עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8322/07

עורך דין רשלנות רפואית יסקור את המסמכים הרפואיים ויקבל החלטה אם קיימת עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית. עורך דין רשלנות רפואית עובד על פי אחוזים מסכום הפיצוי שמתקבל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

 

 

1. דנו בבקשה כבערעור עצמו.

 

 

 

 

הנפגעת הייתה מעורבת בתאונת-דרכים ואת נזקיה תבעה מאת מבטחות הרכב. בבית-המשפט הגיעו הצדדים לפשרה בדבר סכום הפיצוי שיוענק לה, בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו לה ושישולמו לה עד יום 1.12.2000. בהסכם נכתב, בין היתר, כי הנפגעת "מתחייבת שלא לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה להמשך קבלת קצבת נכות כללית לאחר 1.12.2000 ולידע את המוסד לביטוח לאומי על חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט ועל הפיצויים שקיבלה הנפגעת לפי הסדר זה, ואשר כולל בחובו גם את התגמולים שהתובעת הייתה זכאית לקבל מהמוסד לביטוח לאומי עד לתום תקופת זכאותה לקצבת נכות כללית על פי החוק".

 

 

 

 

הנפגעת הוחתמה גם על כתב קבלה שבו התחייבה לשפות את המבטחות על כל דרישה ותביעה לשיפוי שתופנה אליהן מצד המוסד לביטוח לאומי בגין גמלאות שישולמו, אם ישולמו בעתיד, על-ידי המוסד. בכתב הקבלה נכתב עוד כי הנפגעת מסכימה לכך כי אם תקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום תקבול או גמלה כלשהם בגין התאונה, לאחר ה-1.12.2000 יחול עליה האמור בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: החוק, חוק הביטוח הלאומי), וכי נתונה רשות מטעמה, מראש, למוסד, לפעול בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 329 הנ"ל.

 

 

 

 

עד יום 1.12.2000, קבעו רופאי המוסד לביטוח לאומי לנפגעת נכות זמנית, לאחר מכן, וחרף התחייבויותיה האמורות, הוזמנה הנפגעת למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות צמיתה. ואכן, נקבעה לה נכות צמיתה והמוסד החל לשלם לה גמלה חדשית. הנפגעת לא פנתה אל המוסד בבקשה להפסיק את התשלום והמוסד מצידו פנה בדרישה למבטחות לשפותו בגין הגמלאות שנשתלמו ושישתלמו. או אז פנתה הנפגעת למוסד ובו ביקשה "להורות על הקפאת התשלומים החדשיים.... עד לבירור מלא וסופי עם [המבטחת]". המוסד טוען כי לא קיבל את המסמך ולאחר שהמבטחות סרבו לשפותו הגיש כנגדן תביעת שיפוי.

 

 

 

 

2. המבטחות טענו כי דין התביעה להידחות וכי על המוסד לביטוח לאומי להפעיל את מנגנון זקיפת הגמלאות הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. בית משפט השלום, בהסתמכו על הלכת המגן (רע"א 9475/02 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי) קיבל את עמדת המבטחות וקבע כי יש לכבד את ויתורה של הנפגעת על הגמלאות להן היא זכאית מן המוסד, וזאת על-פי המוסכם בינה לבין המבטחות. מתקיים כאן, כך קבע, המבחן הסובייקטיבי המתייחס לרצונה הכן של הנפגעת לקבל את מלוא הפיצויים מן המבטחות ולוותר על גמלאות המוסד והמבחן האובייקטיבי הבוחן את השפעת הוויתור על הגשמת התכלית הסוציאלית של דיני הביטוח הלאומי. בית-המשפט השלום הורה לפיכך למוסד להפעיל את זכות הזקיפה העומדת לו מכוח הוראת סעיף 329 הנ"ל וזאת החל מיום 1.12.2000.

