עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 109/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 109/13

בש"פ 157/13

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקשת בבש"פ 109/13

המשיבה בבש"פ 157/13:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב 1 בבש"פ 109/13:

1. עבדאללה בכר

2. רמזי בכר (עניינו הסתיים)

המשיב 3 בבש"פ 109/13

העורר בבש"פ 157/12:

3. יוסף מוחמד בכר

בקשה רביעית להארכת מעצר ב-150 ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 34398-05-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק מ"ת 34339-05-11 שניתנה ביום 6.1.2013 ע"י כב' השופט צ' קאפח

תאריך ישיבה: ב' בשבט התשע"ג (13.01.13)

בשם המבקשת בבש"פ

109/13 המשיבה בבש"פ

157/13: עו"ד זהר דולב; עו"ד נעם שביט

בשם המשיב 1 בבש"פ

109/13: עו"ד סנא ח'יר; עו"ד ענאן ח'יר

בשם המשיב 3 בבש"פ

109/13 והעורר

בבש"פ 157/13: עו"ד אבי כהן

החלטה

1. בפניי בקשת המדינה בבש"פ 109/13 להאריך בפעם הרביעית את מעצרם של שלושת המשיבים במסגרת הוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). הארכת המעצר המתבקשת היא לפרק זמן של 150 יום מיום 13.1.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 34398-05-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המשיב 2, רמזי בכר, הסכים להארכת המעצר וזה הוארך ב-150 יום בהחלטה מיום 7.1.2013. מעצרם של המשיבים 1 ו-3 (להלן גם עבדי ו-בינקי, בהתאמה), שהם אחים, הוארך ביום 8.1.2013 בהסכמתם עד למתן החלטה בבש"פ 109/13, והדיון בבקשה זו התקיים ביום 13.1.2013.

2. בנוסף, בפני עררו של בינקי (בש"פ 157/13), שנדון במאוחד עם בש"פ 109/13, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.1.2013 (כב' השופט צ' קאפח) בתיק מ"ת 34339-05-11, אשר בגדרה נדחתה בקשת בינקי לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.12.2011 לעצרו עד לתום ההליכים בתפ"ח 34398-05-11 הנ"ל.

3. כתב האישום נגד המשיבים הוגש ביום 19.5.2011, לפני כ-20 חודש. כתב האישום המתוקן מחזיק 13 אישומים ורשומים בו 245 עדי תביעה. מתוכם העידו, או שעדויותיהם התייתרו על-יסוד הסכמות, כ-100 עדים ונותר לשמוע כ-140 עדים. בשלב זה קבועים 6 מועדי הוכחות בלבד. באי-כוח המשיבים 1 ו-3 מעריכים שההליך יסתיים בעוד כשנה עד שנה וחצי. באת-כוח המדינה העריכה כי התביעה תודיע שהיא מוותרת על העדת עשרות עדים וכי יהיה ניתן לסיים את פרשת התביעה בתקופת הארכת המעצר המתבקשת עתה.

4. כתב האישום מייחס למשיבים שורה ארוכה של עבירות, מהחמורות שבספר החוקים, לרבות נסיון לרצח, עבירות בנשק, עבירות אלימות ועוד. בחלק מהאישומים נטען כי המשיבים קשרו קשר עם אחד, גור פינקלשטיין, עורך דין במקצועו, במטרה לגרום למותם של אחרים. אישומים אחרים עוסקים בפרשות חמורות אחרות. תמצית האישומים מפורטת בהחלטתו של בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) בבש"פ 1257/12 מדינת ישראל נ' בכר (23.2.2012), החלטה שניתנה בגדר הבקשה הראשונה להארכת מעצר המשיבים לאחר תום תשעת החודשים הראשונים של משפטם, ואין צורך לחזור על הפירוט גם הפעם. די אם ייאמר שלעבדי מיוחסים בכתב האישום 12 אישומים בעבירה של נסיון לרצח ולבינקי מיוחסים 9 אישומים בעבירה זו, זאת בנוסף לעבירות רבות אחרות, חמורות אף הן.

5. בבש"פ 1257/12 הנ"ל התבקשה הארכת מעצר לתקופה של 150 יום, אך בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) לא ראה לנכון להיעתר לבקשה במלואה והאריך את המעצר ב-90 יום בלבד. בהחלטתו הנ"ל מיום 23.2.2012 מתוארת השתלשלות העניינים בתיק העיקרי עד לאותו מועד.

עובר למתן ההחלטה הנ"ל התאפיין ההליך בעיכובים שנבעו מהחלפת המותב שדן בתיק (מה שגרר ביטול 12 מועדי הוכחות), מקשיים בהסדרת ייצוגם של המשיבים 1 ו-2, מקיומם של דיונים בעתירה לגילוי ראיה חסויה וכו', וטרם הוחל בשמיעת העדויות. לרקע מצב דברים זה הוארך המעצר לחלק מהתקופה המתבקשת, כשבית משפט זה הדגיש כי על בית משפט קמא לעשות מאמץ נוסף ולקבוע מועדי הוכחות נוספים והוסיף כי "היה ולא תחול התקדמות נוספת במשפטם, יהיה מקום לשקול בעתיד את אפשרות שחרורם של המשיבים למעצר בתנאים מגבילים". עם זאת קבע השופט ס' ג'ובראן כי "המשיבים פעלו לכאורה באופן אלים ביותר, תוך תכנון מוקדם ומוקפד, ביחד עם אחרים, כדי לפגוע בקורבנות חפים מפשע, תוך יצירת סיכון רב לכלל הציבור".

6. בקשה שנייה להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוגשה לבית משפט זה במסגרת בש"פ 3599/12, כשהפעם התבקשה הארכה לפרק זמן של 90 יום. ההחלטה בבקשה זו ניתנה ביום 11.5.2012 על-ידי השופטת (כתוארה אז) מ' נאור. בית משפט זה תיאר את קשייו של בית משפט קמא בקביעת מועדי הוכחות והוסיף, כי "ההליך כולו מעורר שאלה מערכתית שהיא מעבר לכוחו של ההרכב העמוס לעייפה". בהקשר זה התבקשה נשיאתו הנכבדה של בית המשפט המחוזי לבחון אפשרות לפינוי יומן המותב שדן בעניינם של המשיבים, שכן לכאורה נראה תיק זה "כמקרה המצדיק מעצר בעדיפות גבוהה". על אף תקופת המעצר הארוכה ועל אף ששמיעת ההוכחות טרם החלה באותה עת, התקבלה הבקשה להארכת המעצר.

7. על הארכת המעצר השלישית לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, לתקופה של 150 יום, הוחלט בהסכמה (בש"פ 5940/12). כאמור, בפניי הבקשה הרביעית להארכת המעצר.

8. כפי שהוזכר לעיל, מאז החלטת המשנה לנשיא מ' נאור נראה כי חלה התקדמות ממשית בשמיעת המשפט, אלא שבהתחשב בהיקף האישומים והעדים, כמו גם באילוצי בית המשפט ובאי-כוח המשיבים, עדיין תקפה הערכת המשנה לנשיא בהחלטתה הנ"ל לפיה "התחזית לסיום המשפט נראית, אין לכחד, תחזית פסימית".

בהקשר זה יש לציין, כי עד כה לא נשמעה עדותו המרכזית של עד המדינה. לא הוברר עד תום מדוע עדיין לא נשמעה העדות (נראה שהדבר קשור, בין היתר, לטענות משיבים 1 ו-2 בדבר קבילות הודאותיהם, שבגינן התנהל "משפט זוטא", טענות שגם בהן חלים שינויים מעת לעת), אך נראה על-פי דברי באת-כוח המדינה כי עדות עד המדינה תחל להישמע באחד ממועדי ההוכחות הבאים. לעניין זה נשוב בהמשך.

9. עמדת המדינה היא, כי נוכח מצב הדברים בתיק העיקרי ונוכח מסוכנותם הרבה עד למאד של המשיבים, כפי שהיא מסתברת מהאישומים, לגביהם נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שעל אף חלוף הזמן גובר האינטרס הציבורי שבמעצר המשיבים 1 ו-3 על-פני זכותם לחרות. כאמור, המדינה מעריכה כי ניתן יהיה, ככל שייקבעו מועדי הוכחות נוספים, להשלים את פרשת התביעה בתוך תקופת 150 הימים.

10. בצד טענותיו של בינקי לכרסום בעוצמת הראיות בעניינו-שלו, טוענים המשיבים 1 ו-3 כי בכל מקרה הכף נוטה עתה לעבר זכותם להלך חופשי נוכח הימשכות משפטם והתחזית שהוא לא צפוי להסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר המתבקשת עתה, וגם לא זמן רב לאחר מכן.

