עו"ד און ליין - שיתוק מוחין: 7120/11

 

 

 

 

 

בשם המערער: עו"ד קובי בר-לב; עו"ד אריה נייגר

 

 

בשם המשיבה 1: עו"ד צביקה כוחן

 

 

בשם המשיבים 2 ו-4: עו"ד מיכל צוק-שפיר

 

 

בשם המשיב 3: עו"ד עמית רון

 

 

בשם המשיבה 5: עו"ד ניר בראונשטיין

 

 

בשם המשיב 6: עו"ד נופר ליפקין

 

 

 

 

 

זוהי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט רון סוקול), בו נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת המשיבה 1 (להלן: הוועדה המקומית) לאשר בתנאים את בקשת המשיב 2 (להלן: משרד התחבורה) לקבלת היתר בנייה לכביש גישה זמני לאתר הטמנת הפסולת "עברון".

 

 

 

 

1. בשנת 2007 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/9798 המסדירה את פעילותה של מטמנת הפסולת עברון (להלן: תוכנית המטמנה) הנמצאת בסמוך לקיבוץ עברון. במצב הדברים הנוכחי כביש הגישה למטמנה אינו מאושר על-פי תוכניות המתאר הרלוונטיות, והוא כביש צר ומפותל העובר בסמוך לישוב מזרעה ודרך השטחים שבבעלות המרכז הבהאי העולמי (להלן, בהתאמה: כביש הגישה הנוכחי ו-המרכז הבהאי). בתוכנית המטמנה נקבע כי כביש הגישה העתידי והקבוע למטמנה יתפצל מכביש 859, הצפוי להיסלל בעתיד בתוואי שיחלוף בין היישובים מזרעה ורגבה. עוד נקבע בתוכנית כי עד לסלילת כביש 859 והכשרת כביש הגישה הקבוע, ייסלל כביש גישה זמני למטמנה אשר יצא מכביש 8611 המצוי מדרום לה (להלן: כביש הגישה הזמני או הכביש). כביש 8611 הינו כביש רוחב המחבר את כביש 4 ממערב למושב נס עמים במזרח, והוא עובר בשטחי מושב רגבה ומוביל בין היתר גם למטמנת לגמון. עוד יצוין כי כביש הגישה הזמני המתוכנן עובר מצפון לבתי המגורים של מושב רגבה ובין היתר בתוואי המשיק לחוות הלולים של המושב.

 

 

 

 

בשנת 2010 הגיש משרד התחבורה לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר בניה לצורך שדרוג והרחבה של כביש 8611 ולצורך סלילת כביש הגישה הזמני. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה בשל החשש שמא הזמני יהפוך לקבוע, שכן תכנון כביש 859 מתמהמה. ערר שהגיש משרד התחבורה על החלטה זו התקבל בהחלטתה של ועדת הערר המחוזית מיום 25.5.2010 (להלן: ועדת הערר), בה נקבע כי ההיתר המבוקש תואם את כל התוכניות המפורטות הרלוונטיות וכי במצב דברים זה "יש להוציאו, אלא במקרים חריגים ביותר, אשר אינם מתקיימים במקרה שבפנינו". בהתאם לכך, ביום 10.8.2010 החליטה הוועדה המקומית ליתן את ההיתר המבוקש בתנאים, לרבות דרישה לקבלת דו"ח של יועץ אקוסטי ולקבלת הנחיות מאיגוד ערים לאיכות הסביבה לעניין צמצום מפגעי ריח ולגבי השעות שבהן תבוצע הובלת הפסולת (להלן: ההיתר). יצוין כי תנאים אלה טרם נתקיימו. על החלטה אחרונה זו של הוועדה המקומית הגיש המבקש עתירה לבית משפט קמא.

 

 

 

 

