עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1739/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.2.2012 בת"א 11429-02-11 ובת"א 29333-09-11 (כבוד השופטת ש' אלמגור).

 

ברקע לדברים, שני חוזים שנכרתו בין המשיבה (התעשייה האווירית לישראל בע"מ) לבין המבקשות. החוזה הראשון נכרת בין המשיבה למבקשת 1 (קמן הנדסה בע"מ (להלן: קמן הנדסה)) ועניינו סחר בפלטות אלומיניום (להלן: חוזה הרכישה). החוזה השני נכרת כתשעה חודשים מאוחר יותר בין המשיבה למבקשת 2 (קמן סחר מתכות בע"מ (להלן: קמן סחר)) ועניינו מתן שירותים על ידי המבקשת 2 לתעשייה האווירית (להלן: חוזה השירותים). במסגרת הסכם השירותים נכללה תניית בוררות.

 

          ביום 27.2.2011 הגישה המשיבה תובענה נגד קמן הנדסה בגין הפרת חוזה הרכישה. ביום 14.9.2011 הגישו המבקשות יחד תובענה נגד המשיבה בגין הפרת חוזה השירותים. הסוגיה שעמדה במחלוקת בפני בית המשפט המחוזי היא, האם כגישת המבקשות יש לכרוך את שני הדיונים זה בזה, ומשכך לא להורות על עיכוב ההליכים בתובענה השנייה לשם בירורה במסגרת של בוררות, או שיש לקבל את גישת המשיבה ולהורות על עיכוב ביצוע התובענה השנייה.

 

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לאחד את הדיון בשתי התובענות, ומשכך, הורה על עיכוב ביצוע ההליכים במסגרת התובענה השנייה. במישור העובדתי, קבע בית המשפט כי אין מקום לראות החוזים כעסקה אחת, וכי כל אחת מהתובענות נוגעת למסכת עובדתית ומשפטית שונה. במסגרת זאת, קבע בית המשפט כי התובענה השנייה נוגעת רובה ככולה לחוזה השירותים, ואין לה זיקה לחוזה הרכש. על בסיס זה קבע בית המשפט כי לא הוכח במקרה זה קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק את אי עיכוב ההליכים חרף קיומה של תניית הבוררות, כקבוע בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. זאת, שכן בפועל אין לקמן הנדסה מעמד במסגרת התובענה השנייה ומשכך לא מתקיים המבחן הכפול הקבוע בפסיקה, על פיו "טעם מיוחד" יקום רק באם הוכחה הן נחיצות דיונית והן נחיצות מהותית. עוד ציין בית המשפט כי אף תחת ההנחה כי החוזים משקפים עסקה משולשת (אשר נדחתה במישור העובדתי), עדיין לא הוכח "טעם מיוחד" לאי עיכוב ההליכים. זאת, מאחר שבקובען תניית בוררות בחוזה המאוחר בזמן, ידעו הצדדים כי במידה ויתעוררו מחלוקות יפוצל הדיון.

 

על החלטה זו מבקשות קמן הנדסה וקמן סחר להשיג. במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שמדובר בשני חוזים נפרדים, וכי בפועל מדובר בעסקה אחת. בהקשר זה טוענות המבקשות כי היה על בית המשפט לבחון עדים וראיות בטרם יקבע קביעות מהותיות באשר לטיב היחסים בין הצדדים.

 

במענה, הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת לעיכוב ביצוע אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי. במסגרת תשובה זו, טענה המשיבה כי שני החוזים נכרתו בנפרד ומבלי שתתקיים ביניהם כל זיקה. לטענתה, ניסיונן של המבקשות לכרוך את שני החוזים זה בזה הוא ניסיון מלאכותי, שתכליתו ביטול תניית הבוררות בחוזה השירותים. בתוך כך, טענה המשיבה כי הגשת התובענה היא פעולה העולה כדי חוסר תום לב, שכן תניית הבוררות אשר נקבעה בחוזה השירותים הייתה דרישת סף במכרז של התעשייה האווירית, וכן מאחר שהמבקשת 2 עצמה הייתה נכונה בשלבים מוקדמים יותר של הסכסוך בין הצדדים להתחיל בתהליך של בוררות בכל הנוגע לחוזה השירותים, במנותק מחוזה הרכישה. בהמשך לכך, טענה המשיבה כי אף אם קיום הדיון במשותף הייתה מקלה על הצדדים, אין בשיקול הנוחות די כדי להקים "טעם מיוחד" המצדיק את דחיית עיכוב הביצוע. לגישתה, קמן הנדסה אינה כלל צד להליך במסגרת התובענה השנייה, ולפיכך לא מתקיים מבחן "הנחיצות הדיונית". עוד טענה המשיבה כי המבקשות לא הוכיחו שפיצול ההליך יוביל לפגיעה ביכולתם לקבל סעד אפקטיבי, ומשכך, לא מתקיים אף מבחן "הנחיצות המהותית".

