עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 169/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 169/10

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:

אברהם באבאזדה

נ ג ד

המשיב:

מרדכי באבאזדה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.12.09 בה"פ 8113/09 שניתן על ידי השופטת שטרנברג-אליעז

תאריך הישיבה: ז' באב התשע"ב (26.7.12)

בשם המבקש: עו"ד יחזקאל ביניש; עו"ד שאול איבצן

בשם המשיב: עו"ד ראובן פארן

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת שטרנברג-אליעז) בה"פ 8113/09 מיום 8.12.09, שבגדרו אישר בית המשפט המחוזי פסק בוררות אשר נחזה להיות של הרב מרדכי אליהו עליו השלום (להלן הרב אליהו), ודחה טענה לזיוף חתימת הרב.

רקע

ב. המבקש והמשיב הם אחים. בין השניים התנהל הליך בוררות בפני הרב מרדכי אליהו החל משנת 2005 (כתב ההסכמה לבוררות נושא תאריך כ"ט שבט תשס"ה). הבוררות נסתיימה, כפי שנטען בשתי החלטות מודפסות שהאחת נושאת תאריך ט"ז בתמוז תשס"ז (מש/1א), והאחרת, מודפסת בדפוס דומה ללא תאריך (מש/1ב). שתיהן נחזות להיות חתומות בידי הרב מרדכי אליהו בחתימה "מרדכי אליהו".להלן יובא נוסח המסמכים המוכתרים שניהם "החלטה":

מש/1א:

בשם ה' נעשה ונצליח; טז' בתמוז תשס"ז

החלטה

אני מחייב את אברהם באבאזדה,

מס' דרכון פרסי

דרכון שוויצרי

"על פי הסכם משנת 1969 שנעלם שהיה נחתם בציריך במשרד של באבאזדה מורטזה מרדכי, על הרווחים 90% למורטזה מורדכי באבאזדה ו-10% לאברהם איברהים באבאזדה, ובדיוק על אמת ואמונה כל מה שהיה כתוב בהסכם הזה מילה במילה מכבדים ועושים כל החשבונות של מזומנים שלקח אברהם מחשבונות בנק שהיה לו יפוי כוח עליהם וגם על העסקים מאה שלו מורטזה, שני מגרשים, 23 דונם ו-42 דונם בגבעת שמואל, מאז שנת 1980, 1981 (ו-1983) בכל דרכים פסולות, סחורה של שטיחים, ועל נזקים כספיים,על כסף מזומן שגרם אברהם לאחיו מורטזה הפסדים, על פי החוקים שרגילים אצל הבנקים עד עכשיו, ישלם עם תשלומים חודשיים עד שנה, וסוגר באהבת שלום ואחוה כל החשבונות. סך הכל הם אחים ומרדכי האח הגדול היה במקום אבא של כן המשפחה.

(חתימה בכתב יד)

____________

הרב מרדכי אליהו".

מש/1ב:

"החלטה

החלטה זו אני מחייב את

אברהם באבאזדה,

מס' דרכון פרסי

דרכון שוויצרי

להעביר תוך שמונה ימים אצל נוטריון את ה-22% מהמגרש בגבעת שמואל מסך-הכל של 42 דונם גוש 6191 חלקה 14,16,17 בלי שום תמורה לאחיו מורטזה (מרדכי) באבאזדה, לשם ולבעלות שלו, יחד עם ההסכמה שהוא רשאי למכור את המגרש

בברכה (המלה מופיעה בכתב יד)

(חתימה בכתב יד)".

יצוין, כי ההחלטה מש/1ב נודעה רק במהלך בירור התובענה בבית המשפט קמא.

ג. ביום 25.2.09 פתח המבקש בהליך משפטי של המרצת פתיחה נגד המשיב, בטענה כי פסק הבורר שניתן (ההחלטה מש/1א) לא נחתם על ידי הרב אליהו, אינו בר תוקף והוא בטל מעיקרו.

ד. במסגרת הראיות בבית המשפט קמא הוצג גם מסמך, כנראה מחודש סיון תשס"ז - קרי, שבועות ספורים לפני פסק הבוררות הנטען - בכותרת "החלטה והמלצה", שבו ממליץ הרב אליהו (בעקבות פניה של המשיב) על בוררות זבל"א, תוך נכונות של הרב למנות את הבורר השלישי.