2. בפסק דינו מיום 25.8.2011 דחה בית המשפט את העתירה, בציינו כי חלק ניכר מטענות המבקש מכוונות למעשה נגד החלטתה של ועדת הערר מיום 25.5.2010, אותה הוא נמנע מלתקוף במועד המתאים לכך. בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה לפיה הוועדה המקומית לא הייתה מוסמכת ליתן את ההיתר ללא הכנת תוכנית מפורטת לכביש לכל אורכו, בקובעו כי ניתן להסתמך לצורך כך על מספר תוכניות מתאר מפורטות קיימות. כמו כן דחה בית המשפט את הטענה לפיה החלטת הוועדה המקומית ניתנה שלא בסמכות ותוך חריגה ממתחם הסבירות, בהדגישו כי הוועדה התנתה את מתן ההיתר במילוי הנחיות, בקבלת אישורים שעניינם בקיום הדרישות הסביבתיות ובצורך במניעת מפגעים. עוד ציין בית המשפט כי עסקינן בכביש גישה זמני שככל הנראה יהיה בשימוש במשך מספר שנים. בנסיבות אלו, ובשים לב לנזקים הנגרמים למרכז הבהאי בעקבות השימוש בכביש הגישה הנוכחי, מצא בית המשפט כי "הפתרון המוצע של הרחבת הדרך הקיימת [כביש 8611] וסלילת כביש הגישה הינו סביר". לבסוף דחה בית המשפט את טענת המבקש בדבר הפגיעה העלולה להיגרם לחוות הלולים של המושב בעקבות סלילת הכביש, בציינו כי תוכנית הלולים אושרה לאחר אישורה של תוכנית המטמנה ולאחר שהיה ידוע על סלילת כביש הגישה. יתרה מכך, במסגרת משא ומתן מקדים, כך צוין, הסכים המבקש לאישור תוכנית המטמנה תוך התניית הסכמתו באישור תוכנית הלולים, ומכאן שהוא הביא בחשבון את המפגעים הצפויים בעת שהגיש את תוכנית הלולים.

 

 

 

 

בהחלטתו מיום 22.9.2011 דחה בית המשפט את בקשת המבקש למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה. בית המשפט ציין כי השימוש בכביש הגישה הזמני יחל רק עם סיום עבודות הסלילה, ומכל מקום ניתן יהיה למונעו במידה שיתקבל הערעור, באמצעות תמרור מתאים. כמו כן נקבע כי יש להביא בחשבון את הנזק שייגרם למשיבים בכלל ולמרכז הבהאי בפרט כתוצאה מעיכוב בסלילת הכביש, וכן את העובדה שכביש הגישה הנוכחי אינו מתאים לתנועת משאיות והשימוש בו פוגע במשתמשי המטמנה. לבסוף נקבע כי המבקש לא הצביע על סיכויי הצלחה בערעור המצדיקים להיעתר לבקשתו.

 

 

 

 

3. מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי הסעד הזמני נחוץ על-מנת למנוע נזק בלתי הפיך למאות התושבים המתגוררים בסמוך לכביש 8611 ולכביש הגישה הזמני. המבקש טוען כי הפגמים הרבים עליהם הצביע בעתירתו יוצרים סיכונים תחבורתיים העלולים לגרום לפגיעה בחיי אדם, וכן למפגעים בריאותיים, תברואתיים וסביבתיים. לטענתו, סיכונים אלה נובעים מתכנונו של כביש הגישה הזמני בלא ראייה מערכתית כוללת לכבישי האזור, אשר תושג רק עם הכנת תוכנית מפורטת לדרך הגישה למטמנה; וכן מכך שלא נדרש אפילו תכנון תחבורתי ובטיחותי לכביש הנדון. בהקשר זה מציין המבקש כי הוא צירף לעתירתו חוות דעת תכנונית ממנה עולה כי תושבי רגבה ומזרעה מתגוררים במרחק של מטרים ספורים בלבד מן הציר שבו עתידות לחלוף מאות משאיות נושאות פסולת מוצקה ורטובה וכן פסדים, כמו גם כלי רכב רבים. נוסף על כך מפנה המבקש לשתי חוות דעת שצירף לעתירתו העוסקות במפגעים הסביבתיים הצפויים להיגרם כתוצאה מסלילת הכביש. מסקנותיהן של חוות הדעת האמורות, מציין המבקש, אף עולות בקנה אחד עם תסקיר ההשפעה על הסביבה המהווה חלק מתוכנית המטמנה והמצביע על כביש הגישה הנוכחי כדרך המועדפת לאתר ההטמנה. עוד טוען המבקש כי החלטת הוועדה המקומית מתעלמת מן הפגיעה הקשה הצפויה להיגרם לחוות הלולים של המושב רגבה, והוא מפנה בהקשר זה לחוות דעת מומחה ממנה עולה כי לא נשמר המרחק המינימאלי הנדרש בין כביש הגישה הזמני לבין החווה, דבר אשר יוביל לסגירתה על-ידי משרד החקלאות. המבקש מוסיף וטוען כי סלילתו של כביש הגישה הזמני והרחבתו של כביש 8611 יובילו למצב שבו כלי רכב רבים ינצלו את ציר התנועה החדש כ"כביש עוקף נהריה", בעוד שזוהי למעשה תכליתו של כביש 859. מצב זה, כך נטען, עשוי לייתר את הצורך בקידום סלילתו של כביש 859, שממילא לא נקבעו לוחות זמנים להשלמתו. על רקע האמור טוען המבקש כי בית משפט קמא התעלם לחלוטין מן הנזק הבלתי הפיך שייגרם לו ולתושבי רגבה כתוצאה מסלילת כביש הגישה הזמני ומן השימוש היומיומי שייעשה בו. לעומת זאת, כך נטען, אין כל דחיפות במתן היתר הבניה, שכן פעילות המטמנה לא תיפגע אם משאיות יוסיפו לנסוע בכביש הגישה הנוכחי עד להכרעה בערעור. כמו כן טוען המבקש כי כל עוד לא נפתחה בפועל דרך גישה חלופית למטמנה, אין ולא יכולה להיות למרכז הבהאי ציפייה סבירה להפסקת השימוש בכביש הגישה הנוכחי.

