עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1237/12

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

           לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצר שניה של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, וזאת ב-150 ימים החל מיום 18.2.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 38119-03-11 בבית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט ע' רוזין), לפי המוקדם. זאת, לאחר שבקשה קודמת להארכת מעצר התקבלה על ידי (ראו בש"פ 8252/11, מיום 16.11.2011).

 

           משפירטתי בעבר את האישומים כנגד המשיבים, ואת השתלשלות העניינים בהליך, אעמוד בקצרה בלבד על הרקע הנדרש ועל ההתפתחויות מיום מתן החלטתי הקודמת בעניינם. נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ריבוי עבירות מס שונות בהיקף נרחב, חלקן בנסיבות מחמירות, בין השנים 2010-2008. הנזק שנגרם לקופת המדינה בשל ביצוע העבירות מוערך על ידי המבקשת במאות מיליוני שקלים. 

 

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. ביום 23.5.2011 הורה בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא נ' אבו טהה) על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות להם. עוד קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי וכן קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת. כמו כן נשקפת מהם מסוכנות לציבור. בהחלטתו שלא לשחרר את המשיבים 3-2 לחלופת מעצר (המשיב 1 מרצה כעת עונש מאסר בן 28 חודשים) התייחס בית המשפט, בין היתר, לעברם הפלילי וכן להמלצת שירות המבחן שלא לשחררם לחלופות שהוצעו. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על ידי המשיב 2 נדחה ביום 15.6.2011, ובקשת רשות לערור שהוגשה על ידו לבית משפט זה נדחתה על ידי ביום 6.7.2011. ביום 24.10.2011 נדחו בקשות המשיבים 3-2 לעיון חוזר בהחלטת המעצר על ידי בית משפט השלום. במסגרת זאת, ציין בית המשפט כי התמשכות ההליכים נגרמה בעקבות התנהלות המשיבים ובאי כוחם, ובקשות הדחייה החוזרות ונשנות מצידם. עוד יצוין בהקשר זה כי החל מיום 20.2.2011 מרצה המשיב 1 עונש מאסר בן 28 חודשים שנגזר עליו במסגרת הליך אחר.

 

           מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי הרי שזו אינה מהירה. משפירטתי בהחלטה הקודמת בעניינם של המשיבים את השתלשלות העניינים עד לאותה העת, איני רואה צורך לשוב ולחזור על הדברים. די בכך שאשוב על קביעתי כי:

 

"אמנם, התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי היא איטית ולמעשה טרם החלה. יחד עם זאת, לא ניתן לזקוף איטיות זו לחובתו של בית המשפט, אשר פינה את יומנו לטובת הדיון בתיק וקבע מספר רב של מועדים. אלא, המשיבים, בהתנהלותם, ובהתנהלות באי-כוחם הם שהביאו לעיכוב בשמיעת התיק, בין היתר, בשל בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדי דיון וביטולם".

 

           אף למן אותו המועד לא שינו המשיבים את מנהגם. לאחר ריבוי הליכים שעניינם בקשות להחלפת ייצוג, החלה פרשת התביעה ביום 4.12.2011. בית המשפט קיים שורה ארוכה של ישיבות במהלך החודשים דצמבר 2011 וינואר 2012. בישיבות אלו הרבו המשיבים להפריע לניהול התקין של המשפט. יתר על כן, המשיבים פנו פעם אחר פעם לבית המשפט בבקשות שונות להחלפת ייצוג, באופן שעיכב משמעותית את התקדמות ההליך. יתר על כן, המשיב 2 הוא שביקש מבית המשפט לצמצם את היקף הדיונים, ולא לקיים יותר משתי ישיבות בשבוע. העדות המובהקת ביותר לרצונם של המשיבים לעכב את שמיעת ההליך הוא באמירתו המפורשת של המשיב 1 כי "אני מבקש דיון אחד בשבוע, ואז בית המשפט העליון יהיה חייב לשחרר אותנו ואז יהיה משפט הוגן" (פרוטוקול הדיון מיום 19.12.2011). מכל מקום, עד ליום זה קוימו 19 מועדי הוכחות, שבהם העידו 21 עדי תביעה, ביניהם שלושה מתוך ארבעת עדי המדינה בפרשה. על פי יומן בית משפט השלום, צפויות 66 ישיבות נוספות במהלך השנה הקרובה.

 

           יצוין כי אף במסגרת הדיון לפניי שבה ועלתה סוגיית הייצוג, כאשר התייצבו מטעם המשיב 3 סנגורים פרטיים וכן סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית. במעמד זה הצהיר המשיב 3 כי הוא מבקש שייצוג על ידי הסנגורים הפרטיים בהליך שלפניי, אך כי הסנגוריה הציבורית תוסיף לייצגו בהליך העיקרי. עורך הדין בניה, מטעם הסנגוריה הציבורית, הודיע כי הוא עתיד לבקש להשתחרר מייצוג המשיב 3 בתיק העיקרי, בשל התנהלותו של המשיב. ברי, כי אף ששחררתי את הסנגוריה הציבורית מייצוג המשיב 3 בהליך שלפניי, הרי שסוגיית הייצוג עתידה לשוב ולעלות בהליך העיקרי, ולעכב עוד את התקדמות שמיעת התיק.

