עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1779/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 1779/13

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. זלמן שלמה ניאמצ'יק

2. מרדכי יאיר חסין

3. אופיר ניאמצ'יק

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: ז' בניסן תשע"ג (18.3.13)

בשם המבקשת: עו"ד אופיר טישלר

בשם המשיב 1: עו"ד רצון דרחי

בשם המשיב 2: עו"ד יורם שפטל

בשם המשיב 3: עו"ד תמיר סננס

החלטה

א. בקשה להארכת מעצר שניה של המשיבים 1 ו-2, וראשונה של המשיב 3, וזאת בתשעים ימים, מיום 26.3.13 בעבור משיבים 1 ו-2 ומיום 20.3.13 בעבור משיב 3, או (על פי הנוסחה שאין לה משמעות רבה בתיק זה) עד למתן פסק דין בתפ"ח 46038-03-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. הפרשה עניינה שני מקרי רצח.

רקע

ב. על עובדות הפרשה עמד בית משפט זה בהרחבה בהחלטותיהם של השופט הנדל מיום 24.9.12, אשר אישר מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים (בש"פ 5588/12, 5589/12, 5645/12, 5646/12), והשופטת ברק-ארז מיום 17.12.12, אשר הורתה על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2, וזאת בתשעים ימים, מיום 26.12.12 או עד למתן פסק דין בענייננו, לפי המוקדם (בש"פ 8911/12).

ג. נגד המשיבים ונאשם נוסף הוגש ביום 26.3.12 כתב אישום המייחס להם, בגדרי האישום הראשון, עבירות של רצח (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), קשר לפשע או לעוון (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) והחזקת נשק (סעיף 144(א) לחוק העונשין), הכול בגין מעורבותם ברציחתו של אבי דוד ע"ה. למשיב 1 יוחסו בנוסף לכך, באישום נפרד, עבירות נוספות של רצח, קשירת קשר והחזקת נשק, הכול בגין מעורבותו ברציחתו של יצחק גפן ע"ה.

ד. על-פי הנטען בגדרי האישום הראשון קשרו המשיבים, נאשם נוסף ומעורבים אחרים בפרשה שזהותם אינה ידועה, לרצוח את אבי דוד ע"ה. המשיבים הטמינו מלכודת, בכך שהזמינו את המנוח לפגישה במסעדה בבת-ים, שם המתין לו מתנקש שירה בו וגרם למותו. המשיבים, אשר שהו במסעדה בדקות שלפני ההתנקשות, תיאמו, כך נטען, את תזמון פעולתו של המתנקש באמצעות שיחות טלפון, ודאגו לשמור בעבורו על "נתיב ירי" נקי בזירת ההתנקשות. לאחר שהמתנקש התקרב אל השולחן שלידו ישב המנוח וירה בו 5 יריות שגרמו למותו, נמלטו המשיבים מהמקום, תוך שהם עומדים בקשר טלפוני עם הנאשם הרביעי שנותר בזירה.

ה. על-פי הנטען בגדרי האישום השני, קשר המשיב 1 עם אחרים שזהותם אינה ידועה לרצוח גם את יצחק גפן ע"ה. שיטת הפעולה שבה נקטו הקושרים דמתה, לפי המתואר, לזו שפורטה באישום הראשון: המשיב 1 קבע פגישה עם המנוח בתחנת דלק בחולון, ובעת שהשניים ישבו יחדיו ליד שולחן מחוץ לחנות שבמקום, הגיעו למקום שניים מהקושרים האחרים כשהם רכובים על אופנוע, ואחד מהם ירה במנוח למוות. מיד לאחר מכן עלה המשיב 1 על האופנוע שעמו הגיע לתחנת הדלק, ושני האופנועים נמלטו מהזירה.

