביחידה מסוימת (בתי הדין הצבאיים). נוכח כל האמור, טוענים העותרים כי גם משבוטל הסיכום, היה עליהם להימנות בקבוצה שנכללה במסגרת הוראות המעבר, וכפועל יוצא – לזכות לתוספות השכר.

 

13.      כפי שתואר, מטרת הדיונים בין צה"ל למשרד האוצר הייתה לסייע בפתרון בעיה שהתגלתה בבתי הדין הצבאיים אשר התקשו לאייש את תקני השפיטה במשפטנים בכירים בדרגות סא"ל ואל"מ. מהמוצגים שהגישו הצדדים לבית המשפט, לא ניתן ללמוד על כך שבשלב כלשהו בדיונים שקדמו לסיכום היה דיון כלשהו בבעיה שהייתה קיימת, לטענת העותרים, גם בבתי המשפט. עוד נזכיר, כי בשעת החתימה על הסיכום, היו בתי המשפט מסופחים לפרקליטות הצבאית, יחידה שזכתה לייצוג בדיונים אל מול האוצר באמצעות הפצ"ר. הפצ"ר, כמפקדם דאז של בתי המשפט הצבאיים, הסביר בכמה הזדמנויות כי לא הייתה כל כוונה לכלול גם את השופטים בבתי המשפט במסגרת הסיכום הבינמשרדי. אם כך, בהינתן שכל מעייניהם של הצדדים לסיכום היו נתונים למצב הקיים בבתי הדין, ולקושי באיושן של משרות השיפוט ביחידה זו, ברור אפוא מדוע ההסכמות שאליהן הגיע התייחסו אף הן לבתי הדין, ואליהם בלבד. אי לכך, היות ובבתי הדין שירתו באותה שעה רק קצינים בעלי דרגת סא"ל ומעלה, יש להבין את המילים "בכל הדרגות" המופיעות במסמך, כמתייחסות לדרגת סא"ל ומעלה. מסקנה זו מתחייבת מבחינתה של כוונתם הסובייקטיבית של המעורבים ביצירת הסיכום הבינמשרדי. אין ספק כי כוונתם הסובייקטיבית של המעורבים הייתה להחיל את הסיכום לגבי השופטים בבתי הדין שופטים שהיו בפועל בדרגת סא"ל ומעלה, ולא על עמיתיהם בבתי המשפט. המסמך אינו עומד בחלל הריק ואינו יכול להיות מפורש במנותק מכל מה שסבב אותו. הוא תוצר של התכתבות שממנה עולה בעליל כי הוא נועד לשופטי בתי הדין ולבכירים בפרקליטות. אין לפרש את ההתכתבות כאילו היה מדובר בפרשנות חוק או אפילו בפרשנות פקודת מטכ"ל, דהיינו בפרשנות נורמה בעלת תחולה כללית. הצדדים למסמך אינם חלוקים על משמעותו. אומד דעת הצדדים לגבי פרשנות המסמך היה לכלול בתוכו את שופטי בתי הדין- כך, ולא אחרת. הסיכום מזכיר את המילה "שופטים (מכל הדרגות)" אך אינו מפרט את מה שהיה מובן לשני הצדדים – שמדובר בשופטים ביחידת בתי הדין.

 

           על כן, מלכתחילה לא נועד המסמך לעותרים, והם לא קנו כל זכות על פיו.

 

טענת ההפליה

 

14.      הקביעה כי הסיכום לא התכוון לחול על העותרים אינה סופה של הדרך. המשכה של הדרך מחייב דיון בטענות ההפליה. העותרים מוספים וטוענים כי אין סיבה לאבחן בין בתי הדין לבין בתי המשפט, ומכאן שאין המדובר באבחנה מותרת אלא בהפליה הטעונה תיקון.

 

15.      העותרים טוענים כי מצבם של בתי המשפט דווקא גרוע מזה של בתי הדין. הם מנסים לתמוך טענתם זו באמצעות נתונים שנאספו על ידם, הממחישים, לטענתם, כי בעיית איוש כוח האדם הייתה חריפה יותר בבתי המשפט מאשר בבתי הדין. לעומת זאת, עמדתה של המדינה הייתה, ועודנה, כי אגף כוח אדם בצה"ל זיהה ביחידת בתי הדין מגמה בעייתית ושם לו למטרה לפותרה. זאת ועוד, מהמסמכים עולה כי בזמן גיבוש הסיכום, לא זיהו גורמי הצבא תופעה של נטישה בקרב שופטי בתי המשפט (ראו, למשל, עת/24, פסקה 4 א'; עת/26, פסקאות 7-8) ועל כן לא ראו לנכון להחיל את הסיכום גם על בתי המשפט.

