עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1406/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ח' אפרתי

בשם המשיבה:                       עו"ד ר' וינשטוק

 

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) בע"ר 36106-12-11 מיום 18.1.2012, בו נדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט מ' בר-עם) מיום 2.12.2011, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על "פסק דינו" של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 13635/00 מיום 27.9.2011, בו נדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה.

 

רקע עובדתי והליכים

 

1.        כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, למבקש ולמשיבה שלוש בנות. המשיבה תבעה את המבקש בבית המשפט לענייני משפחה לתשלום מזונותיהן של הבנות. ביום 2.1.2003 הסתיימה התביעה בכך שניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין בין הצדדים לפיו סכום המזונות עבור שלוש הבנות יחד יגיע ל-2,000 ש"ח. בהמשך, ביום 20.3.2005 הוגשה תביעה נוספת למזונות על ידי המשיבה. המבקש לא הגיש כתב הגנה כנגד תביעה זו וביום 27.7.2005 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה לפיו חויב המבקש בתשלום מזונות בסכום כולל של 4,000 ש"ח לחודש בנוסף להוצאות מדור ואחזקת מדור בסך של 1,000 ש"ח לחודש. ביום 8.8.2005 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין וביום 21.8.2005 ניתנה החלטה לפיה הבקשה תטופל רק לאחר שהמבקש יגיש טיוטה של כתב הגנה הכולל את כל המסמכים הדרושים. המבקש לא עמד בדרישות הנ"ל ולכן ביום 19.9.2005 הבקשה לביטול פסק הדין נסגרה ופסק הדין הפך חלוט. עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי בסוף שנת 2005 ניהלו הצדדים משא ומתן וביום 1.1.2006 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לאישור הסכם מזונות (להלן: הסכם המזונות) שנחתם ביום 27.12.2005, במסגרתו נקבע כי המבקש יישא במזונות בסך 1,000 ש"ח עבור כל אחת מהבנות. בקשה זו לא נדונה בין היתר בשל אי תשלום אגרת משפט.

 

2.        ביום 23.11.2008 הגיש המבקש בקשה נוספת לאישור הסכם המזונות. כמו כן, ביום 13.1.2009 הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, בהתבסס על קיומו של הסכם מזונות. ביום 1.5.2009 הורה בית המשפט לענייני משפחה על דחיית הבקשה לאישור הסכם המזונות מטעמים שונים. מכאן פנה בית המשפט לדון בבקשתו הנוספת של המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. בית המשפט דחה אף בקשה זו בהתייחסו למחדליו הדיוניים של המבקש לרבות לעניין אי הגשת כתב הגנה כתנאי מקדים לטיפול בבקשה ואי תשלום אגרת משפט. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח כי פעל בהתאם להנחיות שנקבעו כתנאי לדיון בבקשת הביטול. בית המשפט ציין כי התנהגותו של המבקש עולה כדי אוזלת יד וזלזול בהחלטות שיפוטיות. בית המשפט אף התייחס לסיכויי הגנתו של המבקש לגופו של עניין וקבע כי הסיכויים קלושים. בהקשר זה דן בית המשפט, בין היתר, במצבו הרפואי הנטען של המבקש, בהשתכרותו, בצרכי המדור של הבנות ובכך שהמבקש נמנע מלקבלן להחזקתו לפרקי זמן אשר נקבעו בהסכם הגירושין. על החלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה שהוכתרה כ"פסק דין" הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

 

3.        בערעורו טען המבקש, בין היתר, כי אין כל היגיון בכך שחויב בתשלום 5,000 ש"ח לחודש בעוד שבהסכם המזונות שגובש בין הצדדים נקבע כי עליו לשלם 3,000 ש"ח בלבד. המבקש טען כי לא סבר שעליו להגיש כתב הגנה נוכח הטעייתו על ידי המשיבה שכן להבנתו ההסכמה ביניהם ביטלה את פסק הדין. המבקש טען כי סיכויי הגנתו טובים בין היתר משום שהנסיבות מצביעות על כך שהצדדים הסתמכו על האמור בהסכם המזונות.

