עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1761/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

 

השופטת מ' נאור:

 

           ערעור על קולת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי (השופטת ח' הורוביץ) על המשיב, לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות ואיומים.

 

רקע עובדתי ודיוני

1.        כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודה המשיב, במסגרת הסדר טיעון, מייחס לו שתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירת תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, עבירות של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין ועבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

 

2.        על פי המפורט בכתב האישום המתוקן המשיב נישא למתלוננת בשנת 1997. במהלך שנות נישואיו, נהג המשיב לתקוף את המתלוננת במספר מקרים באמצעות ידיו ורגליו, למשוך בשערותיה ולשרוט את פניה כשהוא מותיר סימני חבלות על גופה ופניה. כן פורט כי במועד בלתי ידוע, בעקבות ויכוח שפרץ בין המשיב והמתלוננת, כיבה המשיב סיגריה על פני המתלוננת ובאזור איבר מינה וגרם לה לכוויה. המשיב נהג לבעוט ולהכות במתלוננת בכל חלקי גופה, לרבות בפנים, תוך גרימת נפיחות. עוד מתואר בכתב האישום כי המשיב נהג לאיים על המתלוננת כי יהרוג אותה או ישלח אחרים להורגה אם תעז להתלונן נגדו, כל זאת במטרה להפחידה. כתב האישום מפרט כי ביום 8.5.2010, לאחר שפרץ ויכוח בין המשיב למתלוננת, רדף המשיב אחרי המתלוננת בביתם והכה אותה באגרוף הגב. בהמשך, משך המשיב בשערותיה של המתלוננת והפליא בה מכותיו ואגרופיו בכל חלקי גופה, לרבות בפנים. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת שטפי דם בשפתיים ורגישות בצוואר, נשברו לה 5 שיניים והיא נזקקה לטיפול רפואי.

 

3.        הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המשיב ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן. הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין העונש והדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר משירות המבחן.

 

4.        בתסקיר שירות המבחן פורט כי המשיב, בן 24, נשוי למתלוננת מזה כשלוש שנים ואין להם ילדים. המשיב מסר כי הם עברו טיפולי פוריות, ללא הצלחה. למשיב יש השכלה יסודית והוא לא השלים לימודיו בשל מוטיבציה נמוכה וחוסר עניין. המשיב השתלב במעגל העבודה בגיל צעיר, ובשלושת החודשים שקדמו למעצרו הוא לא עבד והתקיים מקצבה. עוד פורט כי למשיב יש חמישה אחים ואחיות. אחות המשיב נשואה לאחיה של המתלוננת ב"נישואי בדל", מה שלדברי המשיב יצר מתיחות רבה בין שתי המשפחות והסלמה בויכוחים בינו ובין אשתו. קיימות תלונות הדדיות במשטרה על אלימות בין אחות המשיב ובעלה (אחי אשתו) וכן קיימת תלונה נגד אביו של המשיב בגין אלימות כלפי בני משפחת המתלוננת. שירות המבחן הוסיף כי המשיב גדל במשפחה שלא הייתה מסוגלת לספק לו את המשאבים החומריים והרגשיים להתפתחותו התקינה. המשיב מכחיש כל בעיה מצידו, ושולל התנהגות אלימה כלפי אשתו. המשיב טוען כי ביום התלונה מעדה המתלוננת במדרגות ביתם לאחר ויכוח סוער ביניהם. לדבריו, מאז נישא למתלוננת לא נקט כלפיה באלימות פיזית, אולם היו ביניהם ויכוחים על רקע "נישואי הבדל" ועל רקע רצונה של אשתו לנקום בו בשל התנהלות אחותו כלפיה אחיה. המשיב הוסיף כי מאז מעצרו, עברה אשתו להתגורר בבית הוריה והקשר ביניהם נותק. לדברי שירות המבחן, המשיב מעוניין לחזור לאשתו ולשקם את היחסים ביניהם, ולטענתו, לולא נישואי הבדל, מערכת היחסים ביניהם הייתה טובה. שירות המבחן הוסיף כי הוא סבור שהמשיב ילדותי ומתרכז בעצמו ובצרכיו האישיים. יש לו נטייה להתנהגות אימפולסיבית והוא חסר יכולת שליטה וריסון של דחפיו האלימים. לאור זאת, שירות המבחן נמנע מלתת המלצה טיפולית בעניינו של המשיב, אך הוסיף כי אם יוטל על המשיב מאסר בפועל יש להמליץ לשירות בתי הסוהר לבדוק התאמתו לטיפול במסגרת "בית התקווה" בכלא חרמון.