 

 

 

 

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור שהופנה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בפסקו כי נסיבות המקרה עונות על העקרונות שנקבעו בהלכת המגן; בהתייחסו להסכם הפשרה שבין הנפגעת למבטחות ציין בית-המשפט המחוזי כי "איננו יכולים לתאר הסדר מפורש ומפורט יותר מזה, אשר יהווה מיצוי של ההיבט הסובייקטיבי במלואו", ואשר להיבט האובייקטיבי, ציין בית-המשפט המחוזי כי הנזק שייגרם לנפגעת אם לא יכובד הוויתור שעשתה, כתוצאה מן הצורך לשפות את המשיבות בסכום גדול וחד-פעמי... מטה את הכף לקבלת עמדת המשיבות", וכי "קבלת עמדה זו תביא לזקיפת התשלומים באופן מדורג ובשיעור שאינו עולה על הסכום בו זכתה הנפגעת".

 

 

 

 

3. המוסד לביטוח לאומי מבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי. בטיעוניו בכתב ובטיעוניו בעל-פה הוא טוען כי אינטרס הציבור, מורה כי אין, ככלל, להפעיל את סעיף 329 לחוק; במקרה זה לא התקיימו, לטענתו, החריגים – שהם מצומצמים לשיטתו – להפעלת הסעיף.

 

 

 

 

תביעת המוסד, כך טוען המבקש, נסמכת על עילה חוזית עצמאית מכוח ההסכם שבינו לבין המבטחות ואין היא מושפעת מתביעת הנפגעת. הוא מבקש לשוב וליישם את ההלכות הוותיקות שיצאו מאת בית-המשפט העליון בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ובראשן הלכת אלמוהר (ע"א 255/74 המוסד לביטוח לאומי נ' אלמוהר, פ"ד כט(1) 11 (1974)). גם הלכת המגן, כך סבור המוסד, אינה סוטה מהלכת אלמוהר מצד העקרון. המוסד מציין כי במקרה זה אין המדובר בגמלאות שהיה ידוע על קיומן בעת שנתקיים ההליך המשפטי שבין הניזוק ובין המזיק באופן שניתן היה להביאן בחשבון לצורך ניכוי מהפיצויים, או לצורך ויתור. בניגוד למקרה שנדון בהמגן – כך טוען המוסד – ידעו כאן שני הצדדים כי הנפגעת מקבלת גמלאות והם חברו יחד נגד האינטרס הציבורי. זקיפה מכוח סעיף 329, כך מסביר המוסד, לא תשפה את המוסד על כספים ששילם כבר לידי הנפגעת. מבחינת הנפגעת, כך מציין המוסד, לא היה כאן כפל פיצוי כי בפשרה ברגיל אין משולמים מלוא דמי הנזק.

 

 

 

 

4. המשיבות טוענות לעומתו כי השאלה נשוא הבקשה נדונה והוכרעה בשתי ערכאות ואין מקום להתיר לו לערער עליה פעם נוספת. לגוף הדברים, מציינות המבטחות-המשיבות, כי שעורי הנכות שנקבעו לנפגעת בבית-המשפט, בעת בירור תביעת הפיצויים שלה, כלל לא זיכו אותה בקצבת נכות כללית וכי עובדה זו, והעובדה הנוספת שהנפגעת הייתה זכאית לקבל גמלה זמנית עד יום 1.12.2000, עמדו ביסוד ההסכמה אליה הגיעו עם הנפגעת במהלך המשפט. פסק-הדין נשוא הבקשה, כך מציינות המבטחות, עולה בקנה אחד עם הלכת המגן הנ"ל. מבחינה עובדתית אין, לשיטתן, שוני בין המקרים. אין כל נפקות לעובדה, כך סבורות המשיבות, כי תביעת המוסד היא תביעה חוזית המבוססת על ההסכם בין הצדדים שכן מקום בו מתקיימות הנסיבות המחייבות הפעלה של סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ממילא לא קמה למוסד עילת תביעה לפי ההסכם.

 

 

 

 

5. דין הערעור להידחות.