ה. המבקש טען בפני בית המשפט המחוזי כי לא ניתן פסק בוררות מכוח הסכם הבוררות, שכן לא התקיים כל דיון בפני הבורר בשל מחלת הרב אליהו, וכי הפסק שהוצג זויף. את דבריו סמך על טענותיו בכתב של הרב זעפרני, ראש לשכתו של הרב אליהו, מחנוכה תשל"ט, שלפיהם הובא המסמך לעיון הרב והוא לא חתם עליו (והוא חותם בשמו בלא תואר, בפתיח ב"ה ולא בפתיח "בשם ה' נעשה ונצליח"), וכן על הקלטת שיחה עם הרב זעפרני, עוזר הרב אליהו, השוללת חתימת הרב אליהו. המשיב דחה טענה זו, וצירף חוות דעת גרפולוגית המאשרת כי החתימה שעל גבי פסק הבוררות היא של הרב אליהו. לטענת המשיב, הוא הוזמן יחד עם המבקש לבית הכנסת "היכל יעקב" בירושלים (לרב אליהו היה משרד בבית הכנסת), ומשהמבקש איחר להגיע, הוציא הרב את מש/1א ומש/1ב מכיס מקטורנו וחתם עליהם. כן נטען, כי המבקש החמיץ את המועד האחרון לתקיפת פסק הבוררות לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, וכעת מנסה הוא בטענת זיוף לעקוף את המועדים הקבועים בחוק. צורף גם מכתב מי"א בחשון תשס"ט אל הרב מאת המבקש, העותר לאישור כי "לא היה פסק בורר ולא נחתם פסק כזה".

ו. הרב אליהו צורף כמשיב, אך הוברר שחלה ואושפז מאז 2008 ומצב בריאותו לא השתפר, ולימים נמחק מן התובענה (כידוע נפטר כעבור זמן, למרבה הצער).

ז. בפתח הדיון בבית המשפט המחוזי שנערך ביום 7.6.09 הוצע להחזיר את פסק הבוררות לרב אליהו על מנת שיחתום עליו בכתב ידו. הצדדים הסכימו, אולם בתגובה נתקבלה הודעתו של בנו של הרב אליהו, הרב יוסף אליהו, כי אביו אינו זוכר היטב את פרטי הבוררות ולא מצא לנכון לחתום על הפסק בשנית. יצוין כי נטען מטעם המבקש, כי פניה זו ופניה נוספת שלא נענו, וסגנון המסמכים שאינו מתאים לרמתו של הרב, מעורר חשד כי המשיב או שלוחו ערכו את המסמכים והדפיסום. המשיב טען, בצירוף חוות דעת גרפולוגית כאמור, כי המסמכים חתומים על ידי הרב, וכן ניתן - בין השאר - תצהיר של עד (אליהו גבאי) שהציג בפני הרב את ההחלטות ב-14.12.08 והרב אמר "שזהו כתב ידו וחתימתו ואינו מוכן לחתום פעם נוספת".

ח. בית המשפט המחוזי לא העיד את הרב, אך העיד את עוזרו הרב זעפרני שציין כי לאורך מעל עשרים שנה לא קיים הרב אליהו בוררויות והפנה לבוררות זבל"א, וכן כי לא השתמש בתאריכים לועזיים (כאלה מופיעים במש/1א), וגם כי המסמכים אינם בסגנונו - אך כתב ידו זוהה על המסמכים, שטר הבוררות ופרוטוקולים. את החתימה זיהה הרב זעפרני כחתימת הרב.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ט. בית המשפט המחוזי קבע, כי כאשר עילת התביעה מעוגנת בטענה כי אין בפנינו פסק בוררות, הדרך לבירור טענה זו אינה עוברת דרך ההסדרים הקבועים בחוק הבוררות או בתקנותיו, ועל כן דחה את הטענה לאיחור בתקיפת הפסק שהעלה המשיב.

י. נקבע, כי לא הוכחה טענת הזיוף. הוסבר, שלא הוגשה חוות דעת מטעם המבקש המעידה על זיוף, ואף לא נסתרה חוות הדעת הגרפולוגית מטעם המשיב. תימוכין לכך מצא בית המשפט בעדותו של הרב זעפרני, כי החתימה היא חתימת הרב.

יא. אמנם נאמר, כי עיון בשני המסמכים והשוואתם זה לזה וליתר החלטות הרב אליהו מעלים ספק מסוים באשר לזהות מחברם. עם זאת צוין, כי משהוכרע שהם נחתמו על ידי הרב אליהו, אין משמעות לטענה כי הם לא חוברו על ידיו. בית המשפט קבע, כי נאמנה עליו עדותו של המשיב ביחס לנסיבות מתן הפסק וכן ביחס לאופן שבו הגיע הפסק לידיו. צוין, כי משחתם הבורר על פסק הבוררות, אין להרהר אחר סגנון הכתיבה ואופן ההתבטאות המאפיינים את הפסק, וסגנון נתון לשינויים שהזמן גרמם.

מכאן הבקשה הנוכחית.