 

5.        בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי העבירות בהן הורשע המשיב כלפי בת זוגתו, מעוררות סלידה. מעשיו היו מתמשכים וקשים. בית המשפט הוסיף כי מכתב האישום עולה תמונה מדאיגה של אדם אלים, שבאופן שיטתי נהג להשתמש בכוחו העודף על המתלוננת, להלך עליה אימים ולפגוע בגופה ובנפשה. חלק מהמעשים, כדוגמת הצמדת סיגריה לפניה ולאיבר מינה, נועדו להשפילה ולגזול ממנה את כבודה כאישה וכאדם. עוד הוסיף בית המשפט כי אכזריותו של המשיב כלפי המתלוננת עלולה הייתה להסתיים בתוצאות טרגיות. בית המשפט ציין כי למשיב עבר פלילי, הכולל הרשעה אחת בעבירת אלימות. בשנת 2008 הוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים אותם ריצה בעבודות שירות וכן 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים שלא יעבור עבירה שיש בה אלימות פיזית. קיימת חובה בדין להפעיל מאסר על תנאי זה, כיון שהמשיב הפר אותו יותר מפעם אחת. עוד קבע בית המשפט כי גם אם מדובר ב"נישואי בדל", וגם אם לאחותו תלונות כלפי אחי המתלוננת, אין בכל אלו כדי להסביר או להפחית מחומרת התנהגותו ומעשיו. המשיב, כך נקבע, אלים ומסוכן. בית המשפט ציין לזכות המשיב את חרטתו, אך ציין כי קשה היה להתרשם כי אכן היה מדובר בחרטה כנה, כן ציין לקולא את נסיבות חייו, גילו הצעיר, העובדה שמדובר במאסר בפועל ראשון שמוטל עליו ובעיקר את הודאתו בשלב המוקדם.

 

6.        לאחר שקילת מכלול השיקולים הטיל בית המשפט על המשיב 34 חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, והתנאי הוא לבל יעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות. בית המשפט הפעיל במצטבר את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי נגד המשיב, כך שהמשיב ייאסר לתקופה של 30 חודשים בפועל. כמו כן הורה בית המשפט למשיב לשלם פיצויים למתלוננת בסך 20,000 ש"ח. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש.

 

הערעור

7.        המערערת טוענת כי טעה בית משפט קמא משהסתפק בהטלת עונש של שנתיים מאסר בפועל בלבד על המשיב. לטענתה, העונש אינו הולם את חומרת המעשים. לטענת המערערת, העונש שנגזר על המשיב אינו מהווה גורם מרתיע דיו כלפיו וכלפי אחרים. לטענתה, מעשיו האלימים של המשיב ראויים להוקעה ולגינוי חריפים ויש להטיל בגינם עונש מאסר בפועל ממושך הרבה יותר משהטיל בית משפט קמא. מסכת האלימות נפרשה על פני שלוש שנות נישואין ובחלק מהמקרים נקט המשיב כלפי אשתו אלימות חמורה עד מאוד אשר גרמו לה לחבלות של ממש באזורים רבים בגופה. המערערת הוסיפה כי שגה בית משפט קמא משהעניק משקל יתר לנסיבות לקולא שעמדו למשיב. אכן המשיב הודה וחסך בכך את העדת המתלוננת, ואולם, מתסקיר שירות המבחן עלה כי חרטתו לא הייתה כנה וכי הוא לא גילה אמפטיה כלפי המתלוננת. עוד הוסיפה המערערת כי יש לדחות את נסיבותיו האישיות של המשיב ולהעדיף את האינטרס הציבורי של הוקעת תופעת האלימות בכלל ובתוך התא המשפחתי בפרט. עוד טענה המערערת כי מדובר במי שלחובתו עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירת אלימות וכי המאסר על תנאי שהוטל עליו, לא היווה גורם מרתיע עבורו מביצוע עבירה זו. על כן התבקש בית המשפט להחמיר בעונשו של המשיב.

