עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1246/13

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     ה' באדר התשע"ג (15.2.2013)

בשם העוררת:                        עו"ד נעימה חנאווי

בשם המשיב:                         עו"ד אמיר ברק

 

 

 

             לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) מיום 13.2.2013 במ"ת 9801-12-12, במסגרתה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר מסוג מעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוחם של הוריו ובפיקוחו של אדם נוסף בשם אליהו לוק לסירוגין, ובכפוף לתנאים הבאים: איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 30,000 ש"ח; ערבות עצמית על סך 50,000 ש"ח; וערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח מצד כל אחד ממפקחיו של המשיב.

 

העובדות לפי כתב האישום וההליך בבית המשפט המחוזי

1.          ביום 5.12.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיב. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין. עניינו של כתב האישום באירוע שהתרחש ביום 1.12.2012 ברחוב התמרים בעיר אילת. עת הלך המתלונן ברחוב ושוחח בטלפון הסלולארי שלו פנה אליו המשיב וביקש ממנו סיגריה. לאחר שהמתלונן השיב כי יש לו רק טבק הורה המשיב למתלונן להוציא את כל החפצים שבכיסיו, ובמקביל תחב את ידיו לכיס מכנסיו של המתלונן, כשהוא אומר לו: "בוא נראה מה יש לך בכיס". בתגובה לבקשת המתלונן מן המשיב כי יניח לו הפנה המשיב את אגרופו בתנועה מאיימת אל עבר המתלונן ואמר לו כי הוא לא הולך לשום מקום. בהמשך נטל המשיב את מכשיר הטלפון הסלולארי שבבעלות המתלונן, תוך שהוא מצמיד חפץ חד כלשהו לגופו של המתלונן. בנוסף איים המשיב על המתלונן לבל יתקשר למשטרה או יספר למישהו אודות האירוע, אחרת יתפוס אותו וידקור אותו.

 

2.          בא כוח המשיב הסכים במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר. יחד עם זאת, עתר לקבלת תסקיר מעצר שיבחן חלופת מעצר בעניינו של המשיב, לנוכח גילו הצעיר ועברו הלא מכביד. מנגד, עתר בא כוח המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

 

3.          מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב עולה כי המשיב הינו בן 21, רווק, סיים שבע שנות לימוד, אינו יודע קרוא וכתוב. המשיב עזב את הלימודים בגיל 13 על מנת לסייע, לדבריו, בפרנסת משפחתו. עובר למעצרו התגורר המשיב בעיר אילת ועבד בעבודות מזדמנות. הוריו ואחיו של המשיב מתגוררים בירושלים. המשיב מוכר לשירות המבחן לנוער משנת 2008 עת הופנה לשירות המבחן בגין ביצוע עבירות רכוש. שירות המבחן התרשם כי המשיב מתמודד עם תחושות דחייה, הזנחה ונטישה אשר הובילו אותו בין היתר לחבור לדמויות שוליות ומבוגרות ממנו. שירות המבחן ציין כי המשיב שיתף במידע חלקי ונמנע משיתוף בחלקים מכשילים בהתנהלותו, נקט בעמדה קורבנית ביחס למצבו והתקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהגותו. להערכת שירות המבחן קיים סיכון גבוה להתנהגות פורצת גבולות ואלימה מצידו של המשיב. 

 

             שירות המבחן בחן שתי חלופות מעצר: ראשית, מעצר בית בעיר אילת בבית חברו של אביו של המשיב מר אליהו לוק, רווק ותושב העיר אילת המתקיים מקצבת ביטוח לאומי (להלן: לוק). שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופה זו, בשים לב לכך שמדובר בחלופה שמחזירה את המשיב לסביבתו הטבעית ולכן אין זו חלופה חזקה ומשמעותית שיש בה כדי ליתן מענה לרמת הסיכון הנשקפת מהמשיב. שנית, מעצר בית בבית הוריו בירושלים, בפיקוח אמו, בת 40 אם לחמישה ילדים שאינה עובדת ומתקיימת מקצבת ביטוח לאומי, וכן בפיקוחו של לוק. שירות המבחן התרשם כי האם מעוניינת לסייע למשיב, אך אינה מבינה מה נדרש ממנה במסגרת התפקיד. אשר למר לוק, צוין כי קיים חוסר בהירות באשר למניעיו לסייע למשיב ולא ברורות מהות הקשר ביניהם והיכולת של האם ולוק לשתף פעולה ולפקח יחד על המשיב בשל ההיכרות השטחית ביניהם. שירות המבחן ציין כי הוא מתרשם שהמפקחים המוצעים יתקשו להציב בפני המשיב גבולות ולהוות גורם סמכותי עבורו. לפיכך נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה בסופו של יום. 

