עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1838/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"א 1838/13

לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס

המערערים:

1. מרכז הרדיאטור ירושלים - שירותי רכב (1998) בע"מ

2. יצחק סימן טוב

נ ג ד

המשיבים:

1. חיים וינשטוק

2. שומרה חברה לביטוח בע"מ

ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים מיום 03.03.2013 בת.א 3152-03-12 שניתנה על ידי כבוד הרשם הבכיר נ' נחשון

בשם המערערים: עו"ד ראובן טקו

פסק-דין

1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד הרשם הבכיר נ' נחשון, להלן - הרשם), מיום 3.3.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 3152-03-12.

2. בעקבות תאונת שרשרת בה היו מעורבות שלוש מכונית הגישו המערערים תביעה בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בירושלים. בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונה. בישיבה מקדמית שנייה, מיום 25.10.2012, הציע כבוד הרשם לפסוק בתביעה בדרך של פשרה. נוכח עמידת בא-כוח המערערים, עורך-דין ראובן טקו, על קיום הליך הוכחות, נקבע מועד לדיון הוכחות.

3. לאור התנהגותו של עורך-הדין טקו במהלך דיון ההוכחות מיום 16.12.2012, אשר התפרץ לדברי הרשם, לדברי העד שהעיד ולדברי בא-כוח המשיבים, השית עליו הרשם הוצאות אישיות בסך של 1,500 ש"ח, שישולמו לטובת אוצר המדינה. הרשם הוסיף כי אם עורך-דין טקו ישוב וינהג כפי שהוא נוהג, ישקול לשלוח עותק מפרוטוקול הדיון לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. בדיון הוכחות נוסף מיום 3.3.2013, שוב השית הרשם הוצאות אישיות על עורך-דין טקו. הרשם קבע כי עורך-דין טקו התערב בעדות עד מומחה באופן שסייע לעדות, והתערב באופן בלתי ראוי וללא הפסקה, בין היתר, בשינוי העמדת רכבים על גבי תרשים שהוצג כדי להמחיש את אופן קרות התאונה. בהמשך הדיון קבע הרשם כי מאחר שעורך-דין טקו הפריע בשנית במהלך חקירה נגדית, למרות שהוזהר, ישלם הוצאות אישיות בסך של 750 ש"ח. לאחר שעורך-דין טקו המשיך בדרכו שלו, חייב אותו הרשם בהוצאות אישיות נוספות בסך של 750 ש"ח. בעקבות החלטה זו ביקש עורך-דין טקו שהרשם יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה.

4. הרשם דחה את בקשת הפסלות בו במקום. הרשם קבע שהתנהגות עורך-דין טקו במהלך הדיון הייתה בלתי נסבלת ולא ראויה, באופן המבזה את מקצוע עריכת הדין ואת מעמדו של בית המשפט. הרשם הוסיף כי בסבלנות אין קץ הבליג על הפרעותיו החוזרות ונשנות של עורך דין טקו, עד כי לא יכול היה לשאת אותן. הרשם קבע כי השתת הוצאות אישיות על עורך דין אינה עילה לפסילה, וכי אין כל מקום לפסילתו בהעדר טענה למשוא פנים כלפי צד זה או אחר. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. יצוין, כי בעקבות דחייתה של בקשת הפסלות נמשך הדיון, לאחר שכבוד הרשם סרב לבקשה להפסקת הדיון. עורך דין טקו חוייב פעמיים נוספות בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 750 ש"ח (בכל פעם).

5. לדעת עורך-דין טקו "נעל" הרשם את דעתו באשר לתוצאות התביעה, ככל הנראה, בשל רצונו של הרשם להוכיח לו שעדיף היה לסיים את התביעה בדרך של פשרה. עורך-דין טקו מציין שהתעקשותו לקבל את מלוא החומר לידיו, לאפשר למשיבים להגיש תביעה שכנגד ולאפשר צירוף של צדדים נוספים התקבלו בחוסר שביעות רצון על ידי הרשם, שלווה באמירות שהיה בהן כדי להלך עליו אימים. עורך-דין טקו מתאר את שאירע במהלך דיון ההוכחות מיום 3.3.2013 בנוגע לדרישתו להוסיף תרשים לעדות שהוקלדה בפרוטוקול, והוא משיג על שאלה מטעה ששאל בית המשפט את מנהל המערערת 1. עורך-דין טקו מציין כי התנגדותו לא נרשמה בפרוטוקול, אלא רק הערת הרשם בדבר התערבותו בחקירה. עורך-דין טקו משיג גם על המשך התנהלות הרשם בעת העדת העדים: כשביקש לוודא שדברי העד המומחה נרשמו בפרוטוקול, חייב אותו הרשם בהוצאות נוספות בסך של 750 ש"ח, ומנע, לדבריו, את המשך חקירתו הנגדית, תוך גרימת נזק למערערים. בהמשך, סיים הרשם מיזמתו את חקירתו הנגדית של המשיב 1, תוך קבלת עמדת המשיבים לפיה עורך-דין טקו מטעה אותו. בכך הזיק שוב לעמדת המערערים, לטענת עורך-דין טקו. התנהלות הרשם מוכיחה, לדעת עורך-דין טקו, שדעתו נעולה. לפיכך, הוא מבקש את פסילתו.

