עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6953/11

 

בבית המשפט העליון


 

 

רע"א 6953/11

 

 

 

לפני:


 

כבוד השופט י' דנציגר

 

המבקש:

הוד מעלת הפטריארך אירינאוס הראשון

 

 

נ ג ד

 

 

המשיבים:

1. הפטריארך בפועל תיאופילוס ג'אנופולוס

 

 

2. הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית

 

 

 

 

3. הסינוד הקדוש של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית

 

 

 

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.7.2011 בע"א 41364-01-11 שניתן על ידי כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ד"ר י' מרזל ו-א' רומנוב

 

 

 

 

בשם המבקש: עו"ד ד' רובינס

 

 

החלטה

 

 

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ד"ר י' מרזל ו-א' רומנוב) בע"א 41364-01-11 מיום 19.7.2011, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (סגן הנשיאה כ' מוסק) בת"א 11908/07 מיום 30.11.2010 ועל החלטות הביניים שנתן ביום 26.2.2009 וביום 11.2.2010.

 

 

 

 

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

 

 

 

 

1. הרקע העובדתי לבקשה דנן מפורט היטב במספר פסקי דין והחלטות שניתנו על ידי בית משפט זה כמו גם על ידי הערכאות הדיוניות בעניינו של המבקש [ראו למשל: בג"ץ 10615/07 הוד מעלתו אירינאוס הראשון פטריארך ירושלים נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 27.12.2007); רע"א 4674/09 מדרשת קדמת ירושלים נ' תיאופילוס ג'אנופולוס (לא פורסם, 22.6.2009); ע"א 2293/09 ארכימנדריט פוטיוס ליאקוס נ' תיאופילוס ג'אנופולוס (לא פורסם, 15.8.2010)]. בתמצית יאמר כי בשנת 2001 נבחר המבקש לתפקיד הפטריארך היווני-אורתודוכסי בירושלים על ידי הגוף המוסמך לכך בפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית. בשנת 2004 נמסר למבקש כתב ההכרה מטעם ממשלת ישראל. ביום 22.8.2005 נבחר המשיב לתפקיד הפטריארך היווני-אורתודוכסי בירושלים במקום המבקש שהודח מתפקידו, וביום 24.12.2007 נמסר למשיב כתב ההכרה מטעם ממשלת ישראל.

 

 

 

 

2. מאז הוגשו עתירות כנגד ממשלת ישראל על החלטתה להכיר במינויו של המשיב וכן התנהלו הליכים שונים בין המבקש לבין הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית והמשיב, בהם הועלו טענות הנוגעות לסבירות שיקול דעתה של ממשלת ישראל בהכירה במינויו של המשיב, כמו גם בנוגע לסמכותם של בתי המשפט הישראליים לדון בתובענות ולכשרות ההליכים הפנימיים בפטריארכיה היוונית שנגעו להדחתו של המבקש ולבחירתו של המשיב תחתיו. הטענות השונות נדחו בפסיקתו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק וכן בפסיקתן של הערכאות הדיוניות שניתנה לה גושפנקא על ידי בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. כך למשל, נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטתה של ממשלת ישראל להכיר במינויו של המשיב (פסקה 7 בבג"ץ 10615/07 הנ"ל), וכן כי לא ניתן לדון עוד בתוקף מינויו של המשיב ובכשרות ההליכים הפנימיים שהתנהלו בפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית, בשים לב לתכליתו של סעיף 4 לפקודת הבטריקיה האורתודוכסית (הוראות נוספות), מס' 29 לשנת 1935, הקובעת כי מקום בו נמסר כתב הכרה לפטריארך הנבחר "יהא תוקף בחירתו של האיש הנזכר מוחלט ומחייב מכל הבחינות ואין להרהר אחריו בשום בית משפט" (פסקה 7 בע"א 2293/09 הנ"ל).

 

 

 

 

ההליכים לפני הערכאות הקודמות

 

 

 

 