 

4.          המבקשת עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן והחשש להישנות התנהגות פורצת גבולות מצידו של המשיב. המבקשת ציינה כי למשיב עבר פלילי שכולל שתי הרשעות בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, תקיפה לשם גניבה, איומים, תגרה במקום ציבורי. כמו כן צוין כי לחובת המשיב שני מאסרים מותנים, למשך חודשיים שלא יעבור עבירות רכוש ולמשך עשרה חודשים שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע. אשר לחלופות שהוצעו ונבחנו, נטען כי הן אינן משיגות את תכלית המעצר. 

 

5.          המשיב עתר מנגד לשחררו לחלופת המעצר בבית הוריו בירושלים בפיקוחם של הוריו ושל לוק (חלופת המעצר השנייה), חרף הימנעות שירות המבחן מהמלצה. נטען כי יש להתחשב בגילו הצעיר של המשיב ובעברו הלא מכביד. עוד נטען כי מדובר בחלופת מעצר מרוחקת מאזור אילת, אשר כוללת פיקוח אנושי לצד איזוק אלקטרוני.

 

6.          בית המשפט קבע אין מחלוקת שהמעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים, כשהמשיב מתנכל לעובר אורח תמים ומאיים עליו באמצעות חפץ חד שידקור אותו אם יגיש תלונה במשטרה. צוין כי גם התערבותו של אדם נוסף ששהה במחיצת המשיב בעת ביצוע המעשים וניסיונו להניא את המשיב מהמעשים לא עזרה, ויש בכך כדי ללמד על רמת המסוכנות של המשיב, זאת לצד ובהתחשב בעברו הפלילי של המשיב.

 

7.          בית המשפט ציין כי הוריו של המשיב התייצבו לפניו והביעו נכונותם והסכמתם שביתם בשכונת ראס אל עמוד בירושלים ישמש כחלופת מעצר, וכן לפקח לסירוגין על המשיב בסיוע חבר המשפחה, אליהו לוק. ההורים ציינו כי הם מכירים את לוק מזה שנים על רקע עבודה משותפת בעבר עם אביו של המשיב באילת. צוין כי אמו של המשיב הינה בת 40, אם לחמישה ילדים, עקרת בית. האם מטפלת בבן נוסף, נכה בן 23, שהינו אחיו התאום של המשיב. האם ציינה כי היא מכירה היטב את לוק וכי הוא נוהג לבקר ולישון אצלם. לוק עצמו התייצב לפני בית המשפט ומסר כי הוא מכיר את אביו של המשיב על רקע עבודתם המשותפת באילת, והצהיר כי הוא מוכן לשמש כערב וכמפקח נוסף ולסייע לאמו של המשיב לפקח עליו בבית ההורים בירושלים.

 

8.          בית המשפט קבע כי לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולא בלי התלבטות, הגיע למסקנה שניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות החלופה שהוצגה לפניו בדמות מעצר בית בבית הוריו של המשיב בירושלים, בפיקוחם ובפיקוחו של חבר המשפחה לוק, לצד איזוק אלקטרוני והפקדה כספית משמעותית. בית המשפט נימק את החלטתו במספר נימוקים: ראשית, מדובר בחלופה מרוחקת מרחק רב ומשמעותי מהעיר אילת, מקום הסתבכותו הנוכחית והסתבכויותיו הקודמות של המשיב; שנית, החלופה מורכבת מפיקוח אנושי, ובמיוחד אמו של המשיב שהותירה רושם של אישה אסרטיבית המסוגלת להציב גבולות למשיב; שלישית, לפיקוח האנושי מתווסף פיקוח אלקטרוני; רביעית, גילו הצעיר ועברו הלא מכביד יחסית של המשיב; חמישית, מבלי להקל ראש בעצם המעשה ובנסיבותיו, הרי שבפועל לא נלוותה למעשה אלימות פיזית (אם כי המשיב אחז בחפץ חד שהצמיד לגופו של המתלונן) ולא נגרמה למתלונן פגיעה כלשהי. מכל הטעמים הללו, סבר בית המשפט כי הכף נוטה לשחרור.

