עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8025/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 8025/11

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

אפרים רכס

נ ג ד

המשיבים:

1. איתי פריימן, עו"ד

2. כונס הנכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.9.2011 בע"א 31776-07-11 שניתן על ידי סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג

בשם המבקש: עו"ד ש' קוטלר; עו"ד ש' פיאדה

בשם המשיב 1: עו"ד א' פריימן

בשם המשיב 2: עו"ד ר' שני-שרפסקי

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג) מיום 27.9.2011 בע"ר 31776-07-11, במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (הרשמת ר' פוקס) מיום 29.6.2011 בפש"ר 9731-03-11 במסגרתה נקבע שהתשלום החודשי שנדרש המבקש לשלם לקופת הכינוס יעמוד על סך 5,000 ש"ח.

1. המבקש הגיש בבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל (להלן: בקשת פשיטת הרגל), עקב ערבותו לחובות חברת פג ישראל (מוצרי תינוקות וילדים) בע"מ (להלן: החברה) שהייתה בבעלותו ושקרסה כלכלית. החובות עליהם הצהיר המבקש במסגרת הבקשה מגיעים לסך 20,542,000 ש"ח. במקביל לבקשת פשיטת הרגל שהגיש המבקש, הגיש גם שותפו, מר חיים גרונוביץ, בקשת פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בחיפה, עקב ערבותו לחובות החברה. ההליכים בשתי הבקשות התנהלו במקביל בפני הרשמת ר' פוקס בבית המשפט המחוזי בחיפה.

2. פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) קובעת שני "מסלולים" להגשת בקשת פשיטת רגל: בקשה שמגיש הנושה (ראו סעיפים 16-3 לפקודת פשיטת הרגל) או בקשה שמגיש החייב (ראו סעיפים 18-17 לפקודת פשיטת הרגל). ענייננו ב"מסלול" השני – בקשת פשיטת רגל שמגיש החייב. פקודת פשיטת הרגל מחייבת את החייב שמבקש להכריז עליו כפושט רגל לצרף לבקשתו דין וחשבון מפורט. בין היתר נדרש החייב לפרט את נכסיו, הכנסותיו והוצאותיו, חובותיו תוך ציון פרטי נושיו, ואף פרטים הנוגעים לנכסיהם, הכנסותיהם והוצאותיהם של בני משפחתו (ראו סעיף 17 לפקודת פשיטת הרגל). סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל קובע שבית המשפט רשאי ליתן צו כינוס בבקשת פשיטת רגל שהגיש החייב, אם צורף לה אישור של כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) כי מולאו התנאים הקבועים בסעיף 17 לפקודת פשיטת הרגל. כמו כן, נקבע שבמקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו רשאי בית המשפט ליתן צו כינוס גם ללא אישור הכנ"ר (ראו האמור בסיפא לסעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל).

3. המבקש פעל בהתאם לסעיף 17 לפקודת פשיטת הרגל וצירף לבקשת פשיטת הרגל את הטפסים והמסמכים הנדרשים. בהתאם לנתונים שהציג המבקש במסגרת בקשת פשיטת הרגל, הגיש הכנ"ר ביום 5.5.2011 תגובתו לבקשה, במסגרתה המליץ על מתן צו כינוס, "על אף הספקות הרבים העולים מתיקו" וציין כי על המבקש להמציא מסמכים רבים נוספים אשר לא הומצאו עם הבקשה. כמו כן העיר הכנ"ר כי חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל נדרש לנהל רמת חיים ההולמת את מצבו, ולנתב את כל מרצו, משאביו ורכושו לטובת נושיו וכיסוי חובותיו. לפיכך הבהיר הכנ"ר כי אורח החיים שהציג המבקש בבקשתו יקשה עליו את הכניסה להליכי פשיטת הרגל. לבסוף, המליץ הכנ"ר, בהתאם לסעיף 18ב לפקודת פשיטת הרגל כי ייקבע סכום תשלום חודשי בסך 7,000 ש"ח ויוטלו על המבקש המגבלות הקבועות בסעיף 42א לפקודת פשיטת הרגל.

4. ביום 5.5.2011 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי (הרשמת פוקס) צו כינוס לנכסי החייב (המבקש), על פי בקשתו, והמשיב 1, עו"ד איתי פריימן, מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד). כמו כן, השיתה הרשמת על המבקש תשלום חודשי בסך 7,000 ש"ח, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 18ב לפקודת פשיטת הרגל, על פי תגובת הכנ"ר מבלי שהתקיים דיון או שניתנה זכות תשובה למבקש.