4.        ביום 22.11.2011 קבע השופט בר-עם בתפקידו כרשם בית המשפט המחוזי כי יש למחוק את הערעור שכן הדרך להשיג על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה היא הגשת בקשת רשות ערעור שכן מדובר ב"החלטה אחרת" חרף העובדה כי ההחלטה הוכתרה כ"פסק דין". אלא שבמועד הגשת הערעור על ידי המבקש חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הורה הרשם על מחיקת ההליך מהמרשם. נוכח החלטה זו הגיש המבקש ביום 1.12.2011 בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. ביום 2.12.2011 דחה רשם בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי לא הוכח "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה וכן בשים לב לסיכויי הערעור שאינם טובים. על החלטה אחרונה זו של הרשם הוגש ערעור לשופט בית המשפט המחוזי אשר נדון כאמור לפני השופט מינץ.

 

5.        השופט מינץ דחה בפסק דינו את הערעור על החלטת הרשם. השופט מינץ קבע כי בנסיבות המקרה האיחור בהגשת בקשת רשות ערעור נבע מטעות שבדין מצד באת כוחו של המבקש וכי אין מדובר בהתנהלות העולה כדי זלזול, הזנחה או רשלנות. יחד עם זאת, הטעים השופט מינץ כי מדובר בעניין שהיה ניתן בנקל לבררו באמצעות עיון בהלכה הפסוקה המורה כי החלטה בבקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה הינה "החלטה אחרת" שהדרך לערער עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. השופט מינץ דחה בנסיבות העניין את ההבחנה לה טען המבקש בין החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה לבין החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שהושג במרמה. בבחינת למעלה מן הצורך, התייחס השופט מינץ לסיכויי הערעור הנמוכים וקבע כי סיכויים אלו קלושים ביותר. השופט מינץ ציין כי פסק הדין בהיעדר הגנה ניתן לפני שנים רבות והמבקש לא ערער עליו. עוד ציין השופט מינץ כי גם ההחלטה הראשונה שדחתה את בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין ניתנה לפני שנים רבות והמבקש לא הגיש לגביה בקשת רשות ערעור. מעבר לכך הוסיף השופט מינץ כי טענותיו של המבקש לעניין הטעייתו על ידי המשיבה לא הועלו במסגרת בקשתו הראשונה שהגיש בשנת 2005 לביטול פסק הדין ולכן הוא אינו רשאי להעלותן עתה. כמו כן הדגיש השופט מינץ כי המבקש עותר לביטול פסק הדין בשל נסיבות שהתרחשו לאחר נתינתו – חתימת הסכם המזונות – ומשכך גם אם טענותיו העובדתיות של המבקש נכונות הרי שאין בהן כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. השופט מינץ ציין כי לכל היותר יש בהסכם המזונות כדי להשליך על הנסיבות שאירעו לאחר מתן פסק הדין הראשון באופן המצדיק את שינוי שיעור המזונות אותו משלם המבקש לבנותיו ולכן "אין המדובר בהכרעה בלתי הפיכה הפוגעת בצורה אנושה במערער".

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

 

תמצית נימוקי הבקשה

 

6.        המבקש מעלה במסגרת הבקשה שלפני טענות דומות לאלה שהועלו על ידו בבית המשפט המחוזי. המבקש מדגיש כי סיכויי ערעורו טובים, בין היתר, נוכח העובדה ששיעור התשלומים שהוא משלם לטובת בנותיו עולה על רמת השתכרותו בתקופה הרלבנטית וכי הצדדים התנהלו לפי האמור בהסכם המזונות לאחר שניתן פסק הדין בהיעדר הגנה. המבקש טוען כי אכן נפלו טעויות פרוצדוראליות בהתנהלותו אך אין בכך כדי למנוע ממנו את יומו בבית המשפט. המבקש טוען בדומה לטענתו בבית המשפט המחוזי כי אין מדובר בהחלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה אלא בהחלטה בבקשה לביטול פסק דין שהושג במרמה, ומשכך טוען המבקש כי לא היה מקום לחייבו בהגשת בקשת רשות ערעור ודי היה בערעור שהוגש.