 

9.          בית המשפט עיכב, לבקשת העוררת, את ביצוע השחרור לחלופת מעצר ב-48 שעות, על מנת לאפשר הגשת ערר.

 

             מכאן הערר שלפני.

 

נימוקי הערר

10.        העוררת טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – כי מכלול הנסיבות במקרה דנן מצביע על כך שאין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרות המעצר, ולכן שגה בית המשפט כשהורה על שחרורו של המשיב ממעצר.

 

             ראשית, נטען כי המעשים המיוחסים למשיב הינם מעשים חמורים שלוו באיומים, באלימות ובהשפלה כלפי עובר אורח אקראי, אשר מלמדים על הלך רוח עברייני נטול עכבות ומעצורים ועל מסוכנות גבוהה לביטחון הציבור. עוד נטען כי המסוכנות של המשיב נלמדת מהעובדה שחרף גילו הצעיר צבר המשיב לחובתו שלוש הרשעות בעבירות של שיבוש הליכי משפט, תקיפה כדי לגנוב, איומים, גניבה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, פציעה ותגרה במקום ציבורי. המשיב ריצה בגין העבירות הללו שתי תקופות מאסר, האחת למשך שמונה חודשים והשנייה למשך ארבעה חודשים, ותלויים כנגדו שני מאסרים על תנאי, האחד למשך עשרה חודשים והשני למשך חודשיים. נטען כי גיליון הרישום הפלילי של המשיב מלמד על ביצוע עבירות בתדירות גבוהה ועל הסלמה ממשית בחומרתן.

 

             שנית, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להימנעות שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר ולהערכתו כי קיים סיכון גבוה להתנהגות פורצת גבולות ואלימה מצידו של המשיב. עוד נטען כי שירות המבחן סבר שהמפקחים המוצעים אינם מבינים את הנדרש מתפקידם ואינם ערים למאפייני תפקודו של המשיב הקשורים לפוטנציאל פגיעתו באחרים, התמכרותו לסמים ואלכוהול ונטייתו לפרוץ גבולות. נטען כי ראוי שבית המשפט יימנע, ככלל, מהתערבות בהמלצות שירות המבחן, וכי רק במקרים חריגים תהיה הצדקה להתערבות כזו. בנוסף נטען כי העובדה שמדובר בחלופת מעצר מרוחקת אינה מעלה או מורידה מכיוון שמעשיו של המשיב כוונו כלפי עובר אורח אקראי ללא קשר או תלות במקום מסוים. נטען כי גם העבירות הקודמות שביצע המשיב הן עבירות רכוש שאינן תלויות מקום, ולכן הרחקת המשיב מהעיר אילת אינה צפויה להקטין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

 

             שלישית, נטען כי הוספת איזוק אלקטרוני אינה מקטינה את החשש מפני שחרור המשיב לחלופת מעצר בנסיבות דנן. בראש ובראשונה, מכיוון שאיזוק אלקטרוני מהווה "רמה שלישית" של פיקוח, כאשר "הרמה הראשונה" הינה המשיב עצמו ו"הרמה השנייה" הינה המפקחים, ובמקרה דנן שתי הרמות הללו אינן מספקות. בנוסף, מכיוון שחלופת המעצר הנדונה במקרה זה מצויה בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים, אזור שבו האיזוק האלקטרוני אינו אפקטיבי. לחיזוק טענה זו הגישה העוררת מסמך מטעם מנהל היחידה לפיקוח אלקטרוני בשירות בתי הסוהר, ממנו עולה כי הפיקוח האלקטרוני במזרח ירושלים, ובשכונת ראס אל עמוד בפרט, אינו אפקטיבי. זאת, לנוכח מדיניות היחידה לא להתיר כניסה למזרח ירושלים (הן לצורך התקנה של מפוקחים חדשים והן לצורך טיפול בהפרות של מפוקחים פעילים) ללא ליווי משטרתי לנוכח המצב הביטחוני, ולנוכח העובדה שליווי משטרתי שכזה אינו תמיד זמין ותלוי באופן טבעי בסדרי העדיפויות של משטרת ירושלים.