 

 

 

 

המבקש סבור כי סיכוייו של הערעור להתקבל הינם גבוהים, שכן הוא מעורר שאלות עקרוניות ומורכבות המחייבות עריכת איזון עדין בין מכלול השיקולים הרלוונטיים. המבקש טוען כי לא חל כל שיהוי בהגשת העתירה, שכן לאחר שניתנה החלטתה של ועדת הערר טרם הבשילו התנאים לבירורה נוכח שיקול הדעת הרחב שהוקנה לוועדה המקומית לקביעת תנאים בהיתר. עוד טוען המבקש כי בית המשפט שגה בקובעו שהוועדה המקומית הייתה רשאית ליתן את ההיתר מבלי שהוכנה תוכנית מפורטת לכל אורכו של כביש הגישה הזמני, וזאת בשל הצורך בראייה כוללת ואינטגרטיבית בעניין זה. המבקש מוסיף ומלין על כך שבית המשפט נמנע מלדון במכלול הטענות שהעלה נגד משרד התחבורה, בציינו כי זה לא היה רשאי לעצום את עיניו מן העלייה הדרמטית בעלויות בנייתו של הכביש, ממכלול הבעיות שייווצרו עקב סלילתו וכן מהוראות תסקיר ההשפעה על הסביבה. לבסוף טוען המבקש כי בית המשפט שגה גם בקובעו כי תוכנית הלולים אושרה לאחר אישורה של תוכנית המטמנה, בציינו כי תוכנית הלולים המאושרת כלל אינה מופיעה במצב המאושר של תוכנית המטמנה. כמו כן, בעוד שהוראות תוכנית הלולים חייבו קבלת אישור מטעם המשרד להגנת הסביבה, הרי שאישור כזה לא התבקש בכל הנוגע לכביש הגישה הזמני וממילא לא ניתן. על רקע כל האמור עותר המבקש להורות לוועדה המקומית להימנע ממתן היתר בנייה לכביש הגישה הזמני עד להכרעה בערעור.

 

 

 

 