הליכי המעצר

ו. עם הגשת כתב האישום ביום 26.3.12, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים ונאשם נוסף עד לתום ההליכים המשפטיים. ביום 20.6.12 קבע בית המשפט קמא (מ"ת 45887-03-12, השופט צ' קאפח) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המתואר בשני האישומים. תשתית זו מורכבת ברובה המכריע מראיות נסיבתיות, לרבות התנהגותם של המשיבים ותנועותיהם, כפי שנצפו במצלמות האבטחה בשתי זירות ההתנקשות, וכן מחקרי תקשורת בהתייחס לארבעה טלפונים, אשר לפי הנטען בכתב האישום, שימשו את הקושרים לשם תיאומה וקידומה של תכנית ההתנקשות באבי דוד ע"ה, לאחר שנרכשו במיוחד למטרה זו. חיזוק לביסוסה של תשתית זו מצא בית המשפט המחוזי בשתיקתם של המשיבים בחקירותיהם. על סמך תשתית ראייתית לכאורית זו, ונוכח עילת המסוכנות הסטטוטורית הקמה בנסיבות העניין, כמו גם החשש האינהרנטי לשיבוש הליכים, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של כלל הנאשמים בפרשה, ובכללם המשיבים, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

ז. על החלטה זו עררו כל הנאשמים (בש"פ 5588/12, 5589/12, 5645/12 5646/12), וערריהם נדונו במאוחד על-ידי השופט נ' הנדל בהחלטתו מיום 24.9.12. השופט הנדל דחה את ערריהם של המשיבים ושל נאשם נוסף, בקבעו כי המבקשת הוכיחה לכאורה, מבחינה נסיבתית, את אשמתם של השלושה במיוחס להם, ואימץ בעניין זה את מרבית מסקנותיו של בית המשפט קמא באשר למערך הראיות הנסיבתיות. אמנם, להבדיל מבית המשפט קמא, השופט הנדל סבר שהתשתית הראייתית נגד השלושה "טומנת בחובה מאפיינים גבוליים" (שם, בפסקה 11), אולם בסופו של דבר קבע שדי בה לעמוד ברף הראייתי הנדרש בשלב המעצר. בהמשך לכך קבע השופט הנדל, כי אף אם הראיות לכאורה בעניינם של השלושה אינן בעלות עוצמה גבוהה, הנה בחשבון הכולל המסוכנות העולה ממעשיהם – שהתאפיינו בתכנון, תחכום, תעוזה וקור רוח – רבה ביותר, ומצדיקה את החזקתם במעצר עד תום ההליכים. לעומת זאת, בכל הנוגע לנאשם הרביעי קבע השופט הנדל שעוצמת הראיות אינה מצדיקה לכאורה את החזקתו במעצר עד תום ההליכים ועל כן הורה על החזרת הדיון בעניינו לבית המשפט קמא, על מנת שיקבע לו תנאי שחרור מתאימים.

ח. ביום 10.12.12, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים, החל מיום 26.12.12 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם מביניהם. הדיון בבקשה נקבע ליום 13.12.12. בהחלטתה מיום 17.12.12 (בש"פ 8911/12 הנ"ל) קיבלה השופטת ד' ברק-ארז את בקשת הארכת המעצר, תוך שציינה כי אכן ההליכים המקדמיים בענייננו התמשכו מעבר לרצוי, ולאו דווקא בגלל המבקשת, אך זו הבקשה הראשונה להארכת מעצרם של המשיבים, ולנוכח העובדה שתחילת משפטם בחודש ינואר 2013, נראה היה כי האיזון הראוי מחייב לעת זו לאפשר את המשך שמיעת המשפט בעוד המשיבים נתונים במעצר.

ההליכים בתיק העיקרי

ט. עד מתן החלטתה של השופטת ברק-ארז ב-17.12.12 טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק, זאת בעיקר בשל בקשות המשיבים לדחייה לצורך הסדרת הייצוג. ביום 19.9.12, הודיעו המשיבים על החלפת ייצוגם וביקשו כי תשוחרר הסנגוריה הציבורית. בית המשפט נעתר לבקשתם. מאז עד הגשת הבקשה התקיימו חמישה מועדי הוכחות (בימים 28.1.13, 3.2.13, 4.2.13, 6.2.13 ו-13.2.13) בהם נשמעו 28 עדי תביעה. בנוסף, התקיימו דיונים שעניינם בטענות מקדמיות, עתירה לגילוי ראיה חסויה וקבלת חומרי חקירה (בעניין זה תלוי ועומד בבית משפט זה ערר שטרם הוכרע (בש"פ 573/13)). יצוין כי לאחר הגשת הבקשה נשמעו חמישה עדים נוספים, כך שליום הדיון הגיעו מספרם לשלושים ושלושה.

