עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1334/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

1.            מונחת לפניי בקשת רשות ערעור, בגלגול שלישי, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש 10048-10-11; כב' השופטים י' שפירא, ת' בזק-רפפורט, ד' מינץ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 13849-05-10; כב' השופט ש' אלבז).

 

2.            המבקש והמשיבה נשואים זה לזה משנת 1979. בבעלותם בית פרטי בירושלים, אשר רשום על שם שניהם בחלקים שווים. ביום 21.11.2007 הגישה המשיבה כנגד המבקש תביעה למזונות, רכוש ומשמורת. במרץ 2010 עזב המבקש את הבית לנוכח דרישת המשיבה.

 

           ביום 9.5.2010 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תביעה לפירוק השיתוף בבית המגורים (תמ"ש 13849-05-10). המבקש דרש לפרק מיידית את השיתוף בבית, וטען כי עיכוב הפירוק פוגע בזכות הקניין שלו שלא לפי תנאי פסקת ההגבלה. כן טען כי בידי המשיבה ייוותרו די כספים שיאפשרו לה לשכור דירה הולמת. המבקש הוסיף כי הליך איזון המשאבים בינו לבין המשיבה צפוי להימשך זמן רב, ולפיכך אין לעכב את הפירוק עד להשלמת ההליך. המשיבה, לעומתו, טענה כי על בית המשפט לעכב את פירוק השיתוף כל עוד לא נמצא לה ולבִּיתה הקטינה (שבאותה עת טרם מלאו לה 18 שנים) הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, בהתאם לסעיף 40א לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. המשיבה טענה כי התמשכות ההליכים נובעת מחוסר תום לב של המשיב. עוד טענה המשיבה שרק המשך מגוריה בבית, שהינו הנכס היחיד הרשום בפועל גם על שמה, יאפשר לה לנהל את איזון המשאבים מעמדת כוח שווה.

          

           ביום 11.9.2011 ניתן פסק הדין, ובו הורה בית המשפט לענייני משפחה על פירוק השיתוף בבית וחלוקת הפדיון שווה בשווה בין הצדדים. בד בבד הורה בית המשפט כי פינוי הבית לא יהיה לפני יום 7.2.2012, מועד בו ימלאו לבתם הצעירה של בני הזוג 18 שנים. במסגרת נימוקיו קבע בית המשפט כי די במחצית תמורת הדירה כדי לאפשר למשיבה לרכוש דירה הולמת. כמו כן, נקבע כי התמשכות ההליך הרכושי מהווה שיקול נגד עיכוב פירוק השיתוף. בית המשפט קיבל גם את טענות המבקש לפגיעה בזכות הקניין שלו, וציין כי הנתבעת לוקה בחוסר תום לב משום שנמנעה במשך זמן רב מלקבל גט פיטורין מידי המבקש.

 

           ביום 5.10.2011 הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש 10048-10-11), ובו דרשה לעכב את פירוק השיתוף בבית עד לפירוק השיתוף בכלל נכסי הצדדים. לדבריה, כל הנכסים – למעט הבית נשוא המחלוקת – רשומים על שם המשיב. לפיכך, פירוק השיתוף בבית כבר כעת ימנע ממנה לאזן את זכויותיה בבית עם זכויותיה בשאר הרכוש המשותף, וכן ימנע ממנה לרכוש את חלקו של המשיב בדירה או לרכוש דירת מגורים זמנית ברמה לה הורגלה. המשיב, לעומתה, טען כי יש לאפשר לו ליהנות מרכושו ולמכור את הדירה כבר כעת על מנת לקבל את מחצית שוויה, וכי הכספים נחוצים לו באופן דחוף לצורך עסקיו.

 

           ביום 15.1.2012 קיבל בית המשפט את הערעור. נקבע כי לבני הזוג נכסים רבים, שרובם ככולם רשומים על שם המבקש, וזהו שיקול משמעותי התומך בדחיית פירוק השיתוף בבית. טענות המבקש אודות מצבו הכספי המורכב דווקא תומכות במסקנה כי אין לפרק את השיתוף בדירה כבר עתה, מחשש שמא ייגרם למערערת נזק חמור ובלתי הפיך. התמשכות ההליכים איננה גזירת גורל, והמבקש יכול להשפיע רבות על זירוזם. עם זאת, אם המשיבה תגרום להתארכות מלאכותית ובלתי נחוצה של תביעת פירוק השיתוף הכוללת – הדבר עשוי להוות שינוי נסיבות שיצדיק הערכה מחודשת של דחיית פירוק השיתוף בדירה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

