עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 666/09

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופטת מ' נאור:

 

 

בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק) הגיש תביעה נגד חברת מעריב- הוצאות מודיעין בע"מ (להלן: מעריב) ונגד רוני קליינפלד, מנכ"ל מעריב (להלן: מנכ"ל מעריב) כי יפרעו את החוב של חברת פיל זהב תקשורת בע"מ (להלן: פיל זהב) שמעריב מחזיקה ב-33% ממניותיה. בית המשפט המחוזי (השופטת ע' ברון) דחה את התביעה, ומכאן הערעור שלפנינו.

 

 

 

 

העובדות הצריכות לעניין

 

 

 

 

1. חברת פיל זהב החזיקה חשבון בבנק דיסקונט וקיבלה מסגרת אשראי של כ-500,000 ש"ח. ביום 12.11.2001 חרגה פיל זהב ממסגרת האשראי שניתנה לה וחובה לבנק עמד על סכום של 756,023 ש"ח. נוכח החריגה ממסגרת האשראי שלח הבנק לחברת פיל זהב ואל מי שהיה מנהלה והבעלים של 2/3 ממניותיה, רז זמצקי, מכתב דרישה לפירעון היתרה החריגה שבחשבון.

 

 

 

 

2. בין לבין קרסה חברת פיל זהב מבחינה כלכלית ומנכ"ל החברה, רז זמצקי, ברח לחוץ לארץ. מעריב, שהחזיקה כאמור ב-33% ממניות חברת פיל זהב, הייתה מעוניינת באותה עת שחברת פיל זהב תמשיך להתקיים. לפיכך, ביום 14.11.2001 פנה מנכ"ל מעריב לבנק במכתב ובו כתב כי "יש לנו עניין שחברה זו (פיל זהב- מ' נ') תמשיך להתקיים ואנו נעשה כל מאמץ על מנת לאפשר לה זאת. אנו נבדוק בחיוב העמדת בטחונות או לקיחת אחריות לאובליגו של ח-ן החברה שמתנהל בבנק דיסקונט לישראל בע"מ... והכל במטרה לאפשר את המשך פעילותה העתידית". מעריב התחייבה איפוא לבדוק בחיוב "לקיחת אחריות". ביום 6.1.2002 שב ופנה מנכ"ל מעריב לבנק וביקש להשאיר את קו האשראי שניתן לפיל זהב וכן ביקש שתועמד בנוסף הלוואה לטובת פיל זהב על סך 500,000 ש"ח. כמו כן, התבקש הבנק להנפיק כרטיס ויזה עבור הפעולות השוטפות של פיל זהב. בנוסף הודיע מנכ"ל מעריב לבנק כי החל מתאריך מכתבו (6.1.2002), הוראות החיוב בחשבון פיל זהב יחייבו גם את חתימתו.

 

 

 

 

3. בהמשך להתחייבות מעריב "לבדוק בחיוב לקיחת אחריות" על חשבון פיל זהב בבנק דיסקונט, ולאחר בקשת מעריב בנוגע להשארת קו האשראי, מתן ההלוואה ומתן כרטיס הויזה, נערכו שיחות טלפוניות בין הצדדים. בעקבותיהן, שלח מנכ"ל מעריב ביום 15.1.2002 מכתב נוסף לבנק (להלן: מכתב ההתחייבות) ובו נכתב כדלקמן:

 

 

 

 

"בהמשך לשיחותינו הטלפוניות ולמכתבי מיום 6.1.2002 הריני לאשר שמעריב עומדת מאחורי פיל זהב ובכל מקרה של שינוי בעלות על ידינו נודיע מראש לבנק ונדאג שיתרת הח-ן תתאפס.

 

 

 

 

אני מודה לכבודו על הטיפול המסור בנו וכמו שכבר אמרתי לך בעבר – הסר דאגה... "

 

 

 

 

פרשנות מכתב זה והשאלה האם בעקבותיו נוצרה מחויבות של המשיבים לפירעון החוב היא השאלה העומדת לדיון בפנינו.

