עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1631/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

           לפניי בקשה מטעם המשיבים לסילוק ההליך שבכותרת על-הסף מחמת איחור בהגשתו.

 

           בקשת רשות הערעור נסבה על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו התקבל ערעור המשיבים על פסק-דין של בית משפט השלום בתל-אביב שדחה את תביעתם להשבה או לתשלום בגין עסקת יהלומים. פסק-הדין ניתן ביום 3.1.2011, בהיעדר הצדדים. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 28.2.2011, ולא צוין בפתחה מהו מועד המצאתו של פסק-הדין למבקש. המשיבים הגישו בקשה לסילוק ההליך על-הסף נוכח איחור בהגשתו. בקשה זו האחרונה הובאה לעיוני, ומשהוגשה תגובת המבקש, באה עת ההכרעה.

 

           לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי לנכון להורות על סילוק ההליך על-הסף, אך החלטתי לחייב את המבקש בהוצאות המשיבים, כמוסבר להלן.

 

           ככלל, המועד הקובע לצורך מניין הימים להגשת הליך ערעורי הוא מועד ההמצאה כדין של פסק הדין. המשיבים טוענים כי ביום 5.1.2011 שיגר בא-כוחם לבא-כוח המבקשים עותק של פסק-הדין בפקסימיליה. קבלת הפקס אושרה לדבריהם על-ידי עובדת בשם לימור. אלא שגם אם כך היו פני הדברים, אין לקבוע כי בתאריך 5.1.2011 בוצעה המצאה כדין של פסק-הדין. לפי הוראת תקנה 497א(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המצאת מסמך בפקסימיליה מותנית בכך שמספר העמודים אינו עולה על עשרה. בענייננו מדובר בפסק-דין המשתרע על 22 עמודים, ולכן אין במשלוח הפקסימיליה כדי להוות המצאה כדין.

 

           גם המצאת המסמכים הקשורים בתיק ההוצאה לפועל, ביום 23.1.2011, כמפורט בסעיפים 14 ו- 15 לבקשה לסילוק על-הסף, אינה עולה כדי המצאה כדין של פסק-הדין של בית המשפט המחוזי גופו.

 

           כאן המקום לשאול אם יש לראות באיזה מבין המועדים שצוינו לעיל (5.1.2011 או 23.1.2011) כמועד הקובע לצורך הגשת בקשת רשות הערעור, נוכח "כלל הידיעה". תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. האפשרות לחרוג מכלל ההמצאה ולהתבסס על מועד הידיעה שמורה לנסיבות מיוחדות שבהן קיים השתק או חוסר תום-לב דיוני (ראו סקירה וניתוח ברע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 8.7.2007); ראו גם רע"א 4577/09 חסון נ' י.ש יגדל - חברה לבנין והשקעות בע"מ (טרם פורסם, 4.8.2009); עע"ם 9680/10 בלעוס נ' מועצה מקומית מג'אר (לא פורסם, 21.2.2011)). בענייננו, גם בהנחה שהמבקש ידע על פסק-הדין במועדים שצוינו לעיל ועל תוצאתו, אין לחרוג בנסיבות המקרה מכלל ההמצאה, זאת בהיעדר תשתית מספקת למסקנה כי המבקש נהג בחוסר תום-לב (כגון עיכוב ניכר בהגשת ההליך חרף ידיעה מלאה על פסק-הדין, או ביצוע פעולות מצדו על-סמך פסק-הדין וניסיון להתבסס בדיעבד על פגם טכני בהמצאה).

 

           יוטעם, כי לדברי באת-כוח המבקש בתגובתה, פסק-הדין ששוגר בפקסימיליה היה "בכיתוב קטנטן וקשה לקריאה", וכי לפיכך בחרה להמתין להמצאה כדין של פסק-הדין מבית המשפט המחוזי. לדבריה, רק משנוכחה לדעת כי המצאה כזו אינה נעשית, הוציאה בעצמה את פסק-הדין מהאינטרנט (ביום 26.1.2011). כאמור, אינני סבור כי במכלול הנסיבות שצוינו יש לקבוע כי התנהלות המבקש עולה כדי חוסר תום-לב שבגינו יש למנות את פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ההליך מיום 5.1.2011 או מיום 23.1.2011, חרף היעדר המצאה כדין (ראו גם רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (טרם פורסם, 8.7.2010)).   

 

           כאן אנו מגיעים למועד הרלבנטי הבא והוא 26.1.2011. במועד זה אף באת-כוח המבקש מציינת כי הוציאה את פסק-הדין מהאינטרנט, היתה מודעת לו בשלמותו, וזהו גם המועד הנקוב על עותק פסק-הדין המצורף לבקשת רשות הערעור. בנסיבות אלה, המבקש אינו חולק כי יש למנות את פרק הזמן להגשת ההליך מיום 26.1.2011, ואף הוא מכיר בכך שלפי מועד זה הוגש ההליך באיחור. כלומר, היה על המבקש להגיש את ההליך ביום 27.2.2011 (בשים לב לכך שתאריך 25.2.2011 נפל ביום שישי), ואילו בקשת רשות הערעור הוגשה בפועל רק למחרת – 28.2.2011. מדובר אפוא באיחור של יממה. בהקשר זה יובהר כי אין בטענתו של המבקש כי ההליך נשלח בדואר ביום 27.2.2011 כדי לאיין את משמעות האיחור, שהרי ברי כי הליך אינו מוגש בשליחתו אלא בקבלתו כדין בבית המשפט, והאחריות בעניין זה מונחת לפתחו של בעל-הדין. 

 

           הוסיפו לכך את העובדה שהמבקש לא ציין בפתח בקשת רשות הערעור את המועד שבו קיבל את פסק-הדין – ובשל כך ככל הנראה התקבל ההליך לרישום חרף האיחור בהגשתו – והמסקנה היא כי נפלו מחדלים דיוניים בהתנהלותו של המבקש.

 

           האם בשל מחדלים אלה יש להורות על סילוק ההליך על-הסף? לאחר ששקלתי בדבר באתי למסקנה כי תהא זו תוצאה חריפה מדיי בנסיבות העניין ובשים לב למשך האיחור שבו מדובר. לפיכך, מוכן אני לראות בתגובתו של המבקש לבקשה לסילוק על-הסף, שבה המבקש מכיר בקיומו של איחור של יום ומבקש שלא לסלק את ההליך, משום בקשה להארכת מועד, ולהיעתר לבקשה זו בכפוף לתשלום שכר טרחת עורך-הדין של המשיבים בסך של 3,000 ₪. המבקש ישלם את שכר הטרחה למשיבים עד ליום 25.5.2011, ויגיש עד לאותו מועד אישור לבית המשפט על ביצוע התשלום. אם לא יעשה כן, יימחק ההליך בשל האיחור בהגשתו. ככל שיוגש אישור כאמור, יימשך הטיפול בהליך בהתאם להוראתו של כבוד השופט מלצר מיום 2.5.2011.   

 

ניתנה היום, י"ג באייר תשע"א (17.5.2011).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11016310_D04.doc   כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il