 

16.      בבסיס טענת הפליה, עומדת למעשה השאלה האם פעולתה של הרשות מפרה את עקרון השוויון. כל אימת שמתעוררת שאלת קיומה של הפליה, האתגר העומד בפני בית המשפט הינו לאבחן ולהגדיר מהי קבוצת השוויון הרלוונטית (ראו, למשל, בג"ץ 1662/05 לוי ואח' נ' ממשלת ישראל, סעיפים 44-41 (טרם פורסם, 3.3.2009) (להלן: עניין לוי)).

 

17.      הפליה מוגדרת, על פי רוב, כאבחנה בלתי רלוונטית (ראו דפנה ברק-ארז המשפט המנהלי, פרק 19 (2010)). במילים אחרות, הפליה תתקיים כאשר אי השוויון ביחסה של הרשות אל שני גורמים, אינו נובע מאבחנה ממשית והגיונית ביניהם, המצדיקה את היחס השונה לאחד. ודוק, קיומה של הפליה אינו נבחן על פי כוונתה של הרשות הפועלת, אלא על פי מבחן התוצאה. בעניינו, שיוך ליחידה צבאית מסוימת (בתי הדין) עשוי בהחלט להיחשב כשוני רלוונטי לעניין קביעת שכר, אם כי כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו. אשר על כן, שירות ביחידות שונות אכן יכול (אך לא חייב) לשמש כקריטריון מספק לצורך מתן הטבה למשרתים באחת היחידות מבלי שהמשרתים ביחידה האחרת יזכו להטבה דומה. גם אם הייתה בעיית כוח אדם מסוימת בבתי המשפט, וכאמור איננו קובעים זאת, נראה כי ברמה המערכתית לא עלה צורך לטפל בה. יש לזכור כי ככלל, בית המשפט לא יתערב בשיקולי חלוקת משאבים של הרשות, אלא אם נפל פגם בשיקול דעתה (לעניין זה, ראו והשוו: בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ''ד נג(5) 459, 497 (1999); בג"ץ 7189/06 גן אירועים תל מגידו בע"מ נ' שר האוצר (טרם פורסם, 19.1.2009)).

 

18.      חיזוק לעמדתה של המדינה, ניתן למצוא בעובדה כי בהחלטה על מתן הטבות השכר היו מעורבים גורמים מקצועיים האחראים לעיצוב מדיניות כוח האדם בצה"ל, ובכללם הפרקליט הצבאי הראשי, מפקדם (דאז) של שופטי בתי המשפט. יחד גיבשו את הסיכום הבינמשרדי, אשר לא כלל, בכוונת מכוון, את שופטי בתי המשפט. יתרה מזאת, יש לזכור כי לא מדובר בהחלטה "פנים צה"לית" בלבד. אל מול נציגי צה"ל עמדו נציגי משרד האוצר והם אלו שהלכה למעשה הקצו את הכספים שנדרשו לשם מתן התוספת. בין הצדדים התנהלו מגעים ממושכים, וכעבור למעלה משנה גובש בין הצדדים הסיכום. מסתבר, כי גם נציגי האוצר הבינו כי קיימת בעיה בקרב בתי הדין ועל כן הסכימו להקצות משאבים לטיפול בה. העובדה כי הסיכום הושג לאחר משא ומתן בין שני גורמים אלו, תומכת במסקנה כי האבחנה שנוצרה בסיכום בין שופטי בתי הדין לשופטי בתי המשפט הינה אבחנה רלוונטית. נוכח כל האמור, נוטה אני לאמץ את עמדת המשיבים לפיה לא הייתה הפליה. לא אכחד כי לא קל לקבוע אם בשנת 2000 הייתה או לא הייתה הצדקה עניינית לאבחנה בין בתי הדין לבין בתי המשפט. ואולם, כפי שיבואר, אין צורך להכריע בדבר.