 

 

 

 

4. בסמוך לאחר קבלת מכתב ההתחייבות, הוציא הבנק, ביום 8.2.2002, מסגרת אשראי מתוקנת לפיל זהב ובו נעתר למעשה לבקשות מעריב בדבר השארת קו האשראי בסך 500,000 ש"ח. בנוסף, נעתר הבנק לבקשת מעריב למתן הלוואה לפיל זהב על סך 500,000 ש"ח וכן להנפקת כרטיס האשראי עבור הפעולות השוטפות של פיל זהב. במסמך שכותרתו "מסגרת האשראי המתוקנת" שהוציא הבנק נכתב כי הערבויות לכל אלו הן ערבות מצדו של מנכ"ל חברת פיל זהב, רז זמצקי (שבאותה תקופה כבר ברח לחו"ל) וכן "מכתב ההתחייבות ממעריב לכיסוי יתרת החוב בפיל זהב ולתשלומי ההלוואות". בחלוף הזמן, החוב של פיל זהב לבנק הלך וגדל ופניות הבנק לפיל זהב עם העתקים למעריב כי תיפרע את החוב לא נענו. על כן, ביום 4.9.2003, הגיש הבנק נגד מעריב ונגד מנכ"ל מעריב תביעה לתשלום סך של 3,415,340 ש"ח, המהווים את יתרת חובה של פיל זהב לבנק.

 

 

 

 

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

 

 

 

 

5. בית המשפט המחוזי דן בשתי שאלות שהיו במרכז המחלוקת בין הצדדים: הראשונה, האם הציגו המשיבים מצג שווא בדבר התחייבותם לערוב להבטחת תשלום חוב פיל זהב; השנייה, וככל שלא היה מצג שווא, האם יש להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין פיל זהב ובין מעריב.

 

 

 

 

6. בנוגע לשאלה הראשונה, בית המשפט המחוזי קבע שאין למצוא במכתבים שנשלחו על ידי מנכ"ל מעריב התחייבות לפירעון חובותיה של פיל זהב כלפי הבנק. בית המשפט ציין שמכתב ההתחייבות מיום 15.1.2002 מעלה אמנם עמימות מסוימת אך הוא אינו עולה לכדי התחייבות מפורשת מצד מעריב. בית המשפט הוסיף כי הדרך המקובלת להבטיח את ערובתה של חברה אחת לחיוביה של חברה אחרת הוא על ידי כתב ערבות מסודר, וכזה לא נחתם בענייננו. על כן קבע בית המשפט כי הבנק "אינו יכול להסתמך כעת ובדיעבד על אמירות עמומות והצהרת כוונות בנוגע לפרעון חובותיה של פיל זהב".

 

 

 

 

7. בנוגע לשאלה השנייה, דחה בית המשפט המחוזי את ניסיון הרמת המסך וקבע שאינו מוצא הצדקה לפגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת על בסיס התשתית העובדתית שהובאה בפניו. בית המשפט קבע כי אין מקום לייחס את חובות חברת פיל זהב למעריב למרות הממצאים המעידים על מעורבות מעריב בענייניה של פיל זהב. בית המשפט הוסיף כי ממילא "לא השימוש בהפרדה המשפטית בין החברות הוא שהביא לנזקיו של הבנק, אלא התנהלותו של הבנק עצמו, אשר לא נטל בדרך העסקית הרגילה בטוחות מתאימות להתחייבויותיה של פיל זהב כלפיו".

 

 

 

 

טענות הערעור

 

 

 

 

8. הבנק פרש טענותיו הן ביחס למישור העובדתי והן ביחס למישור המשפטי. באשר למצג השווא וההסתמכות טען הבנק כי בית המשפט קמא טעה כאשר קבע שהסתמכותו על מצג מעריב נעשתה רק בדיעבד ולא בזמן אישור מסגרת האשראי. הבנק הוסיף כי רק בעקבות הסתמכותו בזמן אמת על מכתב ההתחייבות, שהציג את המשיבים כאחראים לפירעון החוב של פיל זהב, אושרה מסגרת האשראי הנוספת. כמו כן טען הבנק כי אין מקום לקבוע שהתנהלותו לא הייתה סבירה רק מאחר שלא קיבל כתב ערבות חתום. הבנק הוסיף שלא קיימת "שבלונה של פעילות בנקאית", המחייבת קבלת כתב ערבות, במיוחד כאשר מדובר במתן אשראי עבור חברה גדולה ומוכרת. על כן, טען הבנק, אין להסיק מאי קיומם של מסמכי ערבות פורמאליים על כך שהבנק לא הסתמך בזמן אמת על מכתב ההתחייבות שנשלח אליו מאת מעריב.

