עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1429/08

 

 

 

 

 

                                                                                                    

 

                                          

 

 

 

 

 

השופט נ' הנדל:

 

1.        מונחים לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 611/96, מפי כב' השופט יצחק כהן). המערער בע"א 1429/08, יעקב חנוכייב (להלן: "המערער"), מפנה את ערעורו כלפי שיעור הפיצוי שנפסק לו במסגרת תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. התאונה התרחשה בתאריך 25.8.1995 בהיותו בן 21 שנה. מנגד המערערות בע"א 1857/08 (להלן: "חברות הביטוח") מלינות אף הן על שיעור הפיצוי וטוענות שהסכום שנפסק מופרז.

 

פסק דינו של בית משפט המחוזי וטענות הצדדים

 

2.        בית המשפט המחוזי פסק כי בגין הנזקים שנגרמו לו, זכאי המערער לפיצוי בסך של 2,635,680 ₪, בניכוי סכומי הקצבה המשוערים להם זכאי המערער מן המוסד לביטוח לאומי בגין קצבת נכות כללית, קצבת ניידות ותשלומים תכופים, בסך 2,354,264 ₪. לאחר הניכוי, חייב בית המשפט את חברות הביטוח בתשלום של 281,416 ₪ ובהוצאות משפט. נדון תחילה בטענות הצדדים על פי ראשי הנזק שנפסקו.

 

נכות רפואית ותפקודית

 

3.        בית המשפט המחוזי קבע את נכותו הרפואית המשוקללת של המערער בשיעור 64% לצמיתות, וזאת על בסיס נכות נוירולוגית בשיעור 50%, נכות קוגניטיבית בשיעור 20% ונכות אורתופדית בשיעור 10%. לטענת המערער היה מקום לפסוק לזכותו נכות של 100%, כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי. לדבריו, לא ייתכן שמצד אחד הופחתו ניכויי המל"ל שנפסקו על בסיס נכות של 100%, ומהצד האחר נקבע פיצוי על בסיס נכות בשיעור של 64%. נטען כי חוות הדעת של פרופ' רכס ופרופ' זלוטוגורסקי יחד עם ממצאים רפואיים נוספים שפורטו בהרחבה תומכים בקביעת נכות בשיעור של 100%. משכך, לא היה מקום להעניק משקל לקלטות שצולמו על פני הממצאים הרפואיים, ועומדות בסתירה לגרסת המערער, כפי שיובהר. העובדה שהמערער לא עבד במשך 12 שנה מקרות התאונה מעידה על כך שאין לו כל סיכוי להיקלט בשוק העבודה. מנגד טענו חברות הביטוח שאין להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו. ממצאים אלו מבוססים על תמונות וסרטים שתועדו בשבעה מעקבים שערכו חוקרים מטעם חברות הביטוח במשך למעלה מ-3 שנים. למערער נערכו אבחנות רפואיות רבות שמהן ניתן ללמוד כי הוא הערים בתחילה על הרופאים ביחס למצבו הרפואי. המערער העיד שאינו מסוגל לבצע פעולות יומיומיות באופן עצמאי בעוד הוא נצפה יוצא מביתו לבד, עורך קניות, הולך למרחקים ארוכים וכדומה. לטענתן, ניסיונו של המערער להתלות בדברי פרופסור רכס לא יצלח, שכן הלה העיד לאחר הצפייה בקלטת כי יש לבצע הערכה מחודשת בממצאים שנקבעו על ידו. בערעור מטעם חברות הביטוח נטען כי יש להעמיד את הנכות הכוללת בשיעור של 30%. לאחר שהוכח כי קביעת הנכות על ידי פרופסור רכס הינה מוטעית על פי הראיות שהוצגו.

 

בסיס השכר

4.        בית המשפט המחוזי העמיד את שכרו של המערער על השכר הממוצע במשק. זאת פרט לשלוש שנים שמייד לאחר התאונה, לגביהם התבסס על  שכרו עובר לתאונה. לטענת המערער, אופן חישובו של השכר הממוצע אינו נכון, והיה מקום לבצע חישוב על פי השכר הממוצע ביום פסק הדין. מנגד, חברות הביטוח סבורות כי לפי חישוב שערכו, היה מקום לקבוע את השכר לא על פי השכר הממוצע, אלא על פי שכר "חציוני". נטען כי היה מקום ליתן משקל לנסיבות האישיות המלמדות על פוטנציאל השתכרות נמוך. כך למשל, יש להעניק משקל למצבו של המערער עובר לתאונה שמלמד על היותו תלותי ושאינו בעל רמת הישגים גבוהה.