 

19.      לצורך הדיון אניח עתה כי טענת ההפליה שהעלו שופטי בתי המשפט טענה מוצדקת היא. אניח כי שתי קבוצות השופטים נמנות על אותה קבוצת שוויון. כיצד יש לטפל בטענת הפליה מוצדקת? משמצא בית המשפט, או שמצאה הרשות עצמה כי קיימת הפליה בין שווים, פתוחות בפני בית המשפט או הרשות כמה אפשרויות פעולה, אשר נסקרו (בין היתר) ב-בג"ץ 4906/98 עמותת עם חופשי נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נד(2) 503, פסקאות 16 ואילך (2000): ניתן להורות על הענקת ההטבה שניתנה לפלוני גם לאלמוני; ניתן לבטל כליל את ההטבה. יכולה הרשות לומר – מכאן ואילך לא אעניק את ההטבה לאיש. אך מי שנהנה ממנה והסתמך עליה בעבר ימשיך לקבל אותה. יכולה היא גם לנקוט בפתרונות ביניים השומרים על השוויון. כך נעשה הלכה למעשה בענייננו. כפי שכבר הוזכר לעיל, ביום 19.5.2003 אושרה הרחבת הסיכום על ארבעה שופטים של בתי המשפט שהיו בעלי דרגת כתף ודרגת שכר של סא"ל. הדבר נעשה, אמנם, על פי הנטען, לפנים משורת הדין. ואולם, בהנחה שהייתה קיימת הפליה שהיה צורך בתיקונה מותר היה לרשות לתקנה בדרך זו. הדרך שנבחרה היא טריפת כל הקלפים מחדש והענקת ההטבה לבעלי דרגה מסוימת ומעלה בלבד בקרב שתי קבוצות השופטים, תוך ביטולה לגבי שאר הדרגות. לפיכך, גם אם נניח כי הסיכום הבינמשרדי הפלה באופן פסול את העותרים– פעלה המדינה בדרך לגיטימית לפתרון בעיית ההפליה, דרך שאין הצדקה להתערבות בה. על כן, גם אם אניח קיומה של הפליה, אף שאיני נוטה לכך, הפתרון אותו מצאה הרשות עצמה לתיקונה– אינו מצדיק את התערבותנו.

 

           סיכום ביניים: מלכתחילה ההטבה לא נועדה לעותרים, והם גם לא נהנו ממנה בפועל. ככל שהייתה הפליה – היא תוקנה באופן הולם ומספק. מכאן יקל עלינו לבחון את אי הכללתם של העותרים במסגרת הוראות המעבר הנזכרות.

 

הוראות המעבר

 

20.      בעת שנקבעו הוראות המעבר לא נהנו העותרים או מי מהם מן הסיכום, על כן אי הכללתם בגדר זכאים בתוך הוראות המעבר אין בה כדי להפחית מזכויותיהם הקיימות באותה עת, או בניסוח אחר – אין בהוראת המעבר כדי לפגוע בזכות קנויה שהייתה בידי העותרים. אכן הייתה לעותרים צפייה לפיה בבוא היום, אם תתקבל טענת ההפליה על ידי רשויות הצבא עצמן או בבית המשפט – הם ייהנו מן הסיכום גם כן, אך זכאות זו מעולם לא תורגמה לקבלת ההטבה בפועל. לכל היותר ניתן לקבוע כי מרגע שההטבות הוחלו תחת הכותרת "לפנים משורת הדין" גם על כמה משופטי בתי המשפט הייתה, במקרה הטוב, גם לעותרים צפייה מוגברת כי גם הם יזכו לכך. אמרתי "במקרה הטוב" מפני, שכפי כבר הוסבר לעיל, הסיכום, לאחר הרחבתו, העניק את תוספת השכר לבעלי דרגות סא"ל ומעלה בלבד. להבדיל מהשופטים שעמדו בדרישת הדרגה, ונזקקו להמתין עד למועד בו יגיעו לוותק המתאים, העותרים נדרשו לעמוד בשתי דרישות סף: צבירת וותק מתאים והעלאה בדרגה. זאת ועוד, בד בבד עם הרחבת מתן התוספת "לפנים משורת הדין" גם לשופטים במערכת עליה נמנו העותרים, הודיעו המשיבים כאמור על כוונתם לבטל את ההטבה בעתיד, כפי שאכן נעשה. היה זה אפוא שטר ששובר בצידו. ההרחבה כללה הודעה על ביטול צפוי, שאכן התקבל, בכפוף להוראת המעבר. עם זאת אניח לטובת העותרים שעם ההרחבה שנעשתה בעניין הייתה לעותרים צפייה מוגברת לקבל גם כן את ההטבה בעתיד. גם בהנחה זו איני רואה מקום להטיל על המשיבים חובה לכלול גם את העותרים בגדרי הוראת המעבר. כפי שבאר בית המשפט זה מפי השופט זמיר ב-בג"ץ 7691/95 שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5) 577, 611 (1998)(להלן: עניין שגיא):