 

 

 

 

9. באשר לסוגיית הרמת המסך טען הבנק כי אין הצדקה לקביעה שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לצורך ביצוע הרמת מסך. הבנק טען שבית המשפט קמא התעלם מממצאים המראים מעורבות רבה של המשיבים בענייניה של החברה המצדיקים את "הרמת המסך" וחיוב המשיבים בחובות החברה. הבנק הוסיף כי יש לבחון את סוגיית הרמת המסך בהתאם לדין שהיה קיים במועדים הרלוונטיים, דהיינו, בטרם תחולת תיקון מספר 3 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) שהוביל לצמצום גדר המקרים המצדיקים הרמת מסך.

 

 

10. המשיבים טענו מנגד, כי אין בערעור ממש והם תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדעת המשיבים, אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית שקבעה שלא התקיים מצג שווא או התחייבות מצדם. כמו כן טענו המשיבים שאין מקום לבצע הרמת מסך וזאת משום שטענת הבנק מבוססת על טענות כלליות וסתמיות שאינן מצדיקות התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה קמא.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

 

 

11. אקדים מסקנה לניתוח: לדעתי יש לקבוע כי המשיבים הציגו לבנק למצער מצג שווא רשלני לפיו מעריב ייפרע את חובותיה של פיל זהב והחלטת הבנק ליתן אשראי לפיל זהב נעשתה בהסתמך על מצג זה. נוכח מסקנתי בעניין זה איני נדרשת לטענות הצדדים בעניין הרמת המסך. על כן, אם תשמע דעתי נקבל את הערעור ונורה למעריב לשלם לבנק את יתרת חובה של פיל זהב. אפרט.

 

 

ההיבט הנזיקי- מצג שווא רשלני

 

 

 

 

12. המשפט הישראלי הכיר זה מכבר באחריות בנזיקין בגין מצג שווא רשלני ("היזק דיבור") (ראו: המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד ח(3) 1317, 1333 (1954)). מצג שווא רשלני נכלל במסגרת עוולת הרשלנות שיסודותיה פורטו בהרחבה בפסיקה, ועל כן אעמוד עליהם רק בקצרה. היסודות כוללים חובת זהירות, התרשלות ונזק שנגרם בגינה (ראו: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129 (1985); ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה פסקה 7 (לא פורסם, 19.2.2007)). בעבר נראה שהאחריות בגין מצג שווא רשלני נקבעה רק בהתייחס למתן חוות דעת מקצועיות, ואולם בהמשך הורחבו גבולותיה של האחריות ומקובל לראות כל העברת אינפורמציה רשלנית או מסירת מידע מוטעה בכתב או בהתנהגות לידי גורם אחר אשר צפוי להסתמך על המידע כמצג שווא רשלני (ראו: ע"א 3862/04 עיריית פתח תקווה נ' נקר, פסקה 14 (לא פורסם, 13.2.2008) (להלן: נקר); ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-ירושלים, פסקה ל"ה לפסק הדין (לא פורסם, 10.11.2009) (להלן: כספי רג'ואן); ע' בר שירה, "היצג רשלני", הפרקליט כז 490 (1971)).

 

 

 

 

כחלק מחובת הזהירות, נדרש לבחון האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה חב המתרשל חובת זהירות כלפי הנפגע. המבחן לקיומה של חובת הזהירות, כפי שנקבע בפסיקה, הוא "מבחן החזות מראש של האדם הסביר בדבר התוצאה המזיקה, כלומר, מבחן הצפיות" (ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769, 776 (1980) (להלן: יערי)). לצורך הטלת אחריות בגין מצג שווא רשלני יש להקים בנסיבות המקרה הספציפי חובת זהירות קונקרטית. על פי מבחן הצפיות – נדרש להוכיח כי הגורם שמסר את המידע צריך היה לצפות שמקבל המידע יסתמך עליו ויפעל על פיו (עניין כספי רג'ואן לעיל; השוו גם עניין נקר, פסקה 15). צפיות זו מתחדדת ביחסים המיוחדים שבין בנקים ולקוחות וזאת לאור ההדדיות המאפיינת את יחסיהם ודרישת גילוי המידע (השוו: ע"א 783/83 קפלן נ' נובוגרוצקי, פ"ד לח(3) 477, 484-485 (1984); דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, 54 (1993)).