3. בין יתר ההליכים שבין הצדדים, הוגשה התובענה שבנדון לבית משפט השלום בירושלים. המשיב והפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית עתרו לבית משפט השלום כי המבקש ישיב להם את חפצי הקדושה שמוחזקים בידיו לאחר שנטלם שלא כדין לאחר הדחתו. חפצי הקדושה הנדונים הם: צלב הפטריארך, שני איקונאות של הפטריארך, מקלות תפילה, בגדי תפילה מיוחדים ומטבעות זהב. המבקש העלה טענות מקדמיות הנוגעות לסמכותו של בית המשפט לדון בתובענה. האחת, כי הליכי הדחתו ומינויו של המשיב היו נגועים באי חוקיות ומשכך מינויו בטל והוא אינו רשאי לייצג את הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית בפני ערכאות. בית משפט השלום דחה טענה זו בהחלטתו המקדמית מיום 26.2.2009, בנימוק שקיימת קביעה שיפוטית חלוטה לפיה לא ניתן לתקוף עוד את חוקיות מינויו של המשיב ומשכך מינויו תקף. השניה, כי מדובר בתביעה הנוגעת לענייניה הפנימיים של עדה דתית ולפיכך אין לבתי המשפט של מדינת ישראל סמכות להתערב בעניינים אלו בשים לב לסימן 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924. בית משפט השלום דחה אף טענה זו בהפנותו להחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל) בבש"א 1147/08 שניתנה ביום 15.1.2009, ואשר ערעור עליה נדחה על ידי בית משפט זה בע"א 2293/09 הנ"ל, בה נקבע כי עניינה של הוראת סימן 2 הנ"ל בתביעות הנוגעות למקומות הקדושים ומכאן שאין בה כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה העוסקת בהליכי הבחירה של הפטריארך, שכן עניינה של תובענה זו בזכויותיה וחובותיה של עדה דתית. יצויין כי בפסק הדין בע"א 2293/09 הנ"ל בית משפט זה לא התייחס ישירות לקביעתו של השופט סובל לעניין הוראת סימן 2 הנ"ל, אולם הערעור על החלטת השופט סובל נדחה בכללותו.

 

 

 

 

4. טענת ההגנה העיקרית של המבקש בבית משפט השלום הייתה כי הליכי הדחתו ומינויו של המשיב היו נגועים באי חוקיות ומשכך טען המבקש כי מינויו נותר בעינו ולפיכך רשאי הוא להמשיך ולהחזיק בחפצי הקדושה. בהחלטתו המקדמית מיום 11.2.2010, קבע בית משפט השלום, בין היתר, כי אין מקום לחקור בעניין אי החוקיות הנטענת בקשר להדחתו של המבקש ולמינויו של המשיב, מאחר שמדובר בשאלות שכבר הוכרעו על ידי הערכאות השונות באופן חלוט בעניינו הספציפי של המבקש. לפיכך, קבע בית משפט השלום כי הדיון לפניו יצטמצם לשאלות ממוקדות: האם המבקש מחזיק ברכוש השייך למשיב, האם הוא מחזיק בו כדין והאם חובה עליו להשיבו (פסקה 16 להחלטה).

 

 

 

 

5. טענתו החלופית של המבקש הייתה כי גם אם הודח ואינו משמש יותר כפטריארך הוא זכאי על פי נוהג של שנים ארוכות להחזיק בחפצי הקדושה עד יום מותו. בית משפט השלום דחה טענה זו לאחר ששמע עדים. מטעם המשיב והפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית העיד מי שבית המשפט התרשם ממנו כבקיא היטב בנהלים הקשורים לשמירת חפצי הקדושה. בעדותו מסר העד כי החפצים הנדונים הוחזקו כעניין שבנוהג בכספת השייכת לפטריארכיה עקב ערכם הרב. מדובר בחפצים עתיקים משנת 1854 ונוהג הוא שהפטריארך החדש מקבל חפצים אלו והם נעולים בכספת. המשיב והפטריארכיה הסתמכו בתביעתם גם על תמונות שלושת הפטריארכים הקודמים כשהם עושים שימוש בחפצי הקדושה שבנדון לרבות בגדי הקדושה המיוחדים. מנגד קבע בית משפט השלום כי המבקש עצמו לא התייצב בבית המשפט למתן עדות וגם מי שהעיד מטעמו הוא איש כמורה שאינו מתגורר בישראל ומחקירתו עולה כי הוא אינו בקיא בעובדות.

 

 

 

 

6. המבקש הסתמך לשם ביסוס הגנתו על כך ששני פטריארכים, שנפטרו לאחר שסיימו כהונתם, עדיין החזיקו בחפצי הקדושה. טענה זו התבססה על תמונות לפיהן חפצי הקדושה מונחים או ענודים על שני הפטריארכים לפני קבורתם. בית משפט השלום דחה את הטענה בנימוק כי לא ברור כלל באלה נסיבות הגיעו חפצי הקדושה למי שנפטר. בית משפט השלום הטעים כי מדובר באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות ואיש מהעדים לא היה נוכח עת התקיימו. עוד הוסיף בית משפט השלום כי חפצי הקדושה עוברים באופן מיידי מפטריארך אחד המסיים את תפקידו למשנהו, שהרי אחרת אין בפי המבקש עצמו הסבר כיצד הגיעו חפצי הקדושה אליו. לפיכך הורה בית משפט השלום למבקש להחזיר למשיב את חפצי הקדושה וכן להמציא רשימה מפורטת של כל הפריטים שבידיו. כן ניתן צו מניעה האוסר על המבקש להוציא מידיו או להעביר חזקה במיטלטלין השייכים למבקש ולפטריארכיה או הגיעו לידיו בתוקף תפקידו בעבר. כנגד פסק דינו של בית משפט השלום והחלטות הביניים שנתן הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

 

 

 

7. בית המשפט המחוזי אישר את קביעותיו המשפטיות של בית משפט השלום. באשר לטענת הנוהג שהעלה המבקש, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בעניין שבעובדה אשר נשמעו לגביו עדים ובנסיבות אלה אין הצדקה להתערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה המבררת. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת לפני.