 

 

 

 

המנגנון להסדרת היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המזיק ("הצד השלישי") הוא, בראש ובראשונה, פועל יוצא של ההסדר הסטטוטורי, ובתקופות מסויימות, היה גם נשוא ההסכם שנחתם בין חברות הביטוח המסחרי לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן: ההסכם).

 

 

 

 

סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי מורה כי במקרה בו קמה חבות של המוסד לשלם גמלה לנפגע, ובה בעת קמה, בגין אותו מקרה גם חבות של צד שלישי לשלם פיצויים לאותו נפגע, רשאי המוסד לביטוח לאומי לקבל שיפוי על הגמלאות ששילם, או שהוא עתיד לשלם, מן הצד השלישי.

 

 

 

 

בפסיקה נקבע גם כי יש לנכות מסכום הפיצויים אשר הניזוק זכאי להם מאת המזיק את אותן גמלאות שאותן נדרש המוסד לביטוח לאומי לשלם לניזוק (ע"א 61/55 מגן צטווד נ' גרוסברג, פ"ד י 190 (1956); רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003)). כפועל יוצא מן הדין והפסיקה, אין הניזוק זוכה בפיצוי יתר (מן המוסד ומן המזיק גם יחד) ואין המזיק נדרש לשאת בחבות יתר (לניזוק ולמוסד גם יחד).

 

 

 

 

מקום בו המזיק הוא מעביד – קבועה חובת ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי בהוראת סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובעניין זה, כך נפסק, אין נפקות לשאלה האם תבע כבר הניזוק את הגמלה ואם לאו. כאמור, גם מקום בו המזיק אינו מעביד והוראת סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין אינה חלה – נקבע בפסיקה כי יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי מן הפיצויים בהם מחוייב המזיק.

 

 

 

 

6. למוסד קמה זכות השבה כלפי המזיק וזאת מתוקף סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. זכות זו נגזרת מכוח עקרונות התחלוף. זכותו של הניזוק עוברת לידי המוסד כדי סכום הגמלאות שהוא מקבל מן המוסד. ההסכם מיישם את זכות ההשבה בתנאים שהוסכמו בין המוסד לבין חברות הביטוח.

 

 

 

 

אשר לניזוק, כבר נפסק כי הוא רשאי למצות את מלוא זכויותיו כלפי המזיק (שאינו מעביד). "מעולם לא הוחלט כי ניזוק הזכאי הן לדמי נזק והן לגימלה חייב לתבוע את שניהם" (ע"א 479/65 וידר נ' הרנוי, פ"ד כ(1) 468 (1966) מפני פעולת הניזוק ב"שתי פנים", לאמור, קבלת מלוא הפיצוי מן המזיק (ללא ניכוי תגמולי המוסד) ופניה מאוחרת יותר למוסד לקבלת הגמלאות – קודם בהוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי – נשוא הדיון היום.

 

 

 

 

סעיף 329 קובע:

 

 

 

 

זכאי לגמלה שקיבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, זכאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ-75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו; הוראות סעיף זה לא יחולו על פיצויים ששולמו לזכאי לגמלה מכוח סעיף 330"

 

 

 

 

 

 

כך מתאזנת המשוואה: הניזוק אינו זוכה בכפל פיצוי והמזיק אינו נדרש לשאת בכפל פיצוי, שהרי המוסד בא על סיפוקו בדרך של זקיפת מירב הגמלאות.

 

 

7. הוראות ברורות אלה בחוק ובפסיקה זכו ליישום מסתייג במהלך השנים, שהגיונו ברתיעה מפני עצם האפשרות כי הנפגע יוותר על תגמוליו.

 

 

 

 

ביטוי של ממש לרתיעה זו בא לכלל ביטוי בהלכת אלמוהר. "בתשלום חד פעמי", כך נפסק שם, "טמונה הסכנה של הוצאת הכספים ובזבוזם בבת-אחת או הפסדם כתוצאה מהשקעה לא בטוחה או לא טובה. ברור איפוא שהסכם על קבלת תשלום חד פעמי המלווה בויתור על התשלומים התקופתיים המגיעים מהמוסד על פי החוק, שם מטרה זו לאל". גמלאות המוסד נכפות על הנפגע, כך לימדה הלכת אלמוהר גם מקום בו אין הוא חפץ בהן ומעדיף להיטיב את נזקיו בדרך של קבלת פיצוי חד-פעמי מאת המזיק.