 

 

 

 

13. נבחן את נסיבות המקרה ביחס לכללים אלו. האם על המשיבים היה לצפות שבנק דיסקונט יסתמך על מכתב ההתחייבות ויפעל על פיו? לדעתי התשובה על כך היא בחיוב. ענייננו במסגרת יחסים שבין בנק מסחרי ומנכ"ל של חברה גדולה, מסגרת שכאמור, מאופיינת בחובות הדדיים של גילוי מידע. המשיבים כתבו שלושה מכתבים לבנק. תחילה הם הודיעו לבנק שהם "ייבדקו בחיוב לקיחת אחריות". בהמשך הם ביקשו הותרת מסגרת האשראי ומתן הלוואה. ולבסוף, הם הודיעו מפורשות כי "מעריב עומדת מאחורי פיל זהב..". כמו כן נכתב במכתב ההתחייבות מפי מנכ"ל מעריב כי "כמו שכבר אמרתי לך בעבר – הסר דאגה...". האם לאמירות הללו אין משמעות משפטית? לדעתי אין אלה מילים ריקות מתוכן. יש לציין שבית המשפט נזהר "מלקבוע כי כל אמרת שווא רשלנית מטילה חובת זהירות על אומרה כלפי כל מי שדבר האמירה בא לידיעתו" וזאת "שלא להטיל הגבלות יתירות, שיש [בהן] כדי להפריע את המשא-ומתן בין הבריות" (עניין יערי, 778). ואולם, במקרה שלפנינו נעשו מצגים כתובים ומפורשים בדבר נטילת האחריות לפירעון החובות. השימוש בביטוי "מעריב עומדת מאחורי פיל זהב" מזכיר, על דרך ההיפוך, ביטוי דומה בו השתמש בנק כלפי לקוחותיו – הביטוי "הבנק עומד מאחורי המניה". בהקשר לביטוי זה קבעתי בשעתו, בבית המשפט המחוזי, כי השימוש בביטוי כלפי לקוחות הבנק מעביר מסר והשימוש החוזר בו קבע את ההתייחסות של הציבור אליו. (ת"פ (י-ם) 524/90 מדינת ישראל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 8 להכרעת הדין (לא פורסם, 10.4.1994)). ודוק: מכתב ההתחייבות אינו יכול להיחשב כ"אמרות בעלמא". המדובר הוא בדברים שנכתבו על רקע מכתבים קודמים ועל רקע שיחות טלפוניות בין הצדדים. מכתב ההתחייבות הוא מסמך הנושא את חתימתו של מנכ"ל חברת מעריב עצמו. מנכ"ל מעריב עמד בקשר עם הבנק בעניין פיל זהב מאז בריחת מנכ"ל פיל זהב לחו"ל, והוא אף הודיע על שינוי זכויות החתימה בפיל זהב ועל כך שהוראות חיוב פיל זהב מחייבות את חתימתו שלו. את מכתב ההתחייבות יש לקרוא על רקע הנכונות של מעריב לשקול לקיחת אחריות לאובליגו של פיל הזהב. מכלול התנהגותו של מנכ"ל מעריב העבירה את המסר כי לאחר שקילת הסוגיה מעריב לקחה בסופו של דבר אחריות לאובליגו. גם אם לא כך היה מנקודת הראות של מעריב, למצער יש לקבוע כי התנהגות זו מפרה את חובת הזהירות של מעריב כלפי הבנק והינה מצג שווא רשלני. נוכח התנהלות זו והמכתבים שנשלחו, מעריב וודאי צפתה, או למצער היה עליה לצפות כי הדבר יוביל להסתמכות של הבנק על המצג שהוצג בפניה. (השוו: 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 123 (1982); ע"א 209/85 עיריית קרית אתא נ' אילנקו בע"מ, פ"ד מב(1) 190, 204 (1988); ע"א 935/95 משה נ' קליפורד, פ"ד נב(4) 736, 746 (1998)). נותר אפוא לבחון האם הבנק הסתמך על מצגים אלה והאם בעקבותיהם הוגדלה מסגרת האשראי? לכך אעבור עתה.