 

           מכל מקום, כאמור, טרם הסתיים משפטם של המשיבים, לפיכך, בהתאם לסעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

 

           המבקשת טוענת כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים, מאותן סיבות אשר הצדיקו את מעצרם עד תום ההליכים – מסוכנותם הנלמדת מהעבירות המיוחסות להם ומעברם הפלילי וכן חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט או העלמת רכוש, אשר נתמך, לטענתה, בתשתית ראייתית של ממש. לצד זאת, טוענת המבקשת כי מהלכיהם של המשיבים לשיבוש הליכי המשפט נעשו במכוון בכדי לדחות את מועדי הדיון ולהוביל לשחרורם לחלופת מעצר. משכך, לא ראוי כי יזכו המשיבים מהתנהגותם הלא ראויה במהלך המשפט.

 

           למשיבים, אשר טענו בפני בהרחבה, שתי טענות מרכזיות. ראשית, לגישתם, בשלב זה של המשפט הועדו עדי המדינה, ומשכך, פחתה מסוכנותם של המשיבים. שנית, טוענים המשיבים כי אף אם התיק ישמע בקצב מהיר, אין כלל צפי לסיומו במהלך תקופת המעצר המבוקשת, וכי בעבירות מהסוג בו מואשמים המשיבים, שאינן עבירות אלימות, יש לקבוע כי מסוכנותם נמוכה ומצדיקה חלופת מעצר, ולצורך כך מבקשים הם כי יערך תסקיר עדכני בעניינם. לצד זאת, המשיב 2 טוען כי יש להבחין בינו לבין יתר המשיבים, שכן בכל הנוגע לו, העולה מהתנהלות ההליך הוא שהאישומים נגדו נחלשים. המשיב 3 טען לפניי כי יש לתת משקל לחלקו הקטן יחסית בפרשה, ולכך שעדי התביעה הנוגעים לו טרם הועדו.

 

           לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית, כך שמעצרם של המשיבים יוארך ב-90 יום נוספים.

 

           הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).          עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר על אף שעברו תשעה חודשים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

 

           במקרה שלפניי מצאתי כי שני השיקולים הנ"ל תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותם של המשיבים, כפי שצוין בהחלטתי הקודמת בעניינם וכפי שהיא נלמדת מכתב האישום ומהתסקיר שנערך בעניינם, היא רבה. יצוין בהקשר זה כי עיון בכתב האישום מעלה כי המשיב 3 אינו גורם שולי בפרשה כלל וכלל, וכי הוא מואשם במעורבות בחלק משמעותי מהעבירות.

 

           שקלתי בכובד את טענות המשיבים לעניין קצב התקדמות ההליך. אכן, יש ממש בטענה כי נראה שההליך אינו עתיד להסתיים במסגרת הארכת המעצר הנוכחית. משמעות הדבר היא כי המשיבים ישהו תקופה ארוכה במעצר בטרם הוכרע דינם. ברי, כי אף שחלק מהעיכוב ניצב לפתחם של המשיבים, גם בתנאים אידיאליים שמיעת תיק בהיקף שכזה עתידה לקחת זמן רב. כמו כן, לגישתי, אף שאין להתעלם מתרומתם של המשיבים לעיכוב ההליך, שיקול זה אינו יכול להיות שיקול מרכזי במסגרת בקשה להארכת מעצר. חזקת החפות והזכות למשפט מהיר, העומדות בלב המשפט הפלילי, אינן נפגמות אף מקום בו נאשמים אינם משתפים פעולה ואינם מסייעים לקידום ההליך בעניינם. במקרים שכאלו, לבית המשפט היושב בדין הכלים לקידומו היעיל של המשפט. כך לדוגמא, אין כל חובה להיעתר לבקשת המשיב 2 לצמצום היקף ימי הדיונים והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (וזאת, כאשר ככלל השאיפה בהליך הפלילי היא לקיום המשפט במהירות המרבית, כקבוע בסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). כאן יש לציין כי בית משפט השלום עשה כל אשר ביכולתו ושריין לפחות 66 מועדים לשמיעת התיק כפי שצויין לעיל.

 

           בענייננו מצאתי כי יש מקום להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום נוספים בלבד. כאמור לעיל, מהמשיבים נשקפת מסוכנות. זאת, הן לשיבוש הליכי משפט, הן להמשך ביצוע עבירות מהסוג בהן הם מואשמים. יחד עם זאת, נוכח החשש כי התמשכות יתר על המידה של שמיעת התיק העיקרי תוביל לפגיעת יתר בחירותם של המשיבים, ונוכח האפשרות כי עם התקדמות שמיעת התיק החשש מפני שיבוש מהלכי משפט יילך ויפחת, איני נעתר לבקשת המבקשת במלואה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים בלבד.

            

            לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים, בתשעים ימים, החל מיום 18.2.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 38119-03-11 בבית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט ע' רוזין), לפי המוקדם.

 

           ניתנה היום, כ"ג בשבט התשע"ב (16.2.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12012370_H03.doc   שצ+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il