יב. לשם שלמות התמונה יצוין, כי הרשם שני מבית משפט זה, בהחלטה מפורטת מיום 28.3.10, קבע שהחלטת בית המשפט המחוזי בענייננו באה בגדרי סעיף 38 לחוק הבוררות, אף שניתנה במסגרת הליך שאינו מעוגן בחוק הבוררות, והערעור עליה הוא איפוא ברשות.

טענות המבקש

יג. המבקש טוען לזיוף המסמכים בהתבסס על מספר אינדיקציות: כעולה מדברי הרב זעפרני, הרב אליהו לא נהג לחתום את שמו בצירוף התואר "הרב", לא הכתיר מסמכיו בביטוי "בשם ה' נעשה ונצליח", ולא השתמש בתאריכים בלועזית. הוסף, כי המסמכים היוצאים מלשכת הרב ממוספרים בסדר רץ, ואילו הפסק שבנדון דידן חסר כל מספור. כך גם - כנטען - מבחינת הסגנון ומבחינת תוכנו של הפסק, אין פסק זה נחזה להיות פסק של הרב אליהו. כן נטען לסתירות בין שני המסמכים (מש/א1 ומש/1ב), והוסף כי לא ייתכן ששניהם נכתבו על ידי הרב אליהו, בודאי לא באותו מועד הנטען על ידי המשיב. כן הפנה המבקש להקלטת שיחה עם הרב זעפרני, בה נשמע אומר כי הרב אליהו לא חתם על המסמך שבנדון מעולם. נטען עוד, כי חוות הדעת הגרפולוגית לא הוגשה כדין, וכי עורכת חוות הדעת לא התייצבה לחקירה וכך גם מצהירים נוספים של המשיב. במצב דברים זה, כנטען, נגרע ממשקל עדויותיהם באופן משמעותי. משהגיע בית המשפט למסקנה שקיים ספק מי חיבר את הפסק, על הספק לפעול לעבר ביטול הפסק.

יד. עוד נטען, כי בידי בית המשפט לא היתה סמכות לאשר את פסק הבוררות, אלא רק ליתן סעד הצהרתי כי המסמך לא זויף. לחלופין נטען כי הבקשה בבית המשפט קמא הוגשה רק כנגד מסמך מש/1א, ולא כנגד מש/1ב. נטען, כי גם על פי חוק הבוררות, לא ניתן לאשר את הפסק, שכן משנבצר מהבורר למלא את תפקידו, היה על בית המשפט קמא להעבירו מתפקידו ולמנות בורר אחר. עוד נטען, כי עצם הקביעה שמש/1ב הוא פסק - בטעות יסודה, שכן אינו נושא תאריך. לבסוף נטען, כי נדרשת התערבות משיקולי צדק.

טענות המשיב

טו. לטענת המשיב, התכלית האמיתית של התובענה היא ביטול פסק הבוררות ומניעת האפשרות ליישומו, שכן המבקש הגיש בקשה לביטול הפסק באצטלה של המרצת פתיחה, כיון שהחמיץ את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות על פי חוק הבוררות. נטען, כי הוכח שהחתימה על גבי פסק הבורר היא של הרב אליהו, וכי הקביעות בנוגע לאמיתות החתימה הן ממצאי עובדה ומהימנות, שאין מקום להתערב בהן. הודגש, כי הרב זעפרני אישר ששני חלקי הפסק חתומים בידי הרב אליהו. ביחס להחלטה המפנה את הצדדים לבוררות זבל"א הוסבר, כי הרב אליהו ניסה להימנע ממתן פסק בוררות נוכח לחציו של המבקש, אולם המשיב עמד על זכותו למתן פסק בוררות על ידי הרב אליהו, וכי מדובר אך בהמלצה.

טז. בדיון בפנינו (ביום 26.7.12) הצענו לצדדים להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לבחינת מחדש או לבוררות זבל"א. ואולם, לא נתקבלה הסכמת המשיב. בא כוח המשיב טען כי עדותו של הרב זעפרני כי החתימה היא של הרב אליהו, שהזמין את המשיב ונתן לו את הפסק; המשיב היה שמח אילו הועדה הגרפולוגית; וניסוח הפסק, אילו כלל מעורבות המשיב כטענת המבקש, היה שונה. מטעם המבקש נטען שאין קושי לזייף חתימה והסגנון אינו של הרב; ובסופו של יום, גם אין החלק האופרטיבי בפסק ברור כל עיקר.

הכרעה

יז. נודה כי התקשינו בתיק זה; לא היינו רגועים מן הנסיבות העובדתיות שתוארו, ובראש וראשונה מנוסח פסקי הבוררות שכשרותם נטענת. באופן חריג איפוא החלטנו להיעתר לבקשה ולדון בה כבערעור, ולקבל את הערעור במובן של החזרתו לבירור נוסף בבית המשפט קמא, כפי שיפורט.