4. הוועדה המקומית מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואילו משרד התחבורה וועדת הערר (המשיבים 2 ו-4) סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, מאזן הנוחות נוטה באופן בולט לרעת המבקש שכן כביש הגישה הזמני מושתת ברובו על כביש 8611 הקיים, בו ממילא נוסעים כלי רכב ומשאיות המגיעות למטמנת לגמון, ומשכך נראה כי חששו של המבקש מתייחס למעשה לתנועת כלי רכב נוספים על ציר זה. על כן, כך נטען, אין לומר כי דחיית הבקשה תיצור מצב בלתי הפיך מבחינת המבקש ואם יתקבל הערעור, ניתן יהיה להסדיר את התנועה על כביש הגישה הזמני באמצעות תמרור מתאים. עוד טוענים המשיבים 2 ו-4 כי יש להביא בחשבון את העובדה שכביש הגישה הנוכחי עובר בשטח הקדוש לבני העדה הבהאית ומסכל את האפשרות לממש תוכנית מאושרת לבניית מרכז מבקרים באתר. יתרה מכך, לטענת המשיבים 2 ו-4 כביש הגישה הנוכחי אינו מתאים לתנועת משאיות והשימוש בו פוגע גם במשתמשים במטמנה. אשר לטענות ביחס לסכנות הנשקפות מתנועת כלי הרכב שתתווסף לציר התנועה הסמוך למושב רגבה, טוענים המשיבים 2 ו-4 כי המבקש לא הגיש התנגדות במועד לתוכנית המטמנה, בה נקבעו עקרונותיו התכנוניים של כביש הגישה הזמני; כי מחוות דעתו של היועץ לענייני תחבורה שהוגשה לבית משפט קמא עולה כי תוספת התנועה בכביש תהיה מינורית וקטנה בהרבה מן הקיבולת המתוכננת שלו; וכן כי תוכנית הסדרי התנועה הרלוונטית טרם נערכה ועל כן פניית המבקש בעניין זה הינה מוקדמת. המשיבים 2 ו-4 מוסיפים וטוענים כי טענות המבקש בדבר החשש ממפגעים תברואתיים וסביבתיים נדחו בפסק דינו של בית משפט קמא, וכי הרחבתו של כביש 8611 תועיל ממילא לכלל תושבי הסביבה, בין אם ישמש בין היתר כדרך גישה למטמנה ובין אם לאו. אשר לטענה בדבר הפגיעה בחוות הלולים סומכים המשיבים 2 ו-4 ידיהם על קביעותיו של בית משפט קמא, ועוד הם טוענים כי בחוות הדעת של היועץ לענייני תחבורה צוין כי התוכנית לחוות הלולים לא הטילה כל מגבלה תחבורתית על השימוש בדרך הגישה אליה. לבסוף טוענים המשיבים 2 ו-4 כי סיכוייו של הערעור נמוכים, הואיל והמבקש לא הצביע על כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר בחן את טענותיו אחת לאחת ודחה אותן.

 

 

 

 

5. המשיב 3, קיבוץ עברון, מתנגד אף הוא לבקשה. לטענתו, גם אם תתווסף תנועה בציר התנועה הסמוך למושב הדבר לא יגרום נזק בלתי הפיך למבקש, וזאת בין היתר נוכח אופיו הזמני של השינוי; נוכח התנאים הרבים שנקבעו בהיתר על מנת למזער את המפגעים העלולים להיגרם מסלילתו; ונוכח העובדה שממילא לא ניתן יהיה לעשות בו שימוש כ"כביש עוקף נהריה", ולו מן הטעם שאין חיבור בדרך סלולה בין כביש 8611 ובין כביש 70. עוד טוען המשיב 3 כי סיכוייו של הערעור נמוכים, בהדגישו כי כל מטרתו הינה סיכול יישומן של תוכניות מתאר מאושרות שהמבקש לא התנגד להן במועד, ואף היה שותף פעיל בדיונים שהובילו לאישורן.

 

 

 

 

6. המשיבה 5, חברת מ.ע.צ., מצטרפת לטענותיהם של יתר המשיבים, בהדגישה כי היתר הבניה תואם את כלל התוכניות המפורטות הרלוונטיות וכי הוצאתו אושרה כבר בהחלטתה של ועדת הערר שלא נתקפה על-ידי המבקש. עוד מדגישה המשיבה 5 כי למבקש לא צפויים להיגרם נזקים בלתי הפיכים במידה שיתקבל הערעור, בציינה כי התנועה הצפויה להתווסף לכביש 8611 לאחר סלילת כביש הגישה הזמני תהא שולית בלבד. כמו כן טוענת המשיבה 5 כי סיכוייו של הערעור נמוכים, בציינה כי פסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב וכי המבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה להתערב בו.

 

 

 

 

7. המרכז הבהאי מתנגד אף הוא לבקשה, בהדגישו כי כביש הגישה הנוכחי חוצה אתר הקדוש לעדה הבהאית. מצב דברים זה, כך טוען המרכז, מונע הלכה למעשה את יישומה של תוכנית שימור מאושרת לאתר "אחוזת מזרעה", וכן גורם נזקים שונים למרכז, לרבות תאונות שבהן התהפכו משאיות אשפה ושפכו את תחולתן בשטח האתר. משכך, סבור המרכז כי היתר הבניה נדרש כפתרון הכרחי למצב הכרוך בחילול מתמשך של אתר דתי מקודש, בסיכונים בטיחותיים ותחבורתיים אקוטיים, וכן בהפרת התחייבויות בינלאומית של מדינת ישראל כלפי הקהילה הבהאית. מנגד טוען המרכז הבהאי, מתן ההיתר לא יגרום נזק בלתי הפיך למבקש והוא מצטרף בהקשר זה לטענותיהם של יתר המשיבים. המרכז הבהאי מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, בציינו כי פסק דינו בית משפט קמא מתבסס על ממצאי עובדה שאין עילה להתערב בהם, ובהדגישו כי תוכנית הלולים ותוכנית המטמנה נדונו בו זמנית ואושרו בוועדה המחוזית בהפרש של ימים ספורים, ומכל מקום תוכנית הלולים אושרה לאחר שהמבקש הסכים לסלילתו של כביש הגישה הזמני תוך שהתנה את הסכמתו באישור תוכנית הלולים. לבסוף טוען המרכז הבהאי כי התנהלות המבקש מוכיחה כי כל רצונו הוא למשוך זמן על-מנת לסכל את סלילתו של כביש הגישה הזמני.