5. המבקש הגיש, ביום 29.5.2011, בקשה להפחתת צו התשלומים לסך 1,000 ש"ח בחודש, במסגרתה טען כי התאים את אורח חייו למצבו הנוכחי כפושט רגל ופעל להקטנת הוצאותיו כנדרש. המנהל המיוחד והכנ"ר התנגדו לבקשה וטענו שיש להותיר את התשלום החודשי בסך 7,000 ש"ח על כנו, בשים לב לרמת החיים שעולה מהצהרת המבקש במסגרת בקשת פשיטת הרגל ובשים לב להכנסות התא המשפחתי. בהחלטה מיום 29.6.2011 נעתרה הרשמת פוקס באופן חלקי לבקשת המבקש, והפחיתה את התשלום החודשי לסך 5,000 ש"ח. הרשמת קבעה כי ההוצאות עליהן הצהיר המבקש במסגרת בקשת פשיטת הרגל הינן הוצאות המשקפות את רמת החיים שניהל המבקש בטרם פנה להליך פשיטת הרגל, וכי המבקש מבין כיום כי רמת החיים שניהל בעבר צריכה להשתנות לבלי הכר ולהתאים למצבו הכלכלי העדכני. כפועל יוצא בחנה הרשמת את הכנסותיו והוצאותיו של המבקש (תוך ציון העובדה כי גם בשלב זה לא הוצגו בפניה הוצאותיו העדכניות של המבקש) וקבעה, כאמור, כי התשלום החודשי יעמוד על סך 5,000 ש"ח.

6. המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשמת לבית המשפט המחוזי, במסגרתו שב וטען כי יש להשית עליו תשלום חודשי בסך 1,000 ש"ח בלבד. ביום 27.9.2011 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בערעור, ובסופו דחתה סגנית הנשיאה וסרקרוג את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי בהחלטת הרשמת פורטו הנימוקים מדוע יש להעמיד את התשלום החודשי על סך 5,000 ש"ח וכי הנימוקים כוללים היעדר הפנמה מצד המערער של מצבו, אי הקטנה משמעותית של ההוצאות והתייחסות להכנסה הכוללת של התא המשפחתי. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערבותו כערכאת ערעור.

למען שלמות התמונה יוער כי בהליכי פשיטת הרגל בעניינו של שותפו לשעבר של המבקש, מר חיים גרונוביץ, מהלך הדברים היה דומה. גם בעניינו של גרונוביץ נקבע תחילה תשלום חודשי (בסך 9,000 ש"ח) במועד מתן צו הכינוס, על פי תגובת הכנ"ר ומבלי שהתקיים דיון או שניתנה זכות תשובה למבקש. גרונוביץ הגיש בעקבות ההחלטה בקשה להפחתת התשלום החודשי ולהעמדתו על סך 1,000 ש"ח. בהחלטה מיום 29.6.2011 קיבלה הרשמת פוקס את הבקשה באופן חלקי והפחיתה את התשלום החודשי לסך 5,000 ש"ח. ערעור שהגיש גרונוביץ לבית המשפט המחוזי נדחה ביום ביום 27.9.2011 על ידי סגנית הנשיאה וסרקרוג. בקשת רשות ערעור שהגיש גרונוביץ לבית משפט זה (רע"א 8024/11) נדחתה על ידי השופט נ' הנדל בהחלטה מיום 28.2.2012.

7. במסגרת הבקשה שלפני שב המבקש וטוען כי יש להפחית את התשלום החודשי שהושת עליו כך שיעמוד על סך 1,000 ש"ח בשלב זה. לטענת המבקש, מתעוררת בעניינו שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית אשר מצדיקה מתן רשות ערעור, בנוגע לנהלים ולכללים הנהוגים בבתי המשפט בדבר השתת תשלום חודשי ראשוני על חייב בהליכי פשיטת רגל שנפתחו לבקשת החייב. המבקש טוען כי קביעת התשלום החודשי המושת על חייב בתחילת הליכי כינוס ופשיטת רגל מתבססת על הנתונים שמביא החייב בבקשת הכינוס בטרם בוצעו חקירות על ידי הכנ"ר. לפיכך, לטענתו, מדובר בקביעה "לכאורית" וראשונית, ולכן יש לקבוע כלל משפטי שאין להחמיר עם החייב בנוגע לנטל ההוכחה ואין להשית עליו תשלום חודשי גבוה בשלב זה. עוד טוען המבקש, כי אין מקום להשתמש בנתונים עליהם הצהיר החייב בנוגע לשישה החודשים שקדמו לבקשת הכינוס כנתונים שמשקפים את יכולתו הכלכלית לאחר הקריסה. כמו כן טוען המבקש כי אין לפגוע בכללי הצדק הטבעי לרבות זכות השימוע שיש ליתן לחייב בטרם ייקבע התשלום החודשי, מכיוון שמדובר בנושא משמעותי שעשוי לעיתים "להביא את הליך הכינוס לשבט או לחסד".