 

 

 

 

הסתמכות הבנק על מכתב ההתחייבות

 

 

 

 

14. בערעור שבפנינו טענו המשיבים כי אין מקום להתערב בקביעה שהבנק לא הסתמך על מכתב ההתחייבות במועד מתן האשראי. אכן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה. יחד עם זאת, הרתיעה של בית המשפט הדן בערעור מהתערבות בממצאים עובדתיים נחלשת כאשר מדובר בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הנובעים מדרך של התרשמות מחפץ או מסמך. במקרה שלפנינו, בית המשפט המחוזי קבע כי "טענת הבנק.. נסמכת בעיקרה על שלושה מסמכים". בית המשפט ציין כי "...יש אפוא לבחון את שלושת המכתבים.. ולברר אם אמנם ניתן ללמוד מהם על מצג שווא רשלני כטענת הבנק". בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את שלושת המכתבים, קבע כי הסתמכות, ככל שהייתה כזו, מצד הבנק לפירעון חובותיה של פיל זהב על בסיס מכתב ההתחייבות, נעשתה בדיעבד ולא בעת מתן האשראי הנוסף. בחנתי אף אני את המכתבים ולענין זה אין יתרון לערכאה הדיונית. לדעתי נוכח האמור במכתבים יש להגיע למסקנה שונה. לדעתי, המסמכים מראים כי, ההסתמכות של הבנק לא הייתה בדיעבד אלא דווקא בזמן אמת. כך, לאחר התחייבות מעריב כלפי הבנק "לבדוק בחיוב לקיחת אחריות" ולאחר בקשת מעריב להגדלת מסגרת האשראי, נערכו שיחות בין מעריב ובין הבנק. בעקבותיהן, הוציא מנכ"ל מעריב לבנק את מכתב ההתחייבות. וכאמור, רק לאחר קבלת מכתב זה ובסמוך אחריו, נעתר הבנק, ביום 8.2.2002, לבקשות מעריב והגדיל את מסגרת האשראי. על ההסתמכות של הבנק ניתן ללמוד ממסמך שכותרתו "מסגרת האשראי המתוקנת", שהוצא בזמן אמת ובו נכתב במפורש כי הוא ניתן על סמך מכתב ההתחייבות. אשר על כן, ואף שאין טענה כי מעריב ראתה את המסמך האמור, לא ניתן אלא להסיק שהסתמכות הבנק על מכתב המשיבים לצורך הגדלת קו האשראי נעשתה בזמן אמת ולא רק בדיעבד.

 

 

 

 

15. יצוין כי בין הצדדים התעוררה בבית המשפט המחוזי מחלוקת לגבי השאלה האם שלח הבנק למעריב מסמכי ערבות רשמיים לחתימה, והאם הם הוחזרו לו ריקים. בית המשפט המחוזי לא דן בעניין זה אך בפנינו טענו המשיבים כי אין לקבל את טענת הבנק כי הוא הסתמך על מכתב ההתחייבות וראה בו כמחייב וזאת לאור טענה שהעלה הבנק עצמו כי הוא שלח למעריב מסמכי ערבות רשמיים אך אלו חזרו אליו ריקים. קשה לקבל טענה זו של המשיבים לאחר שבבית המשפט המחוזי הוצהר על ידם מפורשות כי מסמכי ערבות רשמיים כלל לא נשלחו אליהם (ראו: עמוד 20 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 17.4.2008; סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית של העד יוסי ימין מטעם המשיבים). זאת ואף זאת: גם אם אניח כי מסמכי ערבות רשמיים נשלחו וחזרו ריקים אין בכך לשנות את הסתמכותו של הבנק בעת מתן מסגרת האשראי בעקבות מכתב ההתחייבות. אם כטענת הבנק, ושלא כטענת מעריב נשלחו כתבי הערבות אין זה לפלא בעיניי כי הבנק רצה לפעול כמקובל, באמצעות מסמכי ערבות רשמיים. אך אין ברצון זה, שלא התגשם, משום גריעה ממצג השווא הטמון במכתב ההתחייבות שעליו הסתמך הבנק. נזכיר כי הבנק טען כי נהליו אינם מחייבים קיום מסמך ערבות פורמאלי בכדי לאשר מסגרת אשראי. עוד טען הבנק "שלפעמים נתינת האשראי [ללקוח- מ' נ'] יכולה להיות לא רק על סמך בטחונות הלימים, אלא על בסיס העיסוק שלו, על בסיס החוסן הפיננסי שלו, על בסיס היכרות עם הבנק וכו'" (ראו: עמוד 27 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 17.4.2008) ועוד הוסיף שקורים מקרים שבהם מאושרת מסגרת אשראי כאשר היא מתבקשת על ידי חברה ציבורית גדולה אף בלא הצגת כל מסמך. מכל מקום, נוכח ההסתמכות המפורשת על מכתב ההתחייבות וכאשר במכתב נכתב במפורש כי הוא בא כדי "להסיר דאגה" של הבנק אין אני מוצאת הצדקה לטענה שההסתמכות של הבנק לא הייתה סבירה.