 

לאחר העיון בהחלטת בית המשפט, בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

 

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת אלא במקרים יוצאי דופן, בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור מטעמי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.2008); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.2008). במקרה הנוכחי, ההלכה הנוהגת, עליה הצדדים אינם חולקים, ברורה וידועה, ועל פי המבחן לקיומו של "טעם מיוחד" במקרים מסוג זה הוא מבחן דו שלבי, במסגרתו נבחנת ה"נחיצות הדיונית" של איחוד ההליכים, ולאחר מכן ה"נחיצות המהותית" של איחוד ההליכים (ראו רע"א 985/93 אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס בע"מ, פ"ד מח(1) 397 (1993) (להלן: אינווסטמנט קורפוריישן)). בהמשך לכך, אין בבקשה טעם להתערבותה של ערכאת הערעור מטעמי צדק ולמניעת עיוות דין. אף אם היה ממש בטענות של המבקשות לעניין ישום הדין במקרה הפרטני, הרי שאין בפיצול הדיון כדי להוביל לפגיעה קשה בהן, והן תוכלנה לממש את מלוא זכויותיהן במסגרת ההליך המפוצל. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

 

למעלה מן הצורך יוער כי לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.

 

ראשית, קביעתו של בית המשפט כי מדובר בשני חוזים נפרדים מבוססת היטב על החומר שהוגש לו, ומשכך, בדין קבע כי המבקשות לא עמדו ברף ההוכחה הנדרש להוכחת ה"נחיצות הדיונית". בהקשר זה יצוין שאין ממש בטענות המבקשות, על פיהן היה על בית המשפט לשמוע עדים ולקיים דיונים באשר לטיב ההתקשרות בין הצדדים. קביעותיו של בית המשפט נוגעות לשלב המקדמי של הבקשה לעיכוב ההליכים, ומטבען הן קביעות לכאוריות הנוגעות לבקשה הספציפית בלבד. רף ההוכחה ברמה הלכאורית בשלב זה של ההליך אין בו כדי לחייב את בית המשפט או את ערכאת הבוררות בשלב הדיון בטענות הצדדים לגופן.

 

שנית, אף לו הייתה מתקבלת גרסתן העובדתית של המבקשות, הרי שאלו לא עמדו ברף "הנחיצות המהותית" בו היה עליהן לעמוד כדי להוכיח קיומו של טעם מיוחד לדחיית בקשת עיכוב ההליכים. העיון בבקשה שלפניי מעלה כי כל שהמבקשות טוענות לו, על פי גרסתן, הוא שקיומו של ההליך במפוצל יגרום להן אי נוחות. בכך לא די כדי לעמוד במבחן הנחיצות המהותית, ועל המבקשות היה הנטל להוכיח כי פיצול הדיון ימנע מהן קבלת סעד אפקטיבי (ראו: רע"א  573/09 אברמוביץ נ' יהלומי אל.די.זי בע"מ  (טרם פורסם, 19.1.2009); רע"א 3873/09 בכר נ' מושב מצליח (טרם פורסם, 7.9.2009)).

 

לבסוף, כפי שהיטיב להסביר בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אף לגישת דעת המיעוט בפרשת אינווסטמנט קורפוריישן אין במקרה זה כדי להקים טעם מיוחד לאי עיכוב ההליכים, שכן ניכר שהצדדים צפו, או יכלו לצפות, את האפשרות של פיצול הדיון, עת חתמו על חוזה מאוחר בזמן הכולל תניית בוררות, בעוד שבחוזה המוקדם בזמן לא כלל תנייה שכזו. יצוין בהקשר זה כי המבקשות אינן מעלות כל טענה באשר לפגם ברצונן או בהבנתן את החוזה עליו הן חותמות, וכי אין מדובר בצדדים המצויים במצב של פער כוחות משמעותי, אשר יכול היה להוות מנוף לחץ על המבקשות לחתום על החוזה.

 

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית. משכך, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

 

 

           ניתנה היום, כ"ז בסיון התשע"ב (17.6.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12017390_H02.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il