יח. תחילה יצוין, כי הטענה שבמועדים הרלבנטיים הרב אליהו היה חולה, נדחתה, ונקבע כי מצבו הבריאותי של הרב במועדים אלו היה שפיר. הרב אליהו עבר רק בשנת 2008 ניתוח, ומאז לא ניכר שיפור במצבו. כאמור הוא נמחק מן התובענה (ראו פניית הרב זעפרני - והחלטה מיום 13.10.09). אולם עסקינן באירועים מתשס"ז-2007.

יט. אכן, בית המשפט נתן דעתו לטענת הזיוף שנשמעה ודחה אותה. הרב זעפרני העיד, כי הרב אליהו אינו חותם על מסמכים שמופיע בהם התואר "רב" ("הרב מסרב לחתום על מסמכים שמופיעים בהם המילה 'הרב' לצד שמו, לפני חתימתו"- עמ' 2, שורות 26-25), וכי זה אינו סגנונו ("הזדעזעתי מהסגנון" - עמ' 4, שורות 18-17; "אין לי ספק שמש/1 לא נכתב על ידי הרב"- עמ' 7 שורות 11-10); ואולם כנגד אישר הרב זעפרני כי החתימה שעל גבי פסק הבוררות היא בכתב ידו של הרב. הרב זעפרני גם זיהה את כתב ידו של הרב אליהו על גבי מספר פרוטוקולים של הדיון (ראו נספח 3 לתגובת המשיב). מסמכים אלו מלמדים כי הליך התקיים, נגבו עדויות, והוגשו מסמכים וסיכומים, זאת הגם שהרב זעפרני העיד כי מעולם לא ראה פסק בוררות של הרב אליהו, ותמיהה נותרת.

כ. חוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה, שלפיה אכן מדובר בחתימת הרב אליהו, לא הועמדה לחקירה נגדית, ובנסיבות אלה שאלה היא מה המשקל שניתן לייחס לה. המשיב צירף - כאמור תצהיר של מר אליהו גבאי, שלפיו כאשר הציג את ההחלטות מושא המחלוקת בפני בנו של הרב אליהו, ציין האחרון כי החתימות עליהן הן של אביו (ראו נספח 5 לתגובת המשיב); אך גם מצהיר זה ואחרים לא נחקרו חרף עתירת המבקש. מנגד, המבקש לא מיהר לעמוד על טענותיו והשתהה למדי, וגם לגביו ישנם סימני שאלה.

כא. הגם שבית המשפט קמא בא למסקנה כי מדובר בחתימה אותנטית, איננו שקטים; לא בקלות תבוא התערבות בקביעה כזו, אך הקורא את ההחלטות מש/1א ומש/1ב יתקשה להבין את הלשון העילגת ביותר, שאינה כל עיקר סגנון הרב אליהו כפי שהעיד הרב זעפרני ("הזדעזעתי"), ואינה תואמת פוסק הלכתי גדול זה וכתביו ההלכתיים. נותרו איפוא סימני שאלה לא פשוטים סביב השאלות כיצד נוצרו המסמכים מושא המחלוקת, מי ערכם, על רקע מה באו, והיחס להחלטה-המלצה אשר מפנה לבוררות זבל"א, הנושאת תאריך מוקדם - כאמור - בשבועות אחדים לזה של פסק הבוררות מושא הבקשה. בית המשפט קמא עמד על הספק המתעורר בזהות מחבר הפסק, ולכך מצטרפות הסתייגויותיו של הרב זעפרני, מלבד הסגנון - כאמור - גם מן השימוש בתאריכים בלועזית, השימוש בתואר "רב" ועוד. בית המשפט קמא אמנם ציין שאין בכך שהפסק ככל הנראה נכתב על ידי אחר כדי לגרוע בהכרח מתוקפו משנחתם על-ידי הרב, בהיקש לסיוע שניתן לשופט על-ידי עוזר או מתמחה בכתיבת פסק דין. ספק אם הנדון דומה לראיה, ולוא בשל הסגנון שקשה מאוד על פניו להלום שיצא מתחת ידו של הרב; עדיין קיימת השאלה של זהות מחבר הפסק. נאמר, מבלי לטעת מסמרות, שדין שונה הוא אם אחד הצדדים חיבר את הפסק או גורם חיצוני לסכסוך בין הצדדים.

כב. נוכח האמור יוחזר פסק הבוררות לבית המשפט קמא לבירור הרקע המתואר, לרבות חקירת הגרפולוגית וכן כל עד שימצא בית המשפט לנכון להזמינו. בית המשפט ישוב ויפסוק, ככל שימצא לנכון, ואיננו מביעים לעניין זה דעה.

כג. בקשת רשות הערעור מתקבלת איפוא וכן הערעור, והתיק יושב לבית המשפט המחוזי לבירור מחודש. בנסיבות אין צו להוצאות.

ש ו פ ט