 

פנסיה

 

5.        לטענת המערער היה מקום לפסוק לו הפסדי פנסיה, הואיל וחוק פנסיה חובה נכנס לתוקפו סמוך למועד מתן פסק הדין, ובהתחשב בעובדת היותו בן 21 במועד התאונה. מנגד טענו חברות הביטוח כי רכיב זה לא הוכח. חוק הפנסיה לא חל במועד כתיבת הסיכומים בבית משפט קמא ומכל מקרה אם היה נפסק סכום עבור הפנסיה, יש לנכות את ההפרשות לקרן הפנסיה.

 

עזרת צד ג'

 

6.        בית המשפט המחוזי פסק פיצוי גלובלי עבור עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, בסכום של 350,000 ₪. לטענת המערער, חוות הדעת של המומחה מטעם בית משפט מלמדות כי נזקק הוא להשגחה ולביקורת מתמדת במשך 24 שעות ביממה. המערער אושפז למשך שבעה חודשים, ולאחר שחרורו נזקק לעזרה בשכר של אשתו. עוד נטען על ידי המערער כי אשתו ניסתה להתקשר עם חברה למתן שירותי טיפול. בהמשך לכך, לפי הנטען, היא הועסקה כמטפלת, בעלות של 360,313 ₪. הודגש כי הראיות בנושא זה לא הופרכו. העדויות שהוצגו על ידי המערער תומכות לשיטתו במסקנה כי היה מקום לפסוק לזכותו סכום של 10,000 ₪ לחודש בגין עזרת הזולת. לטענת חברות הביטוח, חוות דעת המומחים מובילות למסקנה הפוכה לפיה רכיב זה לא הוכח. הניסיון להיתלות בעדות אשתו של המערער לא יועיל לנוכח חוסר המהימנות שהעניק לה  בית המשפט המחוזי.

 

ניידות

 

7.        לגישת המערער לא היה מקום לנכות סכום של 502,648 ₪ לו הוא זכאי כקצבת ניידות מטעם המל"ל, בזמן שבית המשפט לא מצא אותו זכאי לקבלת פיצויי ניידות. נוסף על כן משרד הרישוי מצא את המערער כבלתי כשיר לנהוג ברכב, ועל כן מצבו הרפואי מחייב לפסוק לו קצבת ניידות. אף באשר להוצאות הניידות בעבר נטען כי בית המשפט המחוזי קמץ את ידו. על פי הנטען, הוכח כי המערער ובני משפחתו הוציאו סכומים משמעותיים עבור נסיעות. מנגד טענו חברות הביטוח כי על פי ההלכה הפסוקה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי גם כאשר הם עולים על שיעור הפיצוי שנפסק באותו ראש נזק ממש על ידי בית המשפט (בהסתמך על ע"א 612/84 חיה מרגלית נ' אפרים מרגלית פ"ד מא(3), 514; וע"א 3076/98 הפניקס הישראלי נ' רמאח סמחי (11.11.1999)). 

 

דיור

 

8.        לטענת המערער טעה בית המשפט שלא פסק לו סכום גלובלי עבור הוצאות דיור. זאת על אף, שהוא נאלץ בשל התאונה להתגורר בשכירות בדירה המצויה בקומת קרקע משום שאינו יכול לעלות במדרגות.

 

שערוך סכום הניכויים

 

9.        חברות הביטוח בערעור מטעמן העלו טענות באשר לסכומים אותם ניכה בית המשפט המחוזי עקב תשלומי המוסד לביטוח לאומי. בתמצית, הטענות נוגעות להעדר שערוך של אותם סכומים כדין בגין הצמדה וריבית עד שעת מתן פסק הדין בבית משפט קמא. לגבי הסכום שנוכה בגין קצבת נכות כללית – 1,202,622 ₪, נטען שיש להוסיף לו סך של 141,339 ₪. בנוגע לסכום שנוכה בגין תשלומים תכופים – 648,994 ₪ , נטען שיש להוסיף לו סך 46,349 ₪. באשר לסכום שנוכה בגין קצבת ניידות – 502,648 ₪, נטען שיש להוסיף ולנכות סך של 11,372 ₪. סכומים אלו מצטרפים יחדיו לסך של 199,060 ₪ שיש להוסיף לסכומים שאותם ניכה בית המשפט מסכום הפיצויים שלו זכאי המערער.