8. המשיבים – המנהל המיוחד והכנ"ר – טוענים כי אין מקום ליתן רשות ערעור בנסיבות העניין. המשיבים טוענים כי הקביעה בדבר גובה התשלום החודשי שהושת על המבקש הינה קביעה עובדתית וספציפית אשר מבוססת על המסמכים והנתונים שהביא המבקש בפני בית המשפט ואשר נדונה שלוש פעמים בבית המשפט המחוזי (פעמיים על ידי הרשמת פוקס ופעם נוספת בערעור בפני סגנית הנשיאה וסרקרוג), ולפיכך אין מקום לדון בה פעם נוספת בפני בית משפט זה. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי המבקש טרם הפנים את החובה להתאים את אורח חייו להליכי פשיטת הרגל, כאשר הוא ממשיך להתגורר בבית מפואר בקיסריה, משלם משכנתא בסך כ-13,000 ש"ח מדי חודש והוצאותיו גבוהות מאד ואינן עולות בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו בהליכי פשיטת רגל.

המשיבים סבורים כי אין מקום לדון גם בטענתו הכללית של המבקש בדבר הסתמכותו המוטעית של הכנ"ר (ובעקבות הכנ"ר, גם בית המשפט) על נתוני ששת החודשים שקדמו לבקשת פשיטת הרגל. לטענתם, טענה זו אינה נכונה ואינה רלוונטית, מכיוון שההחלטה הראשונית להשית תשלום חודשי בסך 7,000 ש"ח שונתה במסגרת ההחלטה המאוחרת יותר, בעקבות הבקשה להפחתת תשלומים שהגיש המבקש. במסגרת ההחלטה המאוחרת בחן בית המשפט את הנתונים שהובאו על ידי המבקש בבקשת פשיטת הרגל ולאחריה, ואין מקום להתערב בה. לבסוף טוענים המשיבים כי אין ממש בטענת המבקש שיש לאפשר לחייב שמגיש בקשת פשיטת רגל הזדמנות לטעון טענות בטרם נקבע צו תשלומים. לטענתם, סעיף 18ב לפקודת פשיטת הרגל קובע כי על בית המשפט ליתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בטרם יוטלו על החייב מגבלות מכוח סעיף 42א, אך הסעיף שותק בנוגע לזכותו לטעון טענותיו בטרם נקבע צו התשלומים. לטענת המשיבים, סעיף 18ב מקנה לבית המשפט סמכות לקבוע תשלום חודשי מבלי לשמוע את טענות החייב, בהתאם לנתונים שהחייב מסר במסגרת הדוחות שהוגשו יחד עם בקשת פשיטת הרגל ובהתאם לסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל. לבסוף, מפנים המשיבים להחלטת השופט נ' הנדל מיום 28.2.2012 בה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש גרונוביץ (רע"א 8024/11), במסגרתה נטענו טענות דומות לטענות שמעלה המבקש כאן (ויוער כי גרונוביץ יוצג שם על ידי באי כוחו של המבקש דנן).