 

 

 

 

8. הרהורי כפירה בדבר נכונותה של הלכת אלמוהר נשמעו במהלך השנים, שכן לא נתברר עד תום מקור החובה המוטלת על הניזוק להעדיף את גמלאות המוסד לביטוח לאומי על הפיצוי שנכון להעניק לו המזיק. גם הנימוק "הסוציאלי" הבא להגן על הניזוק מפני עצמו עורר קושי. ספקות אלה נתגבשו במהלך השנים לכלל הכרה בצורך בראייה מחודשת וכוללת בכל הנוגע לסוגיית תגמולי המוסד.

 

 

 

 

8. בהלכת "המגן" בא לכלל מימוש הצורך לתחום את גבולותיה של הלכת אלמוהר. "אכן, כך נפסק שם, "אין להתעלם מן החשש, כי הניזוק המקבל תשלום חד פעמי מהמזיק ונותר בלא גמלאות (או עם גמלאות מופחתות) יעשה שימוש בלתי מושכל או בלתי זהיר בכסף"; בית המשפט העליון אף ציין בעניין המגן, כי אין הצדקה מבוררת לסטות מהלכת אלמוהר כעניין של מדיניות, וכי אין להורות למוסד לביטוח לאומי להפעיל את זכות הזקיפה הקנויה לו בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי כעניין שבשגרה. עם זאת, ראה בית-המשפט צורך להבהיר כבר שם כי במקרים המתאימים יש צורך ויהא מקום לעשות שימוש בהוראת הזקיפה.

 

 

 

 

9. השיקול "הסוציאלי" שעמד ביסוד הלכת אלמוהר, לאמור הצורך להגן על האינטרס הציבורי הנוגע לצורך להגן על עניינו של הניזוק – אינו חזות הכול. את השיקול ה"סוציאלי" הזה, שיש בו יסודות פטרנליסטיים, יש לאזן אל מול אינטרסים אחרים – מתחרים. בראש ובראשונה, יש קושי של ממש בתפישה הבוחרת עבור הניזוק תכופות בניגוד לרצונו, דרך מסויימת של הטבת הנזק: תשלום עתי חלף תשלום חד-פעמי. יש בתפישה זו משום פגיעה קשה באוטונומיה של הפרט והיא מבטאת חוסר אמון ביכולתו לנהל את ענייניו בדרך רציונאלית. במקרים רבים יש אף בעובדה שהמוסד נוקט בהימנעות גורפת, מהפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, כדי השלמה עם תוצאות ההפרה של ההתחייבות שנטל על עצמו הניזוק כלפי המזיק. כזה היה המקרה כאן: הנפגעת נטלה על עצמה שלא לגבות גמלאות מן המוסד. הצדדים למשפט הנזיקין שהתנהל בינה לבין המזיק יצאו מתוך הנחה משותפת כי הנפגעת אכן לא תקבל לידיה גמלאות בגין התאונה נשוא ההתחייבות האמורה. העדפת הפתרון לפיו תמשיך הנפגעת לקבל גמלאות מן המוסד, חרף ההסכמה הברורה לה היה שותף, ואילו המוסד לביטוח לאומי יחזור על המזיק בגין אותן גמלאות – לאחר שהמזיק כבר פיצה את הניזוק על מלוא נזקיו – הוא פתרון שיסודותיו מעורערים.