 

7.        ביום 18.3.2012, הוריתי למשיבה להגיש תגובתה לבקשה. בתגובתה אוחזת המבקשת בנימוקיו של בית המשפט המחוזי וכן מגיבה לטענותיו העובדתיות השונות של המבקש, אך בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי איני רואה צורך לפרט בנדון.

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, זאת נוכח סיכויי הערעור הקלושים כפי שפורטו בפסק דינו של השופט מינץ.

 

המסגרת הנורמטיבית

 

9.        בנסיבות העניין אין מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שעליה חלה ההלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), לפיה רשות ערעור תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך. הטעם לכך הוא שהבקשה שלפני מכוונת כנגד פסק דינו של השופט מינץ בגדרו נדחה ערעור על החלטת הרשם שלא להיעתר לבקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. על נסיבות כגון דא עמד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789 (1997) בהטעימו כי:

 

"... אין בעל דין זכאי אלא לשתי ערכאות לבירור עניינו; על מנת לשכנע את בית-המשפט העליון לשקול התערבות פעם נוספת, לא די לו לבעל-הדין המבקש שיצביע על אפשרות של טעות, עובדתית או משפטית, בהחלטות שתי הערכאות הקודמות, אלא עליו להראות, כרגיל, שעניינו מעורר שאלה נורמטיבית כללית, החורגת מעניינו הוא; והנה – הרשם ושופט בית-המשפט שייכים לאותה ערכאה, משל היו שני חדרים באותה קומה, והרעיון האמור אינו תופס בנסיבות אלה..." (ההדגשות במקור – י.ד.) (שם, בעמ'  795).

 

           [ראו והשוו: פסקה 5 להחלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"א 10035/06 גאון נ' שלמה שחר, כונס נכסים (לא פורסם, 10.5.2007) (להלן: עניין גאון); השוו: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל (לא פורסם, 30.8.2000); החלטתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ (לא פורסם, 13.9.2009)].

 

טעות שבדין – "טעם מיוחד"

 

10.      כידוע, המועד להגשת בקשת רשות ערעור לפי תקנה 398א(א) המפנה לתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) הוא 30 ימים. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, הארכת מועד הקבוע בחיקוק טעונה "טעמים מיוחדים שירשמו". כיוון שכך, על המבקש הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה מוטלת החובה להציג "טעם מיוחד".

 

11.      הגישה שנהגה בהלכה הפסוקה עד לשנות התשעים של המאה הקודמת היא כי אין טעות שבדין מצד בעל דין או בא כוחו עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד [ראו למשל: בש"א 93/89 מנדליכט נ' מעבדות טריבונל (ישראל) בע"מ, פ"ד מג(1) 524, 526 (1989)]. ואולם, אם השנים השתנתה ההלכה הפסוקה בעניין זה תוך שחל בה ריכוך (ראו למשל: עניין גאון, פסקה 8). בתחילה נדרש כי לא תהיה זו טעות שבנקל ניתן היה להימנע ממנה באמצעות בירור פשוט ביחס למצב המשפטי התקף [ראו למשל: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 771 (מהדורה עשירית, 2009)]. ודוק, גם דרישה זו רוככה עם השנים תוך שהוטעם כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד (ראו למשל: החלטתו של השופט ד' לוין בבש"א 1424/90 מנהל העיזבון הזמני של המנוח יצחק סטרולביץ ז"ל נ' שורץ, פ"ד מד(3) 369, 373 (1990). בהקשר זה צויין כי כאשר בית המשפט "תרם" להתרחשות הטעות בכך שהוא מכתיר את החלטתו בכותרת מוטעית, לעיתים יהיה בכך כדי להוות "נסיבה מקלה" המצדיקה את מתן הארכה המבוקשת (שם, בעמ' 373-372).