 

 

 

 

16. אוסיף עוד: אין בידי לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה בנק נדרש לחתום על כתב ערבות רשמי לצורך הבטחת קיומה של ההתחייבות לפרעון החוב ושאי חתימה על מסמכים אלה "איננה מתיישבת עם נוהל בנקאי תקין וגם לא עם הגיונם של דברים". מקובל עליי כי טוב יעשה הבנק אם ידאג לחתום על כתב ערבות רשמי. הדבר יסייע לו להוכחת קיומה של ערבות בפן הראייתי. מכאן אין ללמוד כי אם לא נחתם כתב ערבות רשמי לא היתה התחייבות של מעריב. מעדויות אנשי הבנק עולה כי אין מניעה מבחינת נהלי הבנק להעניק ערבות על סמך אמירה בלבד וכבר נקבע בעבר כי ערבות נוצרת גם בלא מסמך בכתב (ראו: ע"א 457/89 כהן נ' שפילברג, פ"ד מה(2) 177, 183 (1990)). זאת ועוד: בנקים רשאים להסתמך על דברים הנאמרים מפי לקוחותיהם ואין לקבוע כי רק בשל היעדר קיומו של כתב ערבות, הצדדים לא הגיעו להבנות מחייבות ביניהם.

 

 

 

 

17. לסיכום, המעט שניתן לומר הוא כי מעריב הציגה מצג שווא רשלני כלפי הבנק בו התחייבה לפירעון חובה של חברת פיל זהב. מעריב הייתה צריכה לצפות שהבנק יסתמך על מצג השווא וכפי שהראינו הבנק אכן הסתמך על מכתבי מעריב והסתמכותו הייתה סבירה. על כן, לדעתי יש לקבל את הערעור ולהורות למעריב לשלם את הסכום שנקבע.

 

 

 

 

כריתת חוזה בין הצדדים

 

 

 

 

18. לאור קביעתי כי במעשיה הציגה מעריב מצג שווא רשלני כלפי הבנק ובעקבותיו היא מחויבת בפרעון חוב פיל זהב איני נדרשת לדון בשאר הטענות שהעלו הצדדים. עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף כי בית המשפט המחוזי קבע שמוסכם על הצדדים כי לא התקיימו ביניהם יחסים חוזיים. כשלעצמי, לא מצאתי הסכמה כזו על ויתור מצד הצדדים על הטענות החוזיות הנובעות ממכתב ההתחייבות, ואולם הצדדים אף לא העלו מפורשות טענות מתחום דיני החוזים בפנינו או בפני בית המשפט המחוזי. לדעתי ניתן לקבוע, בהתאם לעובדות הפרשה, כי מעבר למצג השווא שבו התחייבו המשיבים מדובר למעשה בהתחייבות חוזית להבטחת פירעון החוב של פיל זהב. כידוע, תנאי מוקדם ליצירת חוזה תקף בין הצדדים הוא קיומה של כוונה וגמירת דעת ליצור יחסים משפטיים מחייבים (גבריאלה שלו דיני חוזים 84-86 (מהדורה שנייה, 1995); ע"א 1932/90, פרץ נ' בוחבוט, פ"ד מז(1) 357, 365 (1993); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובניין בע"מ, פסקה ט (לא פורסם, 10.12.2008)). במקרה שלפנינו, על פי התנהלות הצדדים נראה כי כוונת המשיבים, כפי שבוטאה במכתב ההתחייבות, מילאה את תנאי גמירות הדעת ליצירת חוזה מוסכם בין הצדדים. כפי שפורט בפתח הדברים, לאחר שמעריב ביקשה מהבנק להעמיד לטובת פיל זהב אשראי, הלוואה וכרטיס אשראי התקיימו שיחות בין מעריב לבנק. בעקבות שיחות אלה הוציא מנכ"ל מעריב את מכתב ההתחייבות. אחזור עליו לשם הנוחות:

