עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1726/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.2.2011 (עפ"ת 3444-06-10, עפ"ת 42568-05-10 כבוד השופט ח' כבוב) בו נדחה ערעורו של המבקש והתקבל באופן חלקי ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה תל אביב-יפו (ת"ד 12834/06, כבוד השופט מ' דרורי).

 

           המבקש הועמד לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות ועבירה של נהיגה בקלות ראש. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 17.11.2006, נהג המבקש ברכבו כשהוא שיכור.

 

           ביום 15.9.2009 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי המבקש היה שיכור בעת שנהג וזאת על בסיס התנהגותו בפני השוטרים והודאתו בפניהם כי שתה אלכוהול וכן לאור סירובו לבצע בדיקת דם. על המבקש נגזר עונש של פסילת רישיון למשך 11 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

 

           על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגישה המשיבה ערעור כנגד קולת העונש וכנגד הסטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק בעבירות מן הסוג שביצע המבקש. המבקש הגיש ערעור שכנגד הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש שנגזר עליו.

 

           בית המשפט המחוזי קבע, כי לאור הראיות שהובאו בפניו, לא נפל כל פגם בהתנהלות השוטרים, בניגוד לטענת המבקש, ולכן, ולצד נימוקים אחרים, נדחה ערעורו. לעניין ערעורה של המשיבה נקבע, כי אכן הייתה הקלה בלתי מידתית בעונש אשר הצדיקה את התערבותו. על כן הוחמר עונשו של המבקש לכדי 18 חודשי פסילת רישיון בפועל, כאשר יתר מרכיבי העונש נותרו על כנם.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי לא הוזהר לגבי השלכותיו המשפטיות של סירוב לבדיקת דם, כנדרש לפי סעיף 64ב'(ב2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א -1961, בטרם הגיב לדרישת השוטר ממנו להיבדק בדיקה כזו. על כן, לדבריו, לא ניתן להרשיעו על בסיס סירובו להיבדק. לעניין העונש סומך המבקש ידו על פסק דינה של הערכאה הדיונית וטוען כי לא נפל בה כל פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור והחמרה בעונש שנגזר עליו.

 

           המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור בתיק דנן וטוענת כי סירובו של המבקש לביצוע בדיקת הדם הינה רק נדבך נוסף בהרשעה ואינה נדבך הכרחי. לדבריה, הרשעת המבקש מבוססת על התנהגותו כפי שנלמדה מעדות השוטרים ועל הודאתו בפני השוטרים בכך ששתה שתי כוסות אלכוהול. משכך השאלה אותה מעלה המבקש אינה נדרשת להכרעה בתיק זה. יתרה מכך, טוענת המשיבה כי לדידה המבקש אכן הוזהר כדין.

 

           לאחר שעיינתי בבקשה, בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

 

           כלל ידוע הוא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיקר טענותיו של המבקש מופנות כלפי העובדה שלא קיבל הסבר או אזהרה מספקים, על פי דין, באשר להשלכות האפשריות של סירובו להיבדק בבדיקת דם. לגישתי, גם לו הייתי קובע כי השאלה בדבר אופן יישום החובה החוקית המוטלת על שוטרים הדורשים מחשוד לקיים בדיקת דם היא חריגה או עקרונית, הרי שאין צורך להידרש לה במסגרת דיוננו. מסכים אני עם טענת המשיבה, לפיה הכרעת הדין בעניינו של המבקש עומדת איתנה, לאור הראיות האחרות בתיק, אף ללא סירובו להיבדק בבדיקת דם ומשכך לא מתעוררת במקרה דנן כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. 

 

           לעניין טענות המבקש כנגד העונש, הרי הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם 29.01.2009); 7201/97 רע"פ דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם 11.12.1997)). בענייננו, אל אף שערכאת הערעור החמירה את עונשו של המבקש במידת מה, הרי שעונשו נותר עדיין מתחת למינימום הקבוע בחוק בעבירות מסוג זה. מכאן שבוודאי לא ניתן לומר כי במקרה זה קיימת סטייה ניכרת לחומרה ממדיניות הענישה ועל כן אין עילה להתערבות בגזר הדין.

 

           מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופו של עניין נראה כי דין הערעור להידחות. זאת מכיוון שהדיון בערכאות שקדמו לי היה ממצה והתייחס לכל אחת מן הטענות שהועלו על ידי הצדדים. כאמור, גם לו הייתה מתקבלת הטענה בדבר סירובו של המבקש להיבדק, הרי שהכרעת הדין, המבוססת על ראיות מספקות אחרות ובלתי תלויות, וגזר הדין, המאזן כראוי בין כלל השיקולים לעונש, היו נותרים על כנם.

 

           סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

          

           ניתנה היום, י"ג באייר התשע"א (17.5.2011).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11017260_H03.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il