6. בהחלטתי מיום 15.3.2013 דחיתי את בקשת המערערים לעכב את ההליכים בתיק. בהתאם להחלטתי זו, הגישו המשיבים תשובתם לערעור. המשיבים טוענים שדין הערעור להידחות הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים. ראשית, טוענים המערערים שטענת הפסלות הועלתה על ידי עורך-דין טקו רק בתום ישיבת ההוכחות השנייה, לאחר שתי ישיבות מקדמיות וישיבת הוכחות, בה נפסקו לחובת עורך-דין טקו הוצאות לטובת אוצר המדינה. כמו כן, טענת הפסלות לא הועלתה בתחילת הדיון, כנדרש על פי תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). המשיבים מוסיפים שלערעור לא צורף תצהיר תומך, כנדרש על פי תקנה 471ג(ב) לתקנות. לגופו של עניין, טוענים המשיבים שאין בהתבטאויות הרשם ובפסיקת הוצאות לחובת עורך-דין טקו, כדי ללמד על אפשרות ממשית למשוא פנים נגד המערערים. לדברי המשיבים, התנהלות הרשם היא פועל יוצא של התנהלותו המביישת של עורך-דין טקו, האופן בו התבטא כלפי הרשם והפרעותיו החוזרות ונשנות במהלך החקירות הנגדיות של העדים. לדעת המשיבים, בצדק נדחתה בקשת הפסלות, באין כל חשש למשוא פנים מצד הרשם. המשיבים טוענים כי אין בביקורת הרשם על התנהגות עורך-דין טקו כדי להעיד על נעילת דעתו של הרשם בקשר לסיכויי התביעה. לדעתם, מדובר בניסיון להלך אימים על הרשם, על מנת להרתיעו מלקבל החלטות שאינן נוחות למערערים. המשיבים מוסיפים כי מקומן של השגות המערערים על החלטות הרשם בערכאת הערעור ולא במסגרת ערעור פסלות.

7. דין הערעור להידחות. האחריות לניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. במסגרת זו, ניתנת לשופט או לרשם הזכות לבקר את התנהגותו של בעל דין או של בא-כוחו, וכן, להעיר הערות ביקורתיות הקשורות לניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. זכות זו היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. הערות ביקורת אינן סימן למשוא פנים בהכרעה לגופו של עניין (למשל, ע"א 6225/08 פלוני נ' פלוני (28.10.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 256-255 (2006)). מקריאת הפרוטוקולים של דיוני ההוכחות בתביעה עולה תמונה עגומה. כך למשל, במהלך הדיון מיום 3.3.2013 העיר הרשם שוב ושוב לעורך-דין טקו לבל יתערב במהלך עדויות העדים ודרש שיפסיק להפריע למהלך המשפט, אך לשווא, עד כי הרשם הורה על הפסקת הדיון למשך כשעה וחצי. התנהלות זו של עורך-דין טקו לא נפסקה, אף לאחר שהושתו עליו הוצאות אישיות, והוא המשיך להפריע לחקירות העדים. בנסיבות אלו, רשאי היה הרשם להעיר לעורך-דין טקו על התנהגותו ולמתוח ביקורת על מה שנראה בעיניו כזלזול וכפגיעה בכבוד המקצוע ובכבוד בית המשפט. לא שוכנעתי כי הערות הרשם והשתת ההוצאות על עורך-דין טקו ימנעו מן הרשם להעריך את טיעוני המערערים בתביעה לגופם. משלא עולה כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, אין ממש בערעור ודינו להידחות.

8. בשולי הדברים אציין כי עורך-דין טקו הודיע במסגרת הודעת הערעור כי בדעתו להעביר העתק מהודעת הערעור לרשם כדי שיגיב עליה. עורך-דין טקו מופנה לתקנה 471ג(ה) לתקנות, לפיה מי שדן בערעור רשאי לבקש מהשופט אשר על החלטתו הוגש הערעור, להעיר את הערותיו. טוב יעשה עורך-דין טקו אם ינהג לפי כללי הדין ויתנהל באולם הדיונים כמתחייב הן מהמעמד בו הוא נמצא והן ממקצועו כעורך-דין.

9. הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ז בניסן התשע"ג (28.3.2013).