עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9110/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"ב 9110/10

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקש:

חגי עמיר

נ ג ד

המשיב:

שירות בית הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.10.2010 בתיק ת"א 27684-08-10 שניתן על ידי כבוד השופט ש' פרידלנדר

בשם המבקש:

בעצמו

בשם המשיב:

עו"ד ראובן אידלמן

החלטה

1. לפניי בקשה למתן רשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 27684-08-10 כבוד השופט שלמה פרידלנדר) לפיו נדחתה עתירתו של המבקש להורות למשיב שלא לחייב אסירים לחתום על מסמכים מסוימים.

המבקש בהיותו אסיר נדרש לחתום על שני טפסים. האחד , כתב התחייבות לפיו הוא מודע לכך שבעת הכנסת ציוד לתאו לא תעלה אחריות שירות בתי הסוהר על הסכומים הנקובים לצד כל פריט המפורט בטופס ובכל מקרה גבול האחריות הכוללת הינה עד לסך של 1 ,000 ₪. היה והאסיר יבחר להחזיק בתאו ציוד ששוויו עולה על סכום זה , הדבר ייעשה על אחריותו בלבד. הטופס השני הינו הצהרה של המבקש לפיה ידוע לו כי באפשרותו לאפסן את הציוד שבבעלותו ברשות המשיב , טרם יציאתו לבית המשפט או לבית סוהר אחר ועד לשובו. אם חרף זאת האסיר מבקש שהציוד יישאר בתאו , וככל שיאבד , ייעלם , או ייגרם לו נזק בהעדרו האסיר מתחייב שלא להשמיע טענה בנושא כלפי המשיב. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בה טען כי שירות בתי הסוהר מאלץ אסירים לחתום על מסמכים בניגוד לרצונם ואסיר שמסרב לחתום על אותם מסמכים נענש. נטען כי מדובר בחתימה על מסמכים שפוגעים בזכות הקניין של האסירים ואשר חושפים אותם לנזקים כספיים , כאשר אין כל ערך לחתימה שנעשית תחת איומים וענישה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הצדקה לחייב אסיר לחתום על המסמכים , אך השאלה האם מדובר בעבירת משמעת תיבחן לגופה בנסיבות כל מקרה לגופו ולא בעתירה כללית. מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקש בקשתו מעלה שאלה עקרונית והיא האם חתימה המושגת בכפייה היא חוקית ויש לה תוקף. לטענתו , הוא חויב לחתום על המסמכים בניגוד לרצונו ומשסירב הוא נענש בידי המשיב. אמנם , בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו שאין מקום להכריח אסיר לחתום על המסמכים , אולם מנגד הוא רוקן מתוכן את החלטתו בסיומה בכך שהוא מכיר בכך שאי החתימה של אסיר יכולה להיחשב כעבירת משמעת. המבקש עותר מבית המשפט שיורה למשיב להפסיק לאלץ אסירים לחתום על מסמכים בניגוד לרצונם ולצו מצפונם על ידי איום בענישה. זאת בפרט כאשר חלק מהמסמכים חושפים את האסיר לנזק כספי.

מנגד סבור המשיב כי דין הבקשה להדחות על הסף. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המבקש וקבע כי אין הצדקה לחייב אסיר לחתום על מסמך מקום בו האסיר מסרב לחתום. הערעור מתמקד בשאלה האם סירובו של אסיר לחתום יהווה עבירת משמעת. בית המשפט המחוזי קבע כי עניין זה יידון באופן פרטני בפני המשיב ולא כעתירה כללית. עוד נטען כי המבקש חתם על המסמכים ולא נקבע ממצא ביחס לעבירה משמעתית בעניינו וכי אין כל כוונה לנקוט בענישה נגד המבקש. מכאן שהעתירה הינה תיאורטית.

2. לא מצאתי כי קיימים נימוקים המצדיקים מתן רשות ערעור בשלב זה על פי הקריטריונים שהותוו בפסיקה (וראו והשוו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (1986)). בכל הנוגע לטענות העקרוניות של המבקש , טענות אלו נתקבלו על ידי בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין הצדקה לאלץ אסירים לחתום על המסמכים נשוא הבקשה. רצונו של המבקש בסעד כללי שיקבע שאין להעניש בכל מקרה בו אסיר מסרב לחתום על המסמך , מבלי קשר לשאלה כיצד האסיר מתנהג באותה עת ומבלי לבחון את הנסיבות הספציפיות בעתירה קונקרטית , אינו מצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור. כדי להפיס את דעת המבקש די בפסיקת בית המשפט המחוזי לפיה נקבע שלא ניתן לאלץ אסיר לחתום על המסמך. מנימוקי המשיב אני למד כי אין כוונה לנקוט נגדו צעדי ענישה. אם המבקש סבור כי עונש מסוים שהוטל עליו איננו ראוי הדרך לבחון זאת אינו באמצעות הליך דנא.