 

דיון

 

10.      דין הערעורים להדחות בשל שני נימוקים עיקריים. המשותף להם תפקידה של ערכאת הערעור בבואה לבדוק פסק דין שניתן על פי חוק הפלת"ד. האחד - הסתייגויות רבות של הצדדים, ובעיקר של המערער, מופנות נגד הממצאים העובדתיים שנקבעו, זאת מבלי שהונחה תשתית לפיה נפלה טעות המצדיקה סטייה מהכלל לפיו אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים. האחר - בבחינת רכיבי נזק אין ערכאת הערעור מבצעת תחשיב עצמאי ונפרד עבור כל רכיב ורכיב, אלא יש לבחון את סבירות התוצאה הכוללת, תוך בדיקה שלא נפלה טעות בולטת ברכיבי הנזק באופן המצדיק את התערבותה. במלאכת הביקורת הערעורית של רכיבי נזק שונים על פי חוק הפלת"ד יש ליתן משקל לשני עקרונות,  כפי שנפסק (ע"א 10758/08 אחמד ג'בארין נ' נועה חברה לביטוח בע"מ (4.1.11)) :

 

"האחד – לרוב, ודווקא בסכומים הנכבדים יותר, עסקינן באומדנה – לעיתים יותר לעיתים פחות. הנתונים משקפים הערכה שמטבעה אינה מדויקת. ודוק, אף אם הערכאה המבררת עורכת תחשיב אריתמטי, אין בכך כדי להוציא את מימד האומדנה מהמלאכה. שיטת התחשיב הינה רצויה כדי למנוע מצב בו התוצאה תהא אינטואיטיבית גרידא עד כדי שרירותית. הביקורת הערעורית תבחן את התוצאה בראייה זו. השני, בסופו של שיקול מגיע בית המשפט לסכום כולל. התוצאה הכוללת מהווה תשובה לשאלה האם הפיצוי צודק בנסיבות המקרה. לכן, ערכאת הערעור תיטה להעניק משקל, ואף משקל רב, לסבירות השורה התחתונה בתחשיב. היה ונפסק סכום סביר מוטב להשאירו על כנו, מלחזור לרכיבי התחשיב ולערוך איזונים למיניהם. כמובן, ייתכנו יוצאים מן הכלל, אך סבירות התוצאה הסופית תופסת את עין הביקורת של ערכאת הערעור. זאת במיוחד, אם הסטיות בדרך לכאן או לכאן אינן משמעותיות ומקזזות זו את זו."

 

           בראייה זו, הוציא בית המשפט המחוזי מתחת ידו פסק דין מפורט ומנומק תוך עריכת תחשיב המבוסס על ראיות שהתרשם מהן ישירות. בית המשפט המחוזי מינה את פרופ' אבינעם רכס כמומחה מטעמו. בשתי חוות דעת שונות (מתאריכים 12.11.1997, 17.1.1999) קבע פרופ' רכס שיש לראות את המערער כנכה בשיעור של 100% לצמיתות, הזקוק להשגחה רצופה ולשירותים מיוחדים; וזאת בשל שילוב בין בעיות קוגניטיביות ואטקסיה קשה בהליכה. במהלך עדותו של פרופ' רכס בפני בית המשפט המחוזי, הציגו לפניו באי כוח חברות הביטוח צילומי וידאו שצולמו בחשאי בחודש מרס 1998, ובהם נצפה המערער, כאמור, נוהג במכוניתו, עוסק בהתקנת מכשיר "דיבורית" ברכבו ועולה במדרגות. בתגובה לצפייה בקלטת העיד פרופ' רכס שעולה ממנה שהמערער מתפקד טוב מכפי שהציג עצמו לפניו בעת הבדיקות, הן מבחינה מוטורית הן מבחינה התנהגותית; ושמצבו מחייב הערכה מחדש.

 

המומחה התבקש לבדוק את המערער בשנית, ובמסגרת בדיקה זו הפנה אותו לבדיקה קוגניטיבית בפני ד"ר זולי זלוטוגורסקי. ד"ר זלוטוגורסקי קבע שניתן לשער שלמערער ישנם ביטויים של דיספונקציה קורטיקלית, אך לא ניתן לכמת אותה במדויק, וזאת בשל האדרת סימפטומים והגזמה. לאחר חוות דעת זו, שב פרופ' רכס ובדק את המערער (10.8.2003). נקבע שהמערער סובל מחבלה מוחית קשה, ושבדיקת MRI מיום 9.6.2002 מלמדת על "דלדול (אטרופיה) מפושט של רקמת המח, לרבות אטרופיה ממוקדת בגזע המח מימין", כאשר "פגיעה ממוקדת זו בגזע המח מתבטאת גם בהפרעה בתפקוד המוטורי ובקואורדינציה בגפיים השמאליות". המומחה סבר שממצאים אלו כשלעצמם מורים על נכות קבועה בשיעור של 50%. באשר לפגיעה הקוגניטיבית, לאחר בדיקות נוספות על ידי ד"ר זלוטוגורסקי, בחוות דעת שכתב פרופ' רכס בתאריך 22.9.2004 הוא העריכה בשיעור קבוע של 20%.

