עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1573/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"א 1573/13

לפני:

כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור

המערער:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

פלונית

ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל אביב - יפו

(כבוד השופטת א' שטיין) מיום 12.2.2013 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ה"ט 20802-01-13

בשם המערער: עו"ד אדוה לב

בשם המשיבה: עו"ד דורון שיבר

פסק-דין

1. ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כבוד השופטת א' שטיין), מיום 12.2.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בה"ט 20802-01-13.

2. המערער והמשיבה הם בעל ואשה ולהם שלושה ילדים קטינים. בין בעלי הדין מתנהלים הליכים משפטיים הדדיים הקשורים למשמורת הילדים ולמזונותיהם. המערער הגיש בקשה למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבה. בתיק התקיימו שני דיונים: דיון ראשון התקיים במעמד צד אחד; דיון שני התקיים ביום 17.1.2013 במעמד בעלי הדין, לאחר פגישתם עם אנשי יחידת הסיוע שליד בית המשפט.

3. המערער הגיש בקשה לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו בטענה לפיה בדיון השני סירב בית המשפט לקבל כראיה תקליטור שתיעד, לכאורה, אירוע תקיפה אחרון של המשיבה נגד אחד הילדים. המערער הוסיף שלאחר דקות בודדות מתחילת הדיון השני, פנתה השופטת מיוזמתה למערער ואמרה: "אני חושבת שאת מי שצריך להרחיק מהבית ומהילדים זה אותך. יש לי הרבה מאוד ניסיון ואני לא טועה". המערער טען כי קביעה חד משמעית זו, בשלב כה מקדמי של הדיון, מעוררת חשש ממשי למשוא פנים כלפיו, לפגיעה בעקרונות הצדק ובתוצאות ההליך השיפוטי. בשל העוינות הקיצונית שחש המערער מצד בית המשפט, והאווירה הקשה והעכורה בה נוהל הדיון, טען המערער שאיבד את אמונו בבית המשפט. המערער סבר שגם מראית פני הצדק מחייבת את פסילת בית המשפט. המשיבה התנגדה לבקשה.

4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. ראשית, ציין בית המשפט כי כבר במועד הדיון הראשון בבקשה ביקש המערער לצרף את התקליטור כראיה, והובהר לו שיש להגישו בהתאם לאמור בפקודת הראיות. חרף ההבהרה, גם בדיון השני ניסה המערער להגיש את התקליטור שלא כדין. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשתו בשנית. בית המשפט ציין כי ניתן להשיג על החלטתו זו באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

5. בית המשפט הוסיף ש"אין ממש בטענת המבקש לפיה מיד בתחילת הדיון פנה בית המשפט בכעס למבקש תוך הדגשה שאינו טועה והציע את הרחקת המבקש מהבית". בית המשפט ציין כי הדיון לא התנהל באווירה של כעס או באווירה עוינת, והוסיף שהמערער, שהיה מיוצג בדיון, פנה ישירות לבית המשפט והעלה את גרסתו ואת טיעוניו באופן חופשי. בית המשפט הבהיר כי בדונו בבקשה למתן צו הגנה עליו להחליט בעניינה של המשפחה כגוף כולל, כשטובת הקטינים בראש מעייניו. לכן, שלח את בעלי הדין ליחידת הסיוע ואף התיר לאנשיה להיפגש עם הילדים.

6. עוד הוסיף בית המשפט כי בדיון השני שמע את בעלי הדין בשיחה פתוחה, שלאחריה סבר שכדי להשיג אווירה שקטה ונינוחה בבית, לטובת בעלי הדין והילדים, יש מקום להפריד זמנית את בעלי הדין. בית המשפט ציין כי הדו"ח העדכני שהגישה יחידת הסיוע לאחר פגישה עם הילדים לא תמך בעמדת המערער לפיה קיים מצב מסוכן המצדיק את הרחקת המשיבה מהבית. מאחר שמהמידע שהוצג עלה שהמשיבה היא זו שעובדת ומפרנסת את המשפחה ואין לה קרובי משפחה אצלם היא יכולה לשהות, בעוד שהמערער אינו עובד ויש לו אב אצלו יוכל להתאכסן באופן זמני, הציע בית המשפט למערער כי הוא זה שיעזוב את הבית באופן זמני ובהסכמה, אף ללא מתן צו. נוכח התנגדות המערער לא הוצא צו כלל, ובית המשפט ציין כי בעלי הדין ממשיכים להתגורר תחת קורת גג אחת, תוך מציאת פתרון זמני להתנהלות המשפחתית עד להכרעה בעניין משמורת הילדים. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי לטענות המערער אין כל בסיס ואין כל עילה לפסילתו מלדון בעניינו. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

