עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1288/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשים:                     עו"ד אביחי נ' ורדי

 

 

 

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה ב' גילאור) מיום 12.1.2012. בהחלטה נקבע כי עתירה לחיוב אישי לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות) תתברר על דרך של בקשה למתן הוראות.

 

2.        מדובר בבקשה שהוגשה במסגרת הליכי פירוק שננקטו נגד חברת בני סלים עתאמנה בע"מ וחברת בלוק הסלע האדום - מפעלי בלוקים בע"מ (להלן – החברות). הליכי הפירוק נפתחו על ידי חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ (להלן – חברת נעאמנה), שהתקשרה במספר עסקאות עם החברות. ביום 10.6.2008 קיבל בית משפט קמא את בקשות הפירוק של חברת נעאמנה, ונתן צווי פירוק לחברות בעילה של חדלות פירעון וכן לפי סעיף 258(1) לפקודת החברות. ערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין במסגרתו ניתנו צווי הפירוק, נדחה (ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום - מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ.נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ (טרם פורסם, 28.6.2011)). המשיב 1, עו"ד איתן ארז, מונה למנהלן המיוחד של החברות ומאוחר יותר למפרקן (להלן – המפרק). המפרק העסיק את רואה החשבון מוחמד דראושה (להלן – רו"ח דראושה) על מנת שיסייע לו בתפקידו. בית המשפט המחוזי אישר את העסקתו של רו"ח דראושה, חרף התנגדותם של המבקשים. על החלטה זו הוגשה בשנת 2008 בקשת רשות ערעור. בית משפט זה החליט לבטל את החלטת בית משפט קמא, וקבע כי הזיקות הקיימות בין רו"ח דראושה ובין חברת נעאמנה מעוררות חשש לניגוד עניינים (רע"א 8388/08 סלים עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז מנהל מיוחד (טרם פורסם, 22.2.2009)).

 

3.        בקשת רשות הערעור שלפניי עוסקת בבקשות לחיוב אישי של שלושת המבקשים לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות. הבקשות הוגשו על ידי המפרק נגד המבקשים, שהיו מנהלי החברות שבפירוק (מנהליהן בפועל לפי הנטען ומי שהיה רשום כמנהל). המפרק סמך בקשותיו על ממצאי חקירתו מעת ששימש מנהלן המיוחד של החברות. ממצאים אלה נתמכו בחוות דעתו של רו"ח דראושה. בבקשתו מפרט המפרק מספר עבירות או מעשים בלתי כשרים שבוצעו, לפי הנטען, על ידי המבקשים ובהם: עירוב נכסים, דיווחים כוזבים במסמכי הנהלת חשבונות, בדוחות כספיים ובדיווחים לרשויות המס, העדפת נושים והברחת נכסים. המבקשים התנגדו לבקשה וטענו, בין היתר, כי בקשה למתן הוראות אינה המסגרת המתאימה לבירור טענותיו של המפרק. זאת, נוכח היקף המחלוקת והבירור העובדתי הנרחב הדרוש בעניין. לטענתם, בקשות המפרק אינן נתמכות על ידי תשתית ראייתית מספקת. ביום 12.2.2012 ניתנה החלטת בית משפט קמא, בה נקבע כי העתירה לחיוב אישי של המבקשים תתברר על דרך בקשה למתן הוראות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

4.        בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי בקשתו של המפרק נסמכה על ראייה יחידה, והיא חוות דעתו של רו"ח דראושה. לטענתם, העובדה שבית משפט זה קבע כי ייתכן שרו"ח דראושה מצוי בניגוד עניינים אמורה ללמד כי חוות דעתו אינה ראייה קבילה. עוד טוענים המבקשים, כי לא בוצעה כל חקירה על ידי המפרק לבחינת התנהלותם, אף שהם היו מוכנים להיחקר. החלטת בית משפט קמא אף פוגעת בזכות הטיעון של המבקשים, כך לטענתם. בבקשה אף חוזרים המבקשים על טענתם כי הליך לחיוב אישי לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות אינו מתאים לבירור על דרך בקשה למתן הוראות. לגופם של דברים, טוענים המבקשים כי הנהלת החשבונות בחברות הייתה תקינה, וכי הם ניהלו את החברות ללא דופי.

 

 

5.        דין הבקשה להידחות. סעיפים 374-373 לפקודה נועדו לאפשר הכרעה יעילה ומהירה בסוגית אחריותם של נושאי משרה בגין פעולותיהם בניהולה של חברה שבפירוק. המסלול הדיוני שנבחר על ידי המחוקק מבטא העדפה של האינטרס הציבורי בהחשת הליכי פירוק החברה (או הליכי השיקום וההבראה שלה) על פני האינטרס האישי של נושא משרה שהתובענה נגדו תתברר בדרך של תביעה רגילה (ראו: רע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק החברה נ' ג'ברה, פסקה 5 (לא פורסם, 28.1.2007)). מובן שעל בית המשפט להבטיח כי גם במסגרת הדיונית הקבועה בסעיפים הנזכרים של הפקודה ובתקנות 52-51 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, יתנהל ההליך באופן הוגן וראוי ביחס לכל בעלי הדין (רע"א 3578/96 שפירא נ' כהן (לא פורסם, 27.6.1996)). כמו כן, יש לזכור כי לבית המשפט של חדלות פירעון ישנו שיקול דעת רחב ביותר לעניין הדרך הדיונית בה תבורר מחלוקת המובאת בפניו - בהליך של בקשה למתן הוראות לפי סעיפים 374-373 לפקודה או בדרך של תובענה רגילה. זאת ועוד, ככלל ראוי שבקשות להטלת אחריות אישית יתבררו בדרך הדיונית המיוחדת שבסעיפי הפקודה הנזכרים (רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס, פיסקה 8 (לא פורסם, 19.8.2008)). ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטתה זו של הערכאה הדיונית, בפרט כאשר בית המשפט החליט שלא להעביר את ההליך למסלול של תובענה רגילה (שם). לא מצאתי כי במקרה דנא ישנו בסיס להתערב בהחלטת בית משפט קמא לדון בעניין על דרך של בקשה למתן הוראות. זאת, חרף טענת המבקשים לפיה הבקשה נטולת בסיס ראייתי, שכן היא נסמכת על חוות דעתו של רו"ח דראושה, שהיא לטענתם ראייה פסולה. סוגיית התשתית הראייתית תתברר בעת הדיון לגופו בבקשה למתן הוראות.

 

6.        הנה כי כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ט"ז בניסן התשע"ב (8.4.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12012880_S01.doc   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il