3.            במסגרת בקשת רשות הערעור הנידונה, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה שאלות משפטיות שהשלכותיהן חורגות מעניינם של הצדדים. כך, לשיטתו, פסק הדין מעלה את השאלה האם יש לאישה אינטרס בר-הגנה לרכוש את חלקו של הבעל בבית, והאם אינטרס זה (שלשיטתו של המבקש איננו מוכח) גובר על זכותו הקניינית המוכחת (לשיטת המבקש) של הבעל לממש את נכסיו. שאלות נוספות הן מהו המשקל שיש לייחס לשיקול הנוגע להתמשכות הצפויה של ההליך הרכושי, האם ביצוע מיידי של פירוק השיתוף הוא החריג או הכלל, והאם השיקול בדבר הכבדה על ביצוע פסק הדין הרכושי הוא ראוי.

 

4.            בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

 

           עיינתי היטב בטענותיו של המבקש, כמו גם בפסקי הדין של בתי המשפט קמא, והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הן פסק דינו של בית משפט השלום והן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושתתים על אדניהן של הלכות שנקבעו בבית משפט זה מימים ימימה. כפי שמפורט בהרחבה בפסקי הדין של בתי המשפט קמא, וכפי שציין המבקש בהגינותו, בית משפט זה נדרש מספר פעמים לסוגיות שעל הפרק: פירוק שיתוף בכלל ופירוק שיתוף בין בני זוג בפרט, וכן עיכובו של פירוק השיתוף בין בני-זוג בדירה עד למועד פירוק השיתוף במכלול הנכסים. כך, בהרחבה, בעניין בראל (רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, פ"ד נח(5) 856 (19.8.2001)) ובעניין פלוני (בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני (7.6.2007)). וראו גם עניין גולדברג (ע"א 1692/97 גולדברג נ' גולדברג (25.6.1997)) ועניין ליפשיץ (בר"ע 258/81 ליפשיץ נ' ליפשיץ (15.12.1982)). וכן ראו לאחרונה החלטתה של השופטת ע' ארבל, בעניין פלוני (בע"מ 9267/09 פלונית נ' פלוני (2.3.2010)). פסקי הדין הללו, ואחרים, עוסקים בהרחבה במגוון השאלות המשפטיות שהעלה המבקש, קובעים בהן מסמרות, ומספקים את המצע המשפטי הנדרש לשם קבלת החלטה בסוגיות כגון זו שלפנינו. שאלותיו של המערער אינן בגדר "חדשים מקרוב באו", ואינן בעלות חשיבות ציבורית עקרונית.

 

           דעתי היא, כי גם אם סבור המבקש שבית המשפט המחוזי שגה ביישום ההלכות שנקבעו בבית משפט זה – ואדגיש כי אינני דן ואינני מכריע בטענה זו כלל – הרי שאין מקום ליתן רשות לערער מקום שהשאלה העולה הינה אך ורק לעניין היישום של הלכה משפטית קיימת (השוו: רע"א 8331/07 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' נשר (5.11.2008)). כן אדגיש כי עצם העובדה שערכאת הערעור שינתה את הכרעתה של ערכאה קמא איננה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות לערעור (רע"א 8083/09 א.ד. כהן בע"מ נ' מסיקה (14.12.2009)).

 

           בשולי הדברים אציין כי אף בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורה של המשיבה, לא סגר לחלוטין את הדלת בפני המבקש. כפי שנכתב בפסק הדין, אם המשיבה תגרום להתארכות מלאכותית ובלתי נחוצה של תביעת פירוק השיתוף הכוללת – הדבר עשוי להוות שינוי נסיבות שיצדיק הערכה מחודשת של דחיית פירוק השיתוף בדירה. בנסיבות אלו אני סבור כי גם לוּ צדק המבקש בביקורתו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (ואדגיש שוב כי אינני דן ואינני מכריע בכך), הרי שעדיין פתוחה בפניו הדרך לנסות ולהפוך את ההחלטה עם השתנוּת הנסיבות באופן שמצדיק שינוי מארג האיזונים בין הצדדים.  

 

           לסיכום, לא די בכך שהמבקש רשות ערעור בגלגול שלישי מצביע על סוגיה משפטית עקרונית שעשויה לעלות מהמחלוקת בין הצדדים. המבחן הוא קונקרטי. לאמור, האם הכרעותיהם של בתי משפט קמא מלמדות שהסוגיה המשפטית עומדת במרכז הדיון, או שמא היישום של העקרונות המשפטיים שנקבעו. לנוכח זאת שעסקינן במקרה המתואר בסיפא של המשפט האחרון, אין מקום להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי.

          

5.            הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ט' אלול התשע"ב (27.8.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12013340_Z01.doc   יק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il