 

 

 

 

"בהמשך לשיחותינו הטלפוניות ולמכתבי מיום 6.1.2002 הריני לאשר שמעריב עומדת מאחורי פיל זהב ובכל מקרה של שינוי בעלות על ידינו נודיע מראש לבנק ונדאג שיתרת הח-ן תתאפס. אני מודה לכבודו על הטיפול בנו וכמו שכבר אמרתי לך בעבר – הסר דאגה.."

 

 

 

 

מנסיבות שליחת המכתב ולשונו עולה כי כוונת המשיבים הייתה הבעת גמירות דעת לגבי התחייבותם לדאוג לחוב. יתר על כן, לשון המכתב מלמד על נטילת התחייבות לעמוד מאחורי חברת פיל זהב ולדאוג לאיפוס החשבון. שליחת המכתב נעשתה כאמור בו, בעקבות השיחות הטלפונית והמכתב מיום 6.1.2002. נראה אם כן, שהמשיבים הביעו גמירת דעתם ליטול על עצמם את האחריות לדאגה לפירעון החוב, אלא שאחר כך כנראה חזרו בהם. אכן, אין מדובר במכתב המשתמש בלשון פורמאלית או בחתימה על מסכמי ערבות בנקאיים רשמיים, אך שעה שמכלול הנסיבות מלמד על רצון הצדדים לראות במכתב כמחייב אין מניעה מלתת לו תוקף שכזה ולקבוע את תוקפו של חיוב חוזי שנטלו על עצמם המשיבים, חיוב הדורש את פירעון החוב של חברת פיל זהב על ידם (השוו: ע"א 1194/09 נתיבי איילון בע"מ נ' עיריית חולון, פסקה 23 (טרם פורסם, 16.2.2011); ע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 539, 586 (1992)).

 

 

 

 

19. עם זאת מאחר שלדעתי ניתן לחייב את מעריב מכוח מצג שווא רשלני אין הכרח לקבוע מסמרות בטענות החוזיות, והדברים נאמרו כאמור בבחינת למעלה מן הצורך. כמו כן, לאור מסקנתי בדבר קיומו של מצג שווא רשלני של מעריב כלפי הבנק, איני נדרשת להכריע בשאלת אפשרות הרמת מסך ההתאגדות בין חברת פיל זהב ובין מעריב. למען הסר ספק, אוסיף כי ככל שמתעוררת מחלוקת בין חברת מעריב ובין מנכ"ל מעריב, מחלוקת שלא אחווה לגביה כל דעה, על המשיבים, אם רצונם בכך, לפנות בהליך המתאים לצורך בירורה. בפנינו היה למשיבים ייצוג משותף, והנחתי היא כי אין ביניהם ניגודים עניינים.

 

 

 

 

20. סוף דבר – אם תשמע דעתי נקבל את הערעור. המשיבים יחד ולחוד יחויבו בפירעון חוב חברת "פיל זהב" כלפי הבנק בסך 3,415,340 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כן ישאו המשיבים בשכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ש"ח ובהוצאות.

 

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

 

 

 

אני מסכים.

 

 

 

 

 

 

 

 

המשנה לנשיאה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

 

 

 

אני מסכים.

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, י"ז תמוז, תשע"א (19.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09006660_C03.doc עע

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il