י. נוכח הימשכות ההליכים, הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים.

הבקשה והדיון

יא. לטענת המבקשת, יש להאריך מעצרם של המשיבים, נוכח מסוכנותם העולה מן העבירות הקשות המיוחסות להם, ואשר בוצעו, כנטען לאחר תכנון, בתחכום ובתעוזה. למשיב 1 מיוחס גם רצח נוסף, באופן דומה. לכך יש להוסיף את עברם הפלילי של המשיבים, הכולל הרשעות במספר עבירות אלימות ובגינן ריצו מספר תקופות מאסר. עוד צוין, כי בחלק מתקופת מעצרו של המשיב 3 היה הוא אסיר בתיק אחר, כך שלגבי תקופה זו הפגיעה בחרותו תהיה פחותה. לטענת המבקשת, קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מצדם של המשיבים.

יב. אשר להתקדמות המשפט, טוענת המבקשת כי חרף העיכוב בשמיעת הראיות, שנבע ברובו מעיכוב בהסדרת ייצוגם של המשיבים, כעת נשמע משפטם בקצב ראוי, לאחר שעדי תביעה רבים נשמעו, תוך שנכונה לו במועדים הקבועים התקדמות משמעותית. בפנינו טען עו"ד טישלר, כי נשמעו 33 עדים ונותרו כ-10 עדי תביעה, קבועות 6 ישיבות נוספות לאפריל – יוני 2013. הוסף, כי מתחילה לא ניתן היה לצפות בתיק מורכב כזה למשפט קצר, וכן כי לא עורערה התשתית הראייתית שקבע השופט הנדל.

יג. עו"ד דרחי טען למשיב 1, כי משנקבע בהחלטת מעצר (החלטת השופט הנדל מ-24.9.12) שהראיות אינן בעוצמה גבוהה אלא יש בהן גבוליות, יש לכך השלכה על נושא המעצר. נטען גם כי חומרי החקירה נמסרו טיפין טיפין, ומספר עדי התביעה הנותרים יהיה יותר מ-10 כפי שטענה המדינה (רשומים 87). נאמר, כי טענת "אין מקום להשיב על האשמה" ופרשת ההגנה, הסיכומים והכרעת הדין – כל אלה ידרשו זמן רב, והפירוש הוא כי התיק יידחה לאחר הפגרה. לכן יש מקום לחלופה, וכך נעשה לעתים גם בתיקי רצח אף שהדבר אינו שיגרתי, שכן התיק יוצא דופן.

יד. עו"ד שפטל טען למשיב 2 והוסיף, כי על פי החלטת השופט הנדל שתיקת המשיבים היתה יסוד כמעט בלעדי להחזקתם במעצר; ישנם בראיות נושאים שהם גבוליים ויש כאלה שאין לגביהם ראיות לכאורה, על פי החלטת השופט הנדל. מדוע איפוא עצורים המשיבים? ועוד, בהארכה מעל 9 חודשים במקרה של סיכוי גבוה לזיכוי, יש לתת בכורה לזכות לחרות, מה גם שאין סיכוי לסיום בהארכה זו והתיק יגלוש אל מעבר לפגרה כאמור. עו"ד סננס הטעים לעניין משיב 3 כי אין משמעות לכך שלגביו זו עבירה ראשונה.