 

 

 

 

גם האפשרות שהמזיק, מכוח הסכמים שבינו לבין הניזוק, יפנה אל הניזוק ויתבע ממנו, בסכום חד-פעמי, את החזר מקצת מן הפיצויים שנשתלמו לידיו – אינה משרתת אינטרס סוציאלי מבורר. היא מחייבת, בדיעבד, את הניזוק, להשליש בידי המזיק סכום חד-פעמי, לעתים נכבד מאוד. חיוב כזה עשוי תכופות להעמיס על כתפי הניזוק נטל כבד (אם עשה, דרך משל, שימוש בחלק מן הפיצויים). היתרון שבקבלת תגמולי הביטוח הלאומי בעתיד עשוי להיות בטל בששים מול הנטל המיידי.

 

 

 

 

את כל אלה יש לשקול אל מול ה"אינטרס הסוציאלי" שבהבטחת תשלום עתי לניזוק. בבחינת השיקולים כולם, כך הודגש בעניין המגן, צריך הדגש להיות מושם על עניינו של הנפגע.

 

 

 

 

10. שני מבחנים מצטברים הוצעו בעניין המגן לצורך בחינת הצורך והיתרון שבהפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 329 לחוק: מבחן סובייקטיבי ומבחן אובייקטיבי. המבחן הסובייקטיבי עניינו ברצונו האמיתי והכנה של הנפגע לוותר על גימלאותיו ולקבל את מלוא הפיצוי מן המזיק. המבחן האובייקטיבי – בוחן את תוצאות הוויתור הזה בפועל. במבחן זה ניתן תוקף לתכלית הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי. תכלית זו, כשלעצמה, כך כבר הודגש, אינה מתירה למוסד להתנער מן החובה לקיים את מצוות סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. בהפעילנו את המבחנים האלה עלינו לשית לבנו, איפוא, לשתיים, הצורך בהשמת הדגש על עניינו ועל רצונו של הנפגע, והאיסור להתנער מתוקפה של הוראת סעיף 329 לחוק. סעיף 329 אינו אות מתה ואין להשלים עם פרשנות הרואה בו בבחינת הוראה ואין נוקטים בה. זו הוראה חשובה בספר החוקים ויש ליתן לה תוקף מלא בכל המקרים המתאימים.

 

 

 

 

11. בענייננו, כפי שציין בצדק בית-משפט השלום, המדובר בהפרת התחייבות שנטל על עצמו הניזוק והיא שהביאה לזכייה בגמלאות. הייתה זו התחייבות מפורשת שכללה אף הסכמה ברורה מראש להפעלת סעיף 329 לחוק. הנפגעת, במקרה זה, לא פעלה בהתאם להתחייבותה ליידע את המוסד לביטוח לאומי על דבר ההסכמה אליה הגיעה עם המבטחות, וכפי שציין בית המשפט "המעט שניתן לאמור הוא שנקטה ב'שב ואל תעשה'". אין להביא למצב בו תשלמנה המבטחות כפל פיצוי בגין התנהגותה של הנפגעת. הפעלת הזקיפה מכוח הוראת סעיף 329 תאזן את כל צלעות המשולש – מזיק-ניזוק-מייטיב (בית המשפט ציין לעניין זה כי המייטיב – המוסד – אף עשוי לזכות ביתרון מסויים כי ההשבה המשתלמת לו מכוח ההסכם עם חברות הביטוח עשויה להיות נמוכה יותר מסכום הזקיפה; אלא שהחסרון מבחינת המוסד עלול להתבטא בחסרונה של הזקיפה העיתית בהשוואה להשבה המיידית מידי המבטחות). כאמור, גם מבחינת הנפגעת עשוי לקום קושי של ממש אם המבטחות תשובנה אליה בתביעה להשבת סכום חד-פעמי בשיעור גבוה.

 

 

 

 

יש לפיכך לדחות את הערעור ולהותיר בעינה את הכרעתם של בית-משפט השלום ושל בית-המשפט המחוזי.

 

 

 

 

המשנה-לנשיאה

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

 

 

אני מסכים.

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

השופט נ' הנדל:

 

 

 

אני מסכים.

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

 

 

ניתן היום, ה' בתמוז התשע"א (7.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07083220_P05.doc גח

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il