 

 

 

 

תמצית נימוקי הבקשה וההליכים לפני בית משפט זה

 

 

 

 

8. בבקשתו, טוען המבקש כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן בידיו רשות ערעור, שכן בית משפט השלום מנע ממנו את יומו בבית המשפט בכל הקשור לבירור טענותיו כנגד חוקיות הדחתו ומינוי המשיב לגופן. לטענת המבקש מדובר בהכרעה בעלת חשיבות חוקתית. הסוגיה המשפטית הנטענת על ידי המבקש כמצדיקה לטעמו מתן רשות ערעור היא האם ניתן להדיח פטריארך, מהו הדין החל במצב דברים זה והאם ההדחה חסינה מפני ביקורת שיפוטית. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור הוגשה אף בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן הוגשה בקשה במעמד צד אחד למתן סעד ארעי. ביום 26.9.2011 קבע בית משפט זה כי אין מקום ליתן צו במעמד צד אחד וכן כי תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע תוגש תוך 10 ימים.

 

 

9. יצויין כי לאחר הגשת בקשת הרשות לערער, ביום 9.11.2011 הגיש המבקש בקשה "להגשת ראיה נוספת בעניין 'עסקת השוחד'". ביום 29.11.2011 הוגשה תגובה לבקשה זו.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

 

 

10. לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

 

 

 

 

11. עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", בשאלה שכבר התבררה, כמפורט לעיל, לא אחת בפני הערכאות – האם ניתן לדון בשאלת חוקיות הדחתו של המבקש ומינויו של המשיב. כידוע, הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. ואולם, הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור אפילו אם מתעוררת שאלה משפטית חשובה אך אין בפתרונה כדי להשפיע על תוצאת הערעור [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים נ' גולדשטיין (לא פורסם, 14.6.2005), פסקה 5; החלטתו של השופט ס' ג'ובראן ברע"א 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ' שמריה (לא פורסם, 27.4.2009)].

 

 

 

 

12. גם אם עשויה הייתה להתעורר שאלה משפטית כנטען על ידי המבקש, הרי שבה לבדה אין די כדי להצדיק מתן רשות ערעור, שכן בעניינו הקונקרטי של המבקש קבעו בעבר הערכאות השונות, לרבות בית משפט זה כמפורט בסעיף 1 לעיל, כי לא ניתן עוד לדון בחוקיות הדחתו ומינויו של המשיב לאחר שניתן כתב ההכרה על ידי ממשלת ישראל. עסקינן בקביעות חלוטות שלא ניתן עוד לערער עליהן. משכך, בדין צמצם בית משפט השלום את הדיון לפניו לטענתו החלופית של המשיב לעניין הנוהג. זאת ועוד, בקשתו של המבקש לרשות ערעור נגועה בחוסר תום לב המצדיק הפעלת השתק שיפוטי כלפיו. במה דברים אמורים? בפני הערכאות הקודמות טען המבקש כי לבתי המשפט של מדינת ישראל אין סמכות לדון בתובענה שכן מדובר בענייניה הפנימיים של עדה דתית, ואילו עתה טוען הוא כי לבית המשפט נתונה סמכות לדון בשאלת חוקיות הדחתו ומינויו של המשיב. שתי טענות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

 

 

 

 

13. זאת ועוד, קביעתו של בית משפט השלום לעניין הנוהג לו טען המבקש מנומקת היטב ומבוססת כל כולה על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת עדים. משכך, בדין סרב בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים אלו. יתרונה של הערכאה הדיונית בקביעת ממצאים עובדתיים מקבל משנה תוקף כאשר אלו מבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים שהופיעו לפניו (ראו למשל: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (לא פורסם, 29.3.2011), פסקה 28).

 

 

 

 

14. אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

 

 

 

15. בנסיבות האמורות התייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.

 

 

 

 

16. כמו כן התייתר הדיון בבקשה להוספת ראיה, זאת בשים לעובדה כי תכליתה של הבקשה להרחיב את הטיעון באשר לנסיבות הדחתו של המבקש ומינויו של המשיב, אשר אין מקום להעמידן לבירור נוסף בשים לב לפסיקתו של בית משפט זה כמפורט לעיל.

 

 

 

 

17. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך של 5,000 ש"ח בגין התגובה שהוגשה לבקשה לעיכוב ביצוע.

 

 

 

 

היות שהנימוקים למתן רשות ערעור בוססו בעיקרם על שאלת חוקיות הדחתו של המבקש ומינויו של המשיב, שאלה שהוכרעה על ידי בית משפט זה בעבר תוך שנקבע כי לא ניתן יהיה להעמידה לביקורת שיפוטית (ע"א 2293/09 הנ"ל, פסקאות 8-7), ישלם המבקש סך של 5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

 

 

 

 

ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשע"ב (20.12.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11069530_W02.doc חכ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

 

 

 

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon