צוואה - צוואות - ירושה - ירושות
צוואות - ירושות
חוק הירושה התשכ"ה – 1965 קובע כי במות אדם יעבור רכושו לבן זוגו ולילדיו. בן הזוג יורש מחצית מרכושו של הנפטר, וילדיו (או נכדיו אם אין לו ילדים) חולקם במחצית השניה בחלקים שווים ביניהם.
באם לנפטר לא היו ילדים או נכדים יורש בן הזוג – מחצית, והורי הנפטר – מחצית.
באם לנפטר לא היו ילדים, נכדים או בעיצומו לערוך צוואה. מטבע הדברים אדם העומד להתגרש ו/או להיפרד מבן זוגו אינו מעונין להוריש לו את רכושו, הן מחמת שפסק לאהוב את בן זוגו, והן עקב כך שיש לו רגשות זעם/קנאה/כעס/טינה וכיוצ"ב כלפי בן הזוג.
סביר להניח כי גבר או אשה העומדים בפני גירושין או פירוד יחפצו להבטיח את עתידם של ילדיהם או להבטיח נתח מהרכוש לבן הזוג העתידי עמו הם עומדים לחלוק את חייהם ו/או שלמענו הם מתגרשים.
צוואה תבטיח כי הרכוש לא יפול לידיו של בן הזוג שהפסיק להיות אהוב.
צוואה ניתן לערוך במספר אופנים:
צוואה בעדים, שהיא צורת הצוואה הנפוצה ביותר, לפיה חותמים המצווה ושני עדים על הצוואה, בנוכחות המצווה.
צוואה בכתב יד הנערכת בכתב ידו של המצווה ונחתמת על ידו בצירוף תאריך החתימה.
צוואה בפני רשות הנערכת בפני שופט או רשם.
צוואת שכיב מירע הנמסרת בעל פה על ידי אדם העומד בפני מוות מיידי.
החוק דורש כי צוואות תעשנה מרצון חופשי וללא השפעה ו/או כפיה בלתי הוגנים ו/או לחץ של הנהנה על המצווה.
עריכת צוואה רצויה ביותר כאשר בן אדם חי עם ידוע/ה בציבור כאשר הוא עוד נשוי לבן זוגו "על הנייר" וטרם הצליח להשיג את הגט. במצב כזה החוק קובע כי היורש הוא בן הזוג החוקי ולא הידוע/ה בציבור. ניתן לשנות הוראה חוקית זו על ידי עריכת צוואה שבה אדם מוריש את רכושו לידוע/ה בציבור שלו במקום לבן זוגו, וכך מונע מרכושו להגיע לאחר מותו לידיים לא רצויות.