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10. כאמור לעיל, עניינו של המבקש נדון בבית המשפט המחוזי בשלוש הזדמנויות (פעמיים בפני הרשמת פוקס ופעם נוספת במסגרת הערעור בפני סגנית הנשיאה וסרקרוג). דהיינו, הבקשה שלפני הינה "גלגול רביעי" של הסוגיה. לחילופין, אף אם נלך לשיטתו של המבקש ולא נגדיר את החלטת הרשמת מיום 5.5.2011 כ"דיון", הרי שלפני "גלגול שלישי" של הסוגיה. בית משפט זה קבע לאחרונה כי תקיפת החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין שיעור התשלום החודשי לקופת פשיטת רגל תיעשה במסגרת בקשת רשות ערעור ולא במסגרת ערעור בזכות [רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס נכסים הרשמי (לא פורסם, 26.10.2011)]. ודוק: שם דובר על החלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה ונקבע כי "הגלגול השני" הינו במסגרת בקשת רשות ערעור ולא במסגרת ערעור בזכות. מכוח קל וחומר סבורני כי תקיפתן של קביעות בנוגע לתשלום חודשי שנדונו בבית המשפט המחוזי שלוש פעמים (או פעמיים, אם נלך לשיטתו של המבקש) צריכה להיעשות בבקשת רשות ערעור, וכי לא בנקל תינתן רשות ערעור בנסיבות אלה. סבורני כי בנסיבות אלה, כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" או "גלגול רביעי", יש להפעיל את המבחנים שנקבעו בעניין חניון חיפה וליתן רשות ערעור רק במקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית שחורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); והשוו להחלטתי ברע"א 9497/11 פיקלר נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (לא פורסם, 15.2.2012)].

11. זאת ועוד. בית משפט זה קבע בעבר כי שיעור התשלום החודשי המושת על החייב לטובת נושיו הינה סוגיה ספציפית התחומה בדל"ת אמותיו של המקרה הפרטני והתשובה לה נגזרת מנסיבותיו הקונקרטיות ותו לאו. עסקינן בשאלה עובדתית שההחלטה בה ניתנה על סמך הראיות שהובאו לפתחה של הערכאה הדיונית [ראו למשל: רע"א 4926/00 דג'לדטי נ' עו"ד בנימין רוזן, הנאמן בפשיטת רגל (לא פורסם, 2.4.2001)], ולכן, ככלל, לא תצדיק מתן רשות ערעור. בעניינו של המבקש דנן אינני סבור שייגרם עיוות דין כתוצאה מדחיית הבקשה, שכן ההחלטות בעניינו ניתנו לאחר שהרשמת פוקס וסגנית הנשיאה וסרקרוג בחנו את הראיות השונות שהובאו לפתחן, ובראשן הנתונים והמסמכים שהביא המבקש עצמו. יתרה מכך, טענותיו של המבקש "מאבדות מעט מעוקצן" לאחר שהוגשה בקשתו להפחתת התשלום החודשי ולאחר שהרשמת פוקס בחנה מחדש את החלטתה הראשונית וקיבלה באופן חלקי הבקשה תוך הפחתת התשלום החודשי. למעלה מן הצורך אעיר כי אף לגופו של עניין לא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהחלטות בית המשפט המחוזי, ומקובלת עליי טענת המשיבים, לאור הנתונים שהובאו בתגובותיהם, כי נראה שהמבקש אינו מפנים את הימצאותו בהליכי פשיטת רגל ואינו מסיק את המסקנות הנדרשות מכך לעניין אורח החיים שהוא מנהל. לפיכך, ולאור הנתונים שהציג המבקש עצמו, סבורני כי התשלום החודשי שהושת עליו הינו סביר וראוי בנסיבות העניין.

12. בבחינת למעלה מן הצורך, אך לא בשולי הדברים, אבקש להתייחס לטענה אחת של המבקש אשר "מאירה" פן דיוני שמעורר קושי מסוים. מטענות המבקש ומתגובות המשיבים עולה כי בית המשפט המחוזי נתן החלטתו בדבר מתן צו כינוס נכסים בהתבסס על בקשת פשיטת הרגל ועל תגובת הכנ"ר, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. בד בבד, השית בית המשפט המחוזי על המבקש צו תשלומים בסך 7,000 ש"ח, על בסיס תגובת הכנ"ר ומבלי שניתנה למבקש (החייב) הזדמנות להשיב. סבורני כי הצדק עם המבקש אשר טוען כי פרקטיקה זו מעוררת קושי מסוים.