 

           המערער מסתייג מהשינוי בעמדתו של פרופסור רכס, בעוד אופן השתלשלות הדברים רובץ על כתפיו של המערער. האחרון הציג תמונה לא מדויקת. ההתפתחות שחלה בחוות דעת המומחה מלמדת כי על אף השתכללותו של התחום הרפואי - אין הוא מדע מדויק. ברם, לנוכח המצב שנוצר, מתפקידו של המומחה לערוך בדיקה נוספת תוך התייחסות למלוא הנתונים, כפי שנהג פרופסור רכס בפועל. המומחה קבע שיעורי נכות גם בהתאם לממצאים שגילה. זוהי התשובה לטענת המערער כי בכל מקרה היה מקום לפסוק נכות בעניינו בשל מצבו הרפואי. כאמור, המומחה פעל באופן זה תוך שיקלול כל הנתונים, לרבות תיאור המערער שהתברר כי אינו משקף. מכאן, לא נפלה כל טעות בהכרעת בית המשפט המחוזי אשר התייחס להתנהגותו של המערער, לחוסר שיתוף הפעולה עם המומחים ולניסיונותיו להאדיר את נזקיו באופן שהקשה על מלאכת קביעת הנכות (ראו פסקה 16 לפסק דינו של בית משפט המחוזי). סוגיה זו משליכה הן על שיעור קביעת הנכות והן על הצורך בעזרת הזולת, ניידות ומדור. אשר על כן לא מצאתי לנכון להתערב בממצאים ובשיעור הפיצוי שנפסקו בהתאם. עניין הפנסיה נגזר אף הוא מהראיות, או ליתר דיוק, מהעדר הראיות בסוגיה זו.

 

           באשר לטענה כי לא היה מקום לנכות סכומים מסוימים של המל"ל, כאשר הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט הינם נמוכים יותר -  הרי עניין זה כבר נדון ונדחה על ידי הפסיקה. נקבע כי יש לחשב את כלל שיעורי הפיצויים המגיעים לנפגע, ורק לאחר מכן לנכות את כלל התגמולים אותם מקבל הניזוק מהמוסד לבטוח לאומי. פיצוי לחוד וניכוי לחוד (ראו ע"א 3076/98 הפניקס הישראלי נ' רמאח סמחי, (11.11.1999), ספרו של ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית) 1997, פיסקה 394, עמודים 1167-1164 והאסמכתאות שם. ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב פיצויים (מהד' שלישית, 1999) עמ' 689-688). הרציונל בפסיקה לתוצאה זו הוא שאין להעניש את המערער כפי שאין להטיב את מצבו. היעד הוא החזרת המצב לקדמותו. משבחר התובע בתאונת דרכים לפנות לבית המשפט התוצאה תיגזר על פי חישוב מלוא הנתונים הרלוונטיים לתאונה.

 

           אף קביעתו של בית משפט המחוזי, לפיה השכר הממוצע במשק ישמש כבסיס לחישוב שכרו של המערער, בדין יסודה. הנתונים השונים להם טוענות חברות הביטוח, ושבגינם הן סבורות שהשכר החציוני הוא בסיס החישוב הראוי בנידון דידן, אינם יוצרים בסיס לסטייה מהכלל של ישום אינדיקציות סטטיסטיות במקרה הקונקרטי המתאים. השכר הממוצע במשק מהווה אמת מידה שבהעדר נימוק בעובדה או בהגיון -  ולא פעם קיימים כאלה – יש להעניק לו משקל רב.

 

11.      ביחס לערעור מטעם חברות הביטוח לאופן בו שערך בית המשפט את ניכויי המל"ל, אכן נפלה טעות בפסק הדין. ניכוי התגמולים להם זכאי המערער מהמל"ל  חושב נכון למועד הגשת הסיכומים. זאת בניגוד למועד השערוך של רכיבי הנזק שנפסקו לטובת המערער – יום מתן פסק הדין. לא מצאתי בפסק הדין או בסיכומי התשובה כל הסבר לדרך חישוב זו. מכאן דין הערעור בכל הנוגע לאופן שערוך הניכויים להתקבל. הסכומים שנוכו ישוערכו נכון למועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 

 

12.      לדעתי דין הערעורים להדחות. זאת פרט לערעור חברות הביטוח ביחס לשערוך הסכומים, כמפורט בסעיף 11 לחוות דעתי. לנוכח התוצאה על נימוקיה, ישא המערער בהוצאות חברות הביטוח ביחד בסך 17,500 ₪ נכון להיום.

 

 

                                                                                                                  ש ו פ ט

 

המשנה-לנשיאה א' ריבלין:

 

            אני מסכים.

 

                                                                                                                  המשנה לנשיאה

 

השופט ח' מלצר:

 

            אני מסכים.

 

                                                                                                                  ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.

 

           ניתן היום, כ"ו באלול תשע"א (25.9.11).

 

 

המשנה-לנשיאה                               ש ו פ ט                                    ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   08014290_Z17.doc   אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il