הכרעה

טו. מחד גיסא, אין כל ספק כי לאחר העיכובים שהיו בעבר מטעמים שונים, בית המשפט המחוזי עושה מאמצים לקידום התיק (ראו ישיבת 11.3.13) וכאמור קבועות להארכה הבאה שש ישיבות, ואין צורך להכביר מלים על העומס המוטל על בית המשפט; והרי התנהלות המשפט היא מאמות המידה העיקריות לבחינת הארכות לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. ואולם, נזכור גם את הוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 בדבר רציפות דיונים, ואת התיחסות הפסיקה לגביה (ע"פ 4865/09 פלדמן נ' בית המשפט המחוזי (2009)). גם איני מתעלם מן האמור בהחלטת השופט הנדל מיום 24.9.12 לעניין גבוליות מסוימת בראיות וקשיים אחרים, אף כי נזכור שבסופו של יום נקבעה בהחלטה ההיא תשתית ראייתית, וזו – כפי שציינה השופטת ברק-ארז בהחלטה מיום 17.12.12 (פסקה 12) – לא עורערה, ועל המסוכנות הטבועה בעבירת הרצח אין צורך להכביר מלים; לכל אלה מצטרף גם עברם הפלילי של המשיבים.

טז. לעניין הזיקה בין עוצמת הראיות לנושא החלופה ראו, בין השאר, סקירת השופט עמית בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2011) שלפיה (פסקה 5) "שחרור לחלופת מעצר וטיב החלופה נגזרים לעתים מעוצמת הראיות", וראו האסמכתאות שם בפסקה 4. וכן כך מכבר – בש"פ 327/98 אלגאוי נ' מדינת ישראל (1998); בש"פ 5837/00 חטואל נ' מדינת ישראל (2000); וראו גם מרדכי לוי, "הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים – בחינה נוספת", משפטים לד(3) (תשס"ה) 549 575-574; רינת קיטאי סנג'רו המעצר: שלילת החירות בטרם הכרעת הדין (תשע"א) 276-273. המחבר לוי סבור שגם לעילת המעצר ולעוצמתה – מעבר לראיות – יש משקל בכגון דא (ראו עמ' 621-617). מה שמבקש אני לחדד להלן הוא, כי במקרים מעין אלה, שהמסוכנות בהם גבוהה אך עוצמת הראיות יוצרת קשיים מסוימים, אחת הדרכים להתמודדות היא זירוז המשפט באופן יזום ומוטעם.

יז. ואכן, שאלת האיזון הנכון מתחדדת כחלוף הזמן, ולטעמי יש מיתאם מסוים בין שיקול ההגנה על הציבור כנגד מסוכנות מזה ושיקול עוצמת הראיות מזה – לבין הצורך בזירוז המשפט במיוחד, במקרים שעוצמת הראיות אינה גבוהה מאוד או הוטל בה ספק. אכן, עוצמת הראיות עשויה להוות שיקול בשחרור ממעצר, אך יש לנהוג זהירות רבה כשהמדובר ברצח (מקרי שחרור בערובה הם מעטים, כגון כשהמסוכנות ממוקדת ביותר והעבר נקי או חלוף הזמן בלתי נסבל, מבלי להקל ראש בכל מעצר; התקדימים המעטים בעניין זה הם המוגשים תדיר כאסמכתאות). על כן תפקידו של בית המשפט הדיוני בכגון דא הוא, לשם יצירת האיזון הנכון לפי השכל הישר, להחיש מאוד את הדיונים.

יח. בנידון דידן איני רואה מנוס מהארכה, בשל המסוכנות, אך סבורני כי במכלול הנסיבות וחרף העומס, יש מקום לפנות בהקדם האפשרי לבית המשפט המחוזי לתוספת מועדים בהארכה זו. המועדים הקבועים עתה הם שלושה בשליש האחרון של אפריל 2013, אחד בלבד במאי 2013, ושניים ביוני 2013, כולם (ולגבי משיב 3 כמעט כולם) בהארכה הנוכחית. רשימה זו מכובדת, אך בנסיבותיו המיוחדות של התיק, דומה שאין בה די. אני מאריך איפוא את המעצר עד יום 12.5.13. הצדדים יפנו בדחיפות לבית המשפט המחוזי לתוספת מועדים. הבקשה מתקבלת חלקית לפי האמור.

ניתנה היום, ט' בניסן תשע"ג (20.3.13).