אבהיר דברי. סבורני כי יש להפריד בין ההחלטה ליתן צו הכינוס, על בסיס כתבי הטענות ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, לבין ההחלטה להשית תשלום חודשי גבוה על החייב מבלי לאפשר לו להשיב לתגובת הכנ"ר. כאשר הכנ"ר מסכים לבקשת החייב ליתן צו כינוס נכסים, מובן שאין צורך לקיים דיון במעמד הצדדים לצורך מתן הצו וניתן ליתן את הצו שלא במעמד הצדדים. לעומת זאת, שונים פני הדברים כאשר עסקינן בהחלטה בנוגע לגובה התשלום החודשי, מקום בו לא שוררת הסכמה בין הכנ"ר לבין החייב בנוגע לסוגיה זו. כפי שעולה מהעניין דנן ומעניינו של שותפו לשעבר של המבקש (גרונוביץ), הסכומים שהוצעו על ידי הכנ"ר בתגובותיו לבקשות המבקש וגרונוביץ אינם סכומים זניחים כלל ועיקר (בעניינו של גרונוביץ המליץ הכנ"ר על תשלום חודשי בסך 9,000 ש"ח ובעניינו של המבקש על תשלום חודשי בסך 7,000 ש"ח). סבורני כי כאשר מדובר בסכומים נכבדים של אלפי שקלים בחודש, מן הראוי לאפשר לחייב להגיב ולהתנגד, ולו במסגרת תשובה בכתב. ודוק: מדובר בשלב ראשוני ומקדמי, בו החייב טרם התייצב לחקירה לפני הכנ"ר ובטרם מונה לו מנהל מיוחד (שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא לחקור ולבחון את הרקע לקריסת החייב, את תום ליבו בעת יצירת חובותיו ואת אורח חייו ויכולתו הכלכלית בהווה). בשלב ראשוני זה סבורני כי אין להחמיר עם החייב המצוי ב"מבואת" הליך פשיטת הרגל ולא ב"טרקלין" ולהשית עליו תשלום חודשי גבוה בסך אלפי שקלים, מבלי שניתנה לו הזדמנות להשיב ולהתנגד.

13. ער אני לעובדה כי החלטת בית המשפט בדבר תשלום חודשי הינה החלטה תלוית נסיבות, אשר בית המשפט רשאי בכל עת לעיין בה מחדש ולשנותה, ככל שהוכח בפניו כי הנסיבות השתנו. לפיכך, ניתן לטעון כי הפרקטיקה שתוארה לעיל, לפיה צו התשלומים נקבע על בסיס בקשת החייב, ובמיוחד על בסיס תגובת הכנ"ר, מבלי שניתנה לחייב הזדמנות להשיב, אינה גורמת לחייב נזק כלשהו מכיוון שהוא רשאי לשוב ולפנות לבית המשפט בסמוך לאחר מתן צו התשלומים הראשוני ולהוכיח כי אינו יכול לעמוד בצו זה. אכן, כך קרה בעניינו של המבקש דנן, אשר פנה לבית המשפט בחלוף פחות מחודש ממועד החלטתו הראשונית וביקש להפחית את התשלום החודשי, ובית המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי והפחית את התשלום החודשי. אולם סבורני כי, ככלל, סדר הדברים הנכון צריך להיות הפוך. בהיעדר הסכמה בדבר גובה התשלום החודשי הראשוני בין הכנ"ר לבין החייב, ומקום בו עולה מתגובת הכנ"ר שהוא סבור שיש להשית תשלום חודשי ראשוני גבוה בסך אלפי שקלים, יש לאפשר לחייב להגיב בטרם ניתנת החלטה (ובמרבית המקרים סבורני כי די יהיה במתן זכות תשובה בכתב ולא יהיה צורך בקיום דיון במעמד הצדדים).

14. אינני סבור שעמדתי מנוגדת לאמור בסעיף 18ב לפקודת פשיטת הרגל. כאמור, סעיף 18ב לפקודת פשיטת הרגל קובע במפורש שבית המשפט יאפשר לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בטרם תוטלנה עליו מגבלות מכוח סעיף 42א לפקודת פשיטת הרגל. אכן, סעיף 18ב אינו מורה ליתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בנוגע להחלטת בית המשפט בדבר השתת תשלום חודשי המושת עליו. ואולם, סבורני כי סמכותו של בית המשפט להשית תשלום חודשי על החייב בלי לאפשר לו לטעון טענותיו הינה סמכות שיש לפרשה בצמצום ורצוי להפעילה במקרים בהם שוררת הסכמה בין החייב לבין הכנ"ר בנוגע לגובה התשלום החודשי הראשוני, ולחילופין במקרים בהם הפער בין עמדות הכנ"ר והחייב אינו גדול.

אשוב ואציין כי דברים אלו נאמרים למעלה מן הצורך, כאשר במקרה דנן אין בהם כדי לשנות מהתוצאה הקונקרטית.

אשר על כן, דינה של הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ח באדר תשע"ב (22.3.2012).