 

8.        תסקיר משלים שהוגש לנו בעניינו של המשיב פירט כי המשיב שוהה באגף משתלבים והוא הופנה להשתלב בתעסוקה. עוד פורט כי במהלך מאסרו, ביצע המשיב עבירת משמעת, בגינה נשפט ל-48 שעות בידוד ואזהרה חמורה. התסקיר הוסיף כי המשיב שולל בתוקף אלימות מילולית ופיזית וטוען לעלילה מצד המתלוננת. לטענתו, הוא רצה להתגרש מאשתו והיא סירבה לכך, ולכן העלילה עליו. כן פורט כי הוצע למשיב להשתלב בטיפול בדפוסיו האלימים ב"בית התקווה" או בקבוצה ראשונית לאלימות אינטימית והוא סרב. בתסקיר צוין כי משיחה עם המתלוננת עולה כי היא מתגוררת בבית הוריה ואין לה כל קשר עם המשיב. לדבריה, היא הגישה תביעה למזונות בבית הדין השרעי, והיא טרם קיבלה את הפיצויים עליהם הוחלט במסגרת גזר הדין. עוד פורט כי בכוונתה של המתלוננת להגיש תביעה אזרחית לפיצויים וכי לתחושתה המשיב מתכוון להתגרש ממנה והיא משלימה עם עובדה זו. בהמשך, הוגשה הודעה נוספת משירות המבחן בה פורט כי על רקע ביטוי נזקקות טיפולית מצדו של המשיב, הוחלט להעבירו לכלא חרמון על מנת שישתתף בתוכנית הטיפולית ב"בית התקווה".

 

9.        בא כוח המשיב, עו"ד רט, ביקש לתמוך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו לא נפל כל פגם בפסק הדין. עו"ד רט הוסיף כי מאז שהועבר המשיב לתוכנית הטיפולית, ניכר במשיב שינוי ממשי ואין מקום לשנות מגזר הדין שהוטל עליו.

 

10.      במהלך הדיון שהתקיים בפנינו ביום 31.10.2011 צוין כי המשיב והמתלוננת נמצאים בהליך גירושין בפני בית הדין השרעי, אשר אמור להסתיים בחודשיים הקרובים. כן צוין כי המשיב טרם שילם את סכום הפיצויים למתלוננת. החלטנו לדחות את מתן גזר הדין בחודשיים וזאת על מנת לקבל אישור על הליך הגירושין בין בני הזוג ועל תשלום הפיצויים. הבהרנו לצדדים כי אישורים אלה אינם בגדר "חסינות" מפני קבלת הערעור. אך אלו גורמים שיישקלו על ידינו. בהמשך, ולאחר מספר דחיות, קיבלנו הודעות עדכון מטעם הצדדים. מהודעות העדכון עלה כי הפיצוי למתלוננת טרם שולם. כן פורט כי לא נצפתה התקדמות של ממש בהליך הגירושין וזאת נוכח אי הגעת המתלוננת לדיונים שנקבעו. בעקבות הדברים, החלטנו שלא להמתין עוד להסדרת הליך הגירושין בין הצדדים ולהכריע בערעור זה.

 

דיון והכרעה

11.      מעשיו של המשיב חמורים. המשיב נהג להכות את אשתו בכל חלקי גופה במשך זמן רב. מעשיו נועדו לפגיעה בגופה, בנפשה ובכבודה. מהתסקירים עולה כי המשיב אינו מכיר בחומרת מעשיו. בית המשפט אף לא התרשם כי החרטה שהביע המשיב הייתה כנה. ההסבר שניתן, בחצי פה, לפיו הדברים נעשו על רקע ויכוחים בשל "נישואי הבדל" אינם יכולים להוות לא הסבר ולא הצדקה לביצוע מעשים מסוג זה. טוב הדבר שהמשיב התחיל בהליך טיפולי, ואנו מקווים כי יתמיד בהליך זה. אכן, המשיב בחור צעיר אשר זהו מאסרו הראשון, ואולם, התנהגותו כלפי המתלוננת קשה ואף הביאה לפגיעה בגופה. המשיב גם לא שילם את הפיצוי. לפיכך, מצאנו כי יש מקום להחמיר מעט עם המשיב וזאת בהתאם לעונשים אחרים שהוטלו (השוו: ע"פ 5062/10 פרץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.7.2011); ע"פ 4971/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.1.2012)). לאור הכלל כי ערכאת הערעור, גם כאשר היא מתערבת בגזר הדין לחומרה, איננה ממצה את הדין עם הנאשם, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער על 36 חודשי מאסר במקום 24 החודשים שהוטלו עליו. עונש זה יתווסף לששת חודשי המאסר המצטברים שהוטלו עליו, כך שהמשיב ירצה בסה"כ 42 חודשי מאסר בפועל. שאר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

 

ש ו פ ט ת

 

השופט ע' פוגלמן:

 

           אני מסכים.

 

 

ש ו פ ט

 

השופט י' עמית:

 

           אני מסכים.

 

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

 

           ניתן היום, כ"ב שבט, תשע"ב (15.2.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11017610_C08.doc   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il