בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 9189/11

לפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

המערער:

משה כהן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על מספר החלטות של מותבים בבית משפט

השלום באשדוד ובבית משפט השלום באשקלון

לפסול עצמם מלדון בת"פ 55079-02-11

בשם המערער: עו"ד משה כהן

פסק-דין

לפניי ערעור על מספר החלטות של מותבים בבית משפט השלום באשדוד ובבית משפט השלום באשקלון לפסול עצמם מלדון בת"פ 55079-02-11.

1. ביום 2.2.2011 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי והעלבת עובד ציבור לפי סעיפים 216(1א) ו-288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 18.4.2010 בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד צעק המערער, עורך-דין במקצועו, לעבר המתלונן, תובע בתיקי תעבורה מטעם משטרת ישראל ששהה אותה עת בבית המשפט במסגרת עבודתו, "אתה לוקח שוחד". מיד לאחר מכן כאשר ביקש המתלונן מן המערער להתנהג כיאות החל המערער לצעוק ולגדף את המתלונן.

2. התיק העיקרי נקבע לדיון בבית משפט השלום באשדוד לפני כב' השופטת רובין לביא. טרם נשמע התיק, ביום 30.5.2011, החליטה השופטת לביא לפסול עצמה מלישב לדין שכן הן הנאשם, המערער שלפנינו, והן המתלונן מוכרים לה ומופיעים לפניה מכוח עבודתם כעורכי-דין ואף האירוע נושא כתב האישום התרחש בבית משפט השלום באשדוד בו היא מכהנת. לפיכך, קבעה כי התיק יועבר לסגן הנשיא שיחליט אם יש מקום להביאו לפני נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום על מנת שיקבע לדיון בבית משפט אחר או בפני מותב אחר. ביום 12.6.2011 קבע סגן הנשיא חיים חדש כי נוכח העובדה שהמערער והמתלונן מופיעים באופן תדיר בבית משפט השלום באשדוד ומוכרים למותבים היושבים בדין "לא ראוי, למען מראית פני הצדק, שהתיק יישמע בפני בית המשפט באשדוד". לפיכך, התיק הועבר לנשיא בתי משפט השלום במחוז דרום על מנת שיכריע היכן יישמע התיק ובפני מי. ביום 13.6.2011 קבע כב' הנשיא פנחס אסולין כי התיק יועבר לדיון בבית משפט השלום באשקלון. בבית משפט השלום באשקלון התיק נקבע לפני סגנית הנשיא דינה כהן. ביום 7.7.2011 החליטה סגנית הנשיא כהן כי היות שמתוקף תפקידו של המתלונן כתובע משטרתי הוא מופיע וצפוי להמשיך להופיע בפני כל אחד מן המותבים היושבים לדין בבית המשפט באשקלון הרי כל מותב בבית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. נוכח זאת, התיק הועבר אל סגן הנשיא אריאל חזק כך שיחליט באיזה בית משפט או בפני מי ידון התיק. ביום 21.9.2011 העביר סגן הנשיא חזק את העניין להחלטת כב' הנשיא אסולין. ביום 3.10.2011 החליט כב' הנשיא אסולין כי היות שכל אחד מן המותבים המכהנים בבית משפט השלום באשקלון צפוי לפסול עצמו מלדון בתיק, הדיון בתיק יועבר לבית משפט השלום בבאר שבע.

3. על ההחלטות הללו הוגש הערעור שלפניי. המערער טוען כי שגו השופטים כאשר פסלו עצמם מלדון בתיק וכאשר הוחלט על העברת התיק מבית משפט אחד למשנהו. המערער טוען כי היכרות מוקדמת של שופט היושב לדין עמו או עם המתלונן אינה מקימה עילת פסלות. המערער מדגיש כי אל לשופט מקצועי להתחשב בהשפעות חיצוניות או בדעות קדומות, עליו להתמקד בראיות המונחות לפניו ולבסס את החלטותיו ללא משוא פנים.

4. דין הערעור להידחות. המבחן הכללי בשאלת פסלות של שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". נכון הדבר, כי היכרות מוקדמת של שופט היושב לדין עם מי מהצדדים או עם באי כוחם, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות (ראו ע"פ 8198/11 חטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.11.2011)). דא עקא שבכך אין סוף פסוק. יש להתחשב בשיקול דעתו של השופט היושב לדין ובתחושותיו באשר למשקל שיש ליתן להיכרותו הקודמת, והמתמשכת במקרה דנן, עם הצדדים להליך. יתרה מכך, דין מקרה של אי פסילה עצמית אינו כדין מקרה של פסילה עצמית (ראו ע"א 6204/96 גל עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745, 748 (1996)). מן העבר השני, עניין של מה בכך אינו יכול להקים עילת פסלות. זאת שכן הזכות לשבת במשפט נושאת גם חובה לעשות כן. משכך, מקום בו פוסל עצמו שופט מדיון בלא עילה, נפגעת הגינות המשפט ואמון הציבור בו (ראו ע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (לא פורסם, 29.7.1996)). איזון בין השיקולים המתחרים הללו יעשה במסגרת מבחן הפסלות הכללי, בבחינת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים.

5. בנסיבות שלפניי, מצאו השופטים היושבים לדין לפסול עצמם נוכח היכרותם עם המערער והמתלונן. מראית פני הצדק חייבה לשיטתם את פסילתם והעברת הדיון לבית משפט בו השופטים לא יכירו את הצדדים. כמו כן, השופטים הקדימו ופסלו עצמם טרם נערך כל דיון לגופו של עניין בתיק העיקרי. למעלה מכך, ניכר כי הושקעה חשיבה ותשומת לב רבה למקום הדיון הראוי בתיק דנן. לפיכך, בנסיבות העניין שהן יוצאות דופן, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטות הפסלות. עסקינן במקרה של פסלות בית המשפט כולו, הן באשדוד והן באשקלון. בבתי משפט השלום הללו מכהנים שופטים ספורים ולכן לא מן הנמנע כי שופטים אחרים היו פוסלים עצמם מלישב לדין כשם שפסלו עצמם השופטים במקרים שלפניי. לפיכך, הנשיא אסולין פעל כשורה כאשר העביר את מקום הדיון בתיק לבית משפט השלום בבאר שבע מכוח סמכותו לפי סעיף 49(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו והשוו בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי, פ"ד נט(4) 229, 238 (2005)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ט בכסלו התשע"ב (25.12.2011).