באי-כוח המשיבים 1 ו-3 לא הלינו על קצב התקדמות המשפט מאז התייצב נושא ייצוג המשיבים, אך עמדו על היקפו הרב של חומר הראיות ועל חוסר האפשרות לסיים את ההליך במועד נראה לעין. נטען כי בית משפט זה הורה לא אחת על שחרורם של נאשמים שהואשמו בעבירות חמורות ביותר עקב חלוף הזמן והימשכות ההליכים (למשל בעניין שנדון בבש"פ 4301/08 מדינת ישראל נ' סטואר (12.6.2008)) ויש לנהוג כך גם ביחס למשיבים 1 ו-3.

11. מעבר לטענות הנ"ל, שנטענו בתשובה לבקשת המדינה בבש"פ 109/13, ערר בינקי על החלטת בית משפט קמא שדחה בקשה לעיון חוזר במעצרו עקב היחלשות משקל הראיות בעניינו. התשתית הראייתית הלכאורית בעניינו של בינקי פורטה בהרחבה בהחלטת בית משפט קמא (כב' השופט צ' קאפח) מיום 21.12.2011, שניתנה בתיק מ"ת 34339-05-11. על החלטה זו לא הוגש ערר. הבקשה לעיון חוזר מבוססת בעיקרו של דבר על התפתחויות הקשורות בשמיעת עדים בתיק העיקרי. לטענת בינקי, עדויות אלה כרסמו במשקל הראיה המרכזית נגדו – הודעות עד המדינה (שכאמור, טרם העיד). כך, למשל, נטען, כי בעוד שעד המדינה מסר בהודעותיו שבינקי ביצע עבורו רכישות של חומרים ששימשו את עד המדינה לייצור מטעני חבלה, הרי שחלק מספקי החומרים האמורים העידו כי דווקא עד המדינה רכש אצלם את אותם המוצרים (זיהויו של עד המדינה מובהק נוכח מאפייניו הגופניים היחודיים) ואין הם מזהים את בינקי. נטען, שלא רק שעדויות אלה מרחיקות את בינקי מרכישת החומרים כשלעצמה, הן גם צובעות את גרסת עד המדינה באור שלילי.

בא-כוחו של בינקי, עו"ד אבי כהן, הדגיש בטיעוניו לפני שאין הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אלא שלדבריו חלקו של בינקי במסכת העבריינית, גם על פי כתב האישום, הוא שולי ומעורפל, כשאין הוא נמנה על היוזמים והמתכננים, וכאשר מוסיפים לכך את הכרסום הנוסף בראיות, הדבר מוליך למסקנה שיש להעדיף את שחרורו לחלופת מעצר. עוד נטען, כי בגרסאות הראשונות שמסר למשטרה התייחס עד המדינה לבינקי בביטול ותיאר אותו כמסכן שמעוניין לרצות אחרים.

אלא שדי בעיון בהחלטת בית משפט קמא מיום 21.12.2011 כדי להצביע על כך שהתשתית הראייתית נגד בינקי נרחבת ומסועפת והמסקנה בדבר עוצמתן של הראיות נגדו אינה משתנה נוכח העדויות שנשמעו עד כה ושהסנגור היפנה אליהן. גם אם בינקי לא נכח בזירות הנחת המטענים, עולה מהראיות מעורבותו הלכאורית בהכנת המטענים והיותו של בינקי חלק ממעגל הקושרים שקשרו לבצע חלק מהפשעים החמורים המתוארים בכתב האישום.

לא למותר לחזור על ההלכה שלפיה כדי שתקום עילת שחרור ממעצר, לאחר שנקבע כי קיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם כנדרש בשלב המעצר, יש להצביע על "שינוי דרמטי" בראיות התביעה, על קיומו של "מהפך ראייתי" (בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (6.8.1995); בש"פ 6720/07 פלוני נ' מדינת ישראל (19.8.2007); בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי (20.6.2006)). מאז שניתנה ההחלטה מיום 21.12.2011 לא חל כל "מהפך" ולא היה "שינוי דרמטי" במערך הראייתי בעניינו של בינקי, ודין עררו להידחות.