 

תשובת המשיב

11.        המשיב טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד אמיר ברק – כי דין הערר להידחות. נטען כי בית המשפט המחוזי שקל את השיקולים הרלוונטיים, לרבות כל הטענות שנטענו על ידי העוררת בערר כאן, והתייחס אליהם בהחלטתו המנומקת. עוד נטען כי קיים כרסום מסוים בראיות לכאורה, אשר נוגעות לזיהוי המשיב על ידי המתלונן, וראוי לשקול כרסום זה במסגרת ההחלטה בשאלת חלופת המעצר. נטען כי שירות המבחן שגה בקובעו מבחינה עובדתית כי למשיב יש בעיית התמכרות לאלכוהול ולסמים. נטען כי קביעה זו מבוססת על אמירה של המשיב במסגרת תסקיר משנת 2008 כי הוא נוהג לעשן סמים, וכי שירות המבחן שגה בסוברו כי כל אדם שמעשן סמים הינו אוטומטית מכור לסמים, וכי בלאו הכי מדובר באמירה משנת 2008 וחלפו מאז חמש שנים. אשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב לנוכח העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, נטען כי מדובר בעבירה שאינה מצויה ברף הגבוה של עבירות האלימות, ולראיה כי המתלונן לא נפגע פיזית במהלך האירוע. לבסוף, בכל הנוגע לטענת העוררת בדבר הקושי בפיקוח אלקטרוני במזרח ירושלים, נטען כי מדובר בקושי סטטיסטי ולא קונקרטי, וכי אין מקום להפלות את המשיב ביחס לנאשמים אחרים רק בשל קושי זה.

 

דיון והכרעה

12.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

 

13.        בפתח הדברים יש לשוב ולהדגיש כי תסקיר שירות המבחן הינו כלי עזר מקצועי המשמש את השופט, ולכן מחובתו של השופט לעיין היטב בתסקיר ולתת לו משקל ראוי בבואו לפסוק בשאלת המעצר. יחד עם זאת, תסקיר שירות המבחן אינו כובל את שיקול דעתו של השופט. במובן זה התסקיר "אינו טיוטה של פסק דין" [ראו והשוו: אהרן ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים" מבחר כתבים כרך א 653, 657 (חיים ה' כהן ויצחק זמיר עורכים, 2000)]. בנקודה זו ראוי להבחין בין מקרים שבהם תסקיר שירות המבחן הינו שלילי ונחרץ, שאז יש מקום להנמקה כבדת משקל להחלטת בית המשפט לסטות מהתסקיר, לבין מקרים שבהם שירות המבחן מביע הסתייגות מסוימת משחרור לחלופת מעצר או נמנע מלהמליץ על שחרור (להבדיל מעמדה נחרצת כנגד השחרור), שבהם יש לבית המשפט שיקול דעת רחב [ראו והשוו: בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני (15.3.2012), בפסקה ז' להחלטת השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות המוזכרות שם; בש"פ 787/12 מדינת ישראל נ' סלאימה (26.1.2012), בפסקאות 14-13 להחלטתי]. במקרה דנן לא מדובר בתסקיר שירות מבחן שמביע עמדה נחרצת כנגד השחרור לחלופת מעצר, ולפיכך לא מצאתי פגם בעצם החלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנן להורות על שחרור לחלופת מעצר, על אף ששירות המבחן נמנע מלהמליץ על כך. בית המשפט המחוזי נימק החלטתו היטב, והתייחס במסגרת נימוקיו גם לחששות שהועלו בתסקיר שירות המבחן.