           ברוח זו נקבע כי השאלה אם טעות שבדין עולה כדי "טעם מיוחד" תישקל בעיקר ביחס לאינטרס ההסתמכות של הצד השני בדבר סיומם של הליכי הערעור [ראו: ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001); כן ראו והשוו: בש"א 1069/09 אלישיב נ' בארות יצחק (לא פורסם, 20.3.2006); Novartis Pharma Services Inc. נ' פרומדיקו בע"מ (לא פורסם, 1.11.2007); בש"א 6597/09 עזבון המנוח אמיר אליקשווילי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (לא פורסם, 13.9.2009)].

 

           גישה זו עולה בקנה אחד עם העקרון עליו עמדתי לאחרונה ברע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' יאיר בן דוד (לא פורסם, 6.3.2012) לפיו על בתי המשפט להעדיף את בירור המחלוקות בין בעלי הדין לגופן תוך הימנעות מגרימת תוצאות בלתי הפיכות אך בשל מחדליהם הדיוניים של באי כוח הצדדים כל אימת שאלו לא נגרמו בזדון. עם מחדלים אלו ניתן לעיתים להתמודד בכלים פוגעניים פחות, למשל באמצעות השתת הוצאות ובמקרים המתאימים אף הוצאות אישיות המושתות על עורך הדין (שם, פסקאות 25 ו-27).

 

12.      ודוק, שיקול נוסף אשר נקבע בפסיקה כי יש לו משקל נכבד אם ליתן ארכה הוא סיכויו של המבקש בהליך שלצורך נקיטתו מתבקשת הארכה:

 

"טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם... סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו..." (ראו: החלטתה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006); כן ראו: עניין גאון, פסקה 6).

 

             בשים לב לכללים האמורים יבחן להלן עניינו הקונקרטי של המבקש.

 

מן הכלל אל הפרט

 

13.      יש לדחות את טענתו של המבקש כי בעניינו יש להבחין בין החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה לבין החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שהושג במרמה. גם אם לצורך הדיון הייתי מוכן לקבל עמדתו של המבקש כי עסקינן בפסק דין שהושג במרמה, הרי שזו טענה שלצורך ביסוסה הוא היה צריך להגיש כתב הגנה ואף ביתר שאת לאחר שהגשת כתב ההגנה נקבעה כתנאי לצורך הדיון בבקשת הביטול. ברם, המבקש לא עשה כן תוך שלפי קביעתה של הערכאה הדיונית נהג בעניין זה בזלזול ופסק הדין הפך לחלוט. בנסיבות האמורות עסקינן בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה. הבקשה הנוספת לבטלו נדחתה כאמור. כידוע, הדרך לערער על החלטה הדוחה את בקשת הביטול היא הגשת בקשת רשות ערעור [ראו למשל: רע"א 296/96 ירושלביט סוכנות לביטוח בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 876, 878 (1996)].

 

14.      ודוק, על פי ממצא עובדתי של בית המשפט המחוזי מקור המחדל הדיוני בנוגע לאיחור בהגשת בקשת הרשות לערער הוא בטעות אנוש של באת כוח המבקש. טעות זו, כך נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, אינה עולה כדי רשלנות או זלזול. כמו כן, במקרה דנן הכתיר בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו בכותרת "פסק-דין" תחת הכותרת "החלטה". בנוסף לכך, איני רואה בסיס של ממש לקביעה כי למשיבה קם אינטרס הסתמכות כי המבקש לא יתקוף את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, נוכח העובדה כי ערעור, הגם שאינו ההליך המתאים, הוגש במועדו. לכאורה, בנסיבות האמורות היה מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד, זאת גם נוכח המגמה לפיה יש להעדיף בירור המחלוקות לגופן. ודוק, לא ניתן לומר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטתו של הרשם אינם סבירים נוכח העובדה כי נדמה שסיכויי הערעור של המבקש קלושים מהטעמים שפורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עליהם עמדתי לעיל. נוכח העובדה כי עסקינן בהחלטה בעלת אופי דיוני לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בשים לב לסיכויי הערעור הקלושים.

 

15.      אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ו באדר התשע"ב (20.3.2012).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12014060_W06.doc   צמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il