7. המערער שב על טענותיו לפיהן בית המשפט גיבש את עמדתו והביע עמדה עוינת כלפיו ללא כל בסיס עובדתי. המערער עומד על כך שהדברים המיוחסים לבית המשפט נאמרו במפורש. לדברי המערער, דברים אלו משקפים משוא פנים וראיית עולם סטריאוטיפית של בית המשפט, עד כדי תחושה שלא יזכה למשפט הוגן. לדעת המערער, לו היה הוא המפרנס בעוד המשיבה הייתה מגדלת את הילדים בבית, לא היה בית המשפט קובע כי יש להרחיקה מהבית. לכן, לדעתו, בית המשפט נהג בחוסר שוויון כשהציע למערער שיעזוב את הבית עד שיירגעו הרוחות. מאחר שבית המשפט עתיד להכריע בשאלת משמורת הילדים ומזונותיהם, טוען המערער שפסילת בית המשפט היא מחויבת המציאות. המערער משיג גם על כך שתגובת המשיבה לבקשת הפסלות לא נתמכה בתצהיר, ומציין כי אינו מערער על ההחלטה הדוחה את בקשתו לצירוף התקליטור.

8. בהתאם להחלטתי מיום 7.3.2013 השיבה המשיבה לערעור. לדעת המשיבה אין כל עילה לפסילת בית המשפט. הגשת בקשת הפסלות והערעור נועדו, לדעתה, להלך אימים על בית המשפט, תוך שימוש ציני בילדים. המשיבה טוענת כי המערער העלה במסגרת הודעת הערעור טענות שלא הועלו בפני בית המשפט לענייני משפחה, לרבות הטענה שלא תמכה את תגובתה לבקשת הפסלות בתצהיר, ומציינת שלא ניתן להעלות במסגרת הערעור טענות חדשות שניתן היה להעלותן בערכאה הדיונית. המשיבה תוהה מדוע המערער לא ערער על החלטות בית המשפט שלא להוציא צו הרחקה, ושלא לקבל את התקליטור. לדעת המשיבה, אופן התנהלות המערער אומר דרשני והיא מבקשת לחייבו בהוצאותיה, כך שיימנע להבא להגיש הליכי סרק. המשיבה מציינת כי ביום 5.3.2013 התקיים דיון הוכחות בבית הדין הרבני בתביעת הגירושין שהגישה, במסגרתו סירב המערער להתגרש ממנה. המשיבה מוסיפה כי בדיון הארוך שהתקיים ביום 17.1.2013, איפשר בית המשפט למערער לטעון באופן ישיר, ואמר לו, כי אם הוא סבור שהמתח הקיים בינו לבין המשיבה, אינו מאפשר חיים משותפים נורמאליים תחת קורת גג אחת, הרי הוא רשאי לעזוב בעצמו את הבית עד שהרוחות יירגעו. המשיבה מציינת כי יחידת הסיוע הציעה למערער אותה הצעה. המשיבה טוענת כי אין עילה לפסול את בית המשפט בשל "תחושת הצדק", או העדר תצהיר נתמך לתגובתה, ומוסיפה, המשיבה שהמערער השתהה בהעלאת טענת הפסלות, שכן היה עליו להעלותה כבר בדיון עצמו, אם סבר שקמה עילת פסלות.

9. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתשובת המשיבה, בנספחים ובהחלטת בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בניגוד לטענת המערער, בית המשפט לא קבע שיש להרחיקו מביתו, וממילא, לא הוצא צו הרחקה. בית המשפט, שקרא את דו"ח יחידת הסיוע, שמע את בעלי הדין והתרשם מעומק הסכסוך שביניהם, הציע למערער שיעזוב את הבית עד להרגעת הרוחות, אף ללא הוצאת צו הרחקה. מטבע הדברים, העניינים הנדונים בבית המשפט לענייני משפחה הם עניינים רגישים, שאף המערער הגדירם כ"דיני נפשות". מאחר שמדובר בעניינים מעין אלה, יש לבית המשפט לענייני משפחה את הסמכות לנסות לעזור לבעלי הדין המסוכסכים להגיע להסכמות, ולוּ לטובת הילדים הקטינים, הנמצאים בתווך.

10. זאת ועוד, כבר נקבע בעבר כי הרגישות והמתח המלווים את הדיון, במיוחד בבית המשפט לענייני משפחה, עלולים ליצור אצל בעל דין תחושה שהשופט אינו אוהד אותו או אפילו עוין אותו (השוו ע"א 9572/10 פלונית נ' פלוני (6.3.2011)). אפשר שבמקרה דנא, אופן הצגת הדברים על ידי בית המשפט יצר חשש כאמור אצל המערער (למשל, ע"א 9369/11 פלונית נ' פלוני (25.1.2012)). ואולם, חשש זה אינו אלא חשש סובייקטיבי למשוא פנים, אשר אין בו כדי לבסס חשש ממשי אובייקטיבי המקים עילה לפסילת בית המשפט. בשולי הדברים אעיר כי יש ממש בטענות המשיבה לפיהן המערער העלה טענות חדשות לראשונה בערעור. ממילא, אין להידרש אליהן כעת.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏ו' בניסן התשע"ג (‏17.3.2013).