12. נותר, אפוא, להחליט בבקשת המדינה בבש"פ 109/13. אכן, משפטם של המשיבים החל "ברגל שמאל" מבחינת קצב ההתקדמות. ואולם, מסתמן שינוי חיובי בענין זה. אכן, מצופה שהמדינה תיפנה בהקדם לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה כי יתווספו מועדי הוכחות, שכן נראה כי לא יהיה מנוס מקביעת מועדים לא מעטים נוספים, גם על פי התחזית "האופטימית" של בא-כוח המאשימה. בנוסף, יש לקוות שלאחר עדות עד המדינה, הנראית מעבר לאופק הקרוב, יתבהרו עניינים שונים, ניתן יהיה לגבש רשימה סופית של עדי תביעה וניתן יהיה להעריך האם התשתית הראייתית מתחזקת או נחלשת, בעיקר ביחס לבינקי.

13. אכן, בבקשה להארכת מעצר המתבקשת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכות הנאשם, שטרם הוכחה אשמתו, לחירות, לבין הגנה על האינטרס לשלום הציבור ובטחונו. חלוף הזמן והימשכות ההליכים מטים את נקודת האיזון ומשקלן של חזקת החפות וזכות הנאשם לחירות גובר. עם זאת, אין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי לאיין את משקל האינטרסים הציבוריים. בהקשר זה יש חשיבות, בראש ובראשונה, למידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם. בהיבט זה, מסוכנותם של המשיבים 1 ו-3 כפי שהיא נלמדת מהמיוחס להם באישומים, רבה עד למאד ושחרורם, אפילו לחלופה הדוקה, עלול לפגוע בציבור. מדובר בשורה ארוכה של מעשים שכל אחד מהם חמור כשלעצמו, ומשקלם המצטבר משרטט תמונה של פעילות עבריינית מתוכננת ושיטתית. עיון בפסקי הדין שהציגה ההגנה, שבהם הוחלט שלא להאריך מעצרם של נאשמים במסגרת הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים, מעלה כי המקרה דנא עולה בחומרתו הניכרת על אותם מקרים.

בנוסף, אף כי ההליך נמשך זמן רב ואינו צפוי להסתיים בקרוב, אין להתעלם מאופיו של התיק שבו מדובר. בבש"פ 2151/12 מדינת ישראל נ' דרי (5.4.2012) נאמר על-ידי בהקשר דומה כדלהלן:

" ... אל מול בחינת קצב התקדמות ההליך ופרק הזמן הצפוי להשלמתו, יש להביא בחשבון את אופי התיק - העוסק בארגון פשיעה בו מעורבים רבים, כשמיוחס להם ביצוע מספר רב של עבירות והיקף החומר הראייתי הוא רב ומורכבותו גדולה. בסוג זה של תיקים נקבע, כי אמת המידה לבחינת התקדמות התיק 'אינה בהכרח זהה לאמת המידה לבחינת קצב ההתקדמות של תיקים אחרים' (בש"פ 8840/11 מדינת ישראל נ' זגורי, פס' 8 (לא פורסם, 13.12.2011)), שכן 'המציאות מוכיחה, כי תקופה של 9 חודשים היא 'מיטת סדום', שלא ניתן להתאים אליה את הדיון בתיקים אלה' (בש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ' שורפי, פס' 1 (לא פורסם, 11.9.06)). וכן נאמר, כי 'תשעה חודשים - איננו בהכרח רלבנטי למשפטים שבהם יש ריבוי נאשמים וריבוי אישומים' (בש"פ 4002/11 מדינת ישראל נ' זגורי, פס' 13 (14.6.2011); ראו גם: בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 20.2.2007)); בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פס' 13 (לא פורסם 23.6.2008))".

דברים אלה יפים אף לענייננו. אכן, כבר חלף פרק זמן לא קצר מאז הסתיימה תקופת תשעת החודשים הראשונים שלאחר הגשת כתב האישום, אך בהתחשב בכל האמור לעיל איני רואה לנכון לקבוע, לעת הזו, כי אינטרס המשיבים גובר על האינטרס הציבורי. כאמור לעיל, היה ובעקבות עדותו של עד המדינה יהיה מקום לדון מחדש במעצר, פתוחה הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר.

14. אני מאריך את מעצרם של המשיבים 1 ו-3 ב-150 יום מיום 13.1.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 34398-05-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ‏ג' בשבט התשע"ג (‏14.1.2013).