"אין דינה של פגיעה בזכות קנויה, ובמיוחד זכות יסוד, כדינה של פגיעה בציפיה שאינה מגיעה כדי זכות. כך, לדוגמה, ציפייה לקבל, או להמשיך ולקבל, סובסידיה. הנכונות של בית המשפט לבטל החלטה בשל פגיעה בשוויון קטנה יותר כאשר ההחלטה אינה פוגעת בזכות אלא בציפייה כזאת. במיוחד כך, כאשר פגיעה כזאת אינה נובעת משיקולים פסולים של מין, לאום, מפלגה וכיוצא באלה, אלא משיקולים של טובת הציבור. (ההדגשות אינן במקור, מ.נ.; וראו גם:עניין לוי פסקה 57; בג"ץ 2234/04 ניסים נ' מדינת ישראל, פסקה 36 (לא פורסם, 4.9.2006) (להלן: עניין ניסים); דפנה ברק-ארז "הגנת ציפייה במשפט המנהלי" עיוני משפט כז(1) 209 (2003)).

 

21.      כוחם של דברים יפה לענייננו. אכן, גם מי שטרם גיבשו בעת עשיית הוראות המעבר זכות קנויה (סגני אלופים שלא היו בוותק המתאים) ייהנו מן הסיכום כשיגיעו לוותק המתאים . אין פירוש הדברים שניתן לחייב את המשיבים להמשיך לפעול לפי הסיכום שבוטל לגבי כל מי שהייתה לו רק צפייה ליהנות ממנו. ניתן לומר כי שופטים שנשאו דרגת סא"ל, ונדרשו רק לצבור וותק מתאים בתפקידם כדי לזכות להטבה, פיתחו הסתמכות אמיתית לזכות בתוספת השכר. בניגוד אליהם, לעותרים לא הייתה הסתמכות, אלא צפייה בלבד. משכך הם פני הדברים, לא ניתן לומר כי הוראות המעבר מפלות לרעה את העותרים. בין העותרים לבין השופטים הנכללים במסגרת הוראות המעבר ישנו הבדל משמעותי ורלוונטי- הבדל בדרגה. בנסיבות המקרה שלפנינו, הבדל זה הוא שהופך את ציפייתם של העותרים, לציפייה רחוקה יותר שאינה מצדיקה התערבות מצד בית משפט זה. אין ספק כי בכגון דא מעורבים גם שיקולים תקציביים של היקף ההטבה ועלותה. אלה שיקולים שמותר להביאם בחשבון, ובלבד שהדבר לא ייעשה באופן מפלה (והשוו: עניין ניסים, פסקאות 28-29).

 

22.      לסיכום חלק זה: הסיכום הבינמשרדי בוטל בחלקו, ובמסגרת הוראת המעבר ניתנה עדיפות מסוימת למי שכבר היו בדרגת סא"ל, אך טרם הגיעו לוותק הנדרש. הוראות המעבר קבעו את דרישת הדרגה כדרישת סף לכניסה בגדרן של הוראות המעבר. בכל קביעת קו גבול יש שרירותיות מסוימת, אך אין הצדקה משפטית לחייב את המשיבים ולהחיל את הוראת המעבר הנזכרת גם על העותרים (ראו: עניין שגיא, בעמ' 610). אפשר להבין שנכזבה תוחלתם, אך איני רואה הצדקה לכפות על המשיבים ליתן גם להם את ההטבה שבוטלה.

 

23.      על כן, אציע לחבריי לדחות את העתירה בלא צו להוצאות.

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

 

הנשיא א' גרוניס:

 

           אני מסכים.

 

ה נ ש י א

 

 

 

 

 

 

השופטת א' חיות:

 

           אני מסכימה.

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

 

           ניתן היום, ל' בניסן, תשע"ב (22.4.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   09018840_C16.doc   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il