 

14.        לגופו של עניין, אודה כי במבט ראשון סברתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הינה מאוזנת וכי אין מקום להתערב בה. אמנם שירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרור המשיב לחלופת מעצר, וגם עברו הפלילי של המשיב מטה במידה רבה את הכף לחובתו. עם זאת, בית המשפט לא התעלם משיקולים אלו, ומצא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקרה זה. המפקחים המוצעים התייצבו לדיון בבית המשפט המחוזי, שהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי ומצא כי הם מתאימים לתפקיד ומבינים את הנדרש מהם. בית המשפט אף הורה על איזוק אלקטרוני, על הפקדה כספית בסך 30,000 ש"ח ועל הפקדת ערבות עצמית של המשיב וערבויות צד ג' של כל אחד מהמפקחים בסך 50,000 ש"ח. מכלול התנאים נראה לי ראוי וסכומי ההפקדות והערבויות הינם נכבדים ונכונים בנסיבות העניין.

 

             יחד עם זאת, שתי נקודות הטרידו אותי והביאו אותי בסופו של דבר לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

 

             ראשית, מצאתי קושי בעובדה שאחד המפקחים - ידיד המשפחה, מר לוק - יידרש להתגורר בתקופת הפיקוח בבית המשפחה בשכונת ראס אל עמוד לצורך ביצוע תפקידו כמפקח. אין חולק שמר לוק לא מתגורר עם המשפחה בימים של שגרה, ולא ניתן שלא לתמוה כיצד יתבצע, אופרטיבית, הפיקוח על ידי מר לוק. אדגיש, בהמשך לתמיהות שעלו במשתמע מטענות העוררת בדבר מניעיו של מר לוק, כי איני סבור שיש להעמיד את מניעיו של מר לוק במבחן, ונראה לי כי עצם מוכנותו להפקיד ערבות בסך 50,000 ש"ח מעידה על רצינותו. יחד עם זאת, אין חולק כי מר לוק אינו בן משפחה ואינו מתגורר בביתה. על פי חלופת המעצר המוצעת, ישמש מר לוק כאורח בבית המשפחה. בנסיבות אלה נראה לי שספק אם פיקוחו של מר לוק, שבלאו הכי אמור להתבצע לסירוגין עם אמו של המשיב, יהיה אפקטיבי, וספק אם יוכל להציב למשיב גבולות, וזאת במיוחד לנוכח קביעת שירות המבחן כי למשיב ישנה נטייה לפרוץ גבולות.

 

             שנית, איני יכול להתעלם מהקשיים שבפיקוח אלקטרוני במזרח ירושלים, ובשכונת ראס אל עמוד בפרט. מהמסמך שהציגה העוררת בדיון לפני עולה כי קיים קושי בלתי מבוטל בעניין זה, כאשר אנשי יחידת הפיקוח אינם נכנסים לשכונות מזרח ירושלים ללא ליווי משטרתי, אשר מעצם טבעו תלוי בסדרי העדיפויות של משטרת ישראל. אמנם, מדובר בקושי חיצוני ואובייקטיבי, שאינו תלוי במשיב ושיש בו לכאורה כדי לפגוע בו ביחס לנאשמים אחרים שמשפחותיהם אינן מתגוררות במזרח ירושלים, אך יחד עם זאת, בית המשפט אינו יכול להתעלם מהמציאות הביטחונית במזרח ירושלים בבואו להכריע בשאלת התאמתה של חלופת המעצר לנאשם ספציפי, אשר העבירות המיוחסות לו והעבירות שביצע בעבר מעידות על המסוכנות הנשקפת ממנו.

 

             ודוק, קיומה של כל אחת משתי הנקודות האמורות במופרד זו מזו לא הייתה מביאה אותי לקבלת הערר, אך שילובן יחד מביא אותי לעשות כך. סבורני כי בית המשפט המחוזי לא נתן לשתי הנקודות הללו משקל ראוי במכלול השיקולים הרלוונטיים במקרה דנן (יוער כי איני בא בטרוניה לבית המשפט המחוזי בעניין זה, כאשר שאלת הקושי בפיקוח האלקטרוני במזרח ירושלים לא עלתה ככל הנראה בדיון לפניו והמסמך שהגישה העוררת בדיון לפני לא עמד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי). לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן שוב את תנאי חלופת המעצר, בשים לב לשתי הנקודות שפורטו לעיל. המשיב ייוותר במעצר עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי.

 

15.        לאור האמור לעיל, דין הערר להתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בהתאם לאמור בפסקה 14 לעיל.

 

           ניתנה היום, ה' באדר תשע"ג (15.2.2013).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13012460_W01.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il