 

 

 

 

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

 

 

 

הלכה היא כי בעל דין המבקש סעד זמני עד להכרעה בערעור נדרש לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו וכן כי סיכוייו לזכות בערעור שהגיש הינם גבוהים. במסגרת בחינתו של מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון את מידת הפגיעה העלולה להיגרם לבעל הדין המבקש סעד זמני, באם תידחה בקשתו, אל מול מידת הפגיעה העלולה להיגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד המבוקש (ראו: עע"ם 2391/07 מילאנו נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז, פסקה 7 (טרם פורסם, 14.5.2007); עע"ם 2098/10 רזניק נ' מועצה מקומית מטולה, פסקה 3 (טרם פורסם, 7.9.2010)).

 

 

 

 

במקרה שלפנינו, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה. כעולה מן הבקשה, התנגדותו של המבקש לסלילת כביש הגישה הזמני יסודה בראש ובראשונה בחששו מן המפגעים התחבורתיים והבטיחותיים העלולים להיגרם לתושבי האזור בעקבות הגברת השימוש בכביש 8611 על-ידי משאיות פסולת וכלי רכב שונים. נראה לי כי חששו זה של המבקש אינו מבוסס כל צרכו וזאת, בין היתר, בשים לכך שסלילתו של כביש הגישה הזמני אינה צפויה להוסיף עומס תנועה משמעותי לכביש 8611 (וראו לעניין זה חוות דעתו של היועץ לענייני תחבורה מטעם המשיבים 2 ו-4); וכן בשים לב לעובדה שלעת הזו טרם נערכה תוכנית הסדרי תנועה המפרטת את הסדרי הבטיחות התחבורתיים שיונהגו בכביש. בהקשר זה חזקה על רשויות התכנון כי בבוא העת יקבעו הסדרים תחבורתיים אשר יבטיחו את שלומם ואת בטיחותם של תושבי האזור, ואילו באשר לחשש הנוגע למפגעים סביבתיים נראה כי התנאים השונים שקבעה הוועדה המקומית לצורך הוצאת ההיתר, כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא, מספקים בשלב זה מענה הולם. טענות המבקש בכל הנוגע לפגיעה העלולה להיגרם לחוות הלולים של המושב אף הן אינן מגלות עילה להענקת הסעד הזמני המבוקש ומכל מקום, אם יתקבל ערעורו של המבקש לאחר שעבודות הבנייה על-פי ההיתר תסתיימנה, ניתן יהיה למנוע את תנועת המשאיות בכביש הגישה הזמני באמצעות תמרור מתאים. מתגובתם של המשיבים 2 ו-4 אף עולה כי הם ערוכים לאפשרות מעין זו ועל כן, אין מדובר ביצירת מצב דברים בלתי הפיך (השוו בר"ם 2080/06 נאות רעות נ' שר הפנים, פסקה 7 (לא פורסם, 30.5.2006)). מנגד, נגרמים נזקים נמשכים למרכז הבהאי בעקבות השימוש שנעשה בכביש הגישה הנוכחי. כביש זה, בהיותו צר ומפותל, אף אינו מתאים לתנועת משאיות והצורך למצוא לו תחליף ולו זמני הוא על כן צורך דוחק.

 

 

 

 

הבקשה נדחית, אפוא. המבקש ישלם למשיבים 2 ו-4 יחד ולכל אחד מן המשיבים 3, 5 ו-6 שכר טרחת עורך-דין בסך של 5,000 ש"ח.

 

 

 

 

ניתנה היום, ‏י"ח בכסלו התשע"ב (14.